אוֹצָרוֹת
1948 13 באפריל

מכתב שכתב להוריו אוריאל אופק, לוחם פלמ"ח ומאנשי השיירות, ובו תיאור האירועים בגוש עציון

אוריאל אופק כפר עציון
אוריאל אופק

כתב היד

4 עמודי מכתב

סיפור רקע

אוריאל אופק נולד בתל-אביב בי"ח בתמוז תרפ"ו, 30 ביוני 1926. אביו, אריה-ליב פופיק, היה סופר ומשורר יידיש. בשנים 1944 עד 1949 שירת כחובש גדודי בגדוד השישי של הפלמ"ח, השתתף בקרבות ליל הגשרים, בכיבוש הקסטל, בשיירות לירושלים, בשיירת נבי דניאל ובהגנת קיבוץ משואות-יצחק שבגוש-עציון. עם נפילת הגוש, נפל בשבי הירדני. לאחר שחרורו יצא לאור ספרו הראשון, 'מעוז עציון', שתיאר את קורותיו במלחמת העצמאות ואת נפילתו בשבי. את שנותיו הקדיש אוריאל אופק לכתיבה לילדים ונוער; כתב שירה, תירגם לעברית וחקר את תולדות ספרות הילדים. המכתב באדיבות גנזים - ארכיון אגודת הסופרים.

אוריאל אופק נולד בתל-אביב בי"ח בתמוז תרפ"ו, 30 ביוני 1926. אביו, אריה-ליב פופיק, היה סופר ומשורר יידיש. בשנים 1944 עד 1949 שירת כחובש גדודי בגדוד השישי של הפלמ"ח, השתתף בקרבות ליל הגשרים, בכיבוש הקסטל, בשיירות לירושלים, בשיירת נבי דניאל ובהגנת קיבוץ משואות-יצחק שבגוש-עציון. עם נפילת הגוש, נפל בשבי הירדני. לאחר שחרורו יצא לאור ספרו הראשון, 'מעוז עציון', שתיאר את קורותיו במלחמת העצמאות ואת נפילתו בשבי. את שנותיו הקדיש אוריאל אופק לכתיבה לילדים ונוער; כתב שירה, תירגם לעברית וחקר את תולדות ספרות הילדים. המכתב באדיבות גנזים - ארכיון אגודת הסופרים.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/4

כפר־עציון, יום ג'
ד' ניסן, תש"ח; 48.IV.3

רב שלום לכם יקירי!
אתמול הגיעו לַחברים החבילות הראשונות מהבתים. אני עוד טרם קִבלתי את החבילה, אך אני מקוֶה לקבֵל אותה בַימים הקרובים.
בינתים התחיל אתמול להיות כאן קצת "שמֵח". הגיעה הוראה כי נפריע לַתחבורה הערבית בין ירושלים וחברון ואתמול התחלנו בַבִצוע. לאחר ששתי שיירות ערביות נדפקו הגיעו קרוב למאה ערבים עם קצינים מהלגיון והתחילו בנסיון־התקפה על המנזר הרוסי (שבין הכביש הראשי וכפר־עציון) הנמצא בידינו. ההתקפה נהדפה בקלות, ולערבים נגרמו אבדות רבות (באומדנה זהירה – 40). לפנות ערב ובלילה היו רק יריות־הטרדה בודדות על המנזר וכפר עציון, והיום שוב שורר שקט. מהמגינים ישנם ששה פצועים קל – בעִיקר מרסיסי־מרגמות ואחדים מכדורים. כמובן שאנו, אנשי השיירה, כלוחמים ותיקים השתתפנו בכל אותו ענין, ולא בִייַשנו את "הַפִֿירְמָה." הידיעה שהיתה ברדיו כי אוירון יהודי הֻפּל בשמי־עציון היא "בלוף גמור." אמנם – בא אוירון, והערבים דפקו עליו בלי סוף, – אך הוא לא נפגע והגיע בשלום לתעודתו.
ובקשר אלינו – אני מקוֶה ששמעתם אתב"תום־שמיר בועז" את דרישת־השלום ממני, וכמו כן מצאתם בָעִתון את שמי. יחד אִתי נמצא גם שלמה הרצמן וכמה רמת־גנים.
ישנם כל הסִכויים כי לליל־הסדר, או לכל המאוחר באמצע הפסח נצא מכאן לחֹפש. אני אצא מכאן ב"לוּפְֿט־אקספרס" עציון־תל אביב, ומשם, כמובן, אבוא מיד הביתה. ואז אתחיל במנוחת ההבראה הארוכה לאחר תקופת המאמץ הממושכת. 
ובינתיים – מצב הרוח שלנו הוא עצוּם. הידיעות המשַמחות מִכל קטעי־החזית (הקסטֶל, קולוניה, חולדה ומשמר־העמק) מעלות מאֹד את מצב־הרוח. רק אנחנו, אנשי מעלה־החמִשה וקרית־ענבים מצטערים שאנו נמצאים כאן, כי אחרת בוַדאי ובוַדאי היינו לוקחים חֵלק במערכת־הקסטֶל ובהריגתו של עבדול־קאדר. קצת קשה על הלב לאחר שחברים מצוינים נפלו: ( נחוּם אריאלי –הבחור הנהדר שלמד אִתי ב"הרצליה", והיינו יחד ברמת־הכובש, רמת־רחל, במַסעות, בגשר־עזה, בליל־וינגייט, בפג'ה ועוד – אחד הבחורים המצוינים והמוכשרים ביותר שפגשתי; ומֹשה פְרֶסֶר – חברו של אברהם שהיה אִתי בבית־הערבה. משה פֶּרְפֶּר, והחובש שמִלא שם את מקומי גם הוא נפל. אִמא תראה בזאת בהיותי כאן בודאי יד מן השמים, אך מה לעשות, ואני בכל זאת מרגיש כי מקומי הנכון צריך היה להיות דוקא שם! 
ומזג האויר כאן עכשו הוא נהדר. כל הגבעות מכוסות ועטופות פרחים – רַקפות, כלניות מכל הצבעים, נוּריות צהובות ועוד ועוד. בַימים השקֵטים אפשר לשכוח כי מלחמה משתוללת עכשו בארץ, ואִלו היו ילדי־הגוּש נשארים ולא עוברים לירושלים, – היינו רואים אותם מטיילים עִם המטַפּלוֹת לגבעות הפורחות. בכלל –מורגש מאֹד חסרונם של הפעוּטים והילדים בַמקום, והלב משתוקק לראות את צחוקם התמים. כנראה שהאהבה לפעוטות היא אצלנו חולשה משפחתית.
כמו כן רצוני לבשֵר לכם כי השיר שלי "בַמִשלט" שנכתב בשער־הגיא נדפס בעתון "דבר" בַמדור "העומדים בחוֹמה". וכמו כן מקוֶה אני כי הסִפור שלי על קרב השיירה במבואות בית־לחם יִדָפס בשבוע זה באותו מדוֹר. החבריא אומרים, שלי היה הכי כדאי להִשאר כאן, כי אני מנצל את הזמן לשם "תעשית־כסף," ע"י הפִרסום בעתון.
ובזאת אסיים הפעם. אני מחכֶה למכתבכם; אנא, ענוּ גם על המכתב הזה, ועשוּ זאת במהרה, פן כבר לא אהיה כאן, ושהמכתב יהיה ארוך־ארוך. אני מזכיר שוב: על המעטפה לכתוב: אוריאל אופק (מאנשי השיירות), גוש עציון. ואת המכתב להכניס לחדר 5 בַתחנה.
שלום רב לכם, שלכם בגעגועים –
אורי.

שיר שנכתב כאן: 

כָּאֵלֵּה אַתֶּם

כאלה אתם בחייכם:
פשוטים, מסורים, חבובים.
עושים מלאכתכם בדממה
כדבר המובן מאליו.
לא תרעישו תֻפִּים מסביבכם,
תבחלו באותות ומדים,
תצבטו לתינוק בלחיו
ותחיכו לעלמה בעברה.
... וכאלה אתם במותכם:
פשוטים, מסורים, חבובים.
עשיתם מלאכתכם בצנעה
כדבר המובן מאליו.
לא הרעשתם תֻפִּים מסביבכם,
בחלתם באותות ומדים;
נשכתם שפתיכם השסועות
וחיכתם לענן בעברו...

א הייסן גרוס דעם זיידען און דער באבען,
פון אייער אייניקל
אורי.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אוריאל אופק
מיקום: כפר עציון
תאריך: 13.04.1948

מקבל/ת המכתב

שם: הוריו
מיקום: גבעתיים

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/4

כפר־עציון, יום ג'
ד' ניסן, תש"ח; 48.IV.3

רב שלום לכם יקירי!
אתמול הגיעו לַחברים החבילות הראשונות מהבתים. אני עוד טרם קִבלתי את החבילה, אך אני מקוֶה לקבֵל אותה בַימים הקרובים.
בינתים התחיל אתמול להיות כאן קצת "שמֵח". הגיעה הוראה כי נפריע לַתחבורה הערבית בין ירושלים וחברון ואתמול התחלנו בַבִצוע. לאחר ששתי שיירות ערביות נדפקו הגיעו קרוב למאה ערבים עם קצינים מהלגיון והתחילו בנסיון־התקפה על המנזר הרוסי (שבין הכביש הראשי וכפר־עציון) הנמצא בידינו. ההתקפה נהדפה בקלות, ולערבים נגרמו אבדות רבות (באומדנה זהירה – 40). לפנות ערב ובלילה היו רק יריות־הטרדה בודדות על המנזר וכפר עציון, והיום שוב שורר שקט. מהמגינים ישנם ששה פצועים קל – בעִיקר מרסיסי־מרגמות ואחדים מכדורים. כמובן שאנו, אנשי השיירה, כלוחמים ותיקים השתתפנו בכל אותו ענין, ולא בִייַשנו את "הַפִֿירְמָה." הידיעה שהיתה ברדיו כי אוירון יהודי הֻפּל בשמי־עציון היא "בלוף גמור." אמנם – בא אוירון, והערבים דפקו עליו בלי סוף, – אך הוא לא נפגע והגיע בשלום לתעודתו.
ובקשר אלינו – אני מקוֶה ששמעתם אתב"תום־שמיר בועז" את דרישת־השלום ממני, וכמו כן מצאתם בָעִתון את שמי. יחד אִתי נמצא גם שלמה הרצמן וכמה רמת־גנים.
ישנם כל הסִכויים כי לליל־הסדר, או לכל המאוחר באמצע הפסח נצא מכאן לחֹפש. אני אצא מכאן ב"לוּפְֿט־אקספרס" עציון־תל אביב, ומשם, כמובן, אבוא מיד הביתה. ואז אתחיל במנוחת ההבראה הארוכה לאחר תקופת המאמץ הממושכת. 
ובינתיים – מצב הרוח שלנו הוא עצוּם. הידיעות המשַמחות מִכל קטעי־החזית (הקסטֶל, קולוניה, חולדה ומשמר־העמק) מעלות מאֹד את מצב־הרוח. רק אנחנו, אנשי מעלה־החמִשה וקרית־ענבים מצטערים שאנו נמצאים כאן, כי אחרת בוַדאי ובוַדאי היינו לוקחים חֵלק במערכת־הקסטֶל ובהריגתו של עבדול־קאדר. קצת קשה על הלב לאחר שחברים מצוינים נפלו: ( נחוּם אריאלי –הבחור הנהדר שלמד אִתי ב"הרצליה", והיינו יחד ברמת־הכובש, רמת־רחל, במַסעות, בגשר־עזה, בליל־וינגייט, בפג'ה ועוד – אחד הבחורים המצוינים והמוכשרים ביותר שפגשתי; ומֹשה פְרֶסֶר – חברו של אברהם שהיה אִתי בבית־הערבה. משה פֶּרְפֶּר, והחובש שמִלא שם את מקומי גם הוא נפל. אִמא תראה בזאת בהיותי כאן בודאי יד מן השמים, אך מה לעשות, ואני בכל זאת מרגיש כי מקומי הנכון צריך היה להיות דוקא שם! 
ומזג האויר כאן עכשו הוא נהדר. כל הגבעות מכוסות ועטופות פרחים – רַקפות, כלניות מכל הצבעים, נוּריות צהובות ועוד ועוד. בַימים השקֵטים אפשר לשכוח כי מלחמה משתוללת עכשו בארץ, ואִלו היו ילדי־הגוּש נשארים ולא עוברים לירושלים, – היינו רואים אותם מטיילים עִם המטַפּלוֹת לגבעות הפורחות. בכלל –מורגש מאֹד חסרונם של הפעוּטים והילדים בַמקום, והלב משתוקק לראות את צחוקם התמים. כנראה שהאהבה לפעוטות היא אצלנו חולשה משפחתית.
כמו כן רצוני לבשֵר לכם כי השיר שלי "בַמִשלט" שנכתב בשער־הגיא נדפס בעתון "דבר" בַמדור "העומדים בחוֹמה". וכמו כן מקוֶה אני כי הסִפור שלי על קרב השיירה במבואות בית־לחם יִדָפס בשבוע זה באותו מדוֹר. החבריא אומרים, שלי היה הכי כדאי להִשאר כאן, כי אני מנצל את הזמן לשם "תעשית־כסף," ע"י הפִרסום בעתון.
ובזאת אסיים הפעם. אני מחכֶה למכתבכם; אנא, ענוּ גם על המכתב הזה, ועשוּ זאת במהרה, פן כבר לא אהיה כאן, ושהמכתב יהיה ארוך־ארוך. אני מזכיר שוב: על המעטפה לכתוב: אוריאל אופק (מאנשי השיירות), גוש עציון. ואת המכתב להכניס לחדר 5 בַתחנה.
שלום רב לכם, שלכם בגעגועים –
אורי.

שיר שנכתב כאן: 

כָּאֵלֵּה אַתֶּם

כאלה אתם בחייכם:
פשוטים, מסורים, חבובים.
עושים מלאכתכם בדממה
כדבר המובן מאליו.
לא תרעישו תֻפִּים מסביבכם,
תבחלו באותות ומדים,
תצבטו לתינוק בלחיו
ותחיכו לעלמה בעברה.
... וכאלה אתם במותכם:
פשוטים, מסורים, חבובים.
עשיתם מלאכתכם בצנעה
כדבר המובן מאליו.
לא הרעשתם תֻפִּים מסביבכם,
בחלתם באותות ומדים;
נשכתם שפתיכם השסועות
וחיכתם לענן בעברו...

א הייסן גרוס דעם זיידען און דער באבען,
פון אייער אייניקל
אורי.

עמוד 1/4
עמוד 1/4
עמוד 1/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: הוריו
מיקום: גבעתיים

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות