12.12.66

[עמוד 1]
לרותי ולילדות הרבה שלום ונשיקות.
אני קצת מודאג מהמצב בו השארתי אותך כששתי
הילדות חולות ונמצאות בבית, איך את באמת
מסתדרת? האם תמי בבית? כתבי לי, הפעם
הכתובת היא באמת ד.צ 2361 צ.ה.ל.
רב"ט 216908 אלמוגי מלאכי.
אני כותב לך מתוך המכונית – זהו המקום היחידי
שבו אפשר כאן לשבת על כסא ובמצב זקוף ומבלי
להתכסות בשכבת אבק צהוב.
אנו גרים באהלי סירים נמוכים שאפשר רק לזחול
לתוכם. נחמתי היחידה שאני ישן על מזרון ולא על הרצפה
כמו שכני לאוהל כך שאני נשאר פחות או יותר מעל שכבת
האבק שמכסה את שכני במשך הלילה.
טוב אחזור להתחלה – נסעתי מהבית עד רמלה
בגשם שוטף. אחרי רמלה עדין [עדיין] היה הכביש רטוב
אך השמים היו מעוננים רק בחלקם והיתה רוח נוראית.
כשהתקרבתי לבאר שבע היה מזג אויר "אביך" קלומר [כלומר]
הכל יבש לגמרי, שמים ללא סימן של ענן וסופת חול
עצומה שאי אפשר היה לראות מכוניות ממרחק של יותר
מ200 מטר. הגעתי לכאן בצהרים והתחַיָלתי [והתחיילתי], כלומר
לבשתי מדי עבודה חגור וכל השאר…
[עמוד 2]
ההתארגנות בנית אהלים וכו' נמשכו עד לשעה
5:00. קבלנו ארוחת ערב במסטינגים שהיתה חסרת
טבלנים [תבלינים] אך מטובלת [מתובלת] בהרבה חול דק וצהוב. אחר כך
יצאנו למסע לילה. בשעה 5:30 כאן חושך מוחלט
כי אין חשמל ורואים רק צללי דמויות, הבהובי פנסים,
ואי שם אור דלוח מאיזה שהוא נר מהבהב באהל.
כבר אחרי המסע בישלתי בתוך האהל קפה וזה היה
דבר גדול ביובש הכללי ויחסית למים הקפואים
שיוצאים מהברז. לאחר מכן החברה התקפלו בתוך גל
שמיכות צבאיות מאובקות ושכבו לישון. שק השינה עושה
את שלו וכאשר אני מוסיף מתחתיו (מעל למזרון) ומעליו
שמיכה נוספת אינני מרגיש כמעט את הקור הנוראי
בחוץ, עד 5:30 לפנות בקר כאשר יוצאים מתוך
השמיכות והולכים להתרחץ "ולהתגלח", עד כמה שאפשר
לקרא [לקרוא] לשורה של כ30–40 איש הדחוקים ליד
כשישה ברזים ואוחזים בראי ביד אחת ובמגלחת
בשניה [בשנייה]. במשך היום היה די חם לא חם מאד (אני
לובש סוודר מתחת לחולצה) ועתה משהחשיך נהיה
שוב קריר. הרוח פסקה והשמים זרועי המוני הכוכבים
הולכים ומתכסים בעננים, כנראה שהלילה ירד גשם.
בנתיים נשיקות לך ולילדות ולהתראות
ביום שישי.
שלכם אבא.