13.6.68

[עמוד 1]
לרותי שלי הרבה נשיקות
ועוד קצת לבנות.
איני יודע להסביר את פלאי הדאר הישראלי,
בכל אפן [אופן] זה היום השלישי שאני מקבל ים יום
ברציפות מכתב מהבית.
אתמול בערב הגיע אלי ממש תוך תנועה
מכתבך מה-10.6.68, ואילו היום כבר הגיע
מכתבך מה-12.6.68 כלומר מאתמול. ממש אשר [אושר].
לא כתבת לי אתמול מה שלום דלקת האזניים
של ורד ואי מנסה לפרש זאת שמצבה טוב יותר.
שמחתי לשמוע שהגינה פורחת כולה, ואל תדאגי
בקשר לתוכיים הם צריכים לדגור 6 שבועות
כלומר יתכן שיתבקעו רק אחרי שאחזור הביתה.
אינני מבין מה קרה לאפרוחים, עד כמה שזכור
לי כתבת שהם היו בקלוב [בכלוב] ולא בלול, האם הם
נאלמו [נעלמו] ביחד עם הקלוב [הכלוב] או שהספקת להעביר
אותם ללול ואז בודאי הם יצאו בעצמם מאחד
החורים.
מאתמול אנחנו בתנועה מתמדת, הנופים צחיחים
ונהדרים, אינני מצלם נוף בסרט, אלא בעקר [בעיקר] משחזר
את מבצע סיני, כשאפתח את הסרטים תביני.
אגב הסרט שהגיע הביתה הוא כנראה של ישה
[עמוד 2]
חמרשטין, אני לא שלחתי שום סרט בזמן האחרון.
היום צילמתי כשהיצניחו לנו הספקה, זה
מחזה מרהיב עין.
בקשר לאמבטיה – כנראה שאבא [שאבוא] הביתה
אתרחץ בחוץ כי אחרת יסתם הביוב…
למרות זאת אני מתגלח מידי יום ומצחצח
את הנעלים והנשק מידי יום יום, סוף סוף
כסמל מחלקה שבודק את החילים [החיילים] זה מחיב [מחייב].
רותי אם הספקת לכתוב אלי בטרם מכתב
זה הגיע אליך, מה טוב, אם לא אף
תכתבי יותר אני מניח שכשלושה ימים משיגיע
מכתב זה כבר אהיה בבית.
מאחר שהמטבח הניד [הנייד] מעלה טמרות עשן
והחברה כבר משקשקים במסטינגים כנראה
שכבר מחלקים אכל [אוכל], ואני מסים.
ד"ש להורים שלי ושלך, ומשפחת און
והרבה נשיקות לבנות.
שלך באהבה
מלאכי