אוֹצָרוֹת
1951 29 באוקטובר

מלאכי אלמוגי כותב למשפחתו על 24 שעות בטירונות, על התנאים, המזון, הרעשים והחברים

מלאכי אלמוגי אי שם פורסם על ידי אורלי אילני
מלאכי אלמוגי לפני גיוסו לצה"ל

כתב היד

3 דפי המכתב

סיפור רקע

עשרים וארבע שעות בחייו של מלאכי בטירונות מתוארות בסגנון פיוטי. מלאכי כותב להוריו מ"ארץ הנגב", מתאר את הזחילה על הקרקע בלילה, את ילדי נגבה המשחקים להנאתם ואת הטרקטור המפלח את האדמה. הוא רומז גם לקשיים ולשאלות שמטרידות אותו על תכלית הלחימה, אך מעדיף לשמור את הדיון בנושא לביקור בבית ולשיחה בעל פה. מלאכי אלמוגי גדל והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות", בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.

עשרים וארבע שעות בחייו של מלאכי בטירונות מתוארות בסגנון פיוטי. מלאכי כותב להוריו מ"ארץ הנגב", מתאר את הזחילה על הקרקע בלילה, את ילדי נגבה המשחקים להנאתם ואת הטרקטור המפלח את האדמה. הוא רומז גם לקשיים ולשאלות שמטרידות אותו על תכלית הלחימה, אך מעדיף לשמור את הדיון בנושא לביקור בבית ולשיחה בעל פה. מלאכי אלמוגי גדל והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות", בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.
נושאים: שירות צבאי

כתב היד

עמוד 1/3

אי-שם 29.10.51

[עמוד 1]
רב שלום ונשיקות הורים יקרים,
כפי שהבטחתי לכם הריני משתדל להרבות בכתיבה על אף שאיני יודע
מתי אוכל לשגר אליכם את המכתב, וכנראה שיצטרפו אחר כך מספר מכתבים
יחדיו.
אני משתפשף עכשיו על עפר ארץ הנגב, כשמולי נצבת משטרת
עירק-סואידן הנקובה כדורים מכל עבריה ועומדת כמצבת זכרון לאותם
קרבות שחרור הנגב. ואילו מרחק קטן צפונה פורחת נגבה בבניניה
המלבינים, בין עצים ופרחים, וילדים משחקים כשהמטפלת משגיחה עליהם.
טרקטור זחלי מתקדם לאיטו ברעש כשאחריו נפלחת האדמה ורגבים חומים מתרוממים
ומתפוררים ושדה הבור הופך תלמים תלמים.
אני מזיע האבק נדבק לפנים, ממשיך לחפור ולהעמיק את עמדתי ולהתבצר.
המקלע מתחיל לדפוק. שריקת מטר הכדורים מצמידה אותי אינסטינקטיבית
לקרקע ואני מצפה לפקודה. פותח באש, קופץ, רץ קדימה, יורה
ומסתער על האויב המדומה שהיציגו לנו כמטרה. לאחר ההסתערות
מתאספת כל המחלקה, נושמים ונושפים ומתחילים לספר איש לרעהו
[עמוד 2]
את הרגשות והחויות. היום עובר, בלילה אני זוחל יחידי בין גבעות
ושיחים רובה טעון ביד ובטחון בלב. אני מנסה להאריך [להעריך] את השעה
אך היא נראית לי מאוחרת מאד, אני משתדל למהר. שקט ודממה מסביב
הרחק באופק מנצנצים אורות של "יד מרדכי" ו"ארז". מאחור רואים את
אורות מגדל-גד בוקעים לרקיע. אני מתקדם משיח לשיח. וכך
עד למטרה. הגעתי מקדם [מוקדם], עדין רבים אלה שטרם הגיעו אך הם
בודאי יגיעו מיד.
השעה 3 בלילה. אני מתהפך על צידי, הקרקע הקשה מכאיבה לי.
אני מנסה למצא מקום נח מתכרבל היטב בשמיכות אך הקור חודר בעדן.
במאהל שקט מוחלט, רק נשימת הישנים נשמעת. עוברים השומרים, הם
ממשיכים הלאה. אני בודק אם הרובה לידי. מתקפל היטב, עוצם עיני ומתאמץ
להרדם. המאמץ כנראה לא היה גדול ונרדמתי מיד אך הופתעתי
כאשר זמן קצר לאחר כך העירונו בשריקה חדה וקריאת "בקר [בוקר]- טוב
בחורים, מחלקה 7." "השעה 5:00 ובשעה 5:30 זזים עם חגור מלא." כן
כנראה שהשעון שלו אינו ישן ומדיק בזמן. בחסר [בחוסר] חשק מפשילים
את השמיכות וגל של קור חודר עצמות מקפיץ אותי על הרגלים
[עמוד 3]
אני מתלבש ומתגלח בחשכה, מצחצח את נעלי ואת הרובה רץ עם
כלי הפח לאכול את ארוחת הבקר [הבוקר]. ויוצא למסדר. "דם [דום]. נח [נוח], לימין שר [שור]"
"סדר יום…" ויום חדש של אמונים מתחיל. כך הם חיי הצבא,
מלוכלכים, ללא מים. חיים במרחב המדבר הרחק מן הבית החם והמטה [והמיטה] הרכה
במשמעת חמורה הופכים אותנו מאותם תינוקות תמימים ורכים לחיילים המסוגלים
להרוג ולפצוע ולהרוס ללא מוסר כליות ובמצפון נקי.
כאן איני רוצה להמשיך יותר בזאת מחשש שאכנס להרצאת
דעותי האישיות לשם מה והאם כדאי כל זה אם צודק ואם לאו. יתכן דוקא [דווקא]
שזה מענין אותכם, אך מוטב שנעשה זאת בעל פה בשיחה קרובה יותר
וכשאני אהיה בבית ואוכל להשקיף על הכל כאילו מן הצד ולא כאחד
המרגיש את הכל על בשרו ברגע זה.
ועכשיו ספרתי לכם ותיארתי לכם 24 שעות מחיי. ויממה
אחת דומה לשניה ולכן זהו בערך תאור כל השבוע. בשבוע הבא, אם
ירצה השם ובלי נדר אכתוב ואספר הכל.
הרבו בכתיבה, ומה שלומכם? ספרו על הכל.
בנכם מלאכי

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: אי שם
תאריך: 29.10.1951

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת אלמוגי
מיקום: קריית חיים

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/3

אי-שם 29.10.51

[עמוד 1]
רב שלום ונשיקות הורים יקרים,
כפי שהבטחתי לכם הריני משתדל להרבות בכתיבה על אף שאיני יודע
מתי אוכל לשגר אליכם את המכתב, וכנראה שיצטרפו אחר כך מספר מכתבים
יחדיו.
אני משתפשף עכשיו על עפר ארץ הנגב, כשמולי נצבת משטרת
עירק-סואידן הנקובה כדורים מכל עבריה ועומדת כמצבת זכרון לאותם
קרבות שחרור הנגב. ואילו מרחק קטן צפונה פורחת נגבה בבניניה
המלבינים, בין עצים ופרחים, וילדים משחקים כשהמטפלת משגיחה עליהם.
טרקטור זחלי מתקדם לאיטו ברעש כשאחריו נפלחת האדמה ורגבים חומים מתרוממים
ומתפוררים ושדה הבור הופך תלמים תלמים.
אני מזיע האבק נדבק לפנים, ממשיך לחפור ולהעמיק את עמדתי ולהתבצר.
המקלע מתחיל לדפוק. שריקת מטר הכדורים מצמידה אותי אינסטינקטיבית
לקרקע ואני מצפה לפקודה. פותח באש, קופץ, רץ קדימה, יורה
ומסתער על האויב המדומה שהיציגו לנו כמטרה. לאחר ההסתערות
מתאספת כל המחלקה, נושמים ונושפים ומתחילים לספר איש לרעהו
[עמוד 2]
את הרגשות והחויות. היום עובר, בלילה אני זוחל יחידי בין גבעות
ושיחים רובה טעון ביד ובטחון בלב. אני מנסה להאריך [להעריך] את השעה
אך היא נראית לי מאוחרת מאד, אני משתדל למהר. שקט ודממה מסביב
הרחק באופק מנצנצים אורות של "יד מרדכי" ו"ארז". מאחור רואים את
אורות מגדל-גד בוקעים לרקיע. אני מתקדם משיח לשיח. וכך
עד למטרה. הגעתי מקדם [מוקדם], עדין רבים אלה שטרם הגיעו אך הם
בודאי יגיעו מיד.
השעה 3 בלילה. אני מתהפך על צידי, הקרקע הקשה מכאיבה לי.
אני מנסה למצא מקום נח מתכרבל היטב בשמיכות אך הקור חודר בעדן.
במאהל שקט מוחלט, רק נשימת הישנים נשמעת. עוברים השומרים, הם
ממשיכים הלאה. אני בודק אם הרובה לידי. מתקפל היטב, עוצם עיני ומתאמץ
להרדם. המאמץ כנראה לא היה גדול ונרדמתי מיד אך הופתעתי
כאשר זמן קצר לאחר כך העירונו בשריקה חדה וקריאת "בקר [בוקר]- טוב
בחורים, מחלקה 7." "השעה 5:00 ובשעה 5:30 זזים עם חגור מלא." כן
כנראה שהשעון שלו אינו ישן ומדיק בזמן. בחסר [בחוסר] חשק מפשילים
את השמיכות וגל של קור חודר עצמות מקפיץ אותי על הרגלים
[עמוד 3]
אני מתלבש ומתגלח בחשכה, מצחצח את נעלי ואת הרובה רץ עם
כלי הפח לאכול את ארוחת הבקר [הבוקר]. ויוצא למסדר. "דם [דום]. נח [נוח], לימין שר [שור]"
"סדר יום…" ויום חדש של אמונים מתחיל. כך הם חיי הצבא,
מלוכלכים, ללא מים. חיים במרחב המדבר הרחק מן הבית החם והמטה [והמיטה] הרכה
במשמעת חמורה הופכים אותנו מאותם תינוקות תמימים ורכים לחיילים המסוגלים
להרוג ולפצוע ולהרוס ללא מוסר כליות ובמצפון נקי.
כאן איני רוצה להמשיך יותר בזאת מחשש שאכנס להרצאת
דעותי האישיות לשם מה והאם כדאי כל זה אם צודק ואם לאו. יתכן דוקא [דווקא]
שזה מענין אותכם, אך מוטב שנעשה זאת בעל פה בשיחה קרובה יותר
וכשאני אהיה בבית ואוכל להשקיף על הכל כאילו מן הצד ולא כאחד
המרגיש את הכל על בשרו ברגע זה.
ועכשיו ספרתי לכם ותיארתי לכם 24 שעות מחיי. ויממה
אחת דומה לשניה ולכן זהו בערך תאור כל השבוע. בשבוע הבא, אם
ירצה השם ובלי נדר אכתוב ואספר הכל.
הרבו בכתיבה, ומה שלומכם? ספרו על הכל.
בנכם מלאכי

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: פילדלפיה
תאריך: 1969-01-03

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת אלמוגי
מיקום: קריית חיים

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות