אוֹצָרוֹת
2024 02 בנובמבר

מיכאל אשבל נידון למאסר בכלא הבריטי, משם הוא כותב לבלהה חברתו על זוגיות ועל אידאולוגיה

מיכאל אשבל בית הסוהר בירושלים פורסם על ידי Shira Mayerson
מיכאל אשבל

כתב היד

1 דפי המכתב

סיפור רקע

יצחק מיכאל אשבל (מייק) נולד בווילנה ב- 1922, חבר בית"ר ואצ"ל, עלה לארץ ישראל עם צבא אנדרס, נמנה עם חברי הח"ק (חיל הקרב) של האצ"ל, נתפס על ידי הבריטים במהלך התקפת האצ"ל על מחנה הצבא בצריפין, נידון למוות אך עונשו הומתק למאסר עולם. נפל ב- 4.5.1947 במהלך הפריצה לכלא עכו. משפחתו של אשבל נספתה בשואה, פרט לאחיו דב אשבל. בבית הסהר התכתב אשבל עם אחיו ומשפחת אשתו צפירה, בעיקר עם דודתה זינה ושתי בנותיה, תלמה ובלהה.
המכתב נשלח לבלהה, שעמה רצה לפתח קשר זוגי.

יצחק מיכאל אשבל (מייק) נולד בווילנה ב- 1922, חבר בית"ר ואצ"ל, עלה לארץ ישראל עם צבא אנדרס, נמנה עם חברי הח"ק (חיל הקרב) של האצ"ל, נתפס על ידי הבריטים במהלך התקפת האצ"ל על מחנה הצבא בצריפין, נידון למוות אך עונשו הומתק למאסר עולם. נפל ב- 4.5.1947 במהלך הפריצה לכלא עכו. משפחתו של אשבל נספתה בשואה, פרט לאחיו דב אשבל. בבית הסהר התכתב אשבל עם אחיו ומשפחת אשתו צפירה, בעיקר עם דודתה זינה ושתי בנותיה, תלמה ובלהה.
המכתב נשלח לבלהה, שעמה רצה לפתח קשר זוגי.

כתב היד

עמוד 1/1

ירושלים
שלום רב לך יקירתי!
רק לפני ימים ספורים התראנו ואני מוצא צרך לכתב לך מילים ספורות שלא יכלתי לאמר לך בפגישתנו. תסלחי לי על שמעט מאד התמסרתי לשיחה אתך, הלא תביני כשכלם עומדים ומצפים למילה ממני קשה להתרכז לשיחה אחת מסודרת. ולכן הצטערתי מאד על שפגישתינו האחרונה לא יצאה לפועל. חשבתי שתהיו רק שלשה אחי ואביך וסדרתי אפילו חבר שיעסוק עם השניים בשיחה ותנתן לנו השהות לדבר מלב אל לב. מאד הצטערתי ואני מקוה שבפגישתנו הבאה אוציא את "המזימה" לפועל. אל תחשדי בי, יקירתי, שאני רוצה לעשות משהוא בלי ידיעת אביך או אחי אבל יותר קל לי להביע את דעתי בלי צדדים לא מעינינים בדבר.
יקירתי! בשעת שיחתנו הפלטת מילה (וגם הסמקת) שאני עברתי עליה ולא עניתי לך אבל אל תחשבי שלא שמעתיה, היטב שמעתי אבל לא מצאתי את תשובתי במקום וגם לא רציתי להראות איזה רושם זה עושה עלי (ואני יודע להסתיר את מחשבותי) את "תחכי לי" האמנם? כאשר אני מתחיל לצרף כל מיני קטעי שיחה אני מוצא נושא שלם לדיון. אין לך חברה, בבית אין את מוצאת את מקומך, את לא "מפסוטה" ולי את רוצה לחכות. איך עלי להבין את כל זה? ייתכן שרק בדידותי הביאה אותי לידי צרוף מוזר זה והרהורים חולניים הביאו לידי השקפה כזאת ועל זה אני רוצה תשובה ברורה. הלא תביני יקירתי, שארח חיי איננו נורמלי. את הלא זוכרת את מכתבי אל אחותיך ז"ל ומהן את יכולה לדעת את השקפתי התוכלי את לחשוב כמוני? התוכלי לצעד לצדי בחיי הקשים? תחשבי היטב לפני שאת תחליטי, כי אני משאיר את ההחלטה לך. דומני שהספקת להכירני שאין אני בחור רע כפי ש"יהודים הגונים" רוצים להציגני. אני בטוח שאני עולה על אלה הרוצים להשמיצני ברבים הם אינם אלא עורים, טפשים גמורים או בוגדים שפלים. אני רואה את עצמי טהור במחשבתי ובמעשי ובאם גם את תכירי בכך נוכל לקשר יחסים טובים ותשרור ביננו הבנה הדדית בריאה. אני סומך על צלילות דעתך תחשבי בדבר ותעני לי. אחי ספר לי שאת רוצה לעזב את הבית ולגור לבד. האם חשבת במה קשור צעד זה? אני מבין שקשה לך מאד בבית. אמא השתנתה כמעט ללא הכיר. אבל הרשאית את לעזב את אמא במצבה זה? האם דברת עם אמא בענין זה ומה דעתה? אמא רוצה לעזב את העיר האם גם את רוצה? את דעתך לא שמעתי. אני מצדי לא יכול ליעץ לך כלום. מאד הייתי רוצה שתעזרי לאמא אבל גם אשריך את קשור בדבר. אחת ברור לי, למרות רצוני יהיה באם תעזבי את העיר והקשר ביננו ינתק. חדר לחוד יש בו גם מהטוב וגם מהרע. אין את קשורה יותר ברז'ים/שלטון) הורים, אף על פי שלפי דעתיך לא הרגשת בזה מימיך אבל את הנך בודדה ללא חברה/בשנת אבל לך. קשה יהיה למצוא לך אנשים מתאימים לרוחך שחייהם אינם הקפה והריקודים. באם אהיה אנוכי אז ייתכן שלא רע שיהיה לך חדר. אז אוכל לבא אליך ולבלות אצלך שעות ואולי ימים נעימים. התסכימי לקבלני? זה יהיה נחמד, נוכל להיות יחד בלי כל הפרעה ולא נצטרך להזקק למכתבים ואז באם תרצי נחליט לאן לעבר ואם תסכימי נצא יחד לטיולים להרים או למקומות רומנטיים אחרים ונבלה את זמננו בכל טוב באהבה ובאהבת המולדת. אבל עוד מועד לחזון. זה תלוי בבני משפחתי באם הם יסכימו שאעזוב את ה"באס" שלי ואחזר לשותפות הישנה. אני בטוח שאצליח בדרכי ובקרוב אקח לי חפש שנתי ואבא אליך.
יקירתי! אני כותב לך את המכתב אבל הבטיחי שלא תראי אותו לאף אחד בגלל סיבות ידועות. אין אני רוצה עצות, מפי אף אחד ולכן למה לעורר את מישהוא לויכוח שלא יועיל בכלום. עז רצוני להיות אתך ולא הוריך ואחי יוכלו ליעץ לי בנידון זה. לך כתבתי את דברי אלה וממך אני מחכה לתשובה חיובית. אני רוצה להיות חבריך וחברתי תהיה חברתך ורק אז נהיה מאושרים. אני מקוה שאת מבינה למהלך מחשבותי ותביני כמה זה חשוב בשבילי מספיק הייתי בודד, ועכשיו אני רוצה לצעוד בדרך חיי שכשאת לצדי ובצאתי לעבודה שנשיקתך תלוני ואני רוצה שלב חם יחכה לי בשובי לארוחת-צהרים. התוכלי להבין לרגש זה? לתשובתך הנני מצפה אל לך בחפזון תחשבי הטיב ורק אז תעני.
כתבתי הפעם יותר מדי ונתתי לדיו להביע את כל הצבור בתוכי. אני חוזר ומבקשך השמידי את המכתב פן יצחקו לי אחר-כך.
אני מסיים ומחכה לפגישתנו הבאה. שלום לך וכל טוב יקירתי. תהרהרי היטב ותעני לי בהזדמנות במילים ספורות "מסכימה" או "לאו" אם אפילו לא, לא אכעס עליך ונמשיך בידידותינו כמו בעבר.
אני מנשק אותך חזק חזק שלך אבנר.

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מיכאל אשבל
מיקום: בית הסוהר בירושלים

מקבל/ת המכתב

שם: בלהה
מיקום: לא ידוע

כתב היד

עמוד 1/1

ירושלים
שלום רב לך יקירתי!
רק לפני ימים ספורים התראנו ואני מוצא צרך לכתב לך מילים ספורות שלא יכלתי לאמר לך בפגישתנו. תסלחי לי על שמעט מאד התמסרתי לשיחה אתך, הלא תביני כשכלם עומדים ומצפים למילה ממני קשה להתרכז לשיחה אחת מסודרת. ולכן הצטערתי מאד על שפגישתינו האחרונה לא יצאה לפועל. חשבתי שתהיו רק שלשה אחי ואביך וסדרתי אפילו חבר שיעסוק עם השניים בשיחה ותנתן לנו השהות לדבר מלב אל לב. מאד הצטערתי ואני מקוה שבפגישתנו הבאה אוציא את "המזימה" לפועל. אל תחשדי בי, יקירתי, שאני רוצה לעשות משהוא בלי ידיעת אביך או אחי אבל יותר קל לי להביע את דעתי בלי צדדים לא מעינינים בדבר.
יקירתי! בשעת שיחתנו הפלטת מילה (וגם הסמקת) שאני עברתי עליה ולא עניתי לך אבל אל תחשבי שלא שמעתיה, היטב שמעתי אבל לא מצאתי את תשובתי במקום וגם לא רציתי להראות איזה רושם זה עושה עלי (ואני יודע להסתיר את מחשבותי) את "תחכי לי" האמנם? כאשר אני מתחיל לצרף כל מיני קטעי שיחה אני מוצא נושא שלם לדיון. אין לך חברה, בבית אין את מוצאת את מקומך, את לא "מפסוטה" ולי את רוצה לחכות. איך עלי להבין את כל זה? ייתכן שרק בדידותי הביאה אותי לידי צרוף מוזר זה והרהורים חולניים הביאו לידי השקפה כזאת ועל זה אני רוצה תשובה ברורה. הלא תביני יקירתי, שארח חיי איננו נורמלי. את הלא זוכרת את מכתבי אל אחותיך ז"ל ומהן את יכולה לדעת את השקפתי התוכלי את לחשוב כמוני? התוכלי לצעד לצדי בחיי הקשים? תחשבי היטב לפני שאת תחליטי, כי אני משאיר את ההחלטה לך. דומני שהספקת להכירני שאין אני בחור רע כפי ש"יהודים הגונים" רוצים להציגני. אני בטוח שאני עולה על אלה הרוצים להשמיצני ברבים הם אינם אלא עורים, טפשים גמורים או בוגדים שפלים. אני רואה את עצמי טהור במחשבתי ובמעשי ובאם גם את תכירי בכך נוכל לקשר יחסים טובים ותשרור ביננו הבנה הדדית בריאה. אני סומך על צלילות דעתך תחשבי בדבר ותעני לי. אחי ספר לי שאת רוצה לעזב את הבית ולגור לבד. האם חשבת במה קשור צעד זה? אני מבין שקשה לך מאד בבית. אמא השתנתה כמעט ללא הכיר. אבל הרשאית את לעזב את אמא במצבה זה? האם דברת עם אמא בענין זה ומה דעתה? אמא רוצה לעזב את העיר האם גם את רוצה? את דעתך לא שמעתי. אני מצדי לא יכול ליעץ לך כלום. מאד הייתי רוצה שתעזרי לאמא אבל גם אשריך את קשור בדבר. אחת ברור לי, למרות רצוני יהיה באם תעזבי את העיר והקשר ביננו ינתק. חדר לחוד יש בו גם מהטוב וגם מהרע. אין את קשורה יותר ברז'ים/שלטון) הורים, אף על פי שלפי דעתיך לא הרגשת בזה מימיך אבל את הנך בודדה ללא חברה/בשנת אבל לך. קשה יהיה למצוא לך אנשים מתאימים לרוחך שחייהם אינם הקפה והריקודים. באם אהיה אנוכי אז ייתכן שלא רע שיהיה לך חדר. אז אוכל לבא אליך ולבלות אצלך שעות ואולי ימים נעימים. התסכימי לקבלני? זה יהיה נחמד, נוכל להיות יחד בלי כל הפרעה ולא נצטרך להזקק למכתבים ואז באם תרצי נחליט לאן לעבר ואם תסכימי נצא יחד לטיולים להרים או למקומות רומנטיים אחרים ונבלה את זמננו בכל טוב באהבה ובאהבת המולדת. אבל עוד מועד לחזון. זה תלוי בבני משפחתי באם הם יסכימו שאעזוב את ה"באס" שלי ואחזר לשותפות הישנה. אני בטוח שאצליח בדרכי ובקרוב אקח לי חפש שנתי ואבא אליך.
יקירתי! אני כותב לך את המכתב אבל הבטיחי שלא תראי אותו לאף אחד בגלל סיבות ידועות. אין אני רוצה עצות, מפי אף אחד ולכן למה לעורר את מישהוא לויכוח שלא יועיל בכלום. עז רצוני להיות אתך ולא הוריך ואחי יוכלו ליעץ לי בנידון זה. לך כתבתי את דברי אלה וממך אני מחכה לתשובה חיובית. אני רוצה להיות חבריך וחברתי תהיה חברתך ורק אז נהיה מאושרים. אני מקוה שאת מבינה למהלך מחשבותי ותביני כמה זה חשוב בשבילי מספיק הייתי בודד, ועכשיו אני רוצה לצעוד בדרך חיי שכשאת לצדי ובצאתי לעבודה שנשיקתך תלוני ואני רוצה שלב חם יחכה לי בשובי לארוחת-צהרים. התוכלי להבין לרגש זה? לתשובתך הנני מצפה אל לך בחפזון תחשבי הטיב ורק אז תעני.
כתבתי הפעם יותר מדי ונתתי לדיו להביע את כל הצבור בתוכי. אני חוזר ומבקשך השמידי את המכתב פן יצחקו לי אחר-כך.
אני מסיים ומחכה לפגישתנו הבאה. שלום לך וכל טוב יקירתי. תהרהרי היטב ותעני לי בהזדמנות במילים ספורות "מסכימה" או "לאו" אם אפילו לא, לא אכעס עליך ונמשיך בידידותינו כמו בעבר.
אני מנשק אותך חזק חזק שלך אבנר.

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: שרון שגב
מיקום: בארי, ישראל
תאריך: 20.08.2024

מקבל/ת המכתב

שם: בלהה
מיקום: לא ידוע
close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye
לעזרה בהוספת מכתבים ויצירת קשר שלחו לנו הודעה

תפריט נגישות