מלאכי כותב למשפחתו על ביקורו במוזיאון הטבע המרהיב בפילדלפיה, על חווית הקניות בארה״ב ועל פערי המחירים
סיפור רקע
מלאכי אלמוגי כותב בפרוטרוט על ביקורו במוזיאון הטבע בפילדלפיה. בקומה הראשונה הוא ראה מוצגים על התהוות כדור הארץ והתפתחות החי והצומח, בקומה השנייה אבנים, מחצבים וגבישים, בקומה השלישית תצוגת פרפרים וחרקים ובקומה האחרונה בעלי חיים שונים. בהמשך המכתב הוא מתאר את השלג בפילדלפיה, את שיטת הפינוי של השלג מן הכבישים ואת יופיים של הרחובות המכוסים בשלג ומוארים באורות חג המולד. בסוף המכתב הוא כותב על תופעת השופינג באמריקה ועל הפרשי המחירים מיום ליום ומחנות לחנות. תיאוריו של מלאכי את החיים באמריקה בשלהי שנות השישים מרתקים, בייחוד לנוכח הפער בין ארצות הברית וישראל בשנים ההן.
מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל "קולסו" בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד.
מלאכי גדל והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד
מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל "קולסו" בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד.
מלאכי גדל והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות", בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.
כתב היד
פילדלפיה שבת 14.12.68
[עמוד 1]
לרותי ולבנות ולהורים וכל בני משפחת און.
הבקר התעוררנו מאוחר. בחוץ מטפטף עם פתיתי שלג אשר נמסים בהגיעם לרצפה,
השמים בגוון אפור ואחד, כמובן שזה לא יום לטיל בגן החיות, התלבשתי
ונסעתי עם הררי למסעדה קטנה ברח [ברחוב] אולד יורק. שולחנות מעץ כבד וכהה קירות
עץ קורות קורות, סגנון כפרי כמו בציורים של המאה ה18 באירופה.
אפיל העץ נראה ישן מאד וכך גם המנורות וכל פרט אחר שבמקום, כאן יש
בר של בירה בבקבוקים ובפחיות מכל העולם, אפילו מישראל, וממול דוכן
לסנביצים [לסנדוויצים]. הזמנו 2 סנדביצים – פרוסת לחם רגילה עליה הר של פרוסות דקיקות
בשר מעושן, שינקה, או כל נקניק שהוא, בערך 18 שכבות, על זה קצת חרדל
וחמוצים, קפה חופשי, לוקחים לבד ומתיישבים ליד השולחן. היו כאן הרבה
משפחות עם ילדים, וסתם נער [נוער]. מענין ככל שנעשה קר יותר הנערות הולכות
במגפים גבוהות יותר ובשמלות קצרות יותר. החזרתי את הררי "לשמור" את
הטלביזיה [הטלוויזיה] בבית ונסעתי העירה, ובמקום גן החיות הלכתי למוזיאון לטבע, נאמר
לי שהוא די קטן, אבל בכל זאת איני מצטער לרגע. אמנם המוזאון יותר
קטן מאשר בלונדון ויש בו פחות מוצגים מהתקופות הפרהיסטוריות של העולם
אך בכמה מובנים הוא עולה הרבה על זה של לונדון, ונתחיל מראשון ראשון.
נכנסתי לקומה הראשונה, המון רב של ילדים רועשים (לעומת השקט בלונדון) קדם את
פני. משתובבים וקוראים בקולי קולות אחד לשני מקצה האולם ועד קצהו, אפילו ילדים
ישראליים אינם כל כך פרועים במקום כזה, היו שם גם בודדים ובעקר קבוצות
עם מורות. המורות עשו רשם שכל הרעש בכלל לא מפריע להן, (ואולי לא?).
הקומה הראשונה מציגה בצורה תמציתית ומוחשית את התהוות כדור הארץ
את השכבות הגיאולוגיות, את התפתחות החי והצומח כמובן שנמצא כאן שלד
ענק של דינוזאורוס. מאובנים של חיות בעלי חוליות (דבר נדיר) ומאובנים של עצום
דגים וצדפים. חלק מהם יוצאים מהכלל ביופיים. חלק חתוך ומלוטש כך שאפשר
לראות את המבנה הפנימי והעיקר ליד כל קבוצת מוצגים כאלה יש דגם
איך הם נראו באותם ימים בתוך הטבע. דגמים בתוך אקויומים [אקווריומים] ענקיים בנויים
בתוך קירות, משהו נדיר ביופיו. ומסביר וממחיש בצורה יוצאת מהכלל.
וכך מגיעים עד לאדם של ימנו. וכאן תאים תאים ובכל תא חדר מוקטן
עם סגנון חיים ולבוש ודגמים של אנשים מכל העולם. אפריקה יפן אסיה
הודו ארופה וכו'. ההפתעה הגדולה היתה בקומה השניה שהיא מוזאום [מוזיאון] גאולוגי
כל סוגי האבן כל סוגי המחצבים וכל הגבישים או הקריסטלים למניהם
בשפע גדול פי כמה מאשר במוזיאום [במוזיאון] הגיאולוגי בלונדון דברים מרהיבים עין
ונדירים ביופיים. והמענין ביותר התצוגה וההסבר. לוחצים על כפתור ואי שם
מתוך הרמקול בוקע קול המסביר את המוצגים מאין הם מה הרכבם ולמה הם
מיועדים ואיך מבחינים ביניהם, בשלב זה כבה האור והכל הואר באור אולטא
סגול. החדר חשוך ולא רואים כלום מלבד הגבישים. ומאחר שלכל גביש
יש שבירת והולכת אור משלו נראים כל הגבישים בצבעים בוהקים אחרים
לגמרי. במקום משהו שקוף הופיע ברק אדום ובמקום גבישים צהובים הם זורחים
[עמוד 2]
באור סגול וירוק ואדום לוהט וזה ממש נפלא. לאחר כשעה וחצי של שהוה [שהייה]
בקומה זו אשר יש בה גם ליטושים ועיבודים נהדרים כולל פיסול באבנים אלו,
עליתי לקומה השלישית – תצוגה נהדרת של פרפרים וחרקים, מעט מסודר
בקופסאות זכוכית הרוב באוקיום [באקווריומים] גדולים הכוללים צמחים חנוטים ויוצרים אשליה
של סביבה טבעית לכל דבר. ניסיתי לצלם ונראה מה יצא. בקומה השלישית
צפורים – כל ציפור בסביבתה הטבעית (כאן האקוימים [האקווריומים] הם בגובה של 2 מטר
ובעומק של 2 מטר ורוחב 4-5 מטר ובפנים אגמים, קרח, עצים, שיחים
וציפורים חנוטות עם קניהן, ביצים, גוזלים והכל כאילו היית רואה אותם
ביער או בשפת אגם. צורת התצוגה יוצאת מהכלל יפה. בקומה
האחרונה פחות מוצגים אך גם כן באותה הצורה של סביבתם הטבעית
והקומה כוללת המון חיות טרף זברות אריות נמרים וחיות יער קטנות
יותר. במסדרון ולאורך המדרגות אקוריומים עם דגים וחיות ים שנושאות מים
אלמוגים אוסף עיניים אולי יותר מאשר בתוך ים אילת אבל הכל חנוט
גם המדוזות ושושנות הים וחוסר התנוע של כל החי הזה מפחית קצת
הרושם שזה עושה.
כשיצאתי היה כבר ערב אורות הניאון בעיצומם ושלג דקיק מוסיף לרדת
ובגינות הבתים, על הגגות ועל המכוניות מתחילה להצטבר שכבה לבנה
ויפה. בחדשות הערב הודיעו שימשיך לרדת שלג כל הלילה ומחר. כנראה
מחר בבקר כשנקום תהיה כבר שכבת שלג של ממש המכסה את הכל.
אגב בטלויזיה בחדשות ראינו כאן היום את משה דין [דיין] ואת ביקורו אצל
גונסון [לינדון ג'ונסון]. עתה כבר אחרי חצות ומחר למרות שיום ראשון אני תכונן [מתכונן] לעבוד
כי זו הזדמנות להדריך את הבחורים להשתמש במכונות כשהן פנויות
לגמרי. לכן אפסיק עתה ואמשיך מחר.
ליל מנוחה נשיקות לך ולבנות ולכולם.
לרותי ולבנות שוב שלומות.
בנתיים עברו יומים ולא נתפנתי לכתוב, היום כבר יום שני 1:30 אחר
חצות- למעשה יום שלישי. קודם כל קבלתי את מכתבך רותי מ-11.12.68
ושמחתי בו מאד. אף פעם זה לא משעמם מכתב מהבית ולו גם כתובות
בו זוטות של מה בכך, אלו הם הדברים הקטנים שעושים את הבית
יותר טוב מכל מקום אחר. שלחתי גלויה גם לסיגל ומתפלא שלא הגיע, חבל.
ובכן, נחזור לכאן, את יום הראשון בילינו כולו בעבודה, בדרך חזרה נסענו
דרך מרכז העיר, ונדמה לי שכל התאורה שצילמתי עד עתה זה היה
סתם ביזבוז, כי כך עתה מתחילות להתווסף מידי ערב אלפי נורות צבעוניות
וקישוטים לקראת חג המולד. אין בית ואין דירה שאינם מקשטים
את חזיתות הבתים בעשרות נורות צבעוניות בצורות ובדגמים
שונים. גם היהודים כולם מציגים בחלונות החזית חנוכיות חשמליות
צבעוניות ממגיני דוד. (שני הבחורים שלנו מאחר שהם דתיים, קיבלו ממר סופה
[עמוד 3]
חנוכיה המנגנת "מעוז צור" וחבילת נרות חנוכה ישראלית). במשך כל יום ראשון
היו השמים אפורים אך לא ירד גשם. רק בערב די מאוחר החל לרדת שלג
ותוך שעה כבר היתה שכבה של ממש בחצרות וברחובות, הרחוב נהיה
מואר כי השלג מחזיר את האורות מהתאורה שברחובות ונהיה בהיר מאד.
הבוקר קמנו כששכבת שלג של 12 כשלושים ס"מ מכסה את הגגות השיחים
בחצרות הדשאים הכבישים והמכוניות ועדין יורד שלג. כמובן שהוצאנו
מיד את המצלמות לפעולה. מאחר שקמנו מוקדם השלג היה לבן ויפה
והמכוניות טרם בוססו בו בשעה 10 בערך התבהרו השמים וזרחה שמש.
בחוץ המשיך להיות קר וקפוא. המכונית התניע [בתניעה] בקלות אך מאחר ולא
הרכבנו צמיגי שלג בזמן אי אפשר היה להסיעה ממקומה, הגלגלים
הסתובבו במקום (יש לנו טפה עליה) והבחורים היו צריכים לדחוף אותה
כ50 מטר למסעף הכבישים כדי שנוכל לסוע באיטיות רבה.
כמובן שקודם חפרנו אותה מתוך השלג גרדנו את השמשות והורדנו
את ההר שהיה על המנוע […] מהגג לא מורידים כל החורף.
נסענו לעבודה בשירה [בשיירה] מזדחלת במשך קרוב לשעתיים במקום 3/4 שעה כרגיל.
ומיד נכנסו לפעולה מכוניות העיריה כשהן גורפות את השלג לצדדים
ומפזרות מלח על הכביש כדי שהמים לא יקפאו והכביש יצופה בשכבת
קרח. במשך כל היום לא נמס השלג בכלל אך בצידי הדרכים הוא
מונח בערמות מרופשות שגובהן כמטר ומכל הגגות תלויים סטלגטיטים [נטיפים]
של קרח מנצנצים. שיטת העבודה של מכוניות העיריה גם היא מענינת
לכשעצמה, במקום שתסע מכונית אחת ותעבור 4-5 פעמים נוסעת שירה
של 5 משאיות שלפניהם מחוברים כפות כמו של דחפורים וכל אחת
מרחיקה ומעמיקה את השטח הפנוי. הכבישים המרכזיים והדרכים
המהירות פונו עד לשעות הצהרים ואחר הצהרים כבר היו הכבישים
יבשים, ברחובות הצדדים עדין מונח השלג ועדין עומדות קבורות
בו הרבה מכוניות שלא השתמשו בהן. בכל אופן השלג הזה זו חוויה
לא רגילה, גם מה שראינו על הרמה הסורית לשעבר לא היה כזה עמוק
כזה חדש וכזה יסודי.
לאור הניסיון של הבוקר בשלג ראיתי שאני שוקע עד מעל לנעלי הפרוה שלי
ומרטיב את שולי מכנסי, נכנסתי, איפה, בדרך לעבודה לאחד מבתי המסחר
וקניתי לי מגפים 3/4 עם פרוה בפנים ופלסטיק בחוץ. המיוחד שבהן שהן
עדינות ונראות כמו נעלים יש להם תפרים עדינים (בלוף זה רק חריצים בתבנית)
באמת אין בהם אף תפר אחד והעיקר על הפתק כתוב 100% לא מחדיר
רטיבות. בפרינציפ הם כמו המגפים של הבנות אבל מעובדים יותר יפה
שילמתי 5.99 $ וזה חם וטוב ויבש ושוה 8 $ כמו שכתוב בפרסומת.
בפרסומת כאן זה גם כן ענין בפני עצמו. ביום חוץ מוכרים עיתון
מקומי של 80 דף! וכתוב בו חדשות חצי מאשר במעריב. בעקר
מה קונים ואיפה וכמה יותר זול ומה חדש. קופסאות אפונה חדשות
ופטנטים חדשים ורהיטים בסגנון לאוי [לואי] ה14 חדשים העיקר שיהיה חדש
]עמוד 4]
גדול ושוב 2.18 $ ומוכרים $1.99. אלוהים יודע איך הם מחליטים
כמה זה שווה, כדי לדעת כמה זה עולה. בכל אופן דיברתי על זה כאן עם
אמריקאי (על כמה דפים יש בעיתון) השאלה שלו היתה: "איך אתם יודעים איפה
לקנות?" הסברתי לו שבארץ בישביל לקנות קופסא של נס קפה
ב 5 אגורות פחות לא נוסעים 20 ק"מ ושורפים בלירה בנזין. אך כאן
מאחר ובמילא הם נוסעים לעשות שופינג מחוץ לעיר בבתי המסחר הגדולים,
שכבר כתבתי עליהם, אז פשוט יש להם סיבה לרכז את הקניות
כל פעם בכוון נסיעה אחר. חוץ מזה כאן יש באמת הפרשי מחיר, ניכרים
לפעמים, בכל דבר אפילו בנזין בתחנות דלק כל תחנה מחיר אחר
והמחירים משתנים עולים ויורדים מחיר הגלון ע"י הבית 27.9 סנט היום
לפני שבוע היה 29 סנט יש תחנות של 33 סנט מאותו סוג דלק.
יש גם כמה סוגי דלק החל ב87 אוקטן ועד 93 אוקטן.
מאחר שכבר מאוחר מאד מספיק להיום לילה טוב
והרבה נשיקות
שלך מלאכי.
לבנות כתבתי הפעם לחוד כך שאיני מוסיף.
ד"ש לכולם.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
פילדלפיה שבת 14.12.68
[עמוד 1]
לרותי ולבנות ולהורים וכל בני משפחת און.
הבקר התעוררנו מאוחר. בחוץ מטפטף עם פתיתי שלג אשר נמסים בהגיעם לרצפה,
השמים בגוון אפור ואחד, כמובן שזה לא יום לטיל בגן החיות, התלבשתי
ונסעתי עם הררי למסעדה קטנה ברח [ברחוב] אולד יורק. שולחנות מעץ כבד וכהה קירות
עץ קורות קורות, סגנון כפרי כמו בציורים של המאה ה18 באירופה.
אפיל העץ נראה ישן מאד וכך גם המנורות וכל פרט אחר שבמקום, כאן יש
בר של בירה בבקבוקים ובפחיות מכל העולם, אפילו מישראל, וממול דוכן
לסנביצים [לסנדוויצים]. הזמנו 2 סנדביצים – פרוסת לחם רגילה עליה הר של פרוסות דקיקות
בשר מעושן, שינקה, או כל נקניק שהוא, בערך 18 שכבות, על זה קצת חרדל
וחמוצים, קפה חופשי, לוקחים לבד ומתיישבים ליד השולחן. היו כאן הרבה
משפחות עם ילדים, וסתם נער [נוער]. מענין ככל שנעשה קר יותר הנערות הולכות
במגפים גבוהות יותר ובשמלות קצרות יותר. החזרתי את הררי "לשמור" את
הטלביזיה [הטלוויזיה] בבית ונסעתי העירה, ובמקום גן החיות הלכתי למוזיאון לטבע, נאמר
לי שהוא די קטן, אבל בכל זאת איני מצטער לרגע. אמנם המוזאון יותר
קטן מאשר בלונדון ויש בו פחות מוצגים מהתקופות הפרהיסטוריות של העולם
אך בכמה מובנים הוא עולה הרבה על זה של לונדון, ונתחיל מראשון ראשון.
נכנסתי לקומה הראשונה, המון רב של ילדים רועשים (לעומת השקט בלונדון) קדם את
פני. משתובבים וקוראים בקולי קולות אחד לשני מקצה האולם ועד קצהו, אפילו ילדים
ישראליים אינם כל כך פרועים במקום כזה, היו שם גם בודדים ובעקר קבוצות
עם מורות. המורות עשו רשם שכל הרעש בכלל לא מפריע להן, (ואולי לא?).
הקומה הראשונה מציגה בצורה תמציתית ומוחשית את התהוות כדור הארץ
את השכבות הגיאולוגיות, את התפתחות החי והצומח כמובן שנמצא כאן שלד
ענק של דינוזאורוס. מאובנים של חיות בעלי חוליות (דבר נדיר) ומאובנים של עצום
דגים וצדפים. חלק מהם יוצאים מהכלל ביופיים. חלק חתוך ומלוטש כך שאפשר
לראות את המבנה הפנימי והעיקר ליד כל קבוצת מוצגים כאלה יש דגם
איך הם נראו באותם ימים בתוך הטבע. דגמים בתוך אקויומים [אקווריומים] ענקיים בנויים
בתוך קירות, משהו נדיר ביופיו. ומסביר וממחיש בצורה יוצאת מהכלל.
וכך מגיעים עד לאדם של ימנו. וכאן תאים תאים ובכל תא חדר מוקטן
עם סגנון חיים ולבוש ודגמים של אנשים מכל העולם. אפריקה יפן אסיה
הודו ארופה וכו'. ההפתעה הגדולה היתה בקומה השניה שהיא מוזאום [מוזיאון] גאולוגי
כל סוגי האבן כל סוגי המחצבים וכל הגבישים או הקריסטלים למניהם
בשפע גדול פי כמה מאשר במוזיאום [במוזיאון] הגיאולוגי בלונדון דברים מרהיבים עין
ונדירים ביופיים. והמענין ביותר התצוגה וההסבר. לוחצים על כפתור ואי שם
מתוך הרמקול בוקע קול המסביר את המוצגים מאין הם מה הרכבם ולמה הם
מיועדים ואיך מבחינים ביניהם, בשלב זה כבה האור והכל הואר באור אולטא
סגול. החדר חשוך ולא רואים כלום מלבד הגבישים. ומאחר שלכל גביש
יש שבירת והולכת אור משלו נראים כל הגבישים בצבעים בוהקים אחרים
לגמרי. במקום משהו שקוף הופיע ברק אדום ובמקום גבישים צהובים הם זורחים
[עמוד 2]
באור סגול וירוק ואדום לוהט וזה ממש נפלא. לאחר כשעה וחצי של שהוה [שהייה]
בקומה זו אשר יש בה גם ליטושים ועיבודים נהדרים כולל פיסול באבנים אלו,
עליתי לקומה השלישית – תצוגה נהדרת של פרפרים וחרקים, מעט מסודר
בקופסאות זכוכית הרוב באוקיום [באקווריומים] גדולים הכוללים צמחים חנוטים ויוצרים אשליה
של סביבה טבעית לכל דבר. ניסיתי לצלם ונראה מה יצא. בקומה השלישית
צפורים – כל ציפור בסביבתה הטבעית (כאן האקוימים [האקווריומים] הם בגובה של 2 מטר
ובעומק של 2 מטר ורוחב 4-5 מטר ובפנים אגמים, קרח, עצים, שיחים
וציפורים חנוטות עם קניהן, ביצים, גוזלים והכל כאילו היית רואה אותם
ביער או בשפת אגם. צורת התצוגה יוצאת מהכלל יפה. בקומה
האחרונה פחות מוצגים אך גם כן באותה הצורה של סביבתם הטבעית
והקומה כוללת המון חיות טרף זברות אריות נמרים וחיות יער קטנות
יותר. במסדרון ולאורך המדרגות אקוריומים עם דגים וחיות ים שנושאות מים
אלמוגים אוסף עיניים אולי יותר מאשר בתוך ים אילת אבל הכל חנוט
גם המדוזות ושושנות הים וחוסר התנוע של כל החי הזה מפחית קצת
הרושם שזה עושה.
כשיצאתי היה כבר ערב אורות הניאון בעיצומם ושלג דקיק מוסיף לרדת
ובגינות הבתים, על הגגות ועל המכוניות מתחילה להצטבר שכבה לבנה
ויפה. בחדשות הערב הודיעו שימשיך לרדת שלג כל הלילה ומחר. כנראה
מחר בבקר כשנקום תהיה כבר שכבת שלג של ממש המכסה את הכל.
אגב בטלויזיה בחדשות ראינו כאן היום את משה דין [דיין] ואת ביקורו אצל
גונסון [לינדון ג'ונסון]. עתה כבר אחרי חצות ומחר למרות שיום ראשון אני תכונן [מתכונן] לעבוד
כי זו הזדמנות להדריך את הבחורים להשתמש במכונות כשהן פנויות
לגמרי. לכן אפסיק עתה ואמשיך מחר.
ליל מנוחה נשיקות לך ולבנות ולכולם.
לרותי ולבנות שוב שלומות.
בנתיים עברו יומים ולא נתפנתי לכתוב, היום כבר יום שני 1:30 אחר
חצות- למעשה יום שלישי. קודם כל קבלתי את מכתבך רותי מ-11.12.68
ושמחתי בו מאד. אף פעם זה לא משעמם מכתב מהבית ולו גם כתובות
בו זוטות של מה בכך, אלו הם הדברים הקטנים שעושים את הבית
יותר טוב מכל מקום אחר. שלחתי גלויה גם לסיגל ומתפלא שלא הגיע, חבל.
ובכן, נחזור לכאן, את יום הראשון בילינו כולו בעבודה, בדרך חזרה נסענו
דרך מרכז העיר, ונדמה לי שכל התאורה שצילמתי עד עתה זה היה
סתם ביזבוז, כי כך עתה מתחילות להתווסף מידי ערב אלפי נורות צבעוניות
וקישוטים לקראת חג המולד. אין בית ואין דירה שאינם מקשטים
את חזיתות הבתים בעשרות נורות צבעוניות בצורות ובדגמים
שונים. גם היהודים כולם מציגים בחלונות החזית חנוכיות חשמליות
צבעוניות ממגיני דוד. (שני הבחורים שלנו מאחר שהם דתיים, קיבלו ממר סופה
[עמוד 3]
חנוכיה המנגנת "מעוז צור" וחבילת נרות חנוכה ישראלית). במשך כל יום ראשון
היו השמים אפורים אך לא ירד גשם. רק בערב די מאוחר החל לרדת שלג
ותוך שעה כבר היתה שכבה של ממש בחצרות וברחובות, הרחוב נהיה
מואר כי השלג מחזיר את האורות מהתאורה שברחובות ונהיה בהיר מאד.
הבוקר קמנו כששכבת שלג של 12 כשלושים ס"מ מכסה את הגגות השיחים
בחצרות הדשאים הכבישים והמכוניות ועדין יורד שלג. כמובן שהוצאנו
מיד את המצלמות לפעולה. מאחר שקמנו מוקדם השלג היה לבן ויפה
והמכוניות טרם בוססו בו בשעה 10 בערך התבהרו השמים וזרחה שמש.
בחוץ המשיך להיות קר וקפוא. המכונית התניע [בתניעה] בקלות אך מאחר ולא
הרכבנו צמיגי שלג בזמן אי אפשר היה להסיעה ממקומה, הגלגלים
הסתובבו במקום (יש לנו טפה עליה) והבחורים היו צריכים לדחוף אותה
כ50 מטר למסעף הכבישים כדי שנוכל לסוע באיטיות רבה.
כמובן שקודם חפרנו אותה מתוך השלג גרדנו את השמשות והורדנו
את ההר שהיה על המנוע […] מהגג לא מורידים כל החורף.
נסענו לעבודה בשירה [בשיירה] מזדחלת במשך קרוב לשעתיים במקום 3/4 שעה כרגיל.
ומיד נכנסו לפעולה מכוניות העיריה כשהן גורפות את השלג לצדדים
ומפזרות מלח על הכביש כדי שהמים לא יקפאו והכביש יצופה בשכבת
קרח. במשך כל היום לא נמס השלג בכלל אך בצידי הדרכים הוא
מונח בערמות מרופשות שגובהן כמטר ומכל הגגות תלויים סטלגטיטים [נטיפים]
של קרח מנצנצים. שיטת העבודה של מכוניות העיריה גם היא מענינת
לכשעצמה, במקום שתסע מכונית אחת ותעבור 4-5 פעמים נוסעת שירה
של 5 משאיות שלפניהם מחוברים כפות כמו של דחפורים וכל אחת
מרחיקה ומעמיקה את השטח הפנוי. הכבישים המרכזיים והדרכים
המהירות פונו עד לשעות הצהרים ואחר הצהרים כבר היו הכבישים
יבשים, ברחובות הצדדים עדין מונח השלג ועדין עומדות קבורות
בו הרבה מכוניות שלא השתמשו בהן. בכל אופן השלג הזה זו חוויה
לא רגילה, גם מה שראינו על הרמה הסורית לשעבר לא היה כזה עמוק
כזה חדש וכזה יסודי.
לאור הניסיון של הבוקר בשלג ראיתי שאני שוקע עד מעל לנעלי הפרוה שלי
ומרטיב את שולי מכנסי, נכנסתי, איפה, בדרך לעבודה לאחד מבתי המסחר
וקניתי לי מגפים 3/4 עם פרוה בפנים ופלסטיק בחוץ. המיוחד שבהן שהן
עדינות ונראות כמו נעלים יש להם תפרים עדינים (בלוף זה רק חריצים בתבנית)
באמת אין בהם אף תפר אחד והעיקר על הפתק כתוב 100% לא מחדיר
רטיבות. בפרינציפ הם כמו המגפים של הבנות אבל מעובדים יותר יפה
שילמתי 5.99 $ וזה חם וטוב ויבש ושוה 8 $ כמו שכתוב בפרסומת.
בפרסומת כאן זה גם כן ענין בפני עצמו. ביום חוץ מוכרים עיתון
מקומי של 80 דף! וכתוב בו חדשות חצי מאשר במעריב. בעקר
מה קונים ואיפה וכמה יותר זול ומה חדש. קופסאות אפונה חדשות
ופטנטים חדשים ורהיטים בסגנון לאוי [לואי] ה14 חדשים העיקר שיהיה חדש
]עמוד 4]
גדול ושוב 2.18 $ ומוכרים $1.99. אלוהים יודע איך הם מחליטים
כמה זה שווה, כדי לדעת כמה זה עולה. בכל אופן דיברתי על זה כאן עם
אמריקאי (על כמה דפים יש בעיתון) השאלה שלו היתה: "איך אתם יודעים איפה
לקנות?" הסברתי לו שבארץ בישביל לקנות קופסא של נס קפה
ב 5 אגורות פחות לא נוסעים 20 ק"מ ושורפים בלירה בנזין. אך כאן
מאחר ובמילא הם נוסעים לעשות שופינג מחוץ לעיר בבתי המסחר הגדולים,
שכבר כתבתי עליהם, אז פשוט יש להם סיבה לרכז את הקניות
כל פעם בכוון נסיעה אחר. חוץ מזה כאן יש באמת הפרשי מחיר, ניכרים
לפעמים, בכל דבר אפילו בנזין בתחנות דלק כל תחנה מחיר אחר
והמחירים משתנים עולים ויורדים מחיר הגלון ע"י הבית 27.9 סנט היום
לפני שבוע היה 29 סנט יש תחנות של 33 סנט מאותו סוג דלק.
יש גם כמה סוגי דלק החל ב87 אוקטן ועד 93 אוקטן.
מאחר שכבר מאוחר מאד מספיק להיום לילה טוב
והרבה נשיקות
שלך מלאכי.
לבנות כתבתי הפעם לחוד כך שאיני מוסיף.
ד"ש לכולם.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?