אוֹצָרוֹת
1969 04 בינואר

מלאכי אלמוגי כותב למשפחתו על קרנבל שמתקיים בפילדלפיה לקראת השנה החדשה

מלאכי אלמוגי פילדלפיה פורסם על ידי נוי לאופר ישראלי

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

מלאכי אלמוגי נמצא בארצות הברית לצורכי עבודתו. הוא נמצא בפילדלפיה ומתאר במכתבו למשפחתו את הקרנבל הגדול שנערך העיר לכבוד השנה החדשה. הוא משבח את ההתארגנות הלוגיסטית, מתאר את הרקדנים והמשתתפים האחרים ואת האווירה הכללית. מלאכי צילם את הפסטיבל כדי שגם בני המשפחה יוכלו ליהנות ממנו. במכתב הוא מתאר גם את הקניות שעשה ומתעניין בשלום בני המשפחה בארץ. בסיום המכתב הוא מוסיף כמה שורות באותיות דפוס בעבור בנותיו. מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל 'קולסו' בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו; להוריו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת 'כור תעשיות', בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים.

מלאכי אלמוגי נמצא בארצות הברית לצורכי עבודתו. הוא נמצא בפילדלפיה ומתאר במכתבו למשפחתו את הקרנבל הגדול שנערך העיר לכבוד השנה החדשה. הוא משבח את ההתארגנות הלוגיסטית, מתאר את הרקדנים והמשתתפים האחרים ואת האווירה הכללית. מלאכי צילם את הפסטיבל כדי שגם בני המשפחה יוכלו ליהנות ממנו. במכתב הוא מתאר גם את הקניות שעשה ומתעניין בשלום בני המשפחה בארץ. בסיום המכתב הוא מוסיף כמה שורות באותיות דפוס בעבור בנותיו. מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל 'קולסו' בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו; להוריו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת 'כור תעשיות', בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים.

כתב היד

עמוד 1/4

[עמוד 1]
פילדלפיה, שבת. 4.01.69
לרותי יקירתי ולכל המשפחה הרבה שלומות.
אתמול היה לי יום טוב, קודם כל קבלתי את אגרתך רותי מה 28/12/68,
חוץ מזה יצאתי יותר מוקדם מהעבודה, ואחרי שבשבוע האחרון לא נהנתי
ביותר מחוץ לעבודה והיה לי קצת מצב רוח מזופת החלטתי אתמול להרים את
המוראל ויצאתי לעשות שופינג. קודם כל מעיל גשם פרוה סינטטית מבפנים
חם וטוב היה 52$ מיקודם עכשיו במכירה הכללית קניתי אותו ב39.75$.
מאחר שנכנסתי והתחלתי בקניות קניתי שתי חולצות סרוגות בגוון כחול ירוק
האחת ב 4.99$ והשניה ב6.50$. הן קלות רכות ונעימות עם צוארון גבוה
מתקפל סביב הצואר (כמו בסוודר). ועתה כשכבר הייתי בשוונג של קניות
קניתי חליפה חדשה, קלה כמו נוצה, והעיקר אינה צרה עלי בכתפים ובבית
השחי כמו החליפה שלי, אמנם למכנסים יש גיזרה אמריקאית, (הצבע אפור כהה
עם פסים) שילמתי עבודה 48$ והיא נחשבת לדי יקרה במכירה הכללית.
הוספתי וקניתי אפטר שווינג ועוד כמה שטויות וחיסתי [והוצאתי] תוך שעה יותר ממאה
דולאר [דולר]. בכל אפן המורל שלי עלה (אולי זה קצת ביוקר להעלאת המורל אבל
אני מתנחם בעובדה שחלק מהדברים הייתי מוכרח לקנות ממילא.
בערב לקחתי את המכונית ויצאתי דרך מבוך הגשרים והמסעפים
המחברים את החלק המערבי של העיר לצפונה ונסעתי למשפ' בראולפן, ביליתי
עמם ערב ביתי חביב ונעים מאד ולאחר חצות חזרתי הביתה.
שמתי את השעון המעורר על שעה 9 כדי לא להחמיץ את הקרנבל
הגדול הנערך כאן היום לקראת השנה החדשה.
משהתעוררתי הבקר פתחתי את הטלויזיה וראיתי שהפסטיבל כבר
התחיל, הצצתי החוצה ושמים בהירים, שמש ואפילו ללא הרוח החזקה
המקפיאה את האזנים.
לבשתי חולצה חדשה ואת המעיל החדש ויצאתי במכונית לאזור מרכז
העיר לחזות בקרנבל.
מאחר שהטלויזיה מצלמת בתחילת המסלול שאורכו כ-8 מיל, ואני
עמדתי לחזות בערך במחצית הדרך, הגעתי למעשה לפני שהלהקות
הראשונות הגיעו ואחר חזיתי בכל אותו חלק שראיתי בחטופה תוך כדי
גילוח בטלויזיה.
לפני שאתחיל בתאור הקרנבל עצמו הרי כמה פרטים ותאורים
מסביב. ובכן, אחד הדברים המענינים זה ארגון התנועה ע"י המשטרה:
הקרנבל עבר במחצית רח' ברוד, רק בחצי זה לא היתה תנועת מכוניות
לאורך מסלול הקרנבל אבל התנועה החוצה בכל הכבישים ברוחב, והחותכים
את ברוד נמשכה כרגיל כך שנתן [שניתן] היה להגיע עד למסלול במכונית ברכבת
תחתית או באוטובוס. המשטרה סידרה גדרות עץ משני צידי המסלול, אך הקהל
נכנס פנימה ועבר מצד לצד והיה שותף פעיל בתוך השמחה הכללית (נזכרתי
במצעד המחולות בחיפה כאשר השוטרים אינם נותנים לעבור את החבלים והקהל עומד
[עמוד 2]
מהצד ומשקיף בלבד) כאן כמעט כולם משתתפים. מבוגרים, זקנים וילדים
מתחפסים [מתחפשים] רוקדים ולוקחים חלק פעיל בכל הענין. חוץ מזה מאחר שהענין נמשך
כל היום (אני בילתי בחוץ מ 10 בבקר עד עתה 5:30 אחה"צ) ועדין זה נמשך
אפשר היה לצלם ומאחר שהיה לי חצי סרט במצלמה ועוד אחד לרזרבה
צלמתי סרט וחצי, ויכולתי לגמור גם חמישה. רב הזמן עמדתי בחוץ, וכשכבר
קפאו לי הידיים בתוך הכפפות הייתי נכנס למזנון או בית קפה שותה קפה חם
נקנקיה בלחמניה וצופה דרך החלון, בס"ה [בסך הכול] חיסלתי כחמש לחמניות ושני המבורגרים
ואיזה 6 כוסות קפה, ומשהייתי מתחמם שוב הייתי יוצא בחזרה, אגב כל הקהל
הולך בא נכנס למסעדה שותה יוצא לא כל כך עומדים ליד המדרכות אם יש גם
כאלו שהביאו כסאות סמיכות [שמיכות] וישבו עם הילדים במשך כל הזמן.
בתחילה כשהודיעו בשבוע שעבר על הפסטיבל (אחר כך דחו אותו מיום 1/1
להיום בגלל מזג האויר), תארתי לי שאראה קרנבל כמו בסרטים, בובות ענק,
מכוניות עם תפאורה וכיוצא בזה, ולכן ציפתה לי היום הפתעה גדולה פי
כמה, זה היה ממש חלום וככל שאנסה לתאר אותו לא תוכלו לקבל מוסג [מושג] של
ממש, אם הסרטים יהיו מוצלחים תוכלו לראות 7 וחצי דקות מתוך יום שלם שזה
נמשך ללא הפסקה.
ובכן בתחילה (ולמעשה גם במשך כל הזמן אחר כך) היגיעו הליצנים, מאות ליצני קירקס
מאופרים ובשלל הצבעים של בגדיהם הם הלכו ורקדו במפוזר לכל אורך המסלול
נגשו לילדים, שעשעו אותם, נשקו את כל הנערות שבקהל, רקדו והרקידו, מאחר
שהתנועה בכבישי הרוחב נמשכה כרגיל הם היו ממלאים קטע בין שני רחובות
עוצרים באור אדום והמכוניות היו חוצות, משהתחלף האור ברמזורים הם היו
זורמים לקטע הבא כשאת מקומם ממלאים אחרים הבאים אחריהם, כך שכל
ההתקדמות ווסתה ע"י הרמזורים הרגילים לפני כל קבוצה נסעה מכונית עם
רמקולים שהשמיע מוזיקה כך שא היה צריך לחבר חוטים ברחובות.
בעקבות הליצנים התקדמו תחפוסות [תחפושות] של לא מאורגנים, משפחה שלמות בתחפוסת [בתחפושת]
זהה או כולם יחד מהווים רעיון שלם, ברגל ובמכוניות, כאשר כל המכונית
הפכה לדקורציה של נושא מסוים (ניתוח לב ראשון- מכונית שלמה כמו בית חולים), בית
הכלא של משוררי ספינת הליברטי, טיסי חלל, נשיאים, שחקנים, אינדיאנים כושים
סינים, חמולות חמולות כשכולם מתקדמים תוך כדי ריקוד, בעיקר בסיגנון הריקוד
האינדיאני או הדרום אמריקאי. לאחר מכן התחילו להופיע קבוצות מאורגנות
ממקומות עבודה, קולגים, אוניברסיטאות. אלו היו לבושים כל להקה בתילבושת
שלה מקושטים בנוצות יענה בכובעים בגובה של מטר וחצי, פרפרים בכנפם
כל להקה כ 50 – 200 איש שרק הריקוד ללא הפסקה החזיק אותם
לאורך כל המסלול בקור הזה, מידי פעם הם רוקדים מסודר ומידי פעם
מתפזרים תוך כדי ריקוד אינדיאני מתערבבים בקהל גוררים אותו לכביש
ורוקדים איתו בכביש או על המדרכות, מנשקים כל אישה או נערה מגיל
3 עד 70 ולאחר כמה פעמים כששוב האור ירוק ברמזורים הם זורמים
לקטע הבא. היתה כאן להקה של ילדים בגיל 14-10 כולם מנגנים
בתיזמורת (אקרדיונים, גיטרות, בנגו, תופים מצילתים) כ 100 ילדים כולם לבושים
[עמוד 3]
בתלבושות צבעוניות עם כנפים של פרפרים ענקיות, מנגנים ורוקדים
כל הזמן, בכלל להקות של מנגנים היו איזה שלושים אחת יותר נהדרת
מהשניה בתלבושות המרהיבות בסיגננות השונים בנוצות היענה המתבדרות
ברוח.
בין להקה ללהקה סתם ליצנים ותחפוסות [ותחפושות] של תרנגולות, דובים, וחיות
אחרות, מלצרים, נהגים, מבוגרים וילדים, המון מחופסים [מחופשים] להיפים מקושטים
בפרחים, כמויות עצומות של פרחים וכולם מרקדים ומקרקרים, מדליקים זיקוקים
מעלים נרות עשן צבעוניים, מפזרי על הכביש קפצונים המתפוצצים תחת הרגלים בעת הריקודים.
במדרכות בצד המון דוכנים למימכר בלונים, יש כאן בלונים כפולים,
בלון בצורת שפן בתוך עיגול שקוף ומנוקד בצבעים, מקלות עם מברשת
של פסי ניר צבעוניים אורכים, בבות ניר חמודות, כובעי ליצנים, חצוצרות
מפלסטיק וכו' (הפטישים המצפצפים לא הגיעו לכאן). דברי מאכל אין ברחוב
אבל בכל קטע יש לפחות שלושה מזנונים שאפשר לקנות בהם גלידה, פיצה
המבורגר קפה וכו'.
המעניין שלמרות העמידה וההליכה בחוץ ברגל רב הנערות לבושות במיני
ובמגפים ולי נהיה קר להסתכל בהן.
היום הפעם הראשונה למעשה שראיתי ילדים קטנים ברחוב, זה דבר
נדיר, אין כאן חצרות, וכמעט שלא רואים ילדים ברחוב, רואים אותם באוטובוסים
הצהובים של בתי הספר או לעיתים במכונית של ההורים, אבל לא משחקים
בחוץ.
בקיצור זו היתה חויה לא רגילה, אך מאד קשה לתאר אותה מרב השפע של
התלבושות והלהקות, והשמחה הכללית שהיתה כאן ברחובות, אני רק מתנחם שתוכלו
לראות קטעים בסרט.
היום כשבאתי הביתה מצאתי כאן מכתב מקריץ, הוא ממש נהדר האדם
הזה, אגב שלחתי לכור שני מכתבים עד עתה ומסתבר שהם עושים שם כנס
כללי בבנין להקראת המכתבים.
מה נשמע אצל כל המכרים, רותי אני צמא לקצת רכילות, ואיך כל המשפחה
בבית, אני מבין שאבא במתח רב לקראת הנתוח, וגם די סובל מהחורף
איך את אמא מרגישה עם הגב שלך החורף? והאם גמרתם כבר לגמרי
עם כל השפעות במשפחה?
אני מבין שהלול גורם לכם הרבה בעיות, מדוע שלא תחסלו אותו
ואני אסדר משהו אחר כשאהיה בבית? אגב בקשר לבקשות של תמר ודינה
זה בכלל לא בעיה, שיכתבו מהר מה הן רוצות, אם הם יחכו הרבה זמן אני
אבזבז את כל הכסף…
בקשר לפטיפון הוא לא מקולקל, תנסי רותי בזהירות כשתוציאו את התקע
מהחשמל, להזיז את המגעים של החוט של הפטיפון במקום שהוא מתחבר לתוך האמפליפיר
מאחורנית וזה יסתדר.
לפי ההלחמה שלך רותי (הבטריות בטרנזיסטור) אני מבין שאם אני אתן לך מספיק
[עמוד 4]
זמן, את תלמדי לתקן את כל הדברים בבית.
קראתי רותי על הפנצ'ר שהיה לך בגלגל, יש לך מזל שזה בארץ, כאן
בארה"ב היית יכולה לבנות אהל ע"י האוטו ולגור בו שבוע ואיש לא היה עוצר,
במקרה הגרוע הממשלה הייתה מסלקת את האוטו מהכביש ושולחת לך את החשבון.
הנהגות כאן עושות ביטוח מיוחד לתקלות בדרך, ובמקרה של פנצ'ר מצלצלות
לחברה והיא שולחת מישהו להחליף את הגלגל או לגרור את המכונית עד למוסך
הקרוב ביותר.
ומאחר שאין לי עתה לחדש לכם הרבה בכתב על פילדלפיה, מספיק
להיום.
הרבה נשיקות ולהתראות, זה כבר יותר קשור מאשר רחוק.
שלכם מלאכי.

[נכתב באותיות דפוס מנוקדות]
לסיגל ולורד הרבה נשיקות.
היום ראיתי כאן מצעד מחולות יפה מאד
עם תחפוסות [תחפושות] נהדרות, צילמתי אותו בסרט
כדי שתוכלו לראות אותו בבית.
גם לא כתבתם לי אם ראיתם את הסנאי
בתמונה ואת השלג שכאן. עכשיו כאן כמעט
שאין שלג. רק קרח בשלוליות. בסוף השבוע
הבא שוב ירד שלג.
שלום, שלכן אבא.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: פילדלפיה
תאריך: 04.01.1969

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

[עמוד 1]
פילדלפיה, שבת. 4.01.69
לרותי יקירתי ולכל המשפחה הרבה שלומות.
אתמול היה לי יום טוב, קודם כל קבלתי את אגרתך רותי מה 28/12/68,
חוץ מזה יצאתי יותר מוקדם מהעבודה, ואחרי שבשבוע האחרון לא נהנתי
ביותר מחוץ לעבודה והיה לי קצת מצב רוח מזופת החלטתי אתמול להרים את
המוראל ויצאתי לעשות שופינג. קודם כל מעיל גשם פרוה סינטטית מבפנים
חם וטוב היה 52$ מיקודם עכשיו במכירה הכללית קניתי אותו ב39.75$.
מאחר שנכנסתי והתחלתי בקניות קניתי שתי חולצות סרוגות בגוון כחול ירוק
האחת ב 4.99$ והשניה ב6.50$. הן קלות רכות ונעימות עם צוארון גבוה
מתקפל סביב הצואר (כמו בסוודר). ועתה כשכבר הייתי בשוונג של קניות
קניתי חליפה חדשה, קלה כמו נוצה, והעיקר אינה צרה עלי בכתפים ובבית
השחי כמו החליפה שלי, אמנם למכנסים יש גיזרה אמריקאית, (הצבע אפור כהה
עם פסים) שילמתי עבודה 48$ והיא נחשבת לדי יקרה במכירה הכללית.
הוספתי וקניתי אפטר שווינג ועוד כמה שטויות וחיסתי [והוצאתי] תוך שעה יותר ממאה
דולאר [דולר]. בכל אפן המורל שלי עלה (אולי זה קצת ביוקר להעלאת המורל אבל
אני מתנחם בעובדה שחלק מהדברים הייתי מוכרח לקנות ממילא.
בערב לקחתי את המכונית ויצאתי דרך מבוך הגשרים והמסעפים
המחברים את החלק המערבי של העיר לצפונה ונסעתי למשפ' בראולפן, ביליתי
עמם ערב ביתי חביב ונעים מאד ולאחר חצות חזרתי הביתה.
שמתי את השעון המעורר על שעה 9 כדי לא להחמיץ את הקרנבל
הגדול הנערך כאן היום לקראת השנה החדשה.
משהתעוררתי הבקר פתחתי את הטלויזיה וראיתי שהפסטיבל כבר
התחיל, הצצתי החוצה ושמים בהירים, שמש ואפילו ללא הרוח החזקה
המקפיאה את האזנים.
לבשתי חולצה חדשה ואת המעיל החדש ויצאתי במכונית לאזור מרכז
העיר לחזות בקרנבל.
מאחר שהטלויזיה מצלמת בתחילת המסלול שאורכו כ-8 מיל, ואני
עמדתי לחזות בערך במחצית הדרך, הגעתי למעשה לפני שהלהקות
הראשונות הגיעו ואחר חזיתי בכל אותו חלק שראיתי בחטופה תוך כדי
גילוח בטלויזיה.
לפני שאתחיל בתאור הקרנבל עצמו הרי כמה פרטים ותאורים
מסביב. ובכן, אחד הדברים המענינים זה ארגון התנועה ע"י המשטרה:
הקרנבל עבר במחצית רח' ברוד, רק בחצי זה לא היתה תנועת מכוניות
לאורך מסלול הקרנבל אבל התנועה החוצה בכל הכבישים ברוחב, והחותכים
את ברוד נמשכה כרגיל כך שנתן [שניתן] היה להגיע עד למסלול במכונית ברכבת
תחתית או באוטובוס. המשטרה סידרה גדרות עץ משני צידי המסלול, אך הקהל
נכנס פנימה ועבר מצד לצד והיה שותף פעיל בתוך השמחה הכללית (נזכרתי
במצעד המחולות בחיפה כאשר השוטרים אינם נותנים לעבור את החבלים והקהל עומד
[עמוד 2]
מהצד ומשקיף בלבד) כאן כמעט כולם משתתפים. מבוגרים, זקנים וילדים
מתחפסים [מתחפשים] רוקדים ולוקחים חלק פעיל בכל הענין. חוץ מזה מאחר שהענין נמשך
כל היום (אני בילתי בחוץ מ 10 בבקר עד עתה 5:30 אחה"צ) ועדין זה נמשך
אפשר היה לצלם ומאחר שהיה לי חצי סרט במצלמה ועוד אחד לרזרבה
צלמתי סרט וחצי, ויכולתי לגמור גם חמישה. רב הזמן עמדתי בחוץ, וכשכבר
קפאו לי הידיים בתוך הכפפות הייתי נכנס למזנון או בית קפה שותה קפה חם
נקנקיה בלחמניה וצופה דרך החלון, בס"ה [בסך הכול] חיסלתי כחמש לחמניות ושני המבורגרים
ואיזה 6 כוסות קפה, ומשהייתי מתחמם שוב הייתי יוצא בחזרה, אגב כל הקהל
הולך בא נכנס למסעדה שותה יוצא לא כל כך עומדים ליד המדרכות אם יש גם
כאלו שהביאו כסאות סמיכות [שמיכות] וישבו עם הילדים במשך כל הזמן.
בתחילה כשהודיעו בשבוע שעבר על הפסטיבל (אחר כך דחו אותו מיום 1/1
להיום בגלל מזג האויר), תארתי לי שאראה קרנבל כמו בסרטים, בובות ענק,
מכוניות עם תפאורה וכיוצא בזה, ולכן ציפתה לי היום הפתעה גדולה פי
כמה, זה היה ממש חלום וככל שאנסה לתאר אותו לא תוכלו לקבל מוסג [מושג] של
ממש, אם הסרטים יהיו מוצלחים תוכלו לראות 7 וחצי דקות מתוך יום שלם שזה
נמשך ללא הפסקה.
ובכן בתחילה (ולמעשה גם במשך כל הזמן אחר כך) היגיעו הליצנים, מאות ליצני קירקס
מאופרים ובשלל הצבעים של בגדיהם הם הלכו ורקדו במפוזר לכל אורך המסלול
נגשו לילדים, שעשעו אותם, נשקו את כל הנערות שבקהל, רקדו והרקידו, מאחר
שהתנועה בכבישי הרוחב נמשכה כרגיל הם היו ממלאים קטע בין שני רחובות
עוצרים באור אדום והמכוניות היו חוצות, משהתחלף האור ברמזורים הם היו
זורמים לקטע הבא כשאת מקומם ממלאים אחרים הבאים אחריהם, כך שכל
ההתקדמות ווסתה ע"י הרמזורים הרגילים לפני כל קבוצה נסעה מכונית עם
רמקולים שהשמיע מוזיקה כך שא היה צריך לחבר חוטים ברחובות.
בעקבות הליצנים התקדמו תחפוסות [תחפושות] של לא מאורגנים, משפחה שלמות בתחפוסת [בתחפושת]
זהה או כולם יחד מהווים רעיון שלם, ברגל ובמכוניות, כאשר כל המכונית
הפכה לדקורציה של נושא מסוים (ניתוח לב ראשון- מכונית שלמה כמו בית חולים), בית
הכלא של משוררי ספינת הליברטי, טיסי חלל, נשיאים, שחקנים, אינדיאנים כושים
סינים, חמולות חמולות כשכולם מתקדמים תוך כדי ריקוד, בעיקר בסיגנון הריקוד
האינדיאני או הדרום אמריקאי. לאחר מכן התחילו להופיע קבוצות מאורגנות
ממקומות עבודה, קולגים, אוניברסיטאות. אלו היו לבושים כל להקה בתילבושת
שלה מקושטים בנוצות יענה בכובעים בגובה של מטר וחצי, פרפרים בכנפם
כל להקה כ 50 – 200 איש שרק הריקוד ללא הפסקה החזיק אותם
לאורך כל המסלול בקור הזה, מידי פעם הם רוקדים מסודר ומידי פעם
מתפזרים תוך כדי ריקוד אינדיאני מתערבבים בקהל גוררים אותו לכביש
ורוקדים איתו בכביש או על המדרכות, מנשקים כל אישה או נערה מגיל
3 עד 70 ולאחר כמה פעמים כששוב האור ירוק ברמזורים הם זורמים
לקטע הבא. היתה כאן להקה של ילדים בגיל 14-10 כולם מנגנים
בתיזמורת (אקרדיונים, גיטרות, בנגו, תופים מצילתים) כ 100 ילדים כולם לבושים
[עמוד 3]
בתלבושות צבעוניות עם כנפים של פרפרים ענקיות, מנגנים ורוקדים
כל הזמן, בכלל להקות של מנגנים היו איזה שלושים אחת יותר נהדרת
מהשניה בתלבושות המרהיבות בסיגננות השונים בנוצות היענה המתבדרות
ברוח.
בין להקה ללהקה סתם ליצנים ותחפוסות [ותחפושות] של תרנגולות, דובים, וחיות
אחרות, מלצרים, נהגים, מבוגרים וילדים, המון מחופסים [מחופשים] להיפים מקושטים
בפרחים, כמויות עצומות של פרחים וכולם מרקדים ומקרקרים, מדליקים זיקוקים
מעלים נרות עשן צבעוניים, מפזרי על הכביש קפצונים המתפוצצים תחת הרגלים בעת הריקודים.
במדרכות בצד המון דוכנים למימכר בלונים, יש כאן בלונים כפולים,
בלון בצורת שפן בתוך עיגול שקוף ומנוקד בצבעים, מקלות עם מברשת
של פסי ניר צבעוניים אורכים, בבות ניר חמודות, כובעי ליצנים, חצוצרות
מפלסטיק וכו' (הפטישים המצפצפים לא הגיעו לכאן). דברי מאכל אין ברחוב
אבל בכל קטע יש לפחות שלושה מזנונים שאפשר לקנות בהם גלידה, פיצה
המבורגר קפה וכו'.
המעניין שלמרות העמידה וההליכה בחוץ ברגל רב הנערות לבושות במיני
ובמגפים ולי נהיה קר להסתכל בהן.
היום הפעם הראשונה למעשה שראיתי ילדים קטנים ברחוב, זה דבר
נדיר, אין כאן חצרות, וכמעט שלא רואים ילדים ברחוב, רואים אותם באוטובוסים
הצהובים של בתי הספר או לעיתים במכונית של ההורים, אבל לא משחקים
בחוץ.
בקיצור זו היתה חויה לא רגילה, אך מאד קשה לתאר אותה מרב השפע של
התלבושות והלהקות, והשמחה הכללית שהיתה כאן ברחובות, אני רק מתנחם שתוכלו
לראות קטעים בסרט.
היום כשבאתי הביתה מצאתי כאן מכתב מקריץ, הוא ממש נהדר האדם
הזה, אגב שלחתי לכור שני מכתבים עד עתה ומסתבר שהם עושים שם כנס
כללי בבנין להקראת המכתבים.
מה נשמע אצל כל המכרים, רותי אני צמא לקצת רכילות, ואיך כל המשפחה
בבית, אני מבין שאבא במתח רב לקראת הנתוח, וגם די סובל מהחורף
איך את אמא מרגישה עם הגב שלך החורף? והאם גמרתם כבר לגמרי
עם כל השפעות במשפחה?
אני מבין שהלול גורם לכם הרבה בעיות, מדוע שלא תחסלו אותו
ואני אסדר משהו אחר כשאהיה בבית? אגב בקשר לבקשות של תמר ודינה
זה בכלל לא בעיה, שיכתבו מהר מה הן רוצות, אם הם יחכו הרבה זמן אני
אבזבז את כל הכסף…
בקשר לפטיפון הוא לא מקולקל, תנסי רותי בזהירות כשתוציאו את התקע
מהחשמל, להזיז את המגעים של החוט של הפטיפון במקום שהוא מתחבר לתוך האמפליפיר
מאחורנית וזה יסתדר.
לפי ההלחמה שלך רותי (הבטריות בטרנזיסטור) אני מבין שאם אני אתן לך מספיק
[עמוד 4]
זמן, את תלמדי לתקן את כל הדברים בבית.
קראתי רותי על הפנצ'ר שהיה לך בגלגל, יש לך מזל שזה בארץ, כאן
בארה"ב היית יכולה לבנות אהל ע"י האוטו ולגור בו שבוע ואיש לא היה עוצר,
במקרה הגרוע הממשלה הייתה מסלקת את האוטו מהכביש ושולחת לך את החשבון.
הנהגות כאן עושות ביטוח מיוחד לתקלות בדרך, ובמקרה של פנצ'ר מצלצלות
לחברה והיא שולחת מישהו להחליף את הגלגל או לגרור את המכונית עד למוסך
הקרוב ביותר.
ומאחר שאין לי עתה לחדש לכם הרבה בכתב על פילדלפיה, מספיק
להיום.
הרבה נשיקות ולהתראות, זה כבר יותר קשור מאשר רחוק.
שלכם מלאכי.

[נכתב באותיות דפוס מנוקדות]
לסיגל ולורד הרבה נשיקות.
היום ראיתי כאן מצעד מחולות יפה מאד
עם תחפוסות [תחפושות] נהדרות, צילמתי אותו בסרט
כדי שתוכלו לראות אותו בבית.
גם לא כתבתם לי אם ראיתם את הסנאי
בתמונה ואת השלג שכאן. עכשיו כאן כמעט
שאין שלג. רק קרח בשלוליות. בסוף השבוע
הבא שוב ירד שלג.
שלום, שלכן אבא.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: פילדלפיה
תאריך: 1969-01-03

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות