אוֹצָרוֹת
1947 21 בדצמבר

מכתב געגועים שכותב להוריו לוחם הפלמ"ח אוריאל, הוא מעדכן אותם בקורותיו בשבוע האחרון

אוריאל אופק סביבת ירושלים פורסם על ידי מערכת אוצרות
אוריאל אופק

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

אוריאל אופק נולד בתל-אביב בי"ח בתמוז תרפ"ו, 30 ביוני 1926. אביו, אריה-ליב פופיק, היה סופר ומשורר יידיש. בשנים 1944 עד 1949 שירת כחובש גדודי בגדוד השישי של הפלמ"ח, השתתף בקרבות ליל הגשרים, בכיבוש הקסטל, בשיירות לירושלים, בשיירת נבי דניאל ובהגנת קיבוץ משואות-יצחק שבגוש-עציון. עם נפילת הגוש נפל בשבי הירדני. לאחר שחרורו יצא לאור ספרו הראשון, 'מעוז עציון', שתיאר את קורותיו במלחמת העצמאות ואת נפילתו בשבי. את שנותיו הקדיש לכתיבה לילדים ונוער, כתב שירה, תירגם לעברית וחקר את תולדות ספרות הילדים. המכתב באדיבות גנזים - ארכיון אגודת הסופרים.

אוריאל אופק נולד בתל-אביב בי"ח בתמוז תרפ"ו, 30 ביוני 1926. אביו, אריה-ליב פופיק, היה סופר ומשורר יידיש. בשנים 1944 עד 1949 שירת כחובש גדודי בגדוד השישי של הפלמ"ח, השתתף בקרבות ליל הגשרים, בכיבוש הקסטל, בשיירות לירושלים, בשיירת נבי דניאל ובהגנת קיבוץ משואות-יצחק שבגוש-עציון. עם נפילת הגוש נפל בשבי הירדני. לאחר שחרורו יצא לאור ספרו הראשון, 'מעוז עציון', שתיאר את קורותיו במלחמת העצמאות ואת נפילתו בשבי. את שנותיו הקדיש לכתיבה לילדים ונוער, כתב שירה, תירגם לעברית וחקר את תולדות ספרות הילדים. המכתב באדיבות גנזים - ארכיון אגודת הסופרים.

כתב היד

עמוד 1/2

סביבת־ירושלים
יום א', ח' טבת, 21.12.47

רב שלום לכם יקירי.
אינני יודע אם עניתם על מכתבי הקודם, כיון שטרם יצא לי לרדת למרכז העיר. אך מאחר שעבר שבוע מיום כתיבת־המכתב האחרון מרגיש אני חובה לעצמי לכתוב לכם מכתב חדש.
השבוע האחרון עבר רֻבו ככולו בשמירה וסיורים, למזלי הייתי אני עסוק בעִיקר ביום וכך החזרתי את החוב הרב של שֵנה שהייתי חייב לעינַי. בימים האחרונים שורר כאן שקט וערבים אינם נראים כלל. אם יִמָשך הדבר כך גם הלאה – יש סִכויים שנקבל חופש ואוכל גם לסור הביתה, דבר שאני משתוקק אליו ביותר.
לאחר התקפה ערבית שהיתה על הכביש ולאחר פעולת־תגובה – פִנו הערבים כפר קטן שלהם בין שתי נקודות עבריות כנראה פחדו שנפוצץ את הכפר יחד אִתם. כשנודע לנו הדבר יצאנו והשתלטנו על הכפר, ואנחנו מתבצרים בו ומחזיקים בו יומם ולילה. ערכנו חִפוש מדֻקדק בכפר, מצאנו חרבות וכדורים ואת כל המִצרכים חִלקנו לישובים: תבן, שקדים, דבש, גרזנים, מעדרים וכו'. לעצמֵנו לקחנו מנורות, מראוֹת וכמובן – את באֵר המים. אני בחרתי למזכרת מקטרת ערבית ומנורת־שמן קטנה מחרס.
חבל לי על ימי הלִמודים שהולכים לאִבוד, אך אני מתנחם בזאת שיֵש עוד עשרות רבות סטודנטים כמוני. כמו כן יש לי סִפוק רב בתפקיד, וישנה הרגשה של מִלוי חובה ממדרגה ראשונה. רק הגעגועים הביתה ואל מלכה מכבידים קצת, אבל אין ברֵרה, ויש גם פִצוי: ככל שגדֵל הזמן מהפגישה האחרונה – גדֵלים הגעגועים יותר, ואז תגדל יותר שִמְחת־הפגישה החדשה.
במאוחר נודע לי על פטירתו של אהרֹן הלוי. אין אנו רואים כאן עתונים כמעט לגמרי, ובמקרה נתגלגל לידי עתון "דבר" ישן ובו ראיתי את מודעת האבל של משפחת קְרֶמֶר. היתה זו מכה קשה בשבילי, כיון שהיה אהרֹן אחד האנשים שהערצתי אותם ביותר. מסרו בשמי תנחומים לבני המשפחה האבֵלים.
ומה נשמע בבית. האם גייסו את אברהם ושולה? ואיך בכלל מצב הרוחות. כל כך מזמן רב כל כך לא הייתי בבית וכן בכלל במקום ישוב רגיל ואינני יודע כלל איך מצב הרוחות בישוב. ולפעמים מציקה גם השאֵלה: האם יודעים בחוץ על תפקידֵנוּ ועבודתנו?
בצפיה לתשובה, בתקוה להתראות, בגעגועים, –
שלכם –
אורי.
נ.ב. דרישת שלום חמה לסבא ולסבתא.

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אוריאל אופק
מיקום: סביבת ירושלים
תאריך: 21.12.1947

מקבל/ת המכתב

שם: הוריו
מיקום: גבעתיים

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

סביבת־ירושלים
יום א', ח' טבת, 21.12.47

רב שלום לכם יקירי.
אינני יודע אם עניתם על מכתבי הקודם, כיון שטרם יצא לי לרדת למרכז העיר. אך מאחר שעבר שבוע מיום כתיבת־המכתב האחרון מרגיש אני חובה לעצמי לכתוב לכם מכתב חדש.
השבוע האחרון עבר רֻבו ככולו בשמירה וסיורים, למזלי הייתי אני עסוק בעִיקר ביום וכך החזרתי את החוב הרב של שֵנה שהייתי חייב לעינַי. בימים האחרונים שורר כאן שקט וערבים אינם נראים כלל. אם יִמָשך הדבר כך גם הלאה – יש סִכויים שנקבל חופש ואוכל גם לסור הביתה, דבר שאני משתוקק אליו ביותר.
לאחר התקפה ערבית שהיתה על הכביש ולאחר פעולת־תגובה – פִנו הערבים כפר קטן שלהם בין שתי נקודות עבריות כנראה פחדו שנפוצץ את הכפר יחד אִתם. כשנודע לנו הדבר יצאנו והשתלטנו על הכפר, ואנחנו מתבצרים בו ומחזיקים בו יומם ולילה. ערכנו חִפוש מדֻקדק בכפר, מצאנו חרבות וכדורים ואת כל המִצרכים חִלקנו לישובים: תבן, שקדים, דבש, גרזנים, מעדרים וכו'. לעצמֵנו לקחנו מנורות, מראוֹת וכמובן – את באֵר המים. אני בחרתי למזכרת מקטרת ערבית ומנורת־שמן קטנה מחרס.
חבל לי על ימי הלִמודים שהולכים לאִבוד, אך אני מתנחם בזאת שיֵש עוד עשרות רבות סטודנטים כמוני. כמו כן יש לי סִפוק רב בתפקיד, וישנה הרגשה של מִלוי חובה ממדרגה ראשונה. רק הגעגועים הביתה ואל מלכה מכבידים קצת, אבל אין ברֵרה, ויש גם פִצוי: ככל שגדֵל הזמן מהפגישה האחרונה – גדֵלים הגעגועים יותר, ואז תגדל יותר שִמְחת־הפגישה החדשה.
במאוחר נודע לי על פטירתו של אהרֹן הלוי. אין אנו רואים כאן עתונים כמעט לגמרי, ובמקרה נתגלגל לידי עתון "דבר" ישן ובו ראיתי את מודעת האבל של משפחת קְרֶמֶר. היתה זו מכה קשה בשבילי, כיון שהיה אהרֹן אחד האנשים שהערצתי אותם ביותר. מסרו בשמי תנחומים לבני המשפחה האבֵלים.
ומה נשמע בבית. האם גייסו את אברהם ושולה? ואיך בכלל מצב הרוחות. כל כך מזמן רב כל כך לא הייתי בבית וכן בכלל במקום ישוב רגיל ואינני יודע כלל איך מצב הרוחות בישוב. ולפעמים מציקה גם השאֵלה: האם יודעים בחוץ על תפקידֵנוּ ועבודתנו?
בצפיה לתשובה, בתקוה להתראות, בגעגועים, –
שלכם –
אורי.
נ.ב. דרישת שלום חמה לסבא ולסבתא.

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אביב יצחקי
מיקום: סיני
תאריך: 1973-10-13

מקבל/ת המכתב

שם: הוריו
מיקום: גבעתיים

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות