אוֹצָרוֹת
1969 03 בפברואר

מלאכי אלמוגי כותב לאשתו רותי, הוא מציין שחוויותיו בארה״ב חסרות בלעדיה ושקשה לו לבטא את אהבתו במילים

מלאכי אלמוגי פילדלפיה פורסם על ידי נוי לאופר ישראלי

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

סרט העוסק בזוג אוהבים, שראה מלאכי בארה"ב, ומכתב שכתבה לו רותי, גרמו למלאכי לכתוב לרותי מכתב שכולו אהבה. במכתב הוא משתף שאף שקשה לו לעיתים לבטא את אהבתו אליה במילים או מעשים, הוא אוהב אותה מאוד, מעריך אותה ומודה לה. מלאכי מתגעגע אל רותי וכותב כי החוויה שלו בארה"ב חסרה בלעדיה. הוא כותב שברור לו שהיה צריך להבין את עומק אהבתו גם ללא הנסיעה.
מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל 'קולסו' בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו; להוריו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת 'כור תעשיות', בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים.

סרט העוסק בזוג אוהבים, שראה מלאכי בארה"ב, ומכתב שכתבה לו רותי, גרמו למלאכי לכתוב לרותי מכתב שכולו אהבה. במכתב הוא משתף שאף שקשה לו לעיתים לבטא את אהבתו אליה במילים או מעשים, הוא אוהב אותה מאוד, מעריך אותה ומודה לה. מלאכי מתגעגע אל רותי וכותב כי החוויה שלו בארה"ב חסרה בלעדיה. הוא כותב שברור לו שהיה צריך להבין את עומק אהבתו גם ללא הנסיעה.
מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל 'קולסו' בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו; להוריו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת 'כור תעשיות', בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים.

כתב היד

עמוד 1/2

[עמוד 1]
3.2.69
רותי שלי,
כתבת לי שאני יכול לכתוב גם לא לכל החמולה, ובכן אני כותב.
ראיתי כאן סרט בשבוע שעבר, לא משהו יוצא מהכלל אבל נחמד ואופייני,
כל כך אופיני. במשך שעתיים ראיתי את עצמי משחק, אם כי הבחורה לא
היתה טיפוס כמוך.
עלילת הסרט – זוג העומד להתגרש והחי בנפרד, מזה כמה חודשים,
בדירה נמצא עורך הדין שצריך להסדיר את ענין הגרושין [גירושין], והאישה באה
לדירה רק לחצי שעה להסדיר עם עורך הדין את הגרושין.
בגלל סופת שלג הבחורה נשארת בדירה והבחור מחליט לבלות את הלילה
בחוץ, אך בגלל אותה סופת שלג הוא נתקע עם המכונית וחוזר לדירה,
כל אחד מהם למעשה אוהב את השני ולא רוצה להתגרש, אלא שהבחור
הוא מתוסכל מדי הגיוני מדי ולא יודע לגלות את רגשותיו, ומכיון שהוא
מנתח כל דבר בהגיון – הבחורה מנסה להתוכח איתו בהיגיון, וזה גורם למריבות
בינהם, שאין הם יכולים לגשר עליהן חזרה, איך שהו [איכשהו] נקלע חבר לדירה
הוא מדבר עם הבחורה בצורה שאינה מאפשרת לה לענות וכשהיא רוצה לפתוח
את הפה הוא פשוט אומר לה ש…. אל תעני, והיא מתחילה להבין את נקודת
התורפה שלה, לבחור זה לוקח יותר זמן, כשהחבר שלו שואל אותו "האם פעם
אמרת לה שהיא יפה?" אז הוא עונה בודאי שאני חושב שהיא יפה אחרת
לא הייתי מתחתן איתה, "אבל אמרת לה?"
ברגע מסוים מחליט הבחור לומר לבחורה שאינו רוצה להתגרש והיא
ממתינה בקוצר רוח לרגע זה, והוא מונה לה 3 סיבות "א. איני טיפוס
להיות רווק ולהתרוצץ אחרי בחורות ב. אני רגיל לחיות איתך, לסגנון שלך
לבישול שלך, ג. נניח שאתחתן שוב מי יודע אם המצב לא יהיה שונה
ואצטרך להתגרש שוב בעוד כמה שנים.." הבחורה מנסה "ו – ד'".
אך סתם לאמר [לומר] לה שהוא אוהב אותה הוא לא יודע. כך זה נמשך
עד שהחבר מנסה להתלבש עליה ולקחת אותה ואז הוא מתחיל להתעורר
ולהתנגד ולומר לחבר את אשר הוא חושב עליה ומרגיש כלפיה, המזל שהיא
שומעת ונשארת כמובן.
כל הסיפור הזה לא בא אלא בעקבות אחד ממכתביך בתשובה
על אחד ממכתבי האישיים אליך. כשכתבת כמעט כדאי היה שתסע
לארה"ב כדי שאקבל מכתב כזה. רותי את צודקת, צודקת בזה שאני איני
יודע לבטא את רגשותיך [רגשותיי] כלפיך, ואולי יותר נכון לא ראיתי צורך לבטא אותם
כי לי עצמי זה היה תמיד ברור שאני אוהב אותך, ושאני חושב שאת מחוטבת
היטב ושיש לך רגליים יפות וכו', אינך צודקת בזה שהיה כדאי שאסע לארה"ב
בשביל זה, פשוט הייתי צריך להתפכח בבית, וללמוד לבטא יותר את יחסי
אליך גם מבלי נסיעה זו, גם מבלי שתחסרי לי, תחסרי ממש, במשך זמן כה
רב. הייתי צריך גם להעריך מראש עד כמה יהיה קשה לי בלעדיך, ובודאי גם
[עמוד 2]
לך בלעדי, ולא רק מפני שקשה לך לשאת במעמסת הבית והטיפול בבנות לבדך
וכשאת עובדת, אלא בגלל עצם הקשר ביננו.
שננו [שנינו] אנשים רגשניים מאד, שנינו מאופקים מאוד, ושננו לא יודעים, ובודאי
שאני לא יודע מתי וכיצד לגלות לך את אהבתי אליך, אבל דוקא משום כך,
משום שאני מכירך כבר כל כך הרבה זמן, הייתי אני זה שצריך להבין שמשום
שאת מאד מאופקת, אני צריך להיות חופשי יותר בגילויי אהבה, ולעזור
לך או לאפשר לך ביתר קלות להביע את רגשותיך.
אני מקוה שתקופה זו שאנו רחוקים כל כך וקרובים כל כך אחד לשני,
ואשר אפשרה לי להכיר ולהבין את חסרונותי ביחסי אליך, שתקופה זו תפתח
לפנינו חיים מאושרים יותר לשננו.
רותי מכל הדברים שאני רואה כאן, ויש מה לראות, הנאתי אינה שלמה, על כל בגד
בחלון ראוה, אני מסתכל אם היה הולם אותך? אם זה בירוק בודאי לא היית לובשת
בגלל המדים בעבודה… לפעמים כשאני מתפעל, מניו יורק, או וושינגטון נדמה לי שאני
מדבר אתך ומחליף אתך רשמים, פתאום תוקפת אותי הרגשה שאולי דיברתי אל עצמי
ואני מסתכל מסביב אם זה נראה כך לעוברים ושבים. עמדתי במרומי האמפיר בילדינג
וחשבתי לעצמי "רותי תראי יופי… תראי איך הכל מתגמד לפתע מגובה אדירים זה…"
לפעמים אני שוכב שעות ולא נרדם ובמחשבותי מדבר אתך. לפעמים אני חושב מה השעה
אצלכם כדי לדעת עם [אם] את ישנה או ערה, אם את ערה יותר קל לי לדבר אתך…
אולי זה לא נשמע הגיוני, אבל זה לא מתאים לי, אבל זה כך, ואני חיב לספר לך
גם כשאיני הגיוני, זהו אולי הדבר החשוב ביותר שלמדתי כאן שאין זו בושה להיות
לא הגיוני כלפיך, באהבה כנראה אין הגיון, אך ישנה אהבה, ולפעמים ואולי תמיד
היא יותר טובה וחשובה מההיגיון.
האם אמרתי לך למשל אי פעם כמה אני מוקסם ומעריך את צורת טיפולך בבנות?
ברב המקרים שאני מתנגש בך ברגע מסוים של חילוקי דעות בתקופה זו או אחרת על מעשה
מסוים שלהן, נראה לי לאחר מכן שאת צודקת, האם אי פעם התנצלתי על תגובתי
באותו הרגע?
רותי כמה אני כמהה לשכב לצידך ולישון כשאת חבוקה בזרועותי, כשידיי מלטפות
את עורפך וגבך ועורך החלק, ולהתעורר כשאת לצידי. כמה קרה המטה וכמה
קר כאן החדר, (עם ההסקה המרכזית) כשאת אינך לידי.
נדמה לי שאפילו המריבות הקטנות שלנו לעיתים חסרות לי. 3 חודשים, רבע
שנה מחיינו המשותפים שהלכו לאיבוד. שום דבר בעולם, ויהיה זה כסף,
מעמד, דרגה, וכל מה שלא יהיה, אינם שווים את תמורתם, אינם מפצים אל [על] אובדנם,
לא ידעתי להעריך זאת כשהיינו ביחד, גם זו שגיאה שלי, אפילו לעצמי לא
ידעתי כמה אני קשור אליך. ומתוך שיקול די קר החלטתי לעשות את הצעד
הזה. כנראה שאסור להתבסס על הגיון, צריך גם להרגיש, ולא להתבייש לאמר [לומר] את אשר
מרגישים.
בהמון המון אהבה ונשיקות
מלאכי שלך

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: פילדלפיה
תאריך: 03.02.1969

מקבל/ת המכתב

שם: רותי אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

[עמוד 1]
3.2.69
רותי שלי,
כתבת לי שאני יכול לכתוב גם לא לכל החמולה, ובכן אני כותב.
ראיתי כאן סרט בשבוע שעבר, לא משהו יוצא מהכלל אבל נחמד ואופייני,
כל כך אופיני. במשך שעתיים ראיתי את עצמי משחק, אם כי הבחורה לא
היתה טיפוס כמוך.
עלילת הסרט – זוג העומד להתגרש והחי בנפרד, מזה כמה חודשים,
בדירה נמצא עורך הדין שצריך להסדיר את ענין הגרושין [גירושין], והאישה באה
לדירה רק לחצי שעה להסדיר עם עורך הדין את הגרושין.
בגלל סופת שלג הבחורה נשארת בדירה והבחור מחליט לבלות את הלילה
בחוץ, אך בגלל אותה סופת שלג הוא נתקע עם המכונית וחוזר לדירה,
כל אחד מהם למעשה אוהב את השני ולא רוצה להתגרש, אלא שהבחור
הוא מתוסכל מדי הגיוני מדי ולא יודע לגלות את רגשותיו, ומכיון שהוא
מנתח כל דבר בהגיון – הבחורה מנסה להתוכח איתו בהיגיון, וזה גורם למריבות
בינהם, שאין הם יכולים לגשר עליהן חזרה, איך שהו [איכשהו] נקלע חבר לדירה
הוא מדבר עם הבחורה בצורה שאינה מאפשרת לה לענות וכשהיא רוצה לפתוח
את הפה הוא פשוט אומר לה ש…. אל תעני, והיא מתחילה להבין את נקודת
התורפה שלה, לבחור זה לוקח יותר זמן, כשהחבר שלו שואל אותו "האם פעם
אמרת לה שהיא יפה?" אז הוא עונה בודאי שאני חושב שהיא יפה אחרת
לא הייתי מתחתן איתה, "אבל אמרת לה?"
ברגע מסוים מחליט הבחור לומר לבחורה שאינו רוצה להתגרש והיא
ממתינה בקוצר רוח לרגע זה, והוא מונה לה 3 סיבות "א. איני טיפוס
להיות רווק ולהתרוצץ אחרי בחורות ב. אני רגיל לחיות איתך, לסגנון שלך
לבישול שלך, ג. נניח שאתחתן שוב מי יודע אם המצב לא יהיה שונה
ואצטרך להתגרש שוב בעוד כמה שנים.." הבחורה מנסה "ו – ד'".
אך סתם לאמר [לומר] לה שהוא אוהב אותה הוא לא יודע. כך זה נמשך
עד שהחבר מנסה להתלבש עליה ולקחת אותה ואז הוא מתחיל להתעורר
ולהתנגד ולומר לחבר את אשר הוא חושב עליה ומרגיש כלפיה, המזל שהיא
שומעת ונשארת כמובן.
כל הסיפור הזה לא בא אלא בעקבות אחד ממכתביך בתשובה
על אחד ממכתבי האישיים אליך. כשכתבת כמעט כדאי היה שתסע
לארה"ב כדי שאקבל מכתב כזה. רותי את צודקת, צודקת בזה שאני איני
יודע לבטא את רגשותיך [רגשותיי] כלפיך, ואולי יותר נכון לא ראיתי צורך לבטא אותם
כי לי עצמי זה היה תמיד ברור שאני אוהב אותך, ושאני חושב שאת מחוטבת
היטב ושיש לך רגליים יפות וכו', אינך צודקת בזה שהיה כדאי שאסע לארה"ב
בשביל זה, פשוט הייתי צריך להתפכח בבית, וללמוד לבטא יותר את יחסי
אליך גם מבלי נסיעה זו, גם מבלי שתחסרי לי, תחסרי ממש, במשך זמן כה
רב. הייתי צריך גם להעריך מראש עד כמה יהיה קשה לי בלעדיך, ובודאי גם
[עמוד 2]
לך בלעדי, ולא רק מפני שקשה לך לשאת במעמסת הבית והטיפול בבנות לבדך
וכשאת עובדת, אלא בגלל עצם הקשר ביננו.
שננו [שנינו] אנשים רגשניים מאד, שנינו מאופקים מאוד, ושננו לא יודעים, ובודאי
שאני לא יודע מתי וכיצד לגלות לך את אהבתי אליך, אבל דוקא משום כך,
משום שאני מכירך כבר כל כך הרבה זמן, הייתי אני זה שצריך להבין שמשום
שאת מאד מאופקת, אני צריך להיות חופשי יותר בגילויי אהבה, ולעזור
לך או לאפשר לך ביתר קלות להביע את רגשותיך.
אני מקוה שתקופה זו שאנו רחוקים כל כך וקרובים כל כך אחד לשני,
ואשר אפשרה לי להכיר ולהבין את חסרונותי ביחסי אליך, שתקופה זו תפתח
לפנינו חיים מאושרים יותר לשננו.
רותי מכל הדברים שאני רואה כאן, ויש מה לראות, הנאתי אינה שלמה, על כל בגד
בחלון ראוה, אני מסתכל אם היה הולם אותך? אם זה בירוק בודאי לא היית לובשת
בגלל המדים בעבודה… לפעמים כשאני מתפעל, מניו יורק, או וושינגטון נדמה לי שאני
מדבר אתך ומחליף אתך רשמים, פתאום תוקפת אותי הרגשה שאולי דיברתי אל עצמי
ואני מסתכל מסביב אם זה נראה כך לעוברים ושבים. עמדתי במרומי האמפיר בילדינג
וחשבתי לעצמי "רותי תראי יופי… תראי איך הכל מתגמד לפתע מגובה אדירים זה…"
לפעמים אני שוכב שעות ולא נרדם ובמחשבותי מדבר אתך. לפעמים אני חושב מה השעה
אצלכם כדי לדעת עם [אם] את ישנה או ערה, אם את ערה יותר קל לי לדבר אתך…
אולי זה לא נשמע הגיוני, אבל זה לא מתאים לי, אבל זה כך, ואני חיב לספר לך
גם כשאיני הגיוני, זהו אולי הדבר החשוב ביותר שלמדתי כאן שאין זו בושה להיות
לא הגיוני כלפיך, באהבה כנראה אין הגיון, אך ישנה אהבה, ולפעמים ואולי תמיד
היא יותר טובה וחשובה מההיגיון.
האם אמרתי לך למשל אי פעם כמה אני מוקסם ומעריך את צורת טיפולך בבנות?
ברב המקרים שאני מתנגש בך ברגע מסוים של חילוקי דעות בתקופה זו או אחרת על מעשה
מסוים שלהן, נראה לי לאחר מכן שאת צודקת, האם אי פעם התנצלתי על תגובתי
באותו הרגע?
רותי כמה אני כמהה לשכב לצידך ולישון כשאת חבוקה בזרועותי, כשידיי מלטפות
את עורפך וגבך ועורך החלק, ולהתעורר כשאת לצידי. כמה קרה המטה וכמה
קר כאן החדר, (עם ההסקה המרכזית) כשאת אינך לידי.
נדמה לי שאפילו המריבות הקטנות שלנו לעיתים חסרות לי. 3 חודשים, רבע
שנה מחיינו המשותפים שהלכו לאיבוד. שום דבר בעולם, ויהיה זה כסף,
מעמד, דרגה, וכל מה שלא יהיה, אינם שווים את תמורתם, אינם מפצים אל [על] אובדנם,
לא ידעתי להעריך זאת כשהיינו ביחד, גם זו שגיאה שלי, אפילו לעצמי לא
ידעתי כמה אני קשור אליך. ומתוך שיקול די קר החלטתי לעשות את הצעד
הזה. כנראה שאסור להתבסס על הגיון, צריך גם להרגיש, ולא להתבייש לאמר [לומר] את אשר
מרגישים.
בהמון המון אהבה ונשיקות
מלאכי שלך

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: אי שם
תאריך: 1967-06-18

מקבל/ת המכתב

שם: רותי אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye
לעזרה בהוספת מכתבים ויצירת קשר שלחו לנו הודעה

תפריט נגישות