כפר בלום, 1949
[ככל הנראה המכתב נכתב ב־1950, משום שהגיוס היה ב־1951] יום ב'

[עמוד 1]
שלום אבא יקר.
קבלתי זה עתה את מכתבך והרני [והריני] משיב עליו מיד.
התכוננתי עוד אמש לכתוב אליך, אך היתה לנו שיחת
חברים, וויכוח חריף, עד שעה מאוחרת. משסימנו הלכנו
לאהלים [לאוהלים] באהל [באוהל] התאספנו כמה חברים ועשינו
קומזיץ, מאה אחוז. בשלנו קפה שחור טגננו [טיגנו] חביטות [חביתות] וקצת
ממתקים ו"עשינו הואי [הווי]".
הזמן רץ כאן במהירות עצומה, כבר עברה שבת
שלישית מאז עזבתי את הבית. בדרך כלל אין זמן
להרהר בכך אך לעיתים אני יושב וחושב מה עושים
כעת בבית. ומהרהר בפרטים שלכאורה לא הייתי שם
לב אליהם כלל. בערב שבת כשאני נכנס לחדר אוכל
סואן ומלא מפה לפה, רעש הכפות והמזלגות, אני נזכר
בשולחן קטן מכוסה מפה לבנה, בחלה הפרוסה על הצלחת
השקופה למחצה, והמזלגות צחים ונקיים מסודרים סביב.
וכל בני המשפחה לבושים שבת מסובים יחד. בשעה זו
יש פנאי להרהר, עד אשר תגיע העגלה עם המנות אל
השולחן בודאי תעבור מחצית השעה.
בשבת טילנו לביצת החולה. היינו ביסוד המעלה
ובחולתא. שיטנו בסירת מנוע. בכרנו [ביקרנו] במפעלי
היבוש בסכר החדש.
מעל סיפון סירת המנוע נראה
הנוף הנהדר, הרי החרמון והבקעה הפוריה
[עמוד 2]
אשר חציה מלא ישובים קטנים הטבולים בירק
עצים. ואילו בחציה השני לרגלי הרי סוריה אהלי [אוהלי]
בדואים משחירים ועדרי בקר רועים באחו.
ושוב אני נזכר, טנדר נוטרים פתוח המשאיר
אחריו ענני אבק ואחר נכנסנו לבקר אצל איזהשהו
"דוד" ביסוד המעלה. זוכר אני הכל, כיצד הרכבת
אותי על חבילה קנים [גומא] ומשכת אותי אחריך במים.
זוכר אני כשאכלתי את השפמנונים בחדר האכל [האוכל] בחולתא
כמה טוב היה להיות שוב ילד קטן, לשבת על ברכיך
ולא לחשוב מחשבות פילוסופיות על סוציאליזים
ומרקסיזים ועל בעיות החינוך בקיבוץ, ובעיות הכלכלה.
פילוגים, ואיחודים ועוד הרבה דברים משעממים.
חזרנו מטיולנו דרך חלסה. מעברה ענקית, שטח
עצום של צריפונים ופחונים ועולי ארצות שונות
המתחילים להשתרש במולדת. והמוני ילדים קטנים
מקיפים את האוטו ומכריזים על סחורתם:
"2 סברס בגרוש".
פה במחנה מתנהלים החיים כסדרם. אותה התכנית
אשר כתבתי לכם כבר עליה. הערב נסע כנראה
לאמיר[ קיבוץ עמיר], ישנה שם הצגת הבובטרון. אני עובד
עתה על המחרטה היחידה שישנה כאן. עושה חלקי מכונות.
עבודה קלה, נעימה ומענינת. ואני מפסוט.
את המכתב הקודם שלחתי עם אהוד, הוא בודאי
מסר לך אותו ובודאי גם ספר קצת על
[עמוד 3]
המחנה. איני יודע עם דעותי משתוות עם דעותיו
אך, איני חושב שישנו הבדל גדול. כאן כולם מפסוטים.
היה שלום ומסור ד"ש לכל בני הבית
שפרשו לנוה שאנן.
רוב נשיקות
מבנך.
אגב, כתוב לי את כתובתם של ריביק ומשה.