[הערה שנוספה בחלקו העליון של המכתב]
הלוָאי וזה
לא ככה והלואי!
ויקחוּּּּּ אותך הזקן למקום
באמת שקט. אבל כנראה הֵבנתי.
אם לא – תקן אותי.

[עמ' 1]
הרצליה
16.10.73

אהובי,
אני מתיחסת אל המכתבים שלנו כאל "פגישות". כאילו חזרתי אל
איזשהו זמן של בתולים שבו אסור היה לי – ושבו לא היית
באמת שלי אלא הייתי צריכה להילחם או לצפות כדי שתהיה.
אתה כל כך רחוק… לכן אני מרגישה לפעמים כמו מי שכותבת
אל החבר שלה. אבל זה לא בדיוק ככה כי במכתבים
אני אתך. זה גם לא בדיוק כי אני אתך כל היום. ממש לא
מסוגלת להתרכז במשהו בלי לחשוב עליך.
אני חולת געגועים אנושה מאוד. כל הזמן חושבת עליך ומרגישה
אותך. זה באמת משהו בוער מאוד מאוד. לו היית מבטיח
לי שאתה לא מטייל שם איפה שלא צריך היה לי יותר קל.
אבל גם זה לא בדיוק – למש [?] בנושא זה אני כידוע, לא
נורא להאמין וממילא תמיד חוששת שאתה סתם מותח אותי
או "מקשט" עניינים, חוץ מזה קשה לסמוך עליך,
ובמקרה הכי טוב: שאתה באמת מתחשב בי ובילדים ולא נכנס
לך לאמצע כל מיני הילולות – הרי אני מתגעגעת כי אני
מתגעגעת וזהו זה.
בסך הכל המכתב זו הבבואה הקטנה והעלובה שמגיעה אליך (אני
מקוה!) ובקושי מראה לך כמה אני מתה אחריך.
מקוה באמת שהמכתבים מגיעים, חוץ אולי מ 2 מכתבים וחבילה
ששלחתי לדואר הצבאי של ההתיצבות הלכו השאר לפי
2554 ואם א הגיעו אז זה לא בגללי, באמת.
אני מקבלת את מכתביך בהפרש של 3 ימים לערך מכתיבתם, קשה
לי לדייק כי קבלתי מכתבים בלי תאריכים. איך אתה?
— אחרי שהצצתי במה שכתוב למעלה חשבתי שאולי לא תבין
בדיוק בכל אופן כוונתי פשוט שתיזהר וזהו זה למה שאני זקוקה לך
[עמוד 2]
מאוד מאוד ומבחינתי, כמובן, זו סיבה מספקת לזהירות.
—אלון ויונת הכינו גינת בצל וצנון על הגבעה, לפי מיטב
המסורת.
כאן שקט כל כך ורוגע – עד שפותחים את הרדיו או הטלויזיה
כמובן. זה בתוספת לגעגועים שלי אליך מתגברים על
השקט גם כשהוא באמת כזה (כמו עכשיו כשהילדים ישנים
ואני ממש לבד לבד אתך כי ורדית בראשון ל.
טוב לי ככה אתך בשקט, אני מרגישה שאם אעצום עיניים
אראה אותך ממש עם המשקפיים רכונים על אפך וקו האופק
של פיך נמתח להסתיר את הרווח הפיטר סלרסי
הידוע בין השיניים. (לחשוב שכולם אומרים שאלון דומה לך!)
–ד"ר בראון צלצל לכאן היום ובקש שאמסור לך דרישת שלום.
— אני מקוה שאתה "משתעמם", כלומר אתה מבין יפה את כוונתי
ולא אכפת לי שתחשוב שאני גועלית. אני מתה לדמין אותך
יושב במבצר בטוח נוגס בתפוח וקורא בלש…
לענין התפוחים אתרום מיד ואארוז חבילה. לענין הבלשים –
קשה לי להאמין שאתה באמת זקוק לכאלה אם כן – כתוב לי
ואשלח מיד. עיתונים אני שולחת.

ד"ש מזהרה. לקחתי היום לילדים ספרים מהספריה. לא היו
לה בלשים שלא קראת אבל בשמחה אקנה אם מתחשק
לך כאֵלו.
אהוב, ממש קשה לי להפסיק לכתוב כמו שקשה לי להפסיק
לטרטר לך בבית. כי אני מחכה כל היום לשעה הזו
של המכתב ו'מושכת' אותה ככל האפשר.
לכן אני מפסיקה עכשיו "בכוח". מאחת שפשוט מתה עליך.
אורה.