[עמוד 1]
פילדלפיה 10.2.69
רותי יקירתי שלי,
כשחזרתי מניו יורק מצאתי את מכתבך מה 4.2 בדירה, צר היה
לי לקרא על מצבם של שני נפגעי התקרית בעכו, וכן על ההשפעה
שמשפיע עליך חדר ההתאוששות בביה"ח רמב"ם. ענינים אלו בודאי שאינם
תורמים למוראל שלך, ולהפך. חבל רק שאיני לידך לעזור לך לפרוק מעליך
מעמסה נפשית זו.
כפי שכתבתי במכתבי מהבקר, לא ניתן היה לנחות בשדה
התעופה של ניו יורק או פילדלפיה והאוירון בו הגיע הררי נחת
בבלטימור ומשם העבירו אותם ברכבת, כך שהררי שיצא מהארץ הבקר
ב 9 לפי שעון ישראל הגיע לכאן רק לפני כחצי שעה כלומר ב 10:30
בערב לפי שעון ניו יורק. הוא מסר לי ד"ש ממך מסיגל ומנעמה את ורד
כנראה שלא ראה בביקורו אצלכם אתמול. כמובן שהגיע עיף מאד ושכב
לישון. מכתבי האחרון אליו שהיה מנוסח בטון די חריף פעל את פעולתו,
והוא נשמע היום אדיב במיוחד והתנצל קצת על אי אלו דברים
אשר בקשר אליהם כתבתי אליו.
מלבד באו [בואו] של הררי לא התחדש כאן כלום (מאז מכתבי של
הבקר), מזג האויר משתפר קצת ואם ינקו את השלג והקרח
מהכבישים הלילה נתן [ניתן] יהיה להשתמש מחר במכונית.
הררי אמר לי שאת נראית טוב, כמה הייתי רוצה לראות זאת
כבר בעצמי. אך עלי למנות עוד 10 ימים, והימים האחרונים
כאילו בכלל לא עוברים, והזמן כאילו האיט את מהלכו.
[עמוד 2]
רותי נדמה לי שאם הייתי צריך לשהות כאן חודש נוסף הייתי
עוזב את כל הענין מפר את החוזה וחוזר מיד הביתה, פשוט איני
יכל יותר בלעדיך. מצד אחד לא הייתי רוצה שתסבלי מנסיעתי זו
ומפרידתנו הממושכת, ומצד שני הייתי רוצה שגם את כל כך תתגעגעי
אלי, מה איפא אומר לך? הפשוט ביותר שכבר אחזור הביתה.
כתבתי לך שהייתי רוצה שתקחי חופש ביום שישי ואולי גם [מילה מחוקה]
ושנהיה קצת יותר בבית, עתה כשאת עסוקה בשמירה בביה"ח איני יודע
אם משאלתי זו תתמלא ואם לקוות לכך. לפחות בואי לפגוש אותי בשדה
התעופה כשאגיע ביום חמישי.
רותי כתבתי לך כמה אני אוהב אותך במכתבי הקודמים, זה לא נכון,
אני אוהב אותך הרבה יותר, כמה שרק יש מקום בלב אחד כשלי.
אסים בחיבוק אמיץ וחזק, והמון נשיקות,
שלך מלאכי.