אוֹצָרוֹת
1967 12 ביוני

מלאכי אלמוגי כותב על מלחמת ששת הימים, על פריצת הדרך מכביש שכם, על היישובים הירדניים ועל המשפחות הירדניות

מלאכי אלמוגי אי שם פורסם על ידי אורלי אילני

כתב היד

3 דפי המכתב

סיפור רקע

מלאכי מתאר בפרוטרוט את הימים האחרונים במלחמת ששת הימים. בשבת, 10 ביוני 1967, יצאה היחידה של מלאכי לפרוץ את הדרך מכביש שכם. בדרכם הם עברו בכפרים ירדניים לחפש נשק או חיילי לגיון ירדנים. מלאכי מתאר את מראה הבתים מבפנים, את המשפחות שנשארו לחכות שיבואו לקחת אותן לירדן, את החושות העלובות לצד הווילות המפוארות ואת שיירות הפליטים המצטופפים באוטובוסים עם צרורותיהם. התיאור שלו חי מאוד, ויש בו כדי לשפוך אור על המפגש הראשון עם הכפרים הפלסטינים בשומרון. מלאכי אלמוגי גדל והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות" בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.

מלאכי מתאר בפרוטרוט את הימים האחרונים במלחמת ששת הימים. בשבת, 10 ביוני 1967, יצאה היחידה של מלאכי לפרוץ את הדרך מכביש שכם. בדרכם הם עברו בכפרים ירדניים לחפש נשק או חיילי לגיון ירדנים. מלאכי מתאר את מראה הבתים מבפנים, את המשפחות שנשארו לחכות שיבואו לקחת אותן לירדן, את החושות העלובות לצד הווילות המפוארות ואת שיירות הפליטים המצטופפים באוטובוסים עם צרורותיהם. התיאור שלו חי מאוד, ויש בו כדי לשפוך אור על המפגש הראשון עם הכפרים הפלסטינים בשומרון. מלאכי אלמוגי גדל והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות" בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.

כתב היד

עמוד 1/3

12.6.67

[עמוד 1]
לרותי לבנות ולהורים הרבה הרבה שלומות,
את מכתבי הקודם שיגרתי אליכם על ידי מישהו משדה נחום שהעביר
אותו בדאר [בדואר], איני יודע מתי יגיע, בכל אופן מכתב זה מהוה המשך
למכתב הקודם ובקשתי שתשמרו עליו.
בשבת 10.6.67 יצאנו לפרוץ את הדרך מכביש שכם –
גשר דמיה, לבית שאן, כלומר לפנות מוקשים, ולהכין דרכי
עפר העוקפות את שלושת הגשרים שפוצצו הירדנים תוך
כדי נסיגתם. הדרך עוברת במקביל לירדן אך במרחק
של כחצי ק"מ עד ק"מ מהערוץ. מהצד הירדני של הירדן
הכל מוריק, מעובד ומטופח ומספר גדול של כפרים משובצים
במדרונות ההרים, גם בצד שלנו, כלומר בגדה המערבית של
הירדן מספר כפרים אך רובן חושות חימר די עלובות
גידולי שדה מעטים, בעקר עגבניות, קישואים ואבטיחים, רובן
ללא השקאה [השקיה] אך פה ושם ישנן תעלות מים להשקאה [השקיה] בתלמים
חזרנו לפנות ערב לבסיס של הגדוד.
ב2:00 לפנות בקר קמנו ויצאנו לכתר כמה
כפרים הנמצאים בשטח הכבוש לערוך בהם חיפושים אחר
נשק וחילי [וחיילי] הלגיון במידה והם מסתתרים בכפרים. ב4:00 עם
עלות השחר היו הכפרים מוקפים על ידנו וחוליות חיפוס [חיפוש]
נכנסו פנימה להתחלת החיפוסים [החיפושים]. רב [רוב] החושות ומספר בתי האבן
הבודדים היו ריקים מתושביהם ונעולים. פרצנו לבתים נשארו
בהם רהיטים ספורים בלבד, ארון מטבח ישן מטות [מיטות] ברזל
בודדות ושירי מזון שונים כמה שקי חיטה, המענין יותר
היה הבתים שלא ניטשו לגמרי, לרוב נשארו בכפרים הקשישים
ונשים עם ילדים של חילים [חיילים] בלגיון, חילים אלו נסוגו עם
הצבא ולא הספיקו לבא [לבוא] לכפרים להוציא את משפחותיהם.
נכנסתי לשני בתים כאלה, חושות ללא מים זורמים, ללא
נוחיות, ללא חשמל, ללא חלון, רצפת בטון סדוקה ומשופעת.
בבית הראשון נשארו שתי נשים זקנות בבגדים נקיים
להפליא, הרצפה נקיה [נקייה], בחדר אחד עמד ארון ישן מכונת
תפירה מבריקה ושתי מיטות ברזל שעליהן 3-4 שכבות
מזרונים, הכל מכוסה בבד כיסוי לבן ומרוקם [ורקום]. בקירות
כמה שקעים המשמשים כמדפים אף הם מכוסים בווילונות
זהים נקיים רקומים, בארון בגדי נשים בצבעי השחור סגול
[עמוד 2]
אדום צהוב וזהב. נקי ומסודר, ג'רה בפינת החדר
מכוסה במפית תחרה עם חרוזים. על הקיר תמונה צבעונית
של בני המשפחה. בחדר השני ארון מטבח כלי אוכל מחרסינה
מזרחית ספלונים כערות [קערת] וכלי בישול למיניהם הכל נקי.
בשורה ליד הקיר צנצנות גדולות עם כדורי גבינה בשמן,
זיתים ומיני מאכל אחרים. שולחן אין, קמודה עם ראי
גדול ועליו טרנזיסטור מוכנס בעטיפת בד לבנה רקומה,
עששית נפט ועליה כיסוי תחרה וחרוזים.
בחצר הסתובבה דוגרת עם אפרוחיה, כמה ארנבות
צעירות חושה קטנה עם טבון כפת [כיפת] פח לאפית פתות [פיתות],
ושתי חושות קטנות נוספות כאסמי תבואה.
בבית השני ישבה אשה [אישה] בגיל 30, די נאה ועמה 3
ילדים הם ישבו על חבילותיהם הארוזות מוכנים לתזוזה
בתצלום נראה שאבי המשפחה הוא קצין בצבא הירדני
והם כנראה קוו שיצליח לבא ולאסוף אותם.
לאחר מכן נענו על ציר שכם, התעכבנו לסתום מעביר
מים שפוצץ בכביש הגענו לשכם בשעות הצהרים.
כבר ממרחק בטרם נכנסנו לעיר נראה שרחובות העיר
מלאים אדם כמו ביום העצמאות אצלנו, בהבדל אחד
ססגוניות צבעי הלבוש. משנכנסנו בשערי העיר התגלה לפננו
מחזה מזעזע, לאורך שלושת רחובותיה המרכזיים של העיר
יושבים אלפי אנשים נשים וטף על מזרוניהם וחבילותיהם
וממתינים שיצליחו להדחק לרכב שיעבירם לגבול ירדן
אין אלא תושבי שכם המתרוצצים סתם ברחובות,
אלא התושבים הכפריים של אזור עצום שהגיעו לכאן שירות [שיירות]
שירות [שיירות] כשהנשים נושאות על ראשם צרורות ענק שהיו מכבידים
גם על חמור, הילדים הקטנים בזרועותיהן והגדולים מגיל
שלוש מהלכים בכוחות עצמם. כל אלו ישובים על המדרכות
בשמש הלוהטת בצהרים (וכאן חם מאד) ובלילה, עיפים רעבים
וצמאים, כאשר מגיע אוטובוס לעיר עטים עליו המוני אדם,
ממלאים אותו למעלה מכל דמיון מעמיסים על הגג הרים של חבילות
ומעליהם עוד כ-20 איש, 3-2 תלויים על הסולם מאחור
והאוטובוס הגונח נע לגשר אלנבי. המשטרה הצבאית מנסה להחזיר
את חיי העיר למסלולם. שכם עצמה נראית די מודרנית לעומת
ג'נין, רבות בה הוילות המפוארות בסגנון מערבי מודרני
[עמוד 3]
עם ברכות שחיה בחצר, אך לא חסרות בה גם חושות
חימר בפרוורים.
מעל שכם מתנוסס לתפארה הר גריזים המפורסם כמקום
קדוש לשומרונים, ומימולה [וממולו] הר עיבל.
לאחר פריצת הדרכים התחלנו היום בסריקות המלאי
במחסני הצבא הירדני והעמסת הציוד ומשלוחו לבסיסי צ.ה.ל.
השלל כאן עצום מחסני תחמושת ופצצות, מסודרים בערך
של מיליוני לירות, נשק, רכב, זחלמים שהם משוכללים פי כמה
מאשר שלנו, חזקים יעילים נוחים (אפילו מיזוג אויר בפנים).
הבקר [הבוקר] פגשתי את מושקה והעברתי אתו מכתבון של כמה
מילים הוא כנראה יהיה בערב בבית.
אתמול גם קבלתי מכתב ממשה בו הודיע לי שהוא
עולה עם יחידתו לרמה הסורית.
מהבית לא קבלתי עד היום לא מכתב ולא שום
ידיעה, אפילו הגלויה שנשלחה לפני שבקרתי בבית טרם
הגיעה. לפי הערכת מצב נראה לי שנשב כאן עוד
תקופה די ממושכת, לפחות עוד שבועיים.
רותי אם תכתבי לי אל תשלחי בדאר אנשים שלנו
יגיעו עם הספקה [אספקה] לחיפה יקפצו הביתה לקחת דאר.
כתבי לי מה שלום ההורים, והעיקר איך הילדות אני מת
לראות ולשמוע מהן משהו.
מסרי שלום לריביק ולשאר המכרים.
הרבה נשיקות ולהתראות בקרוב,
שלך מלאכי

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: אי שם
תאריך: 12.06.1967

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת אלמוגי
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/3

12.6.67

[עמוד 1]
לרותי לבנות ולהורים הרבה הרבה שלומות,
את מכתבי הקודם שיגרתי אליכם על ידי מישהו משדה נחום שהעביר
אותו בדאר [בדואר], איני יודע מתי יגיע, בכל אופן מכתב זה מהוה המשך
למכתב הקודם ובקשתי שתשמרו עליו.
בשבת 10.6.67 יצאנו לפרוץ את הדרך מכביש שכם –
גשר דמיה, לבית שאן, כלומר לפנות מוקשים, ולהכין דרכי
עפר העוקפות את שלושת הגשרים שפוצצו הירדנים תוך
כדי נסיגתם. הדרך עוברת במקביל לירדן אך במרחק
של כחצי ק"מ עד ק"מ מהערוץ. מהצד הירדני של הירדן
הכל מוריק, מעובד ומטופח ומספר גדול של כפרים משובצים
במדרונות ההרים, גם בצד שלנו, כלומר בגדה המערבית של
הירדן מספר כפרים אך רובן חושות חימר די עלובות
גידולי שדה מעטים, בעקר עגבניות, קישואים ואבטיחים, רובן
ללא השקאה [השקיה] אך פה ושם ישנן תעלות מים להשקאה [השקיה] בתלמים
חזרנו לפנות ערב לבסיס של הגדוד.
ב2:00 לפנות בקר קמנו ויצאנו לכתר כמה
כפרים הנמצאים בשטח הכבוש לערוך בהם חיפושים אחר
נשק וחילי [וחיילי] הלגיון במידה והם מסתתרים בכפרים. ב4:00 עם
עלות השחר היו הכפרים מוקפים על ידנו וחוליות חיפוס [חיפוש]
נכנסו פנימה להתחלת החיפוסים [החיפושים]. רב [רוב] החושות ומספר בתי האבן
הבודדים היו ריקים מתושביהם ונעולים. פרצנו לבתים נשארו
בהם רהיטים ספורים בלבד, ארון מטבח ישן מטות [מיטות] ברזל
בודדות ושירי מזון שונים כמה שקי חיטה, המענין יותר
היה הבתים שלא ניטשו לגמרי, לרוב נשארו בכפרים הקשישים
ונשים עם ילדים של חילים [חיילים] בלגיון, חילים אלו נסוגו עם
הצבא ולא הספיקו לבא [לבוא] לכפרים להוציא את משפחותיהם.
נכנסתי לשני בתים כאלה, חושות ללא מים זורמים, ללא
נוחיות, ללא חשמל, ללא חלון, רצפת בטון סדוקה ומשופעת.
בבית הראשון נשארו שתי נשים זקנות בבגדים נקיים
להפליא, הרצפה נקיה [נקייה], בחדר אחד עמד ארון ישן מכונת
תפירה מבריקה ושתי מיטות ברזל שעליהן 3-4 שכבות
מזרונים, הכל מכוסה בבד כיסוי לבן ומרוקם [ורקום]. בקירות
כמה שקעים המשמשים כמדפים אף הם מכוסים בווילונות
זהים נקיים רקומים, בארון בגדי נשים בצבעי השחור סגול
[עמוד 2]
אדום צהוב וזהב. נקי ומסודר, ג'רה בפינת החדר
מכוסה במפית תחרה עם חרוזים. על הקיר תמונה צבעונית
של בני המשפחה. בחדר השני ארון מטבח כלי אוכל מחרסינה
מזרחית ספלונים כערות [קערת] וכלי בישול למיניהם הכל נקי.
בשורה ליד הקיר צנצנות גדולות עם כדורי גבינה בשמן,
זיתים ומיני מאכל אחרים. שולחן אין, קמודה עם ראי
גדול ועליו טרנזיסטור מוכנס בעטיפת בד לבנה רקומה,
עששית נפט ועליה כיסוי תחרה וחרוזים.
בחצר הסתובבה דוגרת עם אפרוחיה, כמה ארנבות
צעירות חושה קטנה עם טבון כפת [כיפת] פח לאפית פתות [פיתות],
ושתי חושות קטנות נוספות כאסמי תבואה.
בבית השני ישבה אשה [אישה] בגיל 30, די נאה ועמה 3
ילדים הם ישבו על חבילותיהם הארוזות מוכנים לתזוזה
בתצלום נראה שאבי המשפחה הוא קצין בצבא הירדני
והם כנראה קוו שיצליח לבא ולאסוף אותם.
לאחר מכן נענו על ציר שכם, התעכבנו לסתום מעביר
מים שפוצץ בכביש הגענו לשכם בשעות הצהרים.
כבר ממרחק בטרם נכנסנו לעיר נראה שרחובות העיר
מלאים אדם כמו ביום העצמאות אצלנו, בהבדל אחד
ססגוניות צבעי הלבוש. משנכנסנו בשערי העיר התגלה לפננו
מחזה מזעזע, לאורך שלושת רחובותיה המרכזיים של העיר
יושבים אלפי אנשים נשים וטף על מזרוניהם וחבילותיהם
וממתינים שיצליחו להדחק לרכב שיעבירם לגבול ירדן
אין אלא תושבי שכם המתרוצצים סתם ברחובות,
אלא התושבים הכפריים של אזור עצום שהגיעו לכאן שירות [שיירות]
שירות [שיירות] כשהנשים נושאות על ראשם צרורות ענק שהיו מכבידים
גם על חמור, הילדים הקטנים בזרועותיהן והגדולים מגיל
שלוש מהלכים בכוחות עצמם. כל אלו ישובים על המדרכות
בשמש הלוהטת בצהרים (וכאן חם מאד) ובלילה, עיפים רעבים
וצמאים, כאשר מגיע אוטובוס לעיר עטים עליו המוני אדם,
ממלאים אותו למעלה מכל דמיון מעמיסים על הגג הרים של חבילות
ומעליהם עוד כ-20 איש, 3-2 תלויים על הסולם מאחור
והאוטובוס הגונח נע לגשר אלנבי. המשטרה הצבאית מנסה להחזיר
את חיי העיר למסלולם. שכם עצמה נראית די מודרנית לעומת
ג'נין, רבות בה הוילות המפוארות בסגנון מערבי מודרני
[עמוד 3]
עם ברכות שחיה בחצר, אך לא חסרות בה גם חושות
חימר בפרוורים.
מעל שכם מתנוסס לתפארה הר גריזים המפורסם כמקום
קדוש לשומרונים, ומימולה [וממולו] הר עיבל.
לאחר פריצת הדרכים התחלנו היום בסריקות המלאי
במחסני הצבא הירדני והעמסת הציוד ומשלוחו לבסיסי צ.ה.ל.
השלל כאן עצום מחסני תחמושת ופצצות, מסודרים בערך
של מיליוני לירות, נשק, רכב, זחלמים שהם משוכללים פי כמה
מאשר שלנו, חזקים יעילים נוחים (אפילו מיזוג אויר בפנים).
הבקר [הבוקר] פגשתי את מושקה והעברתי אתו מכתבון של כמה
מילים הוא כנראה יהיה בערב בבית.
אתמול גם קבלתי מכתב ממשה בו הודיע לי שהוא
עולה עם יחידתו לרמה הסורית.
מהבית לא קבלתי עד היום לא מכתב ולא שום
ידיעה, אפילו הגלויה שנשלחה לפני שבקרתי בבית טרם
הגיעה. לפי הערכת מצב נראה לי שנשב כאן עוד
תקופה די ממושכת, לפחות עוד שבועיים.
רותי אם תכתבי לי אל תשלחי בדאר אנשים שלנו
יגיעו עם הספקה [אספקה] לחיפה יקפצו הביתה לקחת דאר.
כתבי לי מה שלום ההורים, והעיקר איך הילדות אני מת
לראות ולשמוע מהן משהו.
מסרי שלום לריביק ולשאר המכרים.
הרבה נשיקות ולהתראות בקרוב,
שלך מלאכי

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: אי שם
תאריך: 1967-06-18

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת אלמוגי
מיקום: חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות