אוֹצָרוֹת
1969 14 בינואר

מלאכי כותב מארה״ב לאשתו על אהבתו אליה ועל המתנות שיביא

מלאכי אלמוגי פילדלפיה פורסם על ידי נוי לאופר ישראלי

כתב היד

1 דפי המכתב

סיפור רקע

מלאכי אלמוגי לא רגיל להביע את רגשי האהבה שלו לאישתו. אבל דווקא כשהוא בנסיעת עבודה בארה"ב הוא מוצא רגע שקט לכתוב לרותי אשתו ולתאר את אהבתו הרבה. מלאכי כותב גם שהוא מקווה שהתקופה הזו לא תשפיע לרעה על הילדות, ותוהה אם ההחלטה לנסוע הייתה ההחלטה הנכונה. מלאכי חושב על המתנות שהוא צריך לקנות לבני המשפחה שבארץ, ומקווה שיהיה מקום במזוודה בעבורן. מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל "קולסו" בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו; להוריו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת 'כור תעשיות', בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים.

מלאכי אלמוגי לא רגיל להביע את רגשי האהבה שלו לאישתו. אבל דווקא כשהוא בנסיעת עבודה בארה"ב הוא מוצא רגע שקט לכתוב לרותי אשתו ולתאר את אהבתו הרבה. מלאכי כותב גם שהוא מקווה שהתקופה הזו לא תשפיע לרעה על הילדות, ותוהה אם ההחלטה לנסוע הייתה ההחלטה הנכונה. מלאכי חושב על המתנות שהוא צריך לקנות לבני המשפחה שבארץ, ומקווה שיהיה מקום במזוודה בעבורן. מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל "קולסו" בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו; להוריו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת 'כור תעשיות', בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים.

כתב היד

עמוד 1/1

פילדלפיה 14.1.69
לרותי שלי שלום ונשיקות
קיבלתי הבקר את מכתבך משבת והוא עשה לי מצב רוח טוב.
מקודם כשכתבת לי שלא תנסי את הגרבים המוכספות עד שאגיע הייתי קצת
מאוכזב. הן בשיא האופנה בארופה [באירופה] וכאן רק התחילו ללכת בהן, והם עולות
יותר מכפול מהגרביים הרגילות. עתה לאחר שכתבת לי שאת לובשת אותן
ורוצה עוד זה משמח אותי מאד.
בקשר למתנות זה ענין קצת מסובך בחשבון קצר אני צריך להביא משהו
לכל אחד, משפ' און 5 אלמוג 2 מאור 4 זה לבד כבר 11 חוץ מאשר לך ולבנות,
כל אחד זה ענין של 5$ בס"ה עסק של כ 200 לירות אבל כנראה שזה בלתי
נמנע. הבעיה הקשה יותר היא להעביר את הכל איתי לארץ, אני מוגבל ל 20
קילו, ועם כמה דברים בשבילך, לבנות, ובשבילי אני אהיה עמוס לעיפה,
מילא יש עוד יותר מחודש נראה איך נסתדר (אולי תגמר פה השביתה בנמל
ואפשר יהיה לשלוח משהו מהחפצים בדאר רגיל.
מענין, זה כבר יותר מחודש וחצי שאני מחוץ לבית, ועדין איני יכל [יכול]
להרדם במטה כשאינך לידי, אפילו עתה שאני עובד מ-3 אחה"צ עד 2 בלילה
לוקח לי המון זמן עד שאני נרדם. וחצי שעה זו של לפני השינה,
אני נמצא אתך במחשבתי, תמיד אני מחשב מה השעה אצלכם, מה את עושה,
ועל כל השטויות הקטנות שבבית, האם הכל בסדר, האם לא קשה לך מדי?
האם הבנות יסלחו לי את הנסיעה הזו אי פעם? הרי הן עדין קטנות ואינן
מבינות, עליהם זה עלול להשפיע לזמן רב.
מענין, כשהיתה מלחמת ששת הימים ולא הייתי בבית גם כן כחודש וחצי, יהיו
אולי מאה סיבות שאדאג לשלומכן, היית[י] אז הרבה יותר שקט מאשר עכשיו, כמובן
שהיו רגעים שחשבתי עליכן, שרציתי להיות בבית ולו רק לרגע לראות שהכל בסדר.
עתה את הרבה יותר חסרה לי, עתה אני ממש מתגעגע.
לפעמים אפילו יש לי הרגשה שכל זה היה מיותר ולא נחוץ, אם כי בהכרה
אני יודע שזה אחרת, וששקלתי זאת מראש.
לפעמים חסרות לי אפילו המריבות הקטנות שלנו, לפרוק את המתח באיזה
שהוא מקום. ולפעמים אני חושב שכשאחזור הביתה זו תהיה אידליה. בודאי
לא נריב אף פעם יותר לאחר ההרגשה עד כמה אנו קשורים אחד לשני.
רותי, תמיד הייתי חלש בביטויי אהבה, אבל אני אוהב אותך,
את לא רותי שלי אלא חלק ממני עצמי, יתכן וזוהי השלמות של המשפחה,
אולי כמו שכתוב בתנ"ך "והייתם לאיש אחד".
ויתכן שכל הנסיעה הזו היתה שוה רק לצורך ההרגשה שאיני יכל
בלעדיך, בבית ואולי אף פעם לא חשבתי בהכרה שאני אוהב אותך כל כך-
כל כך. אני משתפך כבר יותר מדי, ואיני רגיל לזה, לכן מספיק.
נשיקות שלך מלאכי.

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: פילדלפיה
תאריך: 14.01.1969

מקבל/ת המכתב

שם: רותי אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/1

פילדלפיה 14.1.69
לרותי שלי שלום ונשיקות
קיבלתי הבקר את מכתבך משבת והוא עשה לי מצב רוח טוב.
מקודם כשכתבת לי שלא תנסי את הגרבים המוכספות עד שאגיע הייתי קצת
מאוכזב. הן בשיא האופנה בארופה [באירופה] וכאן רק התחילו ללכת בהן, והם עולות
יותר מכפול מהגרביים הרגילות. עתה לאחר שכתבת לי שאת לובשת אותן
ורוצה עוד זה משמח אותי מאד.
בקשר למתנות זה ענין קצת מסובך בחשבון קצר אני צריך להביא משהו
לכל אחד, משפ' און 5 אלמוג 2 מאור 4 זה לבד כבר 11 חוץ מאשר לך ולבנות,
כל אחד זה ענין של 5$ בס"ה עסק של כ 200 לירות אבל כנראה שזה בלתי
נמנע. הבעיה הקשה יותר היא להעביר את הכל איתי לארץ, אני מוגבל ל 20
קילו, ועם כמה דברים בשבילך, לבנות, ובשבילי אני אהיה עמוס לעיפה,
מילא יש עוד יותר מחודש נראה איך נסתדר (אולי תגמר פה השביתה בנמל
ואפשר יהיה לשלוח משהו מהחפצים בדאר רגיל.
מענין, זה כבר יותר מחודש וחצי שאני מחוץ לבית, ועדין איני יכל [יכול]
להרדם במטה כשאינך לידי, אפילו עתה שאני עובד מ-3 אחה"צ עד 2 בלילה
לוקח לי המון זמן עד שאני נרדם. וחצי שעה זו של לפני השינה,
אני נמצא אתך במחשבתי, תמיד אני מחשב מה השעה אצלכם, מה את עושה,
ועל כל השטויות הקטנות שבבית, האם הכל בסדר, האם לא קשה לך מדי?
האם הבנות יסלחו לי את הנסיעה הזו אי פעם? הרי הן עדין קטנות ואינן
מבינות, עליהם זה עלול להשפיע לזמן רב.
מענין, כשהיתה מלחמת ששת הימים ולא הייתי בבית גם כן כחודש וחצי, יהיו
אולי מאה סיבות שאדאג לשלומכן, היית[י] אז הרבה יותר שקט מאשר עכשיו, כמובן
שהיו רגעים שחשבתי עליכן, שרציתי להיות בבית ולו רק לרגע לראות שהכל בסדר.
עתה את הרבה יותר חסרה לי, עתה אני ממש מתגעגע.
לפעמים אפילו יש לי הרגשה שכל זה היה מיותר ולא נחוץ, אם כי בהכרה
אני יודע שזה אחרת, וששקלתי זאת מראש.
לפעמים חסרות לי אפילו המריבות הקטנות שלנו, לפרוק את המתח באיזה
שהוא מקום. ולפעמים אני חושב שכשאחזור הביתה זו תהיה אידליה. בודאי
לא נריב אף פעם יותר לאחר ההרגשה עד כמה אנו קשורים אחד לשני.
רותי, תמיד הייתי חלש בביטויי אהבה, אבל אני אוהב אותך,
את לא רותי שלי אלא חלק ממני עצמי, יתכן וזוהי השלמות של המשפחה,
אולי כמו שכתוב בתנ"ך "והייתם לאיש אחד".
ויתכן שכל הנסיעה הזו היתה שוה רק לצורך ההרגשה שאיני יכל
בלעדיך, בבית ואולי אף פעם לא חשבתי בהכרה שאני אוהב אותך כל כך-
כל כך. אני משתפך כבר יותר מדי, ואיני רגיל לזה, לכן מספיק.
נשיקות שלך מלאכי.

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: פילדלפיה
תאריך: 1969-01-03

מקבל/ת המכתב

שם: רותי אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות