אוֹצָרוֹת
1969 26 בינואר

מלאכי כותב מארה״ב למשפחתו על אודות ניו יורק – בניין האמפייר סטייט והמוזיאון לתרבות האינדיאנית

מלאכי אלמוגי פילדלפיה פורסם על ידי נוי לאופר ישראלי

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

זהו מכתבו השני של מלאכי המתאר את קורותיו בניו יורק. המכתב נכתב לאחר שמלאכי חזר לפילדלפיה. מלאכי מתאר את ביקורו באמפייר סטייט בילדינג. ואת ביקוריו במוזאונים של העיר. את עיקר המכתב הוא מקדיש לתיאור ביקורו במוזיאון המוקדש לתרבות האינדיאנית. בסיום המכתב מתייחס מלאכי למכתבים שקיבל ממשפחתו ולביקורים שעורכים אצלו. אחד המבקרים דן ולנסי, מוסיף בסוף המכתב דרישת שלום לבני המשפחה. המכתב נכתב על נייר המכתבים של המלון שמלאכי התארח בו בניו יורק. מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל 'קולסו' בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו; להוריו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת 'כור תעשיות', בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים.

זהו מכתבו השני של מלאכי המתאר את קורותיו בניו יורק. המכתב נכתב לאחר שמלאכי חזר לפילדלפיה. מלאכי מתאר את ביקורו באמפייר סטייט בילדינג. ואת ביקוריו במוזאונים של העיר. את עיקר המכתב הוא מקדיש לתיאור ביקורו במוזיאון המוקדש לתרבות האינדיאנית. בסיום המכתב מתייחס מלאכי למכתבים שקיבל ממשפחתו ולביקורים שעורכים אצלו. אחד המבקרים דן ולנסי, מוסיף בסוף המכתב דרישת שלום לבני המשפחה. המכתב נכתב על נייר המכתבים של המלון שמלאכי התארח בו בניו יורק. מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל 'קולסו' בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו; להוריו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת 'כור תעשיות', בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים.

כתב היד

עמוד 1/4

[עמוד 1]
פילדלפיה, מוצאי יום א' 26.1.69
לרותי יקירתי להורים לגיסות ולגיסים ולאחותי כמובן
הרבה שלומות ונשיקות.
בבוקר שגרתי את המכתב שכתבתי אתמול לפנות בוקר בניו
יורק, אם איני טועה גמרתי אותו בזה שהלכתי לישון, אם המכתבים
יגיעו בסדר הפוך זה יהיה קצת חבל כי למעשה מכתב זה
הוא המשכו של מכתבי מאתמול.
אם כן אחזור לאתמול בבקר [בבוקר], נרדמתי מיד לאחר כתיבת
המכתב וב 9:30 צלצל הטלפון לתרועת השכמה. ישנתי טוב והייתי
ממשיך לישון עד הצהריים לפחות אך חבל לבזבז זמן על שטויות
כמו שינה, התגלחתי והצטחצחתי, שילמתי במלון, המעלית הורידה
את מכוניתי מאי שם למעלה במגרש חניה רב קומות, אכלתי
ארוחת בקר טובה ונסעתי לאמפייר סטייט בילדינג להשקיף על
העיר מגג העולם כפי שכתוב בפרוספקט האמריקאי של
האמפיר סטייט בילדינג. הגעתי לרחוב השלושים וחמש והשדרה
השביעית ולרגע חשבתי שטעיתי במקום מסביב נראו הרבה
גורדי שחקים אך לא נראה לי המבנה המפורסם והמוכר של
האמפיר, החנתי את המכונית 1.7$ לשעה ברב קומות
(ברחובות הסמוכים לא היה שמץ סיכוי למצוא מקום). ומהמדרכה
במרחק מה ראיתי באמת את קצהו העליון של הבנין נשקף
מעל גורדי השחקים האחרים. עמדתי בתור של כ 40 מטר
לקנות כרטיס, ובתור כזה למעלית העולה לקומה ה 60 ובתור
נוסף למעלית העולה לקומה ה 76 ובמעלית נוספת למרפסת
שכמעט במרומי הבניין, קומה זו מרכזה מעליות סביבה דוכנים
למזכרות ומזנון וחלונות זכוכית ומסביב בחוץ מרפסת
מרושתת כדי למנוע את הספורט של קפיצה לעומק.
יצאתי למרפסת כשהמצלמות במצב הכן, ואכן היה מה
לצלם, מלמטה נתגמדו להם כל גורדי השחקים של העיר
ומזג אויר יפה להפליא אפשר לראות עד מעבר
לקצהו הצפוני של מנהטן וכמובן את הנהרות המקיפים
את האי על גשריהם העצומים במרכז העיר בלטו
[עמוד 2]
בנייני ה – RCA והפן אמריקן שהם מן הגדולים שבניו יורק.
למטה למטה כנמלים זעירות אצו רצו להן המכוניות ואילו
נקודות זעירות נעות על פני המדרכות ייצגו את ראשי
האנשים המהלכים על הקרקע המוצקה. המראה הוא מרהיב
עין ומרשים מאוד, חזרתי פנימה למבנה עברתי על דוכן
המזכרות מתוצרת הונג קונג, התאכזבתי לא קניתי מאומה
עמדתי בתור לעלות לקומה ה 106 אם איני טועה, שם לא
יוצאים מחוץ לדפנות הזכוכית, לא רואים יותר מאשר
בקומה ה 80. ירדתי למטה הסתובבתי קצת רגלי נהניתי
מהחנויות הנהדרות, לקחתי את המכונית והפלגתי
למוזאון לאמנות אמריקאית, ציורים ופיסול. לא התרשמתי
במיוחד (זה קרה לי גם בלובר). הפלגתי לרחוב ה 155
פינת הברודווי למוזאון האינדיאני. זהו המוזאון האינדיאני הגדול
והעשיר במוצגים שבכל העולם. רותי בודאי יודעת שיש לי חולשה
לאמנות אינדיאנית עתיקה, ובאמת לא התאכזבתי. לו היתה
תאורה מספיקה בפנים לא הייתי מפסיק לצלם. המוזאון בנוי
כמה קומות, כל קומה מוקדשת לאינדיאנים מאיזור אחר, הראשונה
לאינדיאנים של קנדה וצפון אמריקה, השניה לאמריקה המרכזית
ומקסיקו והשלישית לאינדיאנים של דרום אמריקה ברזיל וכו'.
כל קומה מסודרת לפי תקופות ונושאים. ואין דומות
התרבויות האינדיאניות אחת לשנייה הצפוניים היו לבושים היטב
בגלל הקור ואילו המרכזיים היו חצאי ערומים ומצוירים.
אלו התקשטו בנוצות צבעוניות והאחרים במחוזות שן אבנים
וצדפים. המשותף לכולם הם עבודות האמנות המדויקות
והעדינות להפליא הן ברקמה המון רקמה בעיקר על עור והן
בעבודות קליעת קש מסוגים שונים. האינדיאנים חיו בתקופת
האבן עד לתקופת קולומבוס אך יש להם כלי אבן כל כך משוכללים
ומעובדים יפה שממש קשה להאמין שניתן לעשות עבודות כאלה
[עמוד 3]
באבן צור, האינדיאנים אהבו את היופי והגינדור ולכן כל התלבושות
הססגוניות שלהם המחרוזות הנזמים עיטורי הראש, הם עבודות
האמנות בנויות על בסיס של עצמות, צפרני חיות ונוצות, אך
יש להם חיטובי עץ נהדרים ממניאטורים ועד לעמודי עץ שלמים
בגבהים גדולים מאד מעוטרים מחוטבים וצבועים. הם השתמשו
הרבה במסכות בזמן הציד שלהן (וחיו בעיקר על ציד)
כנראה כדי להפחיד את החיות. יש להם עבודות קרמיקה
נהדרות ופסלוני אבן בסגנון מיוחד להם שלא קים באמנות
האפריקנית או האסיאתית. לצפוניים עבודות עור ושימושים כה
רבים לעור שלפעמים ממש מפתיע לכמה דברים אפשר לנצל את
העורות. במוזאון גם גולגולות מצומקות וגם שני אנשים שלמים
מצומקים באותה שיטה. אגב אלו שני אנשים היחידים שנותרו
בעולם, ומעניין שידועים מי האנשים, האחד פורטוגזי לבן בעל
שער שיבה ושפם, והשני כושי. חניטה זו עולה באיכותה אלפי
מונים על החניטה המצרית. אפשר לראות ולזהות את האנשים
אלא מאחר שקורנו אותם משילדיה הם מצומקים (אם כי לא
מקומטים) לגובה של כחצי מטר עד שבעים ס"מ. הם נראים
שעירים מאד, והמקרופון הסביר שאותה כמות שערות שהצטופפה
על כשליש השטח ע"י תהליך החניטה עושה רושם שהאנשים יותר
שעירים. נעזוב מוזאון נהדר זה שיתכן ולא מענין אתכם
כל כך, (רק אני פשוט מתלהב מאד).
יצאתי מהמוזיאון, השעה היתה כבר 3 אחה"צ
אכלתי ארוחת צהריים ונסעתי להציץ במוזאון הטכני ובמוזאון
הטבע, אחרי לונדון פילדלפיה וושינגטון כמעט לא ראיתי
כאן דברים חדשים, אם כי המוזאונים לכשעצמם מרשימים
ונהדרים. עשיתי בהם סיבוב קצר ומהיר אך כשיצאתי
השעה הייתה כבר 6 בערב והתחיל להחשיך. עליתי על
הריבר סיד ונסעתי במהירות לאורך הנהר דרומה עד להולנד
טונל. עליתי על ערוץ תנועה מספר 1 דרום העובר דרך
פילדלפיה עד וושינגטון. ונסעתי בזרם עצום של תנועה
מהירה לפילדלפיה. הנסיעה נמשכה כשעתיים, בבית
[עמוד 4]
מצאתי שני מכתבים אחד ממך רותי ואחד מאבא ואמא. ממכתבך
אבא נראה שאתה מאוד מאוד במצב רוח לא טוב, וחבל. איני יודע
מה הסיבה לכך, אולי ההמתנה לניתוח? אולי [?] פפר ואביצור,
אני תקוה שזה יעבור ומצב הרוח שלך ישתפר.
הבוקר ישנתי עד שעה די מאוחרת לאחר מכן פגשתי כאן
את דן ולנסי, הוא ישאר אצלי ללון הלילה, ומחר אנו צריכים
לבקר יחד באחד המפעלים בסביבה. הוא ביקש ממני להשאיר לו
קצת מקום להוסיף כמה מילים. אגב, מיכה צלצל אליי
היום כנראה שהוא יבוא לפילדלפיה לבקר אצלי בתחילת החודש
הבא.
בנתיים שלום ונשיקות
שלכם מלאכי.
ללוטה ארנסט רותי וכל הילדים שלום רב,
נפגשתי היום כאן עם מלאכי, הוא כבר אמריקאי
מושלם ומכיר מצוין את פילדלפיה, נדמה לי שהוא מרגיש
מצוין רק מתגעגע קצת הרבה.
אנו מתכוננים לעבור לפילדלפיה בעוד כחודשיים, למעשה
ניסיתי לחפש כבר דירה כאן אך כלבים וילדים
לא רצויים בהרבה מן המקומות.
אם הכל ילך לפי התוכנית מלאכי יבוא אלינו לפיטסבורג
בסוף השבוע הבא ונשתדל להראות לו קצת מן הסביבה
שלנו.
איך אתם מרגישים? איך אתם מסתדרים בלי
מלאכי? נקווה לשמוע מכם
שלכם דן

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: פילדלפיה
תאריך: 26.01.1969

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

[עמוד 1]
פילדלפיה, מוצאי יום א' 26.1.69
לרותי יקירתי להורים לגיסות ולגיסים ולאחותי כמובן
הרבה שלומות ונשיקות.
בבוקר שגרתי את המכתב שכתבתי אתמול לפנות בוקר בניו
יורק, אם איני טועה גמרתי אותו בזה שהלכתי לישון, אם המכתבים
יגיעו בסדר הפוך זה יהיה קצת חבל כי למעשה מכתב זה
הוא המשכו של מכתבי מאתמול.
אם כן אחזור לאתמול בבקר [בבוקר], נרדמתי מיד לאחר כתיבת
המכתב וב 9:30 צלצל הטלפון לתרועת השכמה. ישנתי טוב והייתי
ממשיך לישון עד הצהריים לפחות אך חבל לבזבז זמן על שטויות
כמו שינה, התגלחתי והצטחצחתי, שילמתי במלון, המעלית הורידה
את מכוניתי מאי שם למעלה במגרש חניה רב קומות, אכלתי
ארוחת בקר טובה ונסעתי לאמפייר סטייט בילדינג להשקיף על
העיר מגג העולם כפי שכתוב בפרוספקט האמריקאי של
האמפיר סטייט בילדינג. הגעתי לרחוב השלושים וחמש והשדרה
השביעית ולרגע חשבתי שטעיתי במקום מסביב נראו הרבה
גורדי שחקים אך לא נראה לי המבנה המפורסם והמוכר של
האמפיר, החנתי את המכונית 1.7$ לשעה ברב קומות
(ברחובות הסמוכים לא היה שמץ סיכוי למצוא מקום). ומהמדרכה
במרחק מה ראיתי באמת את קצהו העליון של הבנין נשקף
מעל גורדי השחקים האחרים. עמדתי בתור של כ 40 מטר
לקנות כרטיס, ובתור כזה למעלית העולה לקומה ה 60 ובתור
נוסף למעלית העולה לקומה ה 76 ובמעלית נוספת למרפסת
שכמעט במרומי הבניין, קומה זו מרכזה מעליות סביבה דוכנים
למזכרות ומזנון וחלונות זכוכית ומסביב בחוץ מרפסת
מרושתת כדי למנוע את הספורט של קפיצה לעומק.
יצאתי למרפסת כשהמצלמות במצב הכן, ואכן היה מה
לצלם, מלמטה נתגמדו להם כל גורדי השחקים של העיר
ומזג אויר יפה להפליא אפשר לראות עד מעבר
לקצהו הצפוני של מנהטן וכמובן את הנהרות המקיפים
את האי על גשריהם העצומים במרכז העיר בלטו
[עמוד 2]
בנייני ה – RCA והפן אמריקן שהם מן הגדולים שבניו יורק.
למטה למטה כנמלים זעירות אצו רצו להן המכוניות ואילו
נקודות זעירות נעות על פני המדרכות ייצגו את ראשי
האנשים המהלכים על הקרקע המוצקה. המראה הוא מרהיב
עין ומרשים מאוד, חזרתי פנימה למבנה עברתי על דוכן
המזכרות מתוצרת הונג קונג, התאכזבתי לא קניתי מאומה
עמדתי בתור לעלות לקומה ה 106 אם איני טועה, שם לא
יוצאים מחוץ לדפנות הזכוכית, לא רואים יותר מאשר
בקומה ה 80. ירדתי למטה הסתובבתי קצת רגלי נהניתי
מהחנויות הנהדרות, לקחתי את המכונית והפלגתי
למוזאון לאמנות אמריקאית, ציורים ופיסול. לא התרשמתי
במיוחד (זה קרה לי גם בלובר). הפלגתי לרחוב ה 155
פינת הברודווי למוזאון האינדיאני. זהו המוזאון האינדיאני הגדול
והעשיר במוצגים שבכל העולם. רותי בודאי יודעת שיש לי חולשה
לאמנות אינדיאנית עתיקה, ובאמת לא התאכזבתי. לו היתה
תאורה מספיקה בפנים לא הייתי מפסיק לצלם. המוזאון בנוי
כמה קומות, כל קומה מוקדשת לאינדיאנים מאיזור אחר, הראשונה
לאינדיאנים של קנדה וצפון אמריקה, השניה לאמריקה המרכזית
ומקסיקו והשלישית לאינדיאנים של דרום אמריקה ברזיל וכו'.
כל קומה מסודרת לפי תקופות ונושאים. ואין דומות
התרבויות האינדיאניות אחת לשנייה הצפוניים היו לבושים היטב
בגלל הקור ואילו המרכזיים היו חצאי ערומים ומצוירים.
אלו התקשטו בנוצות צבעוניות והאחרים במחוזות שן אבנים
וצדפים. המשותף לכולם הם עבודות האמנות המדויקות
והעדינות להפליא הן ברקמה המון רקמה בעיקר על עור והן
בעבודות קליעת קש מסוגים שונים. האינדיאנים חיו בתקופת
האבן עד לתקופת קולומבוס אך יש להם כלי אבן כל כך משוכללים
ומעובדים יפה שממש קשה להאמין שניתן לעשות עבודות כאלה
[עמוד 3]
באבן צור, האינדיאנים אהבו את היופי והגינדור ולכן כל התלבושות
הססגוניות שלהם המחרוזות הנזמים עיטורי הראש, הם עבודות
האמנות בנויות על בסיס של עצמות, צפרני חיות ונוצות, אך
יש להם חיטובי עץ נהדרים ממניאטורים ועד לעמודי עץ שלמים
בגבהים גדולים מאד מעוטרים מחוטבים וצבועים. הם השתמשו
הרבה במסכות בזמן הציד שלהן (וחיו בעיקר על ציד)
כנראה כדי להפחיד את החיות. יש להם עבודות קרמיקה
נהדרות ופסלוני אבן בסגנון מיוחד להם שלא קים באמנות
האפריקנית או האסיאתית. לצפוניים עבודות עור ושימושים כה
רבים לעור שלפעמים ממש מפתיע לכמה דברים אפשר לנצל את
העורות. במוזאון גם גולגולות מצומקות וגם שני אנשים שלמים
מצומקים באותה שיטה. אגב אלו שני אנשים היחידים שנותרו
בעולם, ומעניין שידועים מי האנשים, האחד פורטוגזי לבן בעל
שער שיבה ושפם, והשני כושי. חניטה זו עולה באיכותה אלפי
מונים על החניטה המצרית. אפשר לראות ולזהות את האנשים
אלא מאחר שקורנו אותם משילדיה הם מצומקים (אם כי לא
מקומטים) לגובה של כחצי מטר עד שבעים ס"מ. הם נראים
שעירים מאד, והמקרופון הסביר שאותה כמות שערות שהצטופפה
על כשליש השטח ע"י תהליך החניטה עושה רושם שהאנשים יותר
שעירים. נעזוב מוזאון נהדר זה שיתכן ולא מענין אתכם
כל כך, (רק אני פשוט מתלהב מאד).
יצאתי מהמוזיאון, השעה היתה כבר 3 אחה"צ
אכלתי ארוחת צהריים ונסעתי להציץ במוזאון הטכני ובמוזאון
הטבע, אחרי לונדון פילדלפיה וושינגטון כמעט לא ראיתי
כאן דברים חדשים, אם כי המוזאונים לכשעצמם מרשימים
ונהדרים. עשיתי בהם סיבוב קצר ומהיר אך כשיצאתי
השעה הייתה כבר 6 בערב והתחיל להחשיך. עליתי על
הריבר סיד ונסעתי במהירות לאורך הנהר דרומה עד להולנד
טונל. עליתי על ערוץ תנועה מספר 1 דרום העובר דרך
פילדלפיה עד וושינגטון. ונסעתי בזרם עצום של תנועה
מהירה לפילדלפיה. הנסיעה נמשכה כשעתיים, בבית
[עמוד 4]
מצאתי שני מכתבים אחד ממך רותי ואחד מאבא ואמא. ממכתבך
אבא נראה שאתה מאוד מאוד במצב רוח לא טוב, וחבל. איני יודע
מה הסיבה לכך, אולי ההמתנה לניתוח? אולי [?] פפר ואביצור,
אני תקוה שזה יעבור ומצב הרוח שלך ישתפר.
הבוקר ישנתי עד שעה די מאוחרת לאחר מכן פגשתי כאן
את דן ולנסי, הוא ישאר אצלי ללון הלילה, ומחר אנו צריכים
לבקר יחד באחד המפעלים בסביבה. הוא ביקש ממני להשאיר לו
קצת מקום להוסיף כמה מילים. אגב, מיכה צלצל אליי
היום כנראה שהוא יבוא לפילדלפיה לבקר אצלי בתחילת החודש
הבא.
בנתיים שלום ונשיקות
שלכם מלאכי.
ללוטה ארנסט רותי וכל הילדים שלום רב,
נפגשתי היום כאן עם מלאכי, הוא כבר אמריקאי
מושלם ומכיר מצוין את פילדלפיה, נדמה לי שהוא מרגיש
מצוין רק מתגעגע קצת הרבה.
אנו מתכוננים לעבור לפילדלפיה בעוד כחודשיים, למעשה
ניסיתי לחפש כבר דירה כאן אך כלבים וילדים
לא רצויים בהרבה מן המקומות.
אם הכל ילך לפי התוכנית מלאכי יבוא אלינו לפיטסבורג
בסוף השבוע הבא ונשתדל להראות לו קצת מן הסביבה
שלנו.
איך אתם מרגישים? איך אתם מסתדרים בלי
מלאכי? נקווה לשמוע מכם
שלכם דן

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: פילדלפיה
תאריך: 1969-01-03

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות