מלאכי אלמוגי כותב לדודו עמנואל שפר מכתב פיוטי על אודות המלחמה בחצי האי סיני
סיפור רקע
מלאכי אלמוגי כותב לדודו עמנואל שפר מכתב פיוטי בן חמישה עמודים על אודות המלחמה בחצי האי סיני. המכתב נכתב ימים ספורים לאחר תום המלחמה, ובו מלאכי מתאר את השתלשלות האירועים, ההפגזות, החללים והשבויים הסודנים.
לצד תיאורי המלחמה מלאכי מתאר בפרוטרוט את הנוף המדברי הפראי והמראות של מפרץ אילת. הוא מודה למצרי שבביתו הוא נח ומצטער שאינו יכול להודות לו. הוא כותב גם על הנסיעה הארוכה הביתה, על החיילים העייפים והרצוצים ועל המפגש המרגש עם אביו בסוף המלחמה.
מלאכי אלמוגי גדל והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות" בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.
לצד תיאורי המלחמה מלאכי מתאר בפרוטרוט את הנוף המדברי הפראי והמראות של מפרץ אילת. הוא מודה למצרי שבביתו הוא נח ומצטער שאינו יכול להודות לו. הוא כותב גם על הנסיעה הארוכה הביתה, על החיילים העייפים והרצוצים ועל המפגש המרגש עם אביו בסוף המלחמה.
מלאכי אלמוגי גדל והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות" בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.
ארועי התקופה
כתב היד
[עמוד 1]
שורה ארוכה ארוכה של אורות לאורך החוף. זוגות זוגות, וכולם
מבריקים במים, בתוך האפלה שמסביב.
המוטורים הומים, הגלגלים מתחפרים בחול. הטור
כולו נע לאיטו קדימה. מאחור הרחק באופק
אורות שדה תעופה קטן, פיפרים נוחתים, מוציאים
את 4 הגויות הראשונות של חללי הגדוד,
כולנו ערים מתוחים, עוד דרך רבה לפנינו אל
המטרה, אל הקרב המכריע, אל שרם א שיך קצהו
הדרומי של מדבר סיני.
ערוצים חרבים זרועים חצץ וחול
ענני אבק מתמרים מאחרי המכונית. צוקי גרניט
אדומים, גבוהים ונוקשים מזדקרים כלפי השמים
וסוגרים עלינו מצדדים. נוף פראי ונהדר, אך
כשנוסעים בו 3 ימים ללא הפסקה…
ולפתע מעין [מעיין], שפע ירק בהיר ורענן, פנת חמד
בין צוקי הסלע הצחיחים. מעין קטן, מעט מים זקים [זכים]
וסביבו תמרים ושיחי ימלוח ירוקים עליזים.
והשמחה חודרת ללב ליבו של כל אחד ואחד בשורה
[עמוד 2]
בשורה ארוכה הלכנו בחצות ליל, דמויות שחורות,
כפופות קמעה, נושאות חגור כבד, פגזים וחמרי [וחומרי]
נפץ. פוסעים לאט ובבטחה, נשמע רק דרדור
האבנים מתחת למסמרי הנעלים, איש איש והרהוריו
על בית חם על אב ואם. על שדת חרושים, על ילדים
משחקים… ופתאום ניצת הליל והזדעזע
שיריקות [שריקות] הכדורים טרטור המקלעים פגזים
מאירים וקולות נפץ לוחמים רצים, שוכבים,
מתעכבים לרגע וממשיכים, חבר פצוע….
זוהי המלחמה זהו הקרב.
למחרת נדם הקול, הפצועים נחבשו
והוטסו, החבר'ה רובצים עיפים מזוהמים
ומגודלי זקן פרא. בצידי המכוניות, התגבורת
שהיגיע [שהגיעה] מאספת את הציוד. והשבויים בני
סודן שחומים ועלובים.
יפה הוא מפרץ אילת, אך יפה ממנו מפרץ
שלמה, מימיו רוגעים וצלולים, הדגים בברק
אדום וירוק זהובים נעים לאיטם, שפעת [שפע]
אלמוגים נהדרים בצורותיהם השונות –
כעצים וכפטריות, שושנות מים. ממש גן עדן…
[עמוד 3]
כביש אספלט
משחיר על פני משטח החוף המערבי
טנדר פרגו מצרי דורהר [דוהר] צפונה,
מכונה זו שהכרתי הבֹקר שבילי המדבר
נהירים לה יפה צבעה כצבע החול וספרות
ערביות לה מלפנים ומאחור, אני לוחץ על דוושת
הבנזין, המטרה טור ומטור ל[ראס] סודר עיר
הנפט. השעות רצות על פני המרחקים
העצומים הרי מצרים מזדקרים מעברו השני
של מפרץ סואץ, חם.
עיר של צריפים, צריפים נהדרים
כל הנוחיות מים חמים וקרים מאווררים שטיחים
מזרוני גום-אויר, על השולחן כמה קופסאות
ליפתן אגסים ואפרסקים אנו טועמים מאחד
ומהשני לא הדובדבנים טובים יותר. מארחי
הפעם אדם מאד אדיב, אברהים מחמוד, דרוויש
מצרי שלמד הנדסה בארצות-הברית חובב
ספורט וצילום חבל שאיננו כאן ואיני יכל
להודות לו. השינה במיטתו היתה נעימה מאד
גם מספר תמונות לקחתי איתי למזכרת
[עמוד 4]
חבל רק שעלי לעזוב ולהמשיך צפונה לאורך
מגדלי הקידוח אל מכרות המנגן ואחר כך
לאל עריש רפיח עזה ואולי הביתה…
השעה 5 לפנות בקר, ריח שדות
חרושים שדרות אקציות וזבל טרי ממלאים
את החלל אורות נחל עוז ארז כיסופים
וזיקים ניראים באופק, עיני נעצמות
אני נוהג כבר 48 שעות, המכונה
המצרית מבקרת לראשונה במדינת
ישראל אני תקוה שתרגיש טוב בביתה החדש
… צפונה צפונה.
כביש העמק מוכר לי יפה, בית
השיטה, גבע כפר יחזקאל מרחביה עפולה
כביש הסרגל משמר העמק… עוד שעה
אהיה בבית, עוד מחצית השעה
כביש עכו חיפה… עוד 5 דקות
רח י"א יח… על ראשי כבע [כובע] פלדה
[עמוד 5]
מצרי תרמיל גב הרבה ליכלוך וזקן
פרא. אני פותח את הדלת, אבא!
אבא נשתהה קמעה לא הכירני ברגע הראשון
ולאחר חיבוק אמיץ עינו זלגו דמעות
התרגשות כנראה שגם מעיני….
כן. דודים המלחמה נגמרה ועתה
שוב לחיי השיגרה של יום יום
היו שלום וכל טוב
שלכם מלאכי
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
[עמוד 1]
שורה ארוכה ארוכה של אורות לאורך החוף. זוגות זוגות, וכולם
מבריקים במים, בתוך האפלה שמסביב.
המוטורים הומים, הגלגלים מתחפרים בחול. הטור
כולו נע לאיטו קדימה. מאחור הרחק באופק
אורות שדה תעופה קטן, פיפרים נוחתים, מוציאים
את 4 הגויות הראשונות של חללי הגדוד,
כולנו ערים מתוחים, עוד דרך רבה לפנינו אל
המטרה, אל הקרב המכריע, אל שרם א שיך קצהו
הדרומי של מדבר סיני.
ערוצים חרבים זרועים חצץ וחול
ענני אבק מתמרים מאחרי המכונית. צוקי גרניט
אדומים, גבוהים ונוקשים מזדקרים כלפי השמים
וסוגרים עלינו מצדדים. נוף פראי ונהדר, אך
כשנוסעים בו 3 ימים ללא הפסקה…
ולפתע מעין [מעיין], שפע ירק בהיר ורענן, פנת חמד
בין צוקי הסלע הצחיחים. מעין קטן, מעט מים זקים [זכים]
וסביבו תמרים ושיחי ימלוח ירוקים עליזים.
והשמחה חודרת ללב ליבו של כל אחד ואחד בשורה
[עמוד 2]
בשורה ארוכה הלכנו בחצות ליל, דמויות שחורות,
כפופות קמעה, נושאות חגור כבד, פגזים וחמרי [וחומרי]
נפץ. פוסעים לאט ובבטחה, נשמע רק דרדור
האבנים מתחת למסמרי הנעלים, איש איש והרהוריו
על בית חם על אב ואם. על שדת חרושים, על ילדים
משחקים… ופתאום ניצת הליל והזדעזע
שיריקות [שריקות] הכדורים טרטור המקלעים פגזים
מאירים וקולות נפץ לוחמים רצים, שוכבים,
מתעכבים לרגע וממשיכים, חבר פצוע….
זוהי המלחמה זהו הקרב.
למחרת נדם הקול, הפצועים נחבשו
והוטסו, החבר'ה רובצים עיפים מזוהמים
ומגודלי זקן פרא. בצידי המכוניות, התגבורת
שהיגיע [שהגיעה] מאספת את הציוד. והשבויים בני
סודן שחומים ועלובים.
יפה הוא מפרץ אילת, אך יפה ממנו מפרץ
שלמה, מימיו רוגעים וצלולים, הדגים בברק
אדום וירוק זהובים נעים לאיטם, שפעת [שפע]
אלמוגים נהדרים בצורותיהם השונות –
כעצים וכפטריות, שושנות מים. ממש גן עדן…
[עמוד 3]
כביש אספלט
משחיר על פני משטח החוף המערבי
טנדר פרגו מצרי דורהר [דוהר] צפונה,
מכונה זו שהכרתי הבֹקר שבילי המדבר
נהירים לה יפה צבעה כצבע החול וספרות
ערביות לה מלפנים ומאחור, אני לוחץ על דוושת
הבנזין, המטרה טור ומטור ל[ראס] סודר עיר
הנפט. השעות רצות על פני המרחקים
העצומים הרי מצרים מזדקרים מעברו השני
של מפרץ סואץ, חם.
עיר של צריפים, צריפים נהדרים
כל הנוחיות מים חמים וקרים מאווררים שטיחים
מזרוני גום-אויר, על השולחן כמה קופסאות
ליפתן אגסים ואפרסקים אנו טועמים מאחד
ומהשני לא הדובדבנים טובים יותר. מארחי
הפעם אדם מאד אדיב, אברהים מחמוד, דרוויש
מצרי שלמד הנדסה בארצות-הברית חובב
ספורט וצילום חבל שאיננו כאן ואיני יכל
להודות לו. השינה במיטתו היתה נעימה מאד
גם מספר תמונות לקחתי איתי למזכרת
[עמוד 4]
חבל רק שעלי לעזוב ולהמשיך צפונה לאורך
מגדלי הקידוח אל מכרות המנגן ואחר כך
לאל עריש רפיח עזה ואולי הביתה…
השעה 5 לפנות בקר, ריח שדות
חרושים שדרות אקציות וזבל טרי ממלאים
את החלל אורות נחל עוז ארז כיסופים
וזיקים ניראים באופק, עיני נעצמות
אני נוהג כבר 48 שעות, המכונה
המצרית מבקרת לראשונה במדינת
ישראל אני תקוה שתרגיש טוב בביתה החדש
… צפונה צפונה.
כביש העמק מוכר לי יפה, בית
השיטה, גבע כפר יחזקאל מרחביה עפולה
כביש הסרגל משמר העמק… עוד שעה
אהיה בבית, עוד מחצית השעה
כביש עכו חיפה… עוד 5 דקות
רח י"א יח… על ראשי כבע [כובע] פלדה
[עמוד 5]
מצרי תרמיל גב הרבה ליכלוך וזקן
פרא. אני פותח את הדלת, אבא!
אבא נשתהה קמעה לא הכירני ברגע הראשון
ולאחר חיבוק אמיץ עינו זלגו דמעות
התרגשות כנראה שגם מעיני….
כן. דודים המלחמה נגמרה ועתה
שוב לחיי השיגרה של יום יום
היו שלום וכל טוב
שלכם מלאכי
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?