יום שישי, 6.12.68 פילדלפיה.

[עמוד 1]
לרותי סיגל ולורד, המון נשיקות וכמובן גם להורים ולחמולה כולה.
ערב שבת, הבית בודאי נקי ורחוץ, בחוץ חורף ובבית דולק תנור, וחם ונעים.
וכאן- חזרתי בערך ב 7 בערב מהעבודה (הנסיעה זה ענין של שעה ורבע בערך)
הדירה ריקה וחשוכה, שני הבחורים כנראה הלכו לבית הכנסת, וריק, ואני
עיף [עייף] מכדי לצאת החוצה הערב. בערב כזה מתגעגעים מאד הביתה.
בחוץ ירדו הטמפרטורות מאד. בלילה כנראה ירד קצת גשם, בכל אופן
הבקר [הבוקר] היה בהיר וקר ובצידי הדרך עמדו פה ושם שלוליות ששכבה עבה
2-3 ס"מ של קרח מהוות את המשטח העליון, למרות שהיה בהיר כל היום
הקרח לא נמס.
אתמול נתקלתי בעוד כמה תופעות אמריקאיות טיפוסיות, מכיוון שנצטברה
אצלי קצת כביסה בדקתי את בעית המכבסות, וזו תורה בפני עצמה.
יש ניקוי יבש לחליפות וכו'. יש מכבסה לחולצות בלבד. מסרתי את החולצות
ואמרו לי לחזור בערב. יש בפינת הרחוב בחוץ מכבסה אוטומטית ללבנים ופיגמות
הלכתי לשם הכנסתי את הכביסה, הכנסתי מטבע ואחרי כמה דקות נעצרה
המכונה ונפתחה. הוצאתי את הכביסה סחוטה זרקתי למכונת ייבוש, זרקתי
עוד מטבע והכביסה יצאה יבשה. את הסדינים, אם רוצים מגוהצים מוסרים
במקום אחר. בערב הלכתי לקחת את החולצות קיבלתי קופסת קרטון גדולה
קשורה וארוזה שלמתי כמה סנט חזרתי הביתה, חשבתי שקבלתי 4 חולצות
חדשות. בתוך הקופסה היתה כל חולצה מקופלת בשקית נילון הוצאתי
מהשקית ובפנים קרטון גדול, וקרטון קטן בצוארון ממש כמו חדש. עכשיו
אני מבין למה האמריקאים לא מתלהבים מחולצות נילון וללא גיהוץ.
רותי, מה שאני רואה כאן בחלונות הראוה, בגדי נשים ממש משגע, ובמחירים לא
גבוהים. סמלות [שמלות] מכסי [מקסי] ברקמה או חצי שקופות מאריגים נהדרים 10$ – 12$
חבל שאינך כאן. מעילים נהדרים ובזול. ובגדי ילדים אי אפשר לבחור מרוב שפע.
בכלל קשה לקנות בחנויות הענק האלו כשכל אחד בודק ממשש ואחרי שהחליט
ולקח הביתה הוא יכל להחזיר תוך שבוע ימים כל דבר.
בכלל, ישראלים יכולים לעשות כאן כסף רב, משכורת מינימלית לפועל פשוט
היא 2$, פועל אמריקאי ממוצע מרוויח כ4$ לשעה. כלומר בערך 800 $
בחודש. דירת 3 חדרים כזו שאני גר בה במקום די טוב (אמנם בשכונה יש
גם צבעונים) עולה כ100 $ לחודש כולל גז, מים וחשמל רהוט בינוני. ציוד
מטבח מלא וטלביזיה [וטלוויזיה].כלכלה ל-4 נפשות בשפע עולה 200 $ כולל
חמרי כביסה וכו'. אם מוסיפים לזה ביגוד 60 $ לחודש (וזה פי שלוש מה שאנו
מביאים בארץ מבחינת המכות) ועוד כ-20 $ להחזקת המכונית (בנזיו
עולה 29 סנט לגלון, בערך 4.5 ליטר) ועוד 20 – 40 $ לקולנוע וכו, יוצא
שאפשר לחסוך כ300-400$ לחודש ועדין לחיות ברמה ממוצעת כאן.
כלומר אחרי שנתיים בארה"ב אפשר לחזור לארץ עם 8000 $ כלומר עם
כ – 28000 לירות. וזאת כאשר רק אחד מבני המשפחה עובד.
[עמוד 2]
עם זאת אל תחשבי לרגע שאני חושב שנבא [שנבוא] לחיות כאן, אולי לטיול של חודש
אי פעם, עם לעשות דבר כזה רק כשאין ילדים. אין כאן כמעט מושג
של גן, בית הספר הציבורי נחשב ללא טוב, ובית ספר פרטי גם יקר מאד,
וגם הנסיעה לבית הספר וחזרה זה ענין בפני עצמו. מידי בוקר עוברים כאן
עשרות אוטובוסים צהובים כתומים מיוחדים של בתי הספר, ואוספים את הילדים,
הרבה אמהות מובילות את הילדים במכונית הפרטית. בכלל רואים כאן
כמעט רב[ רוב] של נהגות.
יש להבין שהאדיבות בכבישים היא יוצאת מהכלל אם כי מוגבלת.
כשנהג פונה לא נכון ומישהו מאחריו כמעט מתנגש בו, הם שניהם צוחקים
וממשיכים לנסוע. אם אם משהו [מישהו] נתקע עם מכונית איש לא יטרח לעצור
ולעזור לו, זה גם כמעט בלתי אפשרי כי מיד יהיה פקק תנועה.
הליקופטרים מסתובבים מעל ערוצי התנועה ומודיעים לגררים של המשטרה
על כל תאונה או תקלה ואלה מגיעים מיד ומסלקים את המכוניות מהכביש תוך דקות.
ומיד באים השוטרים ומסלקים את המכוניות מהשטח תוך
דקות ספורות.
היום בדרך מהעבודה הייתי צריך לגשת לאיזה מקום בכביש אחר אני
עובר על ערוץ 70 (ראי כתובת המפעל על המעטפה) והייתי צריך להגיע
לערוץ 73 מערב. הקשר בין שני הכבישים הוא או מערכת עירונית
מלאה רמזורים, או ע"י עליה לכביש רוחב, ערוץ 295, המעבר מכביש
לכביש הוא בקשתות רחבות המעלות אותך על גשר שמעל הכביש בו אתה
נוסע. בכלל בכל הערוצים אין מסעפים על הקרקע ואין כבישים חוצים
יש רק כניסות ויציאות לכבישים מקבילים.
נכנסתי לערוץ 295 ופניתי בטעות למסלול המתחבר עם הצד הימני
של הכביש שהוביל דרומה במקום צפונה. נאלצתי ליסוע כעשר דקות
עד לגמר הבא לתכנן מראש את הירידה ימינה ופניה בקשת הפנימית
כדי להגיע בחזרה למפעל מצידו השמאלי ולהכנס כשפני צפונה. השילוט
הוא נהדר אבל כשנוסעים 70 מיל בשעה ולא יודעים אם צריך
צפון או דרום, מזרח או מערב את מספר הערוץ או את שם העיר
שאליה רוצים להגיע נסחפים בזרם העצום של התנועה ואי אפשר לעצור.
בנתיים התרגיל הזה לקח לי קרוב לחצי שעה של נסיעה מסחררת.
אגב קנינו מכונית אחת, אימפלה 1962, ב112$. מצבה מצוין, בלי
תיבת הילוכים אוטומטית, אין מצמד, יש רדיו חימום ומיזוג אויר. מחפסים [מחפשים]
מכונית שניה כי אחרת יוצא לנו להיות קשורים או לסוע בתחבורה הציבורית
מספר שעות. לאימפלה הזו חיסרון אחד בשבילי, היא כל כך ארוכה
שאיני מרגיש עדיין את הקצה שלה כשאני צריך לחנות וביחוד כשיושבים
כל כך שקועים בריפוד. מענין שהמכוניות המשומשות (בהתאם לשנת
היצור) הפולקווגן [פולקסווגן] עולה כפול מכל מכונית אחרת ושומר על הערך שלו
בצורה לא רגילה. רואים כאן מעט מאד מכוניות ארופאיות, אבל פולקווגנים [מכוניות פולקסווגן]
יש הרבה.
[עמוד 3]
כתבתי לכם שהאמריקנים לא יפים. אחרי כל תמונות הפירסומת שלהם לכל
מוצר כאשר תמיד רואים גבר נאה בתספורת קצרה ונערה חטובה ואלגנטית
זה היה מאכזב לראות המוני אדם בלבוש קודר ושמרני ונערות שהישראליות
לעומתן נראות יפיפיות. אם כן מסתבר שהענין קשור בסביבה ובאיזור תושבי
השכונות שבסביבה שאני גר ועד מרכז העיר הם ברובם יהודים, איטלקים יפנים
כושים ובריטים במוצאם תערובת משונה למדי. מעבר לנהר בניו גרסי האוכלסיה
יותר סקנדינבית ואיטלקית במוצאה. מעט מאד כושים ושכונות קטנות של יהודים,
האנשים ברחוב נראים אחרת לגמרי. הלבוש הרבה יותר מודרני. מיני מיני אפילו
בקור הזה (כשמעיל 3/4 כמו שלי יותר ארוך מהשמלה). שער [שיער] בהיר. יותר איפור
על העיניים והאנשים נראים נאים והדורים.
אגב רותי איני יודע עם [אם] תמי כבר שלחה את המילון, אם לא שלא תשלח. עדין
לא נזקקתי למילון אפילו פעם אחת. ואני מסתדר מצוין עם האנגלית שלי.
הבעיה היא יותר להבין את הסלנג המקומי בכל איזור. הדקדוק שלהם שונה
לגמרי מהאנגלי. והם משתמשים במילים מסוימות לכינויים בעלי מובן אחר לגמרי
כך שלעיתים אני לא מבין אותם בדיוק, אך מילון לא היה עוזר מאומה.
היום שוב דברתי בטלפון עם בני. הוא החליט להצטרף לעבודה
בחברה שלנו. כמובן שסיכום סופי על תנאי עבודה וכו עדין לא נערך אך
אני מניח שהענין יסתדר.
מחר שבת ואני בודאי אטיל קצת מחוץ לעיר ובערב אמשיך לכתוב.
בנתיים הרבה שלומות.
אגב ספרי לסיגלי ולורד שאני פוגש כל בקר [בוקר] את הסנאים על העצים
ובין השיחים שעל יד הבית והם חמודים כל כך שיש לי חשק להביא אותם
לארץ לוא [לו] זה היה אפשרי. הם באים לקראתי נועצים עיניים מחכים לליטוף או לממתק
ומקפצים להם כשהזנב הארוך זקוף מאחוריהם כמו מניפה.
ובכן שוב נשיקות וליל מנוחה.
ובכן שוב שלומות, עברה השבת, ישנתי מאוחר, ולאחר ארוחת הבוקר נסעתי לדרך
הדרומי של פילדלפיה בו מרכז ספורט ענקי. אצטדיון שלא רואים את הסוף שלו
ואצטדיון חורפי סגור וענקי. יער ודשאים, אגמים ובהם ברוזי בר וצידים
על כלביהם היוצאים לציד, מקומות לפיקניקים מוכנים ומסוגרים, נהדר.
בחזרה נסעתי על חופו של הדלרווי ריבר [delaware river Philadelphia] הנהר הרחב של פילדלפיה, רוחבו
מגיע בכמה מקומות ל3 מַיִל. חופו המערבי הצמוד לעיר מהוה נמל ענק
שאורכו כ20 מיל. ובחלקו הדרומי נמל של הצי האמריקאי. חילי [חיילי] מרינס
באלפים ואניות ענק בעלות מאות אנטנות, נושאות מטוסים ועוד אניות
מלחמה למִנהן שאנו רואים רק בסרטים. את שעות הערב ביליתי בבית
ליד הטלויזיה, בדרך כלל כמעט ואיני מסתכל בה, אם כי יש כאן קליטה
מצוינת ותכניות נהדרות (קצת יותר מדי פרסומת בתוך התכנית).
הערב צלצלתי לדן, וליקרה. ד"ש לך ממנה ומטד ומידֵיוִד. הם התלהבו מאד
לשמוע אותי והזמינו אותי בחמימות רבה לבקר אצלם. אשתדל להגיע
[עמוד 4]
אליהם בחדש הבא. מכאן זה טיסה של כשעה ורבע. ואחרי שאזמין
מקום במטוס אודיע להם את מספר הטיסה וטד יפגוש אותי בשדה התעופה.
קבלתי היום שלשה מכתבים מכם, אחד שלך רותי ובצרוף של אבא.
עוד מכתב מאבא ואמא ואגרת ממך ומדינה. כן קיבלתי היום חבילה ראשונה
של שיקופיות (רובן צולמו בערבים הראשונים לשהותי כאן כשהיה מעונן, אך
מאחר ורב התמונות הן צילומי לילה של תאורה אני מקוה שתוכלו להתרשם קצת
מהעיר. אני שולח אותן איליכן בחבילה האורגינלית ובודאי תקבלו אותן בהקדם.
חלק מהשיקופיות צילמתי בעבודה והוצאתי אותן מתוך החבילה. תוך יומים
שלושה בודאי יהיו מוכנות גם התמונות בשחור לבן שהצטלמתי בעצמי ואשלח
לכם תמונות. אני מקוה שקבלתם את החבילות ששלחתי לבנות ושלא היו בעיות
במכס. וכן שהן לא נמעכו לגמרי בדרך. אם הם יגיעו בסדר ובלי בעיות מכס
כיתבו לי. כי אני רוצה לשלוח עוד כמה דברים פעוטים. ורוצה לדעת
אם זה כדאי.
כתבו לי על כל הנעשה בבית, איך הבנות, ואיך את רותי מסתדרת,
מה שלומך אבא, אני מאחל לך שתוכל להמשיך ולעבוד ולהרגיש טוב. אמא איך
הגב שלך בחורף? את כותבת לי שאתלבש טוב כי קר כאן תתפלאי שאני נמצא
כל הזמן בחדרים מחוממים או במכונית מחוממת ובשביל הקטע הקטן בין החדר
למכונית אני לובש את המעיל החם מעל לחליפה וקניתי נעלי פרווה חמות מצוינות.
בכל אופן למרות הקר [הקור] אני מרגיש מצוין. האויר כאן יבש מאד ומחכים לשלג.
שלום לכולם, וכתבו, זו הרגשה מצוינת לקבל כאן מכתב מהבית.
בנשיקות ובאהבה
שלכם מלאכי.
לסיגל וורד שלום
כך נראים הבתים
ברחוב בו אני גר
עכשיו, עד שאחזור
הביתה.
נשיקות מאבא.