מכתב זה נכתב ע"י יצחק שבתוב בעת שירות המילואים במלחמת יום הכיפורים. כך הוא מספר על המכתב:
"לקראת סוף מלחמת יום כיפור נקלעתי לתחנת איסוף של פצועים, מסוק גדול נחת לאסוף את הפצועים, והטייס זרק מהחלון גלויות דואר של הוועד למען החייל, וצעק לנו לכתוב כמה מילים למשפחות, לציין תאריך ושעה!!! ולמסור למכונאי המוטס.
עד שזזתי ורצתי לחפש גלויה נגמרו הגלויות, מתחת למושב הג'יפ הייתה לי תמיד מנת קרב רזרבית, בלב כבד תלשתי חתיכת קרטון, כתבתי להורי שאני בסדר, ושאני בכלל לא במלחמה, למרות שהייתי בגזרה הצפונית של התעלה.
ניגשתי למכונאי המוטס ומסרתי לו את פיסת הקרטון, הוא הסתכל על זה ואמר לי "מה זה, בדואר לא יעבירו את זה" התעקשתי שייקח, המכונאי זרק את פיסת הקרטון לשק הדואר והתפנה לפצועים.
המסוק המריא ואני שכחתי מכל הסיפור הזה. בשנת 1992 אמי נפטרה, 19 שנה לאחר מלחמת יום כיפור, לאחר השבעה אחי יעקב ז"ל ואנוכי התחלנו לסדר את הבית, ובאחת המגרות גיליתי את המכתב!! אמי שמרה אותו כל השנים.
ואני שומר אותו עד היום".