אוֹצָרוֹת
1963 09 בדצמבר

מכתב אהבה מיעקב ברמן לורדה נכט, ובו הוא מודה שיש טעם לחיים כשהם מקבילים למסלול חייה

יעקב ברמן ירושלים פורסם על ידי נוי לאופר ישראלי
יעקב ברמן וורדה נכט

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

יעקב ברמן נולד בשנת 1942 בקיבוץ גת, בן בכור לרחל ולמשה ברמן. יעקב גדל בקיבוץ כילד סקרן, שובב, אוהב טבע ובעלי חיים, ספורטאי מצטיין, יצירתי וכריזמטי. הוא התגייס לצבא במסגרת נבחרי הקיבוצים לפיקוד הנח"ל וסיים שם קורס קצינים. כשסיכת המ"מ על דש חולצתו הוא קיבל החלטה להגשים חלום ולהתחיל קורס טייס כאחד הטירונים. במהלך הקורס החלה לפרוח אהבתו לורדה בת קיבוץ גל און, השכן לקיבוץ גת. בשנת 1965 באו השניים בברית הנישואין, ובשנת 1966 נולד אופיר בנם הבכור. את כל שנות אהבתם ליוותה התכתבות ענפה בה שיתפו השניים את רגשותיהם ואת החוויות העוברות עליהם בימים בהם לא יכלו להיות ביחד. הצלילה לתוך מכתביו לורדה והקול העולה מהם חודר ללב ומרעיד את הנפש. דרכם משתקפת דמותו הססגונית, והם מוסיפים רבדים נוספים לפאזל העשיר שהרכיב את אישיותו. היו בו קשיחות ועיקשות, יחד עם רוך ועדנה,

יעקב ברמן נולד בשנת 1942 בקיבוץ גת, בן בכור לרחל ולמשה ברמן. יעקב גדל בקיבוץ כילד סקרן, שובב, אוהב טבע ובעלי חיים, ספורטאי מצטיין, יצירתי וכריזמטי. הוא התגייס לצבא במסגרת נבחרי הקיבוצים לפיקוד הנח"ל וסיים שם קורס קצינים. כשסיכת המ"מ על דש חולצתו הוא קיבל החלטה להגשים חלום ולהתחיל קורס טייס כאחד הטירונים. במהלך הקורס החלה לפרוח אהבתו לורדה בת קיבוץ גל און, השכן לקיבוץ גת. בשנת 1965 באו השניים בברית הנישואין, ובשנת 1966 נולד אופיר בנם הבכור. את כל שנות אהבתם ליוותה התכתבות ענפה בה שיתפו השניים את רגשותיהם ואת החוויות העוברות עליהם בימים בהם לא יכלו להיות ביחד. הצלילה לתוך מכתביו לורדה והקול העולה מהם חודר ללב ומרעיד את הנפש. דרכם משתקפת דמותו הססגונית, והם מוסיפים רבדים נוספים לפאזל העשיר שהרכיב את אישיותו. היו בו קשיחות ועיקשות, יחד עם רוך ועדנה, נחישות וחוזקה מול נפש פיוטית ורגישה. הוא היה נועז ואמיץ, רומנטיקן. יעקב היה מאלה שאינם הולכים בתלם, ולא פעם בחר ללכת נגד הזרם. באוגוסט 1966 והוא בן 24 בלבד, יום לאחר חזרתו מסיור ארוך בחו"ל, יצא יעקב מבסיס חיל האוויר תל נוף לאימון טיסה קשה במיוחד, כאחד מרביעיית מטוסי מיראז'. תוך כדי ביצוע פנייה בגובה נמוך מאוד פגעה כנף מטוסו של יעקב בקרקע, קצה הכנף נשברה והמטוס התרסק. המכתבים שכתב היוו מזכרת יוצאת דופן עבור בנו אופיר, שהיה בן חודשים ספורים כשאיבד את אביו. במכתבים הצליח לחשוף צד מיוחד באישיותו, עושר לשוני, שירת מילים. היכולת שלו להפוך רגשות למילים והכתב המצויר שלו הפכו עבור המשפחה לנכס שלא יסולא בפז. רעייתו, ורדה נכט (ברמן) מסרה את מכתביו למיזם אוצרות.

כתב היד

עמוד 1/2

9/12.63

ירושלים
ורדה שלי!
אני די מדוכדך ומזג האויר הגשום עוד מחזק הרגשה בלתי נעימה זו. תחילה לא ידעתי מה גרם למצב רוח זה אך עתה ברור לי הדבר למעלה מכל ספק. אני יודע שהשבוע לא אראך ודי בידיעה זו כדי ליצור בליבי רגשות קודרים שאף הבילוי הנהדר בעיר אינו יכול להפריח את התודה הדקה שנולדה בי. חבל שכך הסתדרו הענינים. היה יכול להיות כאן הכל מוצלח פי כמה אילו ידעתי שבסופו של השבוע אראך. אם לגלות לך את סוד ליבי הרי בסתר אני מקווה שהבלתי יאומן יתגשם ומסיבה כל שהיא תשארי.
מבחינת התנאים נפלתי לגן עדן במלוא מובן המילה. מזינים אותנו בשפע של הרצאות מענינות למדי שנמשכות עד הערב, אך יחד עם זאת יש זמן די והותר לבילוי ושינה ולעסוקים פרטים אחרים למיניהם. חבל שלא ניתן לבלות כאן מספר שעות ביחד, הן היו יכולות להיות נהדרות ביותר.
אמש הלכנו (אני + חמישה חברה נוספים) לסרט "7 כלות ל-7 אחים" ואף שכבר ראיתיו לפני שנים מספר נהניתי ממנו מחדש באותה מידה כאילו ראיתיו זה עתה לראשונה. האווירה בסרט היתה די פיקנטית ברגע שהתישבו מאחורינו שש בנות תלמידות תיכון שהמושג גיל הטיפש עשרה הולם אותן לחלוטין. נו, את יכולה כבר לתאר לעצמך כיצד התגלגלו הענינים. מזלן של אותן תלמידות, שכולנו היינו קיבוצניקים ומיותר להדגיש שגישתנו לבנות מאד הססנית ובלתי תכליתית. כשאחד החברה כבר ניסה "להתלבש" על אחת מהן התברר לרוע מזלו שלידה יושב בן זוגה ומאחר וההתנהגות מחייבת, נאלץ הוא לוותר. מה עוד שהפעלנו עליו לחץ חזק ויעיל.
ההרגשה הכללית היא שכבשנו את העיר. בכל מקום שאנו עוברים בו נועצים בנו מבטים מלאי התפעלות והערצה. את עלולה להעלות בדעתך שאני עומד להתפתות ולנסות כוחי ב"צייד". המחשבה היא די הגיונית לכאורה, אך למעשה אין לה כל יסוד, פשוט אין לה שום אחיזה במציאות, אף שמטבעי אני חובב הרפתקאות אני לא צריך שום לחץ על רגשותיי כדי לשמור אותן באפיק הרצוי (והכוונה שהרצוי הוא הרגשות כלפיך). אני לא מוצא באותן בנות שום דבר שאין בך.
תגידי שאני משלה את עצמי אולי? אך אפילו אם זה כך, אינני מוצא בכך שום פסול. האשליה משפיעה על רגשותיי וככל שהיא גדולה יותר כך אף עזים יותר הרגשות.
רגשותיי לא ישתנו כלל אף אם בך טמונים ערכים יקרים ומעולים יותר מאשר אצל בת אחרת כלשהי. אני אוהב אותך משום שאת מעניקה לי אושר, משום שיש טעם לחיים כשהם מקבילים למסלול חייך, משום שזאת את ולא אחרת ורדה! – היי גאה בעצמך. יש בך אושר עצום של רגשות נפלאים, כל מסכת היחסים שלנו נבנית על רקע זה של רגשות ורדה – את מסמלת לי את פסגת האושר, את סמל הטוהר והנאמנות.
לעיתים אני שואל את עצמי האם לעולם כך תופיעי לפני, האם תמיד כך אראך. ואף שקשה להשיב על שאלה זו הרי אינני רואה כל סיבה שתביא לשינוי, להיפך, ככל שאני חש בהתעצמות אהבתך אלי, וככל שיחסינו הולכים ומתקרבים אל גולת הכותרת שלהם, דמותך מצטירת בקווים יפים יותר ומושכים יותר.
אני מקווה שמכתב זה יפול לידיך עוד לפני צאתך לטיול, משום כך אני כותב אותו היום ולא דוחה את כתיבתו לזמן מאוחר יותר. ברצוני, למרות האכזבה שגורם לי טיול זה, לאחל לך ימים שטופי שמש, מראות נוף יפים, פגישות מלבבות עם אנשים ובקצור שהכל יעבור קל, יפה מהר.
אני שולח לך את אהבתי בתקווה שמעט החום השמור בקרבי יאציל עליך בלילות הקרים זכרונות חמימים ומתוקים ואולי אף כיסופים דקים ורכים.
להתראות אי-אן אי-מתי.
-שלך-
יעקב

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יעקב ברמן
מיקום: ירושלים
תאריך: 09.12.1963

מקבל/ת המכתב

שם: ורדה נכט (ברמן)
מיקום: קיבוץ גל און

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

9/12.63

ירושלים
ורדה שלי!
אני די מדוכדך ומזג האויר הגשום עוד מחזק הרגשה בלתי נעימה זו. תחילה לא ידעתי מה גרם למצב רוח זה אך עתה ברור לי הדבר למעלה מכל ספק. אני יודע שהשבוע לא אראך ודי בידיעה זו כדי ליצור בליבי רגשות קודרים שאף הבילוי הנהדר בעיר אינו יכול להפריח את התודה הדקה שנולדה בי. חבל שכך הסתדרו הענינים. היה יכול להיות כאן הכל מוצלח פי כמה אילו ידעתי שבסופו של השבוע אראך. אם לגלות לך את סוד ליבי הרי בסתר אני מקווה שהבלתי יאומן יתגשם ומסיבה כל שהיא תשארי.
מבחינת התנאים נפלתי לגן עדן במלוא מובן המילה. מזינים אותנו בשפע של הרצאות מענינות למדי שנמשכות עד הערב, אך יחד עם זאת יש זמן די והותר לבילוי ושינה ולעסוקים פרטים אחרים למיניהם. חבל שלא ניתן לבלות כאן מספר שעות ביחד, הן היו יכולות להיות נהדרות ביותר.
אמש הלכנו (אני + חמישה חברה נוספים) לסרט "7 כלות ל-7 אחים" ואף שכבר ראיתיו לפני שנים מספר נהניתי ממנו מחדש באותה מידה כאילו ראיתיו זה עתה לראשונה. האווירה בסרט היתה די פיקנטית ברגע שהתישבו מאחורינו שש בנות תלמידות תיכון שהמושג גיל הטיפש עשרה הולם אותן לחלוטין. נו, את יכולה כבר לתאר לעצמך כיצד התגלגלו הענינים. מזלן של אותן תלמידות, שכולנו היינו קיבוצניקים ומיותר להדגיש שגישתנו לבנות מאד הססנית ובלתי תכליתית. כשאחד החברה כבר ניסה "להתלבש" על אחת מהן התברר לרוע מזלו שלידה יושב בן זוגה ומאחר וההתנהגות מחייבת, נאלץ הוא לוותר. מה עוד שהפעלנו עליו לחץ חזק ויעיל.
ההרגשה הכללית היא שכבשנו את העיר. בכל מקום שאנו עוברים בו נועצים בנו מבטים מלאי התפעלות והערצה. את עלולה להעלות בדעתך שאני עומד להתפתות ולנסות כוחי ב"צייד". המחשבה היא די הגיונית לכאורה, אך למעשה אין לה כל יסוד, פשוט אין לה שום אחיזה במציאות, אף שמטבעי אני חובב הרפתקאות אני לא צריך שום לחץ על רגשותיי כדי לשמור אותן באפיק הרצוי (והכוונה שהרצוי הוא הרגשות כלפיך). אני לא מוצא באותן בנות שום דבר שאין בך.
תגידי שאני משלה את עצמי אולי? אך אפילו אם זה כך, אינני מוצא בכך שום פסול. האשליה משפיעה על רגשותיי וככל שהיא גדולה יותר כך אף עזים יותר הרגשות.
רגשותיי לא ישתנו כלל אף אם בך טמונים ערכים יקרים ומעולים יותר מאשר אצל בת אחרת כלשהי. אני אוהב אותך משום שאת מעניקה לי אושר, משום שיש טעם לחיים כשהם מקבילים למסלול חייך, משום שזאת את ולא אחרת ורדה! – היי גאה בעצמך. יש בך אושר עצום של רגשות נפלאים, כל מסכת היחסים שלנו נבנית על רקע זה של רגשות ורדה – את מסמלת לי את פסגת האושר, את סמל הטוהר והנאמנות.
לעיתים אני שואל את עצמי האם לעולם כך תופיעי לפני, האם תמיד כך אראך. ואף שקשה להשיב על שאלה זו הרי אינני רואה כל סיבה שתביא לשינוי, להיפך, ככל שאני חש בהתעצמות אהבתך אלי, וככל שיחסינו הולכים ומתקרבים אל גולת הכותרת שלהם, דמותך מצטירת בקווים יפים יותר ומושכים יותר.
אני מקווה שמכתב זה יפול לידיך עוד לפני צאתך לטיול, משום כך אני כותב אותו היום ולא דוחה את כתיבתו לזמן מאוחר יותר. ברצוני, למרות האכזבה שגורם לי טיול זה, לאחל לך ימים שטופי שמש, מראות נוף יפים, פגישות מלבבות עם אנשים ובקצור שהכל יעבור קל, יפה מהר.
אני שולח לך את אהבתי בתקווה שמעט החום השמור בקרבי יאציל עליך בלילות הקרים זכרונות חמימים ומתוקים ואולי אף כיסופים דקים ורכים.
להתראות אי-אן אי-מתי.
-שלך-
יעקב

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: יעקב ברמן
מיקום: בסיס חצור
תאריך: 1964-06-21

מקבל/ת המכתב

שם: ורדה נכט (ברמן)
מיקום: קיבוץ גל און

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות