אוֹצָרוֹת
1958 26 בינואר

מכתב פיוטי שכולו געגועים למכתביו של אהוב

מאירה שמיר טבעון
מאירה שמיר בילדותה, שנות הארבעים

כתב היד

2 עמודי מכתב

סיפור רקע

מכתב פיוטי שכולו געגועים למכתביו של עודד. מאירה מבקשת ממנו לכתוב לה כמו שנהג לעשות פעם, כי כאשר "שוקעת אני בהרהורים, יש עימדי מעט זיכרונות בין דפי נייר". המכתבים הם שמעניקים לה כוח בהיעדרו של עודד במשך השבוע ומקלים על כאבה הפיזי והנפשי כאחד. מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד

מכתב פיוטי שכולו געגועים למכתביו של עודד. מאירה מבקשת ממנו לכתוב לה כמו שנהג לעשות פעם, כי כאשר "שוקעת אני בהרהורים, יש עימדי מעט זיכרונות בין דפי נייר". המכתבים הם שמעניקים לה כוח בהיעדרו של עודד במשך השבוע ומקלים על כאבה הפיזי והנפשי כאחד. מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד החוץ, ומאירה הייתה רל"שית השגריר. מאירה הייתה אשת חינוך שהובילה וחינכה דורות של תלמידים. היא הייתה גננת בקיבוצים נען, נחל עוז ומפלסים, מורה בבית הספר הישראלי בפריז ומורה לעברית באולפן של הסוכנות היהודית. לימים עברה הסבה לחינוך מיוחד ולתפקידי ניהול ופיקוח. היא הייתה המנהלת המיתולוגית של "כיתות תצפית" בירושלים וזכתה בפרס החינוך על מפעל חיים זה. מאירה הייתה אישה מלאת חיים, סבתא מסורה ואשת תרבות. היא נפטרה בגיל 76 בעקבות צנתור שהסתבך.
נושאים: משפחה ויחסים

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

26.1.58

[עמ' 1]
לילדי המוני שלומות! (לאישי הקטן שלי)
בחוץ עתה קור קפאים, ואילו אני איני חשה בטוב, ומעט מנמנמת בין
שינה לקריאה וכדומה. הכל כואב עלי ילדי והן לא פלא כי אין עמי כוח יותר.
אמא חזרה ובבית שמחה ואורה. אתמול היה לי יום שכולו טוב. בבית
היו שכנים ואבא גם כן מסתובב מעט ומקוה אני כי הכל חוזר למצבו מימים
ימימה.
היום יחד עם כל כאבי איני יודעת על שום מה כואבת אני גם עליך. הייתי
רוצה שתשב עמדי זה עתה, ותפנקני מעט, כמה זה עתה חסר לי, כמה
רוצה אני לחוש בכך והן אתה כה רחוק מעמדי, ונותר לי לשוב
לצפות ולחכות לבואך. והאם תבוא? ודאי תבוא ילדי, והן איני
יכולה בלעדיך. וביחוד עתה במצב של רפיון כוחות הן אתה לי לעזר כה
רב בשלוה לרוחי ונפשי, ובכלל...
ילדי, איני יודעת אולם דווקא אתמול משום מה נזכרתי בכל תקופתנו הראשונה,
והן אז כתבת לי כה רבות, ויחד עם כך גברה הצפיה למכתבך, עזרת
לי ברוחך הטובה לשאת ולהתגבר על הכל, כי אז היינו רחוקים יותר.
..... והן היום, האין זה כדאי ששוב נחדש ימינו כקדם,
ואם כי ההרגשה הכללית אחרת היא, אחרת לגמרי, הרי בכל 
אופן יש בכוחו של מכתב להוסיף עוד רבות, ואפילו אם הנך בא כל
[עמוד 2]
שבוע. והן זה אמור להמצא עמך בימי שישי ושבת. ומה בקשר לשאר 
הימים ילדי, והן לא כדאי בכך כי אהיה עמך גם באותם 
ימים לפחות על גבי הניר, והן לא כדאי  שאחוש רחשי לבך גם אז 
ויותר אמלא צפיה לבוא השבת... עודד שלי רוצה אני כי נשוב לענין
המכתבים כבמקודם. טוב היה לי אז, כל כך טוב. כה שמחתי לקבל 
מכתב ואילו עתה מעט מאד זוכה אני לשמחת מכתבים ממך, אם כי
זוכה אני יותר לבואך. גם כך טוב לי אבל מה על השבוע כולו
שעובר עלי בצימאון חזק לראותך, ואם אין זה ניתן לי אזי מדוע שלא
אזכה לפחות למכתב.
ילדי נדמה לי כמה נחמד יהא בעוד שנים לשוב ולהציץ במכתבינו,
ואז... נזכר בכל שעבר... גם כיום עיתים עת שוקעת אני
בהרהורים, יש עמדי מעט זכרונות בין דפי ניר, שעדין לא
הצהיבו, וכמה נעים וטוב להיזכר בכך, לקרוא ולהגות מחדש כל
סוד אהבתנו הראשונה בימיה הראשונים. וכמה זמן אוהבים אנו ילדי?
ילדי היה עמדי רצון עז להשתפך, ולחוש אותך לידי, ניסיתי על כן
להגות מעט, ולהעלות זאת על גבי הניר. ואילו עתה טוב לי יותר, 
ואילו עתה הוקל לי ממשא כבד, טוב לי ושוב אוכל לשקוע
בתרדמה ולא לחוש כל כאבי הפיזי. כי כאבי הנפשי הוקל עתה...
והיכן אתה ילדי? ובחוץ כה קר וגשום, חבל שאינך לידי, ואין
נחומים לי על כך. היה שלום אישי שלי. והעקר כתוב. בהמון אהבה
מאירקה

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מאירה שמיר
מיקום: טבעון
תאריך: 26.01.1958

מקבל/ת המכתב

שם: עודד שמיר
מיקום: קיבוץ נען

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

26.1.58

[עמ' 1]
לילדי המוני שלומות! (לאישי הקטן שלי)
בחוץ עתה קור קפאים, ואילו אני איני חשה בטוב, ומעט מנמנמת בין
שינה לקריאה וכדומה. הכל כואב עלי ילדי והן לא פלא כי אין עמי כוח יותר.
אמא חזרה ובבית שמחה ואורה. אתמול היה לי יום שכולו טוב. בבית
היו שכנים ואבא גם כן מסתובב מעט ומקוה אני כי הכל חוזר למצבו מימים
ימימה.
היום יחד עם כל כאבי איני יודעת על שום מה כואבת אני גם עליך. הייתי
רוצה שתשב עמדי זה עתה, ותפנקני מעט, כמה זה עתה חסר לי, כמה
רוצה אני לחוש בכך והן אתה כה רחוק מעמדי, ונותר לי לשוב
לצפות ולחכות לבואך. והאם תבוא? ודאי תבוא ילדי, והן איני
יכולה בלעדיך. וביחוד עתה במצב של רפיון כוחות הן אתה לי לעזר כה
רב בשלוה לרוחי ונפשי, ובכלל...
ילדי, איני יודעת אולם דווקא אתמול משום מה נזכרתי בכל תקופתנו הראשונה,
והן אז כתבת לי כה רבות, ויחד עם כך גברה הצפיה למכתבך, עזרת
לי ברוחך הטובה לשאת ולהתגבר על הכל, כי אז היינו רחוקים יותר.
..... והן היום, האין זה כדאי ששוב נחדש ימינו כקדם,
ואם כי ההרגשה הכללית אחרת היא, אחרת לגמרי, הרי בכל 
אופן יש בכוחו של מכתב להוסיף עוד רבות, ואפילו אם הנך בא כל
[עמוד 2]
שבוע. והן זה אמור להמצא עמך בימי שישי ושבת. ומה בקשר לשאר 
הימים ילדי, והן לא כדאי בכך כי אהיה עמך גם באותם 
ימים לפחות על גבי הניר, והן לא כדאי  שאחוש רחשי לבך גם אז 
ויותר אמלא צפיה לבוא השבת... עודד שלי רוצה אני כי נשוב לענין
המכתבים כבמקודם. טוב היה לי אז, כל כך טוב. כה שמחתי לקבל 
מכתב ואילו עתה מעט מאד זוכה אני לשמחת מכתבים ממך, אם כי
זוכה אני יותר לבואך. גם כך טוב לי אבל מה על השבוע כולו
שעובר עלי בצימאון חזק לראותך, ואם אין זה ניתן לי אזי מדוע שלא
אזכה לפחות למכתב.
ילדי נדמה לי כמה נחמד יהא בעוד שנים לשוב ולהציץ במכתבינו,
ואז... נזכר בכל שעבר... גם כיום עיתים עת שוקעת אני
בהרהורים, יש עמדי מעט זכרונות בין דפי ניר, שעדין לא
הצהיבו, וכמה נעים וטוב להיזכר בכך, לקרוא ולהגות מחדש כל
סוד אהבתנו הראשונה בימיה הראשונים. וכמה זמן אוהבים אנו ילדי?
ילדי היה עמדי רצון עז להשתפך, ולחוש אותך לידי, ניסיתי על כן
להגות מעט, ולהעלות זאת על גבי הניר. ואילו עתה טוב לי יותר, 
ואילו עתה הוקל לי ממשא כבד, טוב לי ושוב אוכל לשקוע
בתרדמה ולא לחוש כל כאבי הפיזי. כי כאבי הנפשי הוקל עתה...
והיכן אתה ילדי? ובחוץ כה קר וגשום, חבל שאינך לידי, ואין
נחומים לי על כך. היה שלום אישי שלי. והעקר כתוב. בהמון אהבה
מאירקה

עמוד 1/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: עודד שמיר
מיקום: קיבוץ נען

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות