עיר הקודש 15.10.51

[עמוד 1]
הורים יקרים, שלום אמיץ וחזק.
זה המכתב האחרון שאני כותב מהמחנה לפני הטמרון [התמרון]
כי מחר אנו נוסעים דרומה לסביבות מגדל-גד אשקלון
ונשהה שם כשמונה-עשר יום באוהלים פתוחים, ללא מים ובפעולות
מעיפות [מעייפות], אך תקותי [תקוותי] שגם זה יעבור ויהיה טוב.
אני עדין לא קבלתי כל מכתב מכם, (יתכן ובגלל
הדואר), זה קצת מדאיג אך יתכן ולא בכם האשמה.
אמנם כתבתי אליכם בשבת, אך היום (חג סוכות)
יש לי מה לכתוב אליכם ולכן מצאתי לי מעט
זמן בין שאר הסדורים [הסידורים] וההכנות כגון כביסה, חיפוש
אחרי מוטות, יתדות, ושקים, ושאר מני [מיני] פסולת, במזבלה
הגדולה שבמחנה, ועוד עבודות.
ובכן, הייתי אתמול אצל עמנואל ושמחה, הם שמחו
מאד לבואי גם ספרו לי שהתכוננתם בשבת להיות כולכם
ביבנאל, ישבתי אצלם כשלושת רבעי השעה (בין
9:30-8:30 בערב) וספרתי להם על הצבא ה"מוצלח" שלנו.
מבצע ההליכה, או יותר נכון הנסיעה, אליהם, היה
יפה ומעניין כאחד. התחפסות [התחפשות] בבגדים אזרחיים, החלקה
[עמוד 2]
מתחת לגדר-התיל עיקוב אחרי המשמרות, ואחר נסיעה בכייף.
בחזרה הלכנו בדרך [בדרכים] עקלקלות, וזחלנו מתחת לגדר ושוב
הכל בסדר. רק חיימק'ה שרת נתפס ע"י השומרים
ונאסר עד למשפט. אך שמו או נכון יותר שם אביו יוציאו
בנקל ובסדר. ובכן מחר ברכבת דרומה. בשמחת תורה
אחה"צ – בערב אהיה בכנרת ומיד אחר כך שוב דרומה
ורק ביום שישי ב 2.11.51 נחזור לבסיס האמונים
כאן. הכתובת שלי במשך כל הזמן תשאר דאר צבאי 289
צ.ה.ל. מ. אלמוגי 216908, ולכן הרבו וכתבו שלא אדאג.
שלום ונשיקות
ולהתראות בהזדמנות ראשונה.
שלכם אהבכם תמיד
מלאכי