אוֹצָרוֹת
1968 24 בנובמבר

מלאכי אלמוגי מתאר לאשתו בפרוטרוט את המראות בארה״ב – הכבישים הרחבים, המוזיאונים וחנויות הענק

מלאכי אלמוגי פילדלפיה פורסם על ידי נוי לאופר ישראלי

כתב היד

5 דפי המכתב

סיפור רקע

אמריקה בשנת 1968 מעוררת את התפעלותו של מלאכי אלמוגי, ותיאוריו מרתקים. אמריקה מציעה ארוחה דשנה בזיל הזול, שפע עצום של מזון, כבישים גדולים, גשרים, מוזאונים וחנויות ענק. הכול גדול ושונה מאוד מאירופה ובוודאי מארץ ישראל. מלאכי מצטער שאשתו רותי אינה חווה איתו, ולכן הוא מנסה לתאר לה בפרוטרוט את כל מה שהוא רואה וחווה. הוא מספר לה גם על החברים שאיתו ומקווה שהמפעל בארץ יהיה מטופח ומשוכלל כמו זה שהם נסעו אליו. הוא מוסר ד"ש לכולם ומחכה לשמוע על הכול. מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל "קולסו" בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות", בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה

אמריקה בשנת 1968 מעוררת את התפעלותו של מלאכי אלמוגי, ותיאוריו מרתקים. אמריקה מציעה ארוחה דשנה בזיל הזול, שפע עצום של מזון, כבישים גדולים, גשרים, מוזאונים וחנויות ענק. הכול גדול ושונה מאוד מאירופה ובוודאי מארץ ישראל. מלאכי מצטער שאשתו רותי אינה חווה איתו, ולכן הוא מנסה לתאר לה בפרוטרוט את כל מה שהוא רואה וחווה. הוא מספר לה גם על החברים שאיתו ומקווה שהמפעל בארץ יהיה מטופח ומשוכלל כמו זה שהם נסעו אליו. הוא מוסר ד"ש לכולם ומחכה לשמוע על הכול. מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל "קולסו" בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות", בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.

כתב היד

עמוד 1/5

24.11.68

[עמוד 1]
יום ראשון 7:00 בערב. עברו בס"ה [בסך הכל] 4 ימים
מאז יצאתי מהבית, ונדמה כי כבר עברה שנה, למרות
שאני עסוק מאד ומלא חויות, רותי חבל לי נורא שאת
אינך כאן לידי לחלוק עמי חויות אלו כל פעם שאני
רואה משהו חדש אני חושב שאני מוכרח לספר לך ובודאי
לא תוכלי להאמין מבלי שאת רואה במו עיניך. כאן עולם
אחר לחלוטין, רק כשמסתובבים כאן כמה ימים מובן מדוע
ארופה נקראת העולם הישן ואמריקה העולם החדש.
ובכן אתחיל לספר קצת, קודם כל לא יכלתי לשלוח
את אשר כתבתי שלשום כי בתי הדאר סגורים בשבת
וראשון ואין לי בולים, לכן מכתב זה יצא עם קודמו
רק מחר ואתם בודאי מתים כבר למילה ממני. האם המברק
הגיע? אגב אני הייתי גם אתמול וגם היום במפעל,
כך שהמעט שהספקתי לראות זה מאחרי הצהרים והערבים.
אתמול נסעתי בדרכי מהמפעל ונכנסתי למסעדת דרכים
בדרך. בפנים ישבו ליד שולחנות נפרדים במחיצות
כ200 – 300 איש, משפחות עם ילדים נוער וסתם
אנשים בודדים. כדי לא להסתבך בתפריט הארוך
הזמנתי סטייק, כוס קפה ועוגת לימונים. היגיעו לשולחן
שתי קערות סלט ברוטב שונה, מערכת סכום וכל השאר
לחמניות קטנטנות כדוריות חמאה על קרח מגורד, כוס מים
וקוביות קרח. לאחר מכן הגיע המנה העיקרית שתי פרוסות
של סטייק על צלחת מאורכת (כמו זו שלקחנו אצל אמך
למסיבה) ענקית. כל פרוסה כ40X20 ס"מ 2 ס"מ עובי
[עמוד 2]
בשתי קעריות מאורכות נוספות הגיעו פירה ת"א [תפוח אדמה] בשמנת
ואפונה ירוקה. כחצי שעה עבדתי קשה כדי להתגבר
על מחצית הכמות, ואז הגיע ה"פי לימונים", גוש
של 10X15 ס"מ עוגה בעובי של ס"מ אחד ועליו 5 ס"מ
פודינג לימודים קרוש וטעים ועליו עוד כ3 ס"מ קצפת
עומדת. לו הייתי מעריך את המצב מראש הייתי
מזמין רק קפה ועוגה ושבע לשבוע. לתוספת הובא קנקן
עצום קפה. שלמתי 3 וחצי דולר (שכאן זה כמו 3 וחצי
לירות) השארתי טיפ, ובקושי נכנסתי ליגואר כדי
להמשיך הביתה.
מאחר וטרם קנינו מכונית כנראה שנקנה מחר מחרתיים
נאלצים אני והררי להסתדר עם היגואר האחד, ומאחר
שהוא לא אצל מכרים בלילה, היה עלי לסוע הבקר
לאסוף אותו. נסעתי דרך מרכז העיר, ונזכרתי
באמא של משה, עצרתי באחד הרמזורים וספרתי את
הקומות, הענין שמלבד לגבה [לגובה] גם אורך הבלוקים
הוא עצום, נסעתי בכביש הראשי החוצה את
פילדלפיה לאורכה. הוא נמשך 32 ק"מ בתוך העיר
ומופסק במרכזו ע"י בנין העיריה, שסביבו ככר גדולה
ובנינים מרכזים. 3 מוזיאונים ענקיים אחד מדעי רק
בערך כפול מאשר בלונדון, (רק הקפתי אותו במכונית)
אחד הסטורי [ היסטורי] בעקר עתיקות של שבטי האינדיינים [האינדיאנים]. ואחד
לאומנות. אספתי את הררי ונסענו מסביב לעיר.
סתיו, שלגת שכבות של כחצי מטר על האדמה,
עצים מאדימים ומצהיבים. (זוכרת את התמונות
[עמוד 3]
של יקרה מהטיול שלהם בקנדה?). יפי לא רגיל, נסענו
לאורך הדלבר [נהר הדלאוור] – אחד הנהרות הסוגרים על פילדלפיה
מדרום מזרח רוחבו למעלה מחצי ק"מ ומאחר והמפעל
נמצא בניו גרסי, כלומר מעברו השני של הנהר, אנו
עובדים יום יום על פָלָמירה ברידג', גשר שאורכו
כשני ק"מ המתחיל בתוך העיר ועולה לגובה עצום כי
בנהר מתחתיו נכנסות אניות גדולות לנמל של פילדלפיה.
חזרנו מוקדם ובדרך חזרה נכנסנו על אם הדרך
למרכז קניות עצום, זה מבנה אחד המוקף מגרשי
חניה, המבנה עצמו משתרע על כ 40 דונם כולו
מרוצף מקורה בגג ומחומם ובפנים חנויות חנויות
ענקיות ומפוארות המקושטות כבר לקראת חג המולד.
הכל נקי ומטופח ויש כאן מכל טוב, ראיתי בגדים
שהיו נהדרים עליך, ויחסית לא יקר, בגדים לבנות,
מכשירי חשמל, טלביזיות בצבעים והמשגע ביותר כאן
זה חנויות המזון לבן ושמנת למשל נמכרים בכוסות
זכוכית דורלקס יפות וגבוהות (1/2 פאונד)
כ240 גרם כשהכוסות מודפסות ומצוירות בכל
מני דוגמאות קישוט (מחיר הכוס שאין מקבלים אותה
חזרה בכלל הוא 2 סנט כלומר 17 אגורות שלנו
שערכן כאן הוא פחות הרבה יותר) אגב בדירה
שאנו גרים כבר יש כ 20 כוסות כאלו. משם נסענו
לשוק ענקי הפתוח ביום ראשון. המקום המה אדם
ואלפי מכוניות חנו בחוץ, משונה שגם בשוק כשכל הסחורות
על דוכנים פתוחים וכל אחד ממשש ונובר בכל הסחורה
[עמוד 4]
מוכרים מלבד מזון ובגדים ומכשירי חשמל גם
פסנתרים ואורגנים חשמליים תקליטים וכל מה שתעלי
בדעתך. הלכנו בתוך השוק כשעה, אכלנו פיצה אטלקית,
בוטנים מאורכים ומכופפים (כמו בננות) וחזרנו לדירה.
מאחר שהררי לקח את המכונית לסוע למכרים שלו
ושני החברה הצעירים שאוכלים כשר ואינם אוכלים בחוץ
פיצה עם גבינה צהובה ובשר… הם הלכו לבשל לעצמם
ארוחת ערב ואני יצאתי לסיור קצת בסביבת
המגורים. בקולנוע הסמוך משחק חלף עם הרוח, בחוץ
הרוח טרם חלף ועלי השלכת נסחפים ברחובות. שכונת
מגורים של בתים דו קומתיים נסחפים ברחובות. שכונת
מגורים של בתים דו קומתיים בסיגנון אנגלי, לבנים
אדומות ומבפנים טפטים ורצפות עץ. בלי ארובות
כאן גילו הסקה מרכזית כבר לפני 60 שנה. כשהבתים
נבנו. גינת ירק קטנות, ולפני הבתים טורים [תורים] ארוכים
של מכוניות אמריקאיות מפוארות וזאת מלבד אלו שמכניסים
את המכונית למוסך שבמרתף. עוברים שני רחובות
ומגיעים לרחוב הראשי הארוך שכבר הזכרתי מקודם.
למרות שאנו גרים בקטע המרוחק כ 6 ק"מ מהמרכז
של העיר גם כאן שפע חנויות ענק מפוארות שקשה
לעמוד בפניהם בגדי נשים יוצאים מהכלל יפים ודי
זולים לעומת הארץ ואילו בגדי גברים יקרים הרבה
יותר. יש כאן חנות לדברי אומנות אנדיניים [אינדיאנים], משהו
לא רגיל. מצחיקים נורא הצמחים חנויות ברחוב
פרחי צפור גן העדן דליות ורדים סיפנים – הכל
מפלסטיק, והמענין שזה נראה כה אמיתי שרק במגע יד
[עמוד 5]
אפשר לבדוק זאת.
בשבוע הבא כנראה שדן יהיה כאן ויתכן שלקרא סוף
השבוע אסע אליו לפיטסבורג. ליקרה אסע רק בחודש
הבא. ואילו בניויורק אהיה ממש לביקורים רק בסוף שהותי
כאן אך במשך הזמן אסע לשם ליום יומים כמה פעמים.
הפעל כאן (זה שאני נמצא בו עכשיו) הוא נקי מטופח
ומסודר כמו בית מרקחת והעבודה מענינת מאד אני לומד
את כל תהליכי הייצור ומכיר את המכונות החומרים וכו'.
אני תקוה שגם המפעל באר יהיה כל כך יפה.
בנתיים שלומות לכולם ונשיקות, רותי מסרי
ד"ש גם לכל החברים. כתבתי להם גלויות
אך בודאי יגיעו יותר מאוחר.
רותי הרבו לכתוב מכל הנעשה בבית ובארץ
אני שומע כאן את מעט החדשות שמשדרים כאן על הארץ
ועדין לא מצאתי עתונות עברית (ספריה עברית כבר מצאתי)
כתבי איך הבנות והכל הכל. אשלח גם לבנות גלויות
בנפרד.
הכתובת שלי [הכתובת באנגלית]

עמוד 2/5
עמוד 3/5
עמוד 4/5
עמוד 5/5

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: פילדלפיה
תאריך: 24.11.1968

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/5

24.11.68

[עמוד 1]
יום ראשון 7:00 בערב. עברו בס"ה [בסך הכל] 4 ימים
מאז יצאתי מהבית, ונדמה כי כבר עברה שנה, למרות
שאני עסוק מאד ומלא חויות, רותי חבל לי נורא שאת
אינך כאן לידי לחלוק עמי חויות אלו כל פעם שאני
רואה משהו חדש אני חושב שאני מוכרח לספר לך ובודאי
לא תוכלי להאמין מבלי שאת רואה במו עיניך. כאן עולם
אחר לחלוטין, רק כשמסתובבים כאן כמה ימים מובן מדוע
ארופה נקראת העולם הישן ואמריקה העולם החדש.
ובכן אתחיל לספר קצת, קודם כל לא יכלתי לשלוח
את אשר כתבתי שלשום כי בתי הדאר סגורים בשבת
וראשון ואין לי בולים, לכן מכתב זה יצא עם קודמו
רק מחר ואתם בודאי מתים כבר למילה ממני. האם המברק
הגיע? אגב אני הייתי גם אתמול וגם היום במפעל,
כך שהמעט שהספקתי לראות זה מאחרי הצהרים והערבים.
אתמול נסעתי בדרכי מהמפעל ונכנסתי למסעדת דרכים
בדרך. בפנים ישבו ליד שולחנות נפרדים במחיצות
כ200 – 300 איש, משפחות עם ילדים נוער וסתם
אנשים בודדים. כדי לא להסתבך בתפריט הארוך
הזמנתי סטייק, כוס קפה ועוגת לימונים. היגיעו לשולחן
שתי קערות סלט ברוטב שונה, מערכת סכום וכל השאר
לחמניות קטנטנות כדוריות חמאה על קרח מגורד, כוס מים
וקוביות קרח. לאחר מכן הגיע המנה העיקרית שתי פרוסות
של סטייק על צלחת מאורכת (כמו זו שלקחנו אצל אמך
למסיבה) ענקית. כל פרוסה כ40X20 ס"מ 2 ס"מ עובי
[עמוד 2]
בשתי קעריות מאורכות נוספות הגיעו פירה ת"א [תפוח אדמה] בשמנת
ואפונה ירוקה. כחצי שעה עבדתי קשה כדי להתגבר
על מחצית הכמות, ואז הגיע ה"פי לימונים", גוש
של 10X15 ס"מ עוגה בעובי של ס"מ אחד ועליו 5 ס"מ
פודינג לימודים קרוש וטעים ועליו עוד כ3 ס"מ קצפת
עומדת. לו הייתי מעריך את המצב מראש הייתי
מזמין רק קפה ועוגה ושבע לשבוע. לתוספת הובא קנקן
עצום קפה. שלמתי 3 וחצי דולר (שכאן זה כמו 3 וחצי
לירות) השארתי טיפ, ובקושי נכנסתי ליגואר כדי
להמשיך הביתה.
מאחר וטרם קנינו מכונית כנראה שנקנה מחר מחרתיים
נאלצים אני והררי להסתדר עם היגואר האחד, ומאחר
שהוא לא אצל מכרים בלילה, היה עלי לסוע הבקר
לאסוף אותו. נסעתי דרך מרכז העיר, ונזכרתי
באמא של משה, עצרתי באחד הרמזורים וספרתי את
הקומות, הענין שמלבד לגבה [לגובה] גם אורך הבלוקים
הוא עצום, נסעתי בכביש הראשי החוצה את
פילדלפיה לאורכה. הוא נמשך 32 ק"מ בתוך העיר
ומופסק במרכזו ע"י בנין העיריה, שסביבו ככר גדולה
ובנינים מרכזים. 3 מוזיאונים ענקיים אחד מדעי רק
בערך כפול מאשר בלונדון, (רק הקפתי אותו במכונית)
אחד הסטורי [ היסטורי] בעקר עתיקות של שבטי האינדיינים [האינדיאנים]. ואחד
לאומנות. אספתי את הררי ונסענו מסביב לעיר.
סתיו, שלגת שכבות של כחצי מטר על האדמה,
עצים מאדימים ומצהיבים. (זוכרת את התמונות
[עמוד 3]
של יקרה מהטיול שלהם בקנדה?). יפי לא רגיל, נסענו
לאורך הדלבר [נהר הדלאוור] – אחד הנהרות הסוגרים על פילדלפיה
מדרום מזרח רוחבו למעלה מחצי ק"מ ומאחר והמפעל
נמצא בניו גרסי, כלומר מעברו השני של הנהר, אנו
עובדים יום יום על פָלָמירה ברידג', גשר שאורכו
כשני ק"מ המתחיל בתוך העיר ועולה לגובה עצום כי
בנהר מתחתיו נכנסות אניות גדולות לנמל של פילדלפיה.
חזרנו מוקדם ובדרך חזרה נכנסנו על אם הדרך
למרכז קניות עצום, זה מבנה אחד המוקף מגרשי
חניה, המבנה עצמו משתרע על כ 40 דונם כולו
מרוצף מקורה בגג ומחומם ובפנים חנויות חנויות
ענקיות ומפוארות המקושטות כבר לקראת חג המולד.
הכל נקי ומטופח ויש כאן מכל טוב, ראיתי בגדים
שהיו נהדרים עליך, ויחסית לא יקר, בגדים לבנות,
מכשירי חשמל, טלביזיות בצבעים והמשגע ביותר כאן
זה חנויות המזון לבן ושמנת למשל נמכרים בכוסות
זכוכית דורלקס יפות וגבוהות (1/2 פאונד)
כ240 גרם כשהכוסות מודפסות ומצוירות בכל
מני דוגמאות קישוט (מחיר הכוס שאין מקבלים אותה
חזרה בכלל הוא 2 סנט כלומר 17 אגורות שלנו
שערכן כאן הוא פחות הרבה יותר) אגב בדירה
שאנו גרים כבר יש כ 20 כוסות כאלו. משם נסענו
לשוק ענקי הפתוח ביום ראשון. המקום המה אדם
ואלפי מכוניות חנו בחוץ, משונה שגם בשוק כשכל הסחורות
על דוכנים פתוחים וכל אחד ממשש ונובר בכל הסחורה
[עמוד 4]
מוכרים מלבד מזון ובגדים ומכשירי חשמל גם
פסנתרים ואורגנים חשמליים תקליטים וכל מה שתעלי
בדעתך. הלכנו בתוך השוק כשעה, אכלנו פיצה אטלקית,
בוטנים מאורכים ומכופפים (כמו בננות) וחזרנו לדירה.
מאחר שהררי לקח את המכונית לסוע למכרים שלו
ושני החברה הצעירים שאוכלים כשר ואינם אוכלים בחוץ
פיצה עם גבינה צהובה ובשר… הם הלכו לבשל לעצמם
ארוחת ערב ואני יצאתי לסיור קצת בסביבת
המגורים. בקולנוע הסמוך משחק חלף עם הרוח, בחוץ
הרוח טרם חלף ועלי השלכת נסחפים ברחובות. שכונת
מגורים של בתים דו קומתיים נסחפים ברחובות. שכונת
מגורים של בתים דו קומתיים בסיגנון אנגלי, לבנים
אדומות ומבפנים טפטים ורצפות עץ. בלי ארובות
כאן גילו הסקה מרכזית כבר לפני 60 שנה. כשהבתים
נבנו. גינת ירק קטנות, ולפני הבתים טורים [תורים] ארוכים
של מכוניות אמריקאיות מפוארות וזאת מלבד אלו שמכניסים
את המכונית למוסך שבמרתף. עוברים שני רחובות
ומגיעים לרחוב הראשי הארוך שכבר הזכרתי מקודם.
למרות שאנו גרים בקטע המרוחק כ 6 ק"מ מהמרכז
של העיר גם כאן שפע חנויות ענק מפוארות שקשה
לעמוד בפניהם בגדי נשים יוצאים מהכלל יפים ודי
זולים לעומת הארץ ואילו בגדי גברים יקרים הרבה
יותר. יש כאן חנות לדברי אומנות אנדיניים [אינדיאנים], משהו
לא רגיל. מצחיקים נורא הצמחים חנויות ברחוב
פרחי צפור גן העדן דליות ורדים סיפנים – הכל
מפלסטיק, והמענין שזה נראה כה אמיתי שרק במגע יד
[עמוד 5]
אפשר לבדוק זאת.
בשבוע הבא כנראה שדן יהיה כאן ויתכן שלקרא סוף
השבוע אסע אליו לפיטסבורג. ליקרה אסע רק בחודש
הבא. ואילו בניויורק אהיה ממש לביקורים רק בסוף שהותי
כאן אך במשך הזמן אסע לשם ליום יומים כמה פעמים.
הפעל כאן (זה שאני נמצא בו עכשיו) הוא נקי מטופח
ומסודר כמו בית מרקחת והעבודה מענינת מאד אני לומד
את כל תהליכי הייצור ומכיר את המכונות החומרים וכו'.
אני תקוה שגם המפעל באר יהיה כל כך יפה.
בנתיים שלומות לכולם ונשיקות, רותי מסרי
ד"ש גם לכל החברים. כתבתי להם גלויות
אך בודאי יגיעו יותר מאוחר.
רותי הרבו לכתוב מכל הנעשה בבית ובארץ
אני שומע כאן את מעט החדשות שמשדרים כאן על הארץ
ועדין לא מצאתי עתונות עברית (ספריה עברית כבר מצאתי)
כתבי איך הבנות והכל הכל. אשלח גם לבנות גלויות
בנפרד.
הכתובת שלי [הכתובת באנגלית]

עמוד 2/5
עמוד 3/5
עמוד 4/5
עמוד 5/5

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: פילדלפיה
תאריך: 1969-01-03

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות