יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם מכתב קצר ורווי געגועים ממאירה לבעלה עודד, ובו תיאור ההתמודדות עם הקשיים הבריאותיים
סיפור רקע
מכתב קצר ורווי געגועים ממאירה לבעלה עודד. קשה לה לחשוב ששבוע שלם של פרידה עומד לפניה, ובייחוד שהיא סובלת מכאבים חזקים בגב. גם עודד חש כאבים, ומאירה מקווה שכבר הוטב לו.
מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד החוץ, ומאירה הייתה רל"שית השגריר.
מאירה הייתה אשת חינוך שהובילה וחינכה דורות של תלמידים. היא
מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד החוץ, ומאירה הייתה רל"שית השגריר.
מאירה הייתה אשת חינוך שהובילה וחינכה דורות של תלמידים. היא הייתה גננת בקיבוצים נען, נחל עוז ומפלסים, מורה בבית הספר הישראלי בפריז ומורה לעברית באולפן של הסוכנות היהודית. לימים עברה הסבה לחינוך מיוחד ולתפקידי ניהול ופיקוח. היא הייתה המנהלת המיתולוגית של "כיתות תצפית" בירושלים וזכתה בפרס החינוך על מפעל חיים זה. מאירה הייתה אישה מלאת חיים, סבתא מסורה ואשת תרבות. היא נפטרה בגיל 76 בעקבות צנתור שהסתבך.
ארועי התקופה
כתב היד
יום ראשון 4.5.58
אחד מלילות בנען כשכוכבים מכסים
את שמי הרקיע.
ואני לבד לבד…
לילדי הקטן אור ושלום!…
אני אין לי שם לכך
הכל הוא רגש ילדי!
כל כך רבו געגועי אישי הקטן, והן גם מזמן לא כתבתי, ובכלל כל כך
נעים לפעמים להשתפך לפני נפש אוהבת וכל כך אהובה. אלוה לוא
רק ידעת כמה, לו רק נתת ליצורי כפיך כוח לשאת כל שבתוכם
כך שהזולת יבין ויחוש הכל. ילדי הקט שלי כל כך קשה לי שוב לחזור
לחיק היום יום. כל כך קשה לחשוב רגע שעוד שבוע שלם לפני, שבוע גדול
ומלא עד ששוב נתראה. ילדי, כל כך הייתי רוצה שהכל יהיה כבר
אחרת, אחרת כך שנהיה שלוים, עיפי עמל ולא עיפי נסיעות. עודדי שלי
איני חשה בטוב, כל כך רע לי, אני משתגעת מהגב, היום זה ממש הגיע
לשיא, חשבתי שאני מתפוצצת, כאבי מות ממש, כל כך נורא לי כואב
ועצוב לי…
ואיך מרגיש הנך, הכואב עוד או ודאי פסק כבר. וכן זו תקותי ילדי שיוטב
לך ויוקל. היום היה לי קשה לשבת וללמוד לא יכולתי להפסיק ולחשוב
כמה טוב ונעים היה לי, עד שנפרדנו הבקר והן איני יכולה לשאת הכל.
להתראות איש קטן שלי, בהמונים של געגועים.
באהבה מאירקה
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
