מלאכי כותב למשפחתו על חוויותיו בארה״ב ותוהה אם ההתבדלות הדתית של היהודים תעורר אנטישמיות
סיפור רקע
מלאכי אלמוגי משיב על כל השאלות שבני משפחתו הפנו אליו. במכתב ארוך על יהודי ארה"ב, על מכוניות, בתי קולנוע והעבודה במפעל הוא משתף אותם במחשבותיו, בחוויות שהוא חווה ובתוכניות לעתיד.
הוא מתאר את הבדלי המעמדות בין היהודים לאמריקאים אחרים וחושב שההתבדלות הדתית של היהודים תעורר אנטישמיות. לאחר מכן הוא מספר על תקלה שהייתה ברכב שלהם, על צפייה בסרט בבית קולנוע כמעט ריק מקהל, על קניית רכב חדש ועל העבודה במפעל.
מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל "קולסו" בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד.
מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות", בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.
הוא מתאר את הבדלי המעמדות בין היהודים לאמריקאים אחרים וחושב שההתבדלות הדתית של היהודים תעורר אנטישמיות. לאחר מכן הוא מספר על תקלה שהייתה ברכב שלהם, על צפייה בסרט בבית קולנוע כמעט ריק מקהל, על קניית רכב חדש ועל העבודה במפעל.
מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל "קולסו" בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד.
מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות", בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.
ארועי התקופה
כתב היד
[עמוד 1]
לרותי לבנות להורים ולכולם הרבה שלומות. פילדלפיה דצמבר 1968
אבא, ברצוני להתיחס קודם כל למכתבך, אין להשוות כמובן את מצב יהדות
רוסיה למצב יהדות אמריקה. אבל אם אי פעם תפרח האנטישמיות במלואה
בארצות הברית, הרי תהיה זו אשמתה של היהודים בלבד. ומכמה סיבות:
האמריקאי הממוצע מודד אדם כאדם, הוא חברותי מאד, ומתיחס יפה מאד
לזרים. במפעלים בהם אני מסתובב מתיחסים אלי בחביבות רבה ובחופשיות
גמורה מהפועלים מנהלי העבודה והמנהלים הבכירים גם יחד. עובדים כאן
בעיקר אמריקאים ממוצא אנגלו סכסי איטלקי סקנדינבי גרמני ספרדי ואפריקאי.
היחסים ביניהם לבין עצמם מצוינים נערות בלונדיניות יוצאות ומבלות עם
נערות צבעוניות. המושגים שלהם על יהדות קלושים מאד ומצטמצמים
בעובדה שכולם מאמינים באלוהים, אלו קתולים אלו פרוטסטנטים ואלו יהודים.
מבחינה חברתית יש חלוקה יותר של מעמד מבחינת העושר ולא לפי מוצא.
היהודים שמתבדלים מבחינה חברתית הם היהודים עצמם ומכמה סיבות
א. בגלל הכשרות ובעיות האכילה מחוץ לבית. ב. היהודים משתדלים שלא
להטמע. לאף נערה כאן לא אכפת לשאת יהודי ואילו לנערה יהודיה אכפת
מאד להנשא ליהודי. מכיוון שכך מסתגרים היהודים מבחינה חברתית
והיות ומצבם הכלכלי הוא מעל לממוצע רואים בזאת פשוט סנוביזם.
עדין לא פגשתי כאן אף פועל או פועלת יהודים למרות שבמפעלים היו
שמחים לקבל אותם. הם היהודים עובדים כאן במדעי הרוח או במסחר, וכמובן
שההתבדלות וההסתגרות הם הם שיוצרים את האנטישמיות. מצד שני
לא נכון שההסתגרות הזו שומרת על היהדות כיהדות. הקתולים והפרוטסטנטים
מתערבים ביניהם ואף אחת מהעדות האלו לא נטמעה או נעלמה. נישואי
תערובת של יהודים היו מביאים נוצרים להיהדות [ליהדות] יותר מאשר יהודים
לנצרות, ויש קצת דוגמאות כאלו בארה"ב, וזאת מסיבה שליהודים כאן זיקה
דתית יותר חזקה מאשר לאחרים. עצם העובדה שאין פועלים יהודיים
וההסתגרות החברתית שלהם הופכים אותם לנטע זר באמריקה, ונטע זר
שתחזיק בעמדות מפתח בכלכלה ברפואה ובמדיניות האמריקאית מוביל ממילא
לשנאה כלפיו. לכן נראה לי שמה ששומר למניעת האנטישמיות זו בעיקר
היהדות הרפורמית שהיא לא פחות דתית, אך משתמשת בעקרון של
"היה יהודי בביתך ואדם בצאתך". בכל אפן איני יכל לנתח אותך
לגבי מצב יהודי רוסיה, וחבל.
מהקדמה זו בודאי הבנתם שקבלתי את מכתבכם ממוצאי שבת.
אתם כותבים שאני מרבה לכתוב על האכל כאן, א. זה באמת משהו
גדול ב. זה בנתים עקר הבידור שלי, הישיבות במסעדות המפוארות
והארוחות שנמשכות שעתיים שלש תוך כדי דיונים בבעיות עבודה.
ובכן כמה סיפורים חדשים. הייתי השבוע בקולנוע, לא למכוניות, סתם
בשכונה. יש כאן בתי קולנוע שמציגים 24 שעות ביממה. בשכונות לרב [לרוב]
שתי הצגות לערב, בכל הצגה שני סרטים + קצת פרסומת נהדרת.
[עמוד 2]
נכנסתי לאולם מפואר, איזה שטיחים איזה כורסאות וריפוד. באולם
ספרתי שבעה אנשים והררי ואני ביחד תשעה, לאחר הסרט הראשון
נשארנו 4. בשביל 4 אנשים- 1$ כרטיס ישבה בקופה קופאית
בחדר מכונות מכונאי ושתי סדרניות, ממה הם חיים? אומרים כשיש
סרט חדש (מתחלף בערך פעם בחודשיים) יש עד 1/4 אולם מלא קהל.
הטלויזיה הצבעונית לא מאפשרת להם להתקים כנראה.
זוכרים שכתבתי שקנינו אימפלה? ובכן שלשום נגמרה לה הבטריה,
סליחה – המצבר, בקושי הנענו אותה, נסעתי עד למפעל, הכנסתי אותה לתחנת
דלק לטעינה מחדש. טענו ונאה [ונראה] שהכל בסדר בשעות הצהרים הגיעו גם
הבחורים שלי מפורט וושינגטון למיקרו סוויס הם עובדים כאן משמרת שניה כשהמכונות
פנויות, בערך ב11:00 בלילה התישבנו שלושתנו במכונית (הררי היה בבית)
והתחלנו להפליג לפילדלפיה בכביש ריק זה בערך 3/4 שעה. כדי
לחסוך בטריה ביחוד בנסיעה בלילה באורות מלאים, לא הפעלנו את
החימום, אמנם אנו לבושים טוב אך האדים מהנשימה קופאים על השמשות
וכל כמה דקות צריך למצא מקום לעצור ולגרד את הקרח במין מקל
פלסטיק כזה. בפניה אל ערוץ 295 במסלולים של אין עצירה התחלנו
להריח שמן שרוף מכיוון שאין עצירה פתחנו את החלונות והמשכתי
לסוע, המנוע התחיל לדפוק, ראיתי שלט שבעוד 1/2 מַיל יש יציאה
הצידה, הרעש הלך וגבר אבל הגענו ליציאה דוקא קטע זה של
הדרך הוא ללא הרבה בתים רק מועדון לילה מפואר מאד, הגענו
למגרש החניה של המועדון עשן רב טימר [היתמר] מהמנוע שכבה עם העצירה
פתחנו את המכסה וראינו שהאטם בין הבלוק לראש המנוע נקרע וגזים
ושמן יוצאים משם. המכונית שווקה [שבקה] ואנו תקועים.
היה לי מספיק כסף כדי ששלושתנו נבלה כמה ערבים במועדון לילה כזה
אבל היינו ללא חליפות ובמעילי רוח. נכנסנו פנימה ושאלנו אם נוכל להשתמש
בטלפון. עוררנו סביבנו מבטים. מלאי חשד אך נתנו לנו לצלצל. הערנו את הררי,
נתנו לו נקודת ציון, הבחור יצא מהמיטה התלבש ונסע אלינו דרך של כחצי שעה.
מפה לשם כשאנו חצי קפואים בחוץ, (לא נתנו לנו לחכות בפנים) השעה היתה
כבר כ12:30. הררי הגיע במכונית שלו מחוממת כהלכה. נכנסנו ונסענו לאכל
ארוחה טובה. בערך ב2:30 אחר חצות הגענו הביתה. המסכנים יצאו
הבקר מוקדם לעבודה. אני ישנתי עד 9:00 צלצלתי לגולדברג שישלח את
המכונאי הצבעוני לסלק משם את האוטו. לקחתי את העתון ומצאתי מכונית
דוג' דסט משנת 63, יד ראשונה. באתי לשם (לא דרך מגרש) ומצאתי
מכונית שעשתה 50 אלף מיל בס"ה במצב מצוין יפה ומטופחת. מצבר חדש.
[…] חדש, 4 צמיגים מצוינים, תיבת הילוכים לא אוטומטית, אחרי מקח
וממכר מ200$ שרצו בעדה שילמתי 160$ ונסעתי לעבודה.
אמנם שוב יהיה צורך בסידורים של [?] הבטוח טסט וכו' אבל זו מכונית
הלוואי בארץ היתה לי כזו. צלצלתי מהמפעל שוב לגולדברג לשאול מה מצב
המכונית ההיא. התשובה היתה שהכושי אמר "קפוט" היא שפכה את המיסבים
[עמוד 3]
טוב לפחות שהוא גרר אותה, כשהמשטרה גוררת זה עולה 25$.
ובכן רציתם שאספר קצת על העבודה. זה כל כך הרבה ולא כל כך יענין
אותכם. בכל אופן מבחינתנו, בישיבת הנהלת החברה אושרה כבר תכנית
ההשקעה שלנו, כלומר התכנית שלנו וההשקעה שלהם. בשלב ראשון נתחיל בייצור
של כלים זעירים להלחמת מעגלים מקרו אלקטרוניים, זה בערך ידעתם עוד לפני
שנסעתי בשלב זה יושקע בציוד ומכונות 150 אלף$ שזה בערך כחצי מיליון
לירות. הממשלה נותנת על זה מענק של 20% והלואה של חמישים אחוז כלומר בס"ה
בשלב א יושקעו קצת יותר מליון לירות בלימוד, מכונות, חומרים הון וחוזר.
לפי תחשיבים שלנו הערך המוסף יהיה ב75-85%, והרווח די גבוה כשנמכור
דרך החברה האמריקאית וגבוה מאוד (50%) כשנמור [כשנמכור] ישירות לארופה או המזרח
הרחוק. חלק גדול מהציוד ירכש ביפן ובשוויץ ואילו המכונות הספציפיות יבנו
בארה"ב על ידנו. בסוף פברואר הכל צריך להיות מוכן למשלוח לארץ וכנראה
שאם המבנה יהיה מוכן אנו נשכור אוירון להעברת הציוד, כך שבאפריל
נגמור להציב את הציוד בארץ ונתחיל באימון פועלים ובייצור ובמאי
כבר נתחיל להוציא תוצרת לשוק האמריקאי. ההצלחה של כל הענין תלויה בעקר
בנו עצמנו. בשלב השני נעסוק בייצור המכונות להלחמת וייצור מעגלים מקרו
אלקטרוניים. מאחר ואיננו יכולים לעשות הכל יחד ומאחר ודני יצטרך להיות במפעל
כאן כמה חודשים ההשקעה של כמליון דולר נוספות תהיה רק בעוד כשנה
ואז אנו צריכים כבר להגיע למבנה קבוע. המשך הפיתוח תלוי אחר כך
בפיתוחים עצמאיים שלנו. כלומר מעקב מתמיד אחר ההתפתחויות העתידיות בתעשיה
האלקטרונית ופתוח [ופיתוח] מכונות וכלים לאותה התעשיה.
במיקרו סוויס זהו המפעל כאן שמיצר את ה-TOOLS (הכלים) אני כבר בן בית
מכיר את כולם משתמש בכל הציוד המשרד ובכל מכונות הייצור, עדין יש לי
קצת קשיים בדיבור אנגלי, כלומר אני מבין אותם כמעט לגמרי חופשי יותר קשה
לי להתבטא, אך מאחר שיש להם סבלנות הם מבינים אותי בדרך כלל וזה
בסדר. בפורט ושינגטון הייתי כמה וכמה פעמים בעיקר בישיבות הנהלה, אבל עדין
איני מכיר את כל האנשים (גם יש שם הרבה מאד) וגם לא את כל המכונות.
את האנשים שעובדים כמעט שלא רואים כי השטח הוא ענקי אבל אפשר
לספור את המכוניות שבמגרש החניה בחוץ ועומדות כאן בערך 300,
חלק מהפועלים בעקר הפועלות מגיעים ברכבת או באוטובוס כך שיש קצת
יותר (בשביל מפעל כל כך ספציפי שעובד ביצור לא המוני זה הרבה מאד.)
כתבתי על הסרט, המכוניות והעבודה, ובעצם הרבה יותר לא התחדש כאן
מאז מכתבי הקודם, השמים בהירים ללא ענן כשיושבים באוטו מחומם ונוסעים
בשמש יש הרגשה כאילו בחוץ חם כמו בקיץ בארץ אך כשיוצאים מהאוטו
לדירה, או להיפך צריך לחתוך את הקור בסכין. הטמפרטורות כל הזמן מתחת
לאפס.
אגב קבלתי מכתב מחסי ומיכה, גם הם עברו דירה ויש להם כתובת חדשה,
אצל יקרה כנראה שלא אהיה בחג המולד אלא לאחר מכן, כאן יש כמה ימים
חופש, ואנו רוצים לנצל אותם לעבוד עם הבחורים על כמה מהמכונות, ולכן אסע
[עמוד 4]
לשם רק בסוף השבוע שלאחר החג.
בשבוע האחרון התחילו לראות בכבישים את המכוניות החדשות
מדגמי [?], שהן יפות ומפוארות להפליא זה ברור. החידוש הבולט
בהן הוא שכל הגג עד לגובה התחלת החלונות בדלתות. כלומר עד
מעל לידיות, על הפח יש ציפוי של בד פלסטיק שחור, לבן, או
לרב פרחוני באותו הצבע של הריפוד הפנימי של הכסאות, וזה
נראה יפה. המכוניות הנחשבות למפוארות ביותר בארץ, חדשות עולות
כאן בין 2500-3500$ תלוי בפירמה ובמודל. ואילו מכוניות
היוקרה הענקיות עולות בין 4500 ל5500$, אבל את אלו לא
רואים בארץ. וכן כוללות מיזוג אויר מלא (גם קרור). כפתורים לפתיחה אוטומטית
של כל החלונות בדלתות, בר למשקאות וכמובן הילוכים אוטומטיים
2 מערכות מעצורים נפרדות, הגה הידראולי ועוד ועוד. כמו כן
מאוד באופנה מכוניות ספורט פתוחות ופוקסוונים שהם היקרים ביותר
בשוק המשומשות.
באחד הערבים השבוע יצא לי לסוע [לנסוע] במכונית בכביש התת קרקעי
החוצה את מרכז העיר, אגב בקטעים של הפרקים הוא פתוח
מלמעלה. עשיתי חשבון שאני נוסע מתחת לאדמה ומעל לרכבת התחתית,
מאחר שהרכבת התחתית מצטלבת במרכז העיר בשני מפלסי
גובה יוצא שיש כאן 4 קומות של תחבורה, והעומק הוא עצום
כי מעל הרכבת התחתית ומתחת לכבישים עוד ישנם קומות של
אולמות בהמתנה והכרטיסים לתחתית הכוללות גם חנויות ומסעדות.
אחד הדברים היפים בעיר זה לעמוד בדרך ליד הנהר
מול המסעפים של הגשרים עם כל המעגלים, מעגלים של מסלולי עליה
וירידה, ולצפות בזרם האדיר של מכוניות הטסות בכוונים
השונים, תמיד זה מזכיר לי קן של נמלים רצות הלוך ושוב.
בנתיים מספיק להפעם. רותי אני תקוה שאתן בריאות ובבית
הכל בסדר, כתבי לי גם אם יש איזה שהן בעיות, הררי חוזר
לארץ בסוף החודש ואוי אוכל להסדיר איתו דברים מסוימים.
בנתיים, רב שלומות ונשיקות
הרבה אהבה
שלך מלאכי
ד"ש לכולם.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
[עמוד 1]
לרותי לבנות להורים ולכולם הרבה שלומות. פילדלפיה דצמבר 1968
אבא, ברצוני להתיחס קודם כל למכתבך, אין להשוות כמובן את מצב יהדות
רוסיה למצב יהדות אמריקה. אבל אם אי פעם תפרח האנטישמיות במלואה
בארצות הברית, הרי תהיה זו אשמתה של היהודים בלבד. ומכמה סיבות:
האמריקאי הממוצע מודד אדם כאדם, הוא חברותי מאד, ומתיחס יפה מאד
לזרים. במפעלים בהם אני מסתובב מתיחסים אלי בחביבות רבה ובחופשיות
גמורה מהפועלים מנהלי העבודה והמנהלים הבכירים גם יחד. עובדים כאן
בעיקר אמריקאים ממוצא אנגלו סכסי איטלקי סקנדינבי גרמני ספרדי ואפריקאי.
היחסים ביניהם לבין עצמם מצוינים נערות בלונדיניות יוצאות ומבלות עם
נערות צבעוניות. המושגים שלהם על יהדות קלושים מאד ומצטמצמים
בעובדה שכולם מאמינים באלוהים, אלו קתולים אלו פרוטסטנטים ואלו יהודים.
מבחינה חברתית יש חלוקה יותר של מעמד מבחינת העושר ולא לפי מוצא.
היהודים שמתבדלים מבחינה חברתית הם היהודים עצמם ומכמה סיבות
א. בגלל הכשרות ובעיות האכילה מחוץ לבית. ב. היהודים משתדלים שלא
להטמע. לאף נערה כאן לא אכפת לשאת יהודי ואילו לנערה יהודיה אכפת
מאד להנשא ליהודי. מכיוון שכך מסתגרים היהודים מבחינה חברתית
והיות ומצבם הכלכלי הוא מעל לממוצע רואים בזאת פשוט סנוביזם.
עדין לא פגשתי כאן אף פועל או פועלת יהודים למרות שבמפעלים היו
שמחים לקבל אותם. הם היהודים עובדים כאן במדעי הרוח או במסחר, וכמובן
שההתבדלות וההסתגרות הם הם שיוצרים את האנטישמיות. מצד שני
לא נכון שההסתגרות הזו שומרת על היהדות כיהדות. הקתולים והפרוטסטנטים
מתערבים ביניהם ואף אחת מהעדות האלו לא נטמעה או נעלמה. נישואי
תערובת של יהודים היו מביאים נוצרים להיהדות [ליהדות] יותר מאשר יהודים
לנצרות, ויש קצת דוגמאות כאלו בארה"ב, וזאת מסיבה שליהודים כאן זיקה
דתית יותר חזקה מאשר לאחרים. עצם העובדה שאין פועלים יהודיים
וההסתגרות החברתית שלהם הופכים אותם לנטע זר באמריקה, ונטע זר
שתחזיק בעמדות מפתח בכלכלה ברפואה ובמדיניות האמריקאית מוביל ממילא
לשנאה כלפיו. לכן נראה לי שמה ששומר למניעת האנטישמיות זו בעיקר
היהדות הרפורמית שהיא לא פחות דתית, אך משתמשת בעקרון של
"היה יהודי בביתך ואדם בצאתך". בכל אפן איני יכל לנתח אותך
לגבי מצב יהודי רוסיה, וחבל.
מהקדמה זו בודאי הבנתם שקבלתי את מכתבכם ממוצאי שבת.
אתם כותבים שאני מרבה לכתוב על האכל כאן, א. זה באמת משהו
גדול ב. זה בנתים עקר הבידור שלי, הישיבות במסעדות המפוארות
והארוחות שנמשכות שעתיים שלש תוך כדי דיונים בבעיות עבודה.
ובכן כמה סיפורים חדשים. הייתי השבוע בקולנוע, לא למכוניות, סתם
בשכונה. יש כאן בתי קולנוע שמציגים 24 שעות ביממה. בשכונות לרב [לרוב]
שתי הצגות לערב, בכל הצגה שני סרטים + קצת פרסומת נהדרת.
[עמוד 2]
נכנסתי לאולם מפואר, איזה שטיחים איזה כורסאות וריפוד. באולם
ספרתי שבעה אנשים והררי ואני ביחד תשעה, לאחר הסרט הראשון
נשארנו 4. בשביל 4 אנשים- 1$ כרטיס ישבה בקופה קופאית
בחדר מכונות מכונאי ושתי סדרניות, ממה הם חיים? אומרים כשיש
סרט חדש (מתחלף בערך פעם בחודשיים) יש עד 1/4 אולם מלא קהל.
הטלויזיה הצבעונית לא מאפשרת להם להתקים כנראה.
זוכרים שכתבתי שקנינו אימפלה? ובכן שלשום נגמרה לה הבטריה,
סליחה – המצבר, בקושי הנענו אותה, נסעתי עד למפעל, הכנסתי אותה לתחנת
דלק לטעינה מחדש. טענו ונאה [ונראה] שהכל בסדר בשעות הצהרים הגיעו גם
הבחורים שלי מפורט וושינגטון למיקרו סוויס הם עובדים כאן משמרת שניה כשהמכונות
פנויות, בערך ב11:00 בלילה התישבנו שלושתנו במכונית (הררי היה בבית)
והתחלנו להפליג לפילדלפיה בכביש ריק זה בערך 3/4 שעה. כדי
לחסוך בטריה ביחוד בנסיעה בלילה באורות מלאים, לא הפעלנו את
החימום, אמנם אנו לבושים טוב אך האדים מהנשימה קופאים על השמשות
וכל כמה דקות צריך למצא מקום לעצור ולגרד את הקרח במין מקל
פלסטיק כזה. בפניה אל ערוץ 295 במסלולים של אין עצירה התחלנו
להריח שמן שרוף מכיוון שאין עצירה פתחנו את החלונות והמשכתי
לסוע, המנוע התחיל לדפוק, ראיתי שלט שבעוד 1/2 מַיל יש יציאה
הצידה, הרעש הלך וגבר אבל הגענו ליציאה דוקא קטע זה של
הדרך הוא ללא הרבה בתים רק מועדון לילה מפואר מאד, הגענו
למגרש החניה של המועדון עשן רב טימר [היתמר] מהמנוע שכבה עם העצירה
פתחנו את המכסה וראינו שהאטם בין הבלוק לראש המנוע נקרע וגזים
ושמן יוצאים משם. המכונית שווקה [שבקה] ואנו תקועים.
היה לי מספיק כסף כדי ששלושתנו נבלה כמה ערבים במועדון לילה כזה
אבל היינו ללא חליפות ובמעילי רוח. נכנסנו פנימה ושאלנו אם נוכל להשתמש
בטלפון. עוררנו סביבנו מבטים. מלאי חשד אך נתנו לנו לצלצל. הערנו את הררי,
נתנו לו נקודת ציון, הבחור יצא מהמיטה התלבש ונסע אלינו דרך של כחצי שעה.
מפה לשם כשאנו חצי קפואים בחוץ, (לא נתנו לנו לחכות בפנים) השעה היתה
כבר כ12:30. הררי הגיע במכונית שלו מחוממת כהלכה. נכנסנו ונסענו לאכל
ארוחה טובה. בערך ב2:30 אחר חצות הגענו הביתה. המסכנים יצאו
הבקר מוקדם לעבודה. אני ישנתי עד 9:00 צלצלתי לגולדברג שישלח את
המכונאי הצבעוני לסלק משם את האוטו. לקחתי את העתון ומצאתי מכונית
דוג' דסט משנת 63, יד ראשונה. באתי לשם (לא דרך מגרש) ומצאתי
מכונית שעשתה 50 אלף מיל בס"ה במצב מצוין יפה ומטופחת. מצבר חדש.
[…] חדש, 4 צמיגים מצוינים, תיבת הילוכים לא אוטומטית, אחרי מקח
וממכר מ200$ שרצו בעדה שילמתי 160$ ונסעתי לעבודה.
אמנם שוב יהיה צורך בסידורים של [?] הבטוח טסט וכו' אבל זו מכונית
הלוואי בארץ היתה לי כזו. צלצלתי מהמפעל שוב לגולדברג לשאול מה מצב
המכונית ההיא. התשובה היתה שהכושי אמר "קפוט" היא שפכה את המיסבים
[עמוד 3]
טוב לפחות שהוא גרר אותה, כשהמשטרה גוררת זה עולה 25$.
ובכן רציתם שאספר קצת על העבודה. זה כל כך הרבה ולא כל כך יענין
אותכם. בכל אופן מבחינתנו, בישיבת הנהלת החברה אושרה כבר תכנית
ההשקעה שלנו, כלומר התכנית שלנו וההשקעה שלהם. בשלב ראשון נתחיל בייצור
של כלים זעירים להלחמת מעגלים מקרו אלקטרוניים, זה בערך ידעתם עוד לפני
שנסעתי בשלב זה יושקע בציוד ומכונות 150 אלף$ שזה בערך כחצי מיליון
לירות. הממשלה נותנת על זה מענק של 20% והלואה של חמישים אחוז כלומר בס"ה
בשלב א יושקעו קצת יותר מליון לירות בלימוד, מכונות, חומרים הון וחוזר.
לפי תחשיבים שלנו הערך המוסף יהיה ב75-85%, והרווח די גבוה כשנמכור
דרך החברה האמריקאית וגבוה מאוד (50%) כשנמור [כשנמכור] ישירות לארופה או המזרח
הרחוק. חלק גדול מהציוד ירכש ביפן ובשוויץ ואילו המכונות הספציפיות יבנו
בארה"ב על ידנו. בסוף פברואר הכל צריך להיות מוכן למשלוח לארץ וכנראה
שאם המבנה יהיה מוכן אנו נשכור אוירון להעברת הציוד, כך שבאפריל
נגמור להציב את הציוד בארץ ונתחיל באימון פועלים ובייצור ובמאי
כבר נתחיל להוציא תוצרת לשוק האמריקאי. ההצלחה של כל הענין תלויה בעקר
בנו עצמנו. בשלב השני נעסוק בייצור המכונות להלחמת וייצור מעגלים מקרו
אלקטרוניים. מאחר ואיננו יכולים לעשות הכל יחד ומאחר ודני יצטרך להיות במפעל
כאן כמה חודשים ההשקעה של כמליון דולר נוספות תהיה רק בעוד כשנה
ואז אנו צריכים כבר להגיע למבנה קבוע. המשך הפיתוח תלוי אחר כך
בפיתוחים עצמאיים שלנו. כלומר מעקב מתמיד אחר ההתפתחויות העתידיות בתעשיה
האלקטרונית ופתוח [ופיתוח] מכונות וכלים לאותה התעשיה.
במיקרו סוויס זהו המפעל כאן שמיצר את ה-TOOLS (הכלים) אני כבר בן בית
מכיר את כולם משתמש בכל הציוד המשרד ובכל מכונות הייצור, עדין יש לי
קצת קשיים בדיבור אנגלי, כלומר אני מבין אותם כמעט לגמרי חופשי יותר קשה
לי להתבטא, אך מאחר שיש להם סבלנות הם מבינים אותי בדרך כלל וזה
בסדר. בפורט ושינגטון הייתי כמה וכמה פעמים בעיקר בישיבות הנהלה, אבל עדין
איני מכיר את כל האנשים (גם יש שם הרבה מאד) וגם לא את כל המכונות.
את האנשים שעובדים כמעט שלא רואים כי השטח הוא ענקי אבל אפשר
לספור את המכוניות שבמגרש החניה בחוץ ועומדות כאן בערך 300,
חלק מהפועלים בעקר הפועלות מגיעים ברכבת או באוטובוס כך שיש קצת
יותר (בשביל מפעל כל כך ספציפי שעובד ביצור לא המוני זה הרבה מאד.)
כתבתי על הסרט, המכוניות והעבודה, ובעצם הרבה יותר לא התחדש כאן
מאז מכתבי הקודם, השמים בהירים ללא ענן כשיושבים באוטו מחומם ונוסעים
בשמש יש הרגשה כאילו בחוץ חם כמו בקיץ בארץ אך כשיוצאים מהאוטו
לדירה, או להיפך צריך לחתוך את הקור בסכין. הטמפרטורות כל הזמן מתחת
לאפס.
אגב קבלתי מכתב מחסי ומיכה, גם הם עברו דירה ויש להם כתובת חדשה,
אצל יקרה כנראה שלא אהיה בחג המולד אלא לאחר מכן, כאן יש כמה ימים
חופש, ואנו רוצים לנצל אותם לעבוד עם הבחורים על כמה מהמכונות, ולכן אסע
[עמוד 4]
לשם רק בסוף השבוע שלאחר החג.
בשבוע האחרון התחילו לראות בכבישים את המכוניות החדשות
מדגמי [?], שהן יפות ומפוארות להפליא זה ברור. החידוש הבולט
בהן הוא שכל הגג עד לגובה התחלת החלונות בדלתות. כלומר עד
מעל לידיות, על הפח יש ציפוי של בד פלסטיק שחור, לבן, או
לרב פרחוני באותו הצבע של הריפוד הפנימי של הכסאות, וזה
נראה יפה. המכוניות הנחשבות למפוארות ביותר בארץ, חדשות עולות
כאן בין 2500-3500$ תלוי בפירמה ובמודל. ואילו מכוניות
היוקרה הענקיות עולות בין 4500 ל5500$, אבל את אלו לא
רואים בארץ. וכן כוללות מיזוג אויר מלא (גם קרור). כפתורים לפתיחה אוטומטית
של כל החלונות בדלתות, בר למשקאות וכמובן הילוכים אוטומטיים
2 מערכות מעצורים נפרדות, הגה הידראולי ועוד ועוד. כמו כן
מאוד באופנה מכוניות ספורט פתוחות ופוקסוונים שהם היקרים ביותר
בשוק המשומשות.
באחד הערבים השבוע יצא לי לסוע [לנסוע] במכונית בכביש התת קרקעי
החוצה את מרכז העיר, אגב בקטעים של הפרקים הוא פתוח
מלמעלה. עשיתי חשבון שאני נוסע מתחת לאדמה ומעל לרכבת התחתית,
מאחר שהרכבת התחתית מצטלבת במרכז העיר בשני מפלסי
גובה יוצא שיש כאן 4 קומות של תחבורה, והעומק הוא עצום
כי מעל הרכבת התחתית ומתחת לכבישים עוד ישנם קומות של
אולמות בהמתנה והכרטיסים לתחתית הכוללות גם חנויות ומסעדות.
אחד הדברים היפים בעיר זה לעמוד בדרך ליד הנהר
מול המסעפים של הגשרים עם כל המעגלים, מעגלים של מסלולי עליה
וירידה, ולצפות בזרם האדיר של מכוניות הטסות בכוונים
השונים, תמיד זה מזכיר לי קן של נמלים רצות הלוך ושוב.
בנתיים מספיק להפעם. רותי אני תקוה שאתן בריאות ובבית
הכל בסדר, כתבי לי גם אם יש איזה שהן בעיות, הררי חוזר
לארץ בסוף החודש ואוי אוכל להסדיר איתו דברים מסוימים.
בנתיים, רב שלומות ונשיקות
הרבה אהבה
שלך מלאכי
ד"ש לכולם.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?