30.6.48
שלום אֶרְאֶלִיק היקרה!

שמחתי לקרוא את פתקאתך משעה 7 בבוקר.
ואני מחכה למכתב מפרט יותר. פשוט נהניתי ממצב רוח בזמן הנסיעה וברצון הייתי מתלוה אליך. ב 8 פחות 20 עוד עברתי שם וראיתיך יושבת במכונית, כנראה שהדרך ארכה לך. בירושלים אין חדש. הבריחה נמשכת מן העיר ועובדה זו משרָה מצב רוח מדכא ומזֻפת. אפילו מרכז הסתדרות המורים על כל פקידיו עוברים לתל־אביב. ואיני יודעת מה לחשוב ביחס לעבודתי להבא. סבורים, שהלמודים יפסקוּ ב 12 לחדש באם תמשך ההפוגה. ואם תפסק, יגמרו ללמוד ב 8 לחדש.
בענין שדברנו עליו לפני נסיעתך כבר נסיתי לסדר עוד באותו יום ראשון שנסעת. מסרתי למתוכת, שֶלִי קשה להזדמן ל"שם" וד"ש. נקוה שתִוְכָה. (למרות שזה למורת רוחי).
בינתיים בקרתי בשתי הצגות התאטרון הקאמרי ונהניתי משתיהן. היו צריכים להתקיים שני קונצרטים והתזמורת לא תבוא. נתקבל אתמול מכְתָבוֹן מבתיה בו היא מבקשת אותך לבוא לתל־אביב. את כבר התראית אתה בודאי.
מה ביחס לתכניותיך את? התחשבי בדעתך. לפי מצב הבריחה מירושלים – אפשר היה ליעץ להשאר בתל־אביב, אך במקום, תראי ותדעי מה עליך לעשות.
האריכי במכתבים, לי אין הרבה מה לספר הכל מתנהל באופן הרגיל; אך לך אני מקוה יהיו הרבה רשמים רבים.
מסרי שלום לאוקי. לאורה ללילי.
כמובן לדוד דוד ולדִינָה.
דרך אגב את "הצעצוע" מסרתי אמש למר פנקס.
חוה דורשת בשלומך. ומבקשת ממך להנות מן הממתקים בתל־אביב. ואני מסרתי שלא מוסיפה תהני לך אך לא בשבילנו, זכרי גם אותנו.
את שמואליק עוד לא ראיתי הוא קפץ אמש ב 12:30 בלילה אל חיה שָהה דקה ונעלם. רק את המכתבים וחלק מחבילה השאיר.
משפחת אהרונוביץ נוסעת היום ועל ידם ישלח המכתב.
אם את מזדמנת עם לאה לוביניקר
דרשי בשלומה. ובשלום בתיה.
שלום לך מדבורה.
שלום
ונשיקות (מה תאמרי?)
להשתמע בקרוב.
מלכה.