8.1.78
שלומות!
הימים ממש מתחלקים ובורחים בין האצבעות ואינני מוצא פנאי לשבת ולכתוב. ביומן כתבתי לאחרונה באושוויה.
כל תוכניותי לכתוב מכתבים רבים נדחתה, מקוה שאצליח למלא חובותי אלה בתוך שבוע.
העיר הזו פנטסטית בחיי הלילה שלה, בשעות שתיים שלש ובודאי שלפני כן מלאים הרחובות, המסעדות וכל השאר באנשים. הבילויים כאן נמשכים עד שעות הבוקר והכל מלא ועליז, קצת מזאת טוב היה להעביר לתל-אביב…
ערכנו היום טיול עם אייל לעיר לה-פלטה, בדרך בקרנו בפארק ספארי לא מלהיב במיוחד, אחרי כן נכנסנו למוזיאון אנטרופולוגי בעיר וזו היתה חויה של ממש. המוזיאון מלא בשלדים ובפוחלצים של כל חי אפשרי, ממוטות ודינזארוסי ענק, מפלצות דמיוניות ושלדים של ליויתנים, מהם בגודל לא נורמאלי עם לועות בגודל שלשה מטר ויותר, בתוכם אכן יכול היה להכנס שלם לא רק יונה הנביא כי אם גם כל משפחתו איתו. מלבד אלו אוסף עצום של חיות (פוחלצים) מסודרות פעמים רבות בתנוחות הנראות כתמונה חיה.
מהמוזיאון המשכנו לעיר הילדים הסמוכה לעיר (לה-פלטה), עיר בזעיר אנפין, חביבה למדי, מקום נפלא לבלות למשפחות עם ילדיהם הקטנים.
אתמול היתה לנו הפתעה כאשר בערב מצלצל פעמון הדלת וכשאורית פותחת לפניה בעלי הבית, כמובן האחד איננו מזהה את השני, מובן שהמבוכה גדולה ורבה, אך ההורים לענין ומהר מתארגנים לסדר לנו מקום (לפני כן היינו בחדרם) ומשחררים את אוירת המבוכה.
בנושא אחר, בתוכנית היה לשלוח מכתב מפורט בקשר להחלטתי להודיע על עזיבת המשק ותוכניתי בעתיד. מאד עייף ומאוחר ולכן גם לא אוכל לעשות זאת כעת ובכל זאת כמה מילים בנושא.
משוכנע אני כי הטיול כה חשוב לי וחבל שישאר אצלי משקע של מרירות או צער על שאני מפסיק אותו על אף שהרצון והיכולת קיימים.
מסתבר לי כעת, כי דרכי היתה מוטעית בכך שלא עזבתי את המשק מייד, כי רק באורח כזה קיים החופש המלא לעשות ככל העולה על דעתך, מבלי להיות קשור בהתחייבויות, בכל הנוגע למשך זמן הטיול, וההתנסות שמחוץ למסגרת הקיבוץ. טעות היה מצידי לצאת לשנת חופש לגרום לעצמי את הצורך לבקש הארכת החופש ולאחר שגם הארכת החופש אושרה (במתכונת מצומצמת של חודשיים שלשה), רק בלשב זה באה הודעה על עזיבה. השתלשלות אירועים זו רק תכביד עלי את הדרך לשוב ולחזור לחיות בנען, מאחר ויוצרת אצלי הרגשת חוסר הגינות כלפי המשק, באשר את ההחלטות המתאימות לדרכי ולצרכי קבלתי, וכאשר היתה החלטה אשר חייבה אותי לבצע וויתור, אני כביכול עוקף אותה בכך שאני עוזב.
תוכנית הטיול היא לעבור השבוע לברזיל, להיות בארץ זו בערך חודש, ואחרי כן מקוה שאמצא טיסה זולה, או אפשרות זולה אחרת לעלות לארה"ב. חזרה לארץ בחודש מאי. בארה"ב אנסה לברר עם שרה אפשרות של עזרה מצידה במימון לימודים במידה ואהיה ניזקק לכך. כפי שאני רואה זאת כרגע לאחר שאחזור אלך ללמוד, במידה ויהיה לי ברור ומוחלט סופית כאשר אני אחזור או מאוחר יותר, כי המקום בו אני רוצה לחיות ולהקים משפחה הינו נען, יהיה צעדי זה של עזיבה בגדר משוכה, אך משוכה שבהחלט אוכל לקפוץ מעליה. לשון אחרת נען לא סגרה את הדלת בפני, להפך בודאי תמיד ישמחו לחזרתי, ואילו אני אף שהודעתי על עזיבה רואה את לחזור לנען קשה אך אפשרית אם מאד ארצה בה.
מכתב עם רקע ולבטים וכמו כן הודעת על עזיבת המשק שלחתי לאריה פרידברג כמרכז ועדת בנים והוא יעביר אותו לעמוס שיפריס.
מקוה שאת צבי לא יפנו מחדרי אם כי לא הזכרתי נושא זה במכוון במכתבי לאריה, כך שלא אכביד והעמיס עליכם נטל זה.
החלטתי לצרף למכתב דף נוסף ובו קטע שאומנם לא כתבתי אותו היום אך הוא ראוי להיות מצורף למכתב.

אחד הדברים הנפלאים שאני מוצא בטיול הינה העובדה שאני לומד להכיר את עצמי במשמעות היותר עמוקה של הכרות. יודע אני כעת טוב מבעבר מהם הכוחות האצורים בתוכי, המון דברים אשר בודאות בימים קודמים לפני כשנה לא הייתי מנסה להתמודד עמם היום לא רק שאני מתמודד אלא פועל מראשית בידיעה שאצליח. הייתי מגדיר זאת אולי שהערכת יכולתי ובטחוני התחזקו מאד.
כאשר הינך מטייל ובמיוחד בזמן שטיילתי לבד היו לי מאות שעות של מחשבות והגיגים, בעצם אין תחום שלא העסיק אם במישור האישי שלי, תוכניותי וכיצד הייתי רוצה לראות את עצמי ועתידי, והן במישורים אחרים מכל שעלה או הסתתר אי שם במוחי.
אחד הדברים אשר העסיקו אותי רבות מאד הוא החינוך
ניסיתי לחשוב ולהעריך את צמיחתי והחינוך שהוקנה לי, ובנושא זה כמה נקודות אזכיר. החינוך בכללותו בקיבוץ והתוצר, כלומר בן הגדל בקיבוץ זוכים לטיפול מעולה ודרך החינוך הן במערכים של למידה והקניית ידע הן בערכים של תרבות יחסים שבין אדם לחברו וחיים בחברה, בנכונות להרתמות לעזרה, לפעולה, להתנדבות, להעזה לכל אלו זוכים ומקבלים ממורים, ממחנכים, מטפלות ומהחברה הסובבת אותך אך בראש ובראשונה חש אני שכולי מלא וגדוש בתודה לכם. צמחתי ולכל שהגעתי בזכות הורים אשר ידעו והשכילו להעביר זאת אלי. חש אני עד כמה מושרשים בי יסודות של אהבת אדם ועזרה לזולת, יכולת לגלות אורך רוח וסבלנות להיות נכון ולהאזין בידיעה שחשוב לו לאותו אדם שיש מי שמקשיב לו, לסייע לזקן או סתם לקום באוטובוס, דברים של מה בכך אך סבור אני שאינם פרטים קטנים ושוליים אלא הם איכות החיים. השקט הנפשי התושייה ההרגשה של האופטימיות שיגמר בטוב מבלי להיות מדוכדך או במשברים גם דברים אלו אינם נרכשים בבית-הספר, הם נספגים רק מהבית, מההורים. מכם קניתי לעצמי את הסדר, את האהבה לנקיון, לבית מטופח, לגינה מעובדת ליופי.
יותר מתמיד מעריך אני כעת את הבית החם אשר לו זכיתי את הפינוק העצום שהיה מנת חלקי אך היה זה פינוק במובנו החיובי המשפיע עליך אהבה ויוצר יותר קרבה.
זכינו בתיה צבי ואני למשפחה נפלאה ולבית חם אשר לכמותו לא זוכים רבים וזכאים אתם לתחושת גאוה על שהשכלתם לבנות קן חם ונפלא שכזה.