מכתבה האחרון של אסתר להוריה, ובו היא מבקשת מהם לא לשקוע בצער אם תמות במלחמה ולהיות גאים בה

אסתר קיילנגולד ירושלים פורסם על ידי מערכת אוצרות

שיתוף הדפסה

אסתר קיילנגולד

כתב היד

לצפייה במכתב ובתמלול

2 דפי המכתב

סיפור רקע

המכתב האחרון שכתבה חברת ה"הגנה" אסתר קיילנגולד להוריה בלונדון, בטרם נפלה כלוחמת בקרבות בעיר העתיקה בירושלים. אסתר, ילידת לונדון, בת למשפחה ציונית-דתית, עלתה לארץ בשנת 1946 והיא בת 21. היא עבדה כמורה והצטרפה ל"הגנה". באביב שנת 1948 נכנסה לעיר העתיקה במסווה של מורה, והצטרפה למגינים. את המכתב כתבה בידיעה שהמצב בירושלים קשה והיא כנראה עומדת למות. במכתב מספרת אסתר שטעמה את טעם הגיהינום בקרב, אך מביעה את ביטחונה שהמאמץ כדאי, ו"בסוף תהיה מדינה יהודית ויתגשמו כל מאוויינו". אסתר נפלה בקרב האחרון על העיר העתיקה.
התמונה מתוך הספר "מלונדון לירושלים: סיפורה של לוחמת בהגנה", מאת אחיה של אסתר, אשר קיילנגולד.

נושאים:

מלחמות ישראל מלחמת העצמאות משפחה ויחסים משפחה

תגיות:

העיר העתיקה לונדון

ארועי התקופה
כתב היד
פרטי המכתב
גלריה
מכתבים קשורים

ארועי התקופה

1940

1949

כתב היד

עמוד 1/2

23 במאי 1948
אמא, אבא וכולם, יקיריי,
אם תקבלו בכלל את המכתב הזה, הוא יהיה, אני משערת, אופייני לכל המכתבים המהירים, המבולגנים שלי. אני כותבת אותו כדי להפציר בכם, שיקרה לי מה שיקרה, אתם תעשו מאמץ לקבל זאת ברוח שאני רוצה, ולהבין שבי עצמי אין שום חרטה. היה לנו קרב מר, טעמתי את טעם הגיהנום – אך המאמץ היה כדאי, כי אני משוכנעת שבסוף תהיה מדינה יהודית ויתגשמו כל מאוויינו. אני אהיה רק אחת מרבים שנפלו קרבן, והדחף לכתוב את המכתבה הזה התעורר בי מפני שהיום נפל אדם שהיה יקר לי במיוחד. בגלל הצער שחשתי, אני רוצה שתראו את הדברים באור אחר – שתזכרו שהיינו חיילים, ושנלחמנו למען המטרה הגדולה והנאצלת מכול. אלוהים עמנו, אני יודעת, בעירו הקדושה, עירו שלו, ואני גאה ומוכנה לשלם את המחיר שעלול להידרש כדי לגאול אותה. אל תחשבו שלקחתי 'סיכונים מיותרים' – זה לא משתלם כשיש מחסור בכוח אדם – אבל כן מצאתי את ההתרגשות שתמיד הייתי זקוקה לה, ונהניתי ממנה.
אני מקווה שיזדמן לכם להכיר מישהו מחבריי הלוחמים ששרדו, אם אני לא אשרוד, והדיבורים שלהם עליי יגרמו לכם סיפוק, לא עצב. אנא, אנא מכם, אל תהיו יותר עצובים מכפי שאתם חייבים להיות – חייתי חיים מלאים גם אם קצרים, ואני חושבת שזו הדרך הטובה ביותר – 'קצרים ומתוקים', מאד מתוקים הם היו, בארצנו שלנו.
אני מקווה שיהיה לכם ממימי ואשר הסיפוק שלא היה לכם ממני – שזה יהיה בלי צער וחרטה, ואז גם אני אהיה מאושרת. אני חושבת על כולכם, על כל אחד ואחד מכם במשפחה, ואני מלאת שמחה על שיום יבוא, ובקרוב מאוד אני מקווה, וכולכם תבואו ותיהנו מפרות המטרה שלמענה אנחנו נלחמים.
המון-המון אהבה, היו מאושרים וזכרו אותי רק מתוך שמחה.
שלום ולהתראות,
אסתר האוהבת אתכם.

עמוד 2/2