ירושלים 12.1
כ"ג טבת תשי"ג

[עמוד 1]
רב שלומות יקרים!
רוח עליצות תקפה אותי היום משום מה, וכך סתם נעים היה להלך
ברחובות הרחוצים מהגשם ומבהיקים באור חמה בהירה, ואחר לבא [לבוא] הביתה
להתקלח לכבוד השבת ובערב לשבת במסיבת ליל שבת בקן ולחזור
הביתה בערפל סמיך וכבד שרבץ על העיר ונתן גון [גוון] מועם [מעומעם]
לאורות המטושטשים והכל, נראה כתמונה, ונעים. עתה נזכרתי
כי אכן ישנה סיבה לחגיגיות זו האופפת אותי, הן
היום יום הולדתי, כן תשע עשרה שנה מאחורי.
כן תשע עשה [עשרה] שנים בהן
הספקתי לא מעט. וביחוד באחרונות
שבהן. ולעיתים מעניין מאוד לשבת כך, ולהיזכר במקרים
ותמונות משנות ילדותי הראשונות ועד היום
כיצד קניתי לעצמי סיגריה משוקולד כאשר בתיה שלחה אותי לצרכניה
והשעור שקבלתי לאחר מכן, או כאשר חפצתי לתקן בעצמי את
נעלי, וגזרתי משום כך את נעלי ההתעמלות של ריביק שניראו לי
בלתי ראויות לשמוש [לשימוש], ועל כוונתי הטובה נעשיתי ללעג בפיה זמן רב.
נזכר אני כיצד הייתי מנגן בגנבה על הפסנתר וכדי שלא ישאר
סימן חלילה על המנענעים המבהיקים הלבנים למדתי לנגן על השחורים
בלבד. וכיון שהתחלתי בכך הרי עוברות לפני עתה
[עמוד 2]
בזו אחר זו תמונות רבות. גם מביה"ס ולא תמיד נעימות ביותר
סיכסוכי עם המורים היו כמעט תמיד דבר של קבע מלבד יוסף [המורה יוסף ספיר]
איני זוכר גם מורה אחד שיבין לרוחי ושיעמוד על טבעי.
לא כן היה בשומר הצעיר כאן היה המקום היחידי שהייתי חופשי
ושניתנה לי האפשרות המלאה להרגיש עצמי חזק בחברה, והרבה
הרבה יש לזקוף לזכותו של מיכאל. איני יודע עד כמה אתם מכירים
אותו, אך לי הוא ישאר יקר לעולם. הוא האדם היחידי
שהארכתי [שהערכתי] כאדם וכמחנך. אחרי שנהרג בשירת [בשיירת] יחיעם הדריך אותנו
שחר, גם הוא היה האריך [העריך] אותי מאוד והשתדל לשמור על הקשר
בינינו גם לאחר שעזב את התנועה וגם לאחר שאני עזבתיה.
כן, עזבתי את התנועה, שנה זו היתה הקשה ביותר בחיי, הייתי
מדוכא מאד [מאוד] וירדתי מאד מכל הבחינות וביחוד בלימודים
ואז גבר גם דיכאוני בביה"ס, ונסתגרתי בתוך עצמי ונתרחקתי
מאד מכל חברה ניסיתי למצוא ענין [עניין] בהתעסקות עצמית ברדיו [בבניית מכשיר רדיו]
אך המצב הכלכלי לא אפשר לפתח גם זאת, וכך
כשהייתי מתעסק בגרוטאות אלו ללא הצלחה רבה וגם מצדכם לא
היה כל עידוד אלא להפך לא פעם שמעתי מכם "חדל לך מזה, במילא
לא יצא כלום", ולא פעם: "אולי תפסיק כבר ותלך לישון או להכין
שעורים" כן, יתכן ואינכם זוכרים כל זאת. אך אני זוכר היטב
אותו ראשון במאי כשכל הקריה חגגה אותו בשמחה בחוצות, ואילו אני
[עמוד 3]
התבישתי [התביישתי] לעמוד ולהסתכל בתהלוכה כשחברי צועדים בה ואני עומד
בצד. גם בפניכם התבישתי שלא לצאת מהבית.
וכך היה שהלכתי לי לבד מעט ברחובות ריקים חיכיתי שתצאו גם
אתם ואז חזרתי וישבתי לעסוק ברדיו. כן, אותו יום היה
לי פיצוי רב כאשר לפנות ערב לראשונה פעל הרדיו שלי, ומאז
גם יחסכם לענין זה נשתנה, ועל אף ששמעתי את אבא אומר בנימה לגלגנית
מה אתה בונה ומפרק, מפרק ובונה עשרים פעם, אך שוב לא נפגעתי
מכך.
ואחכ [אחר כך] שוב רציתי למצא פתרון ללמודי בבי"ס
חקלאי, אך הפעם באו המנצ'לים וניסו לשכנע שאשאר, וקשה
לומר שהם ניסו אחר כך להנעים לי את שהותי בביה"ס.
ועד היום אני זוכר להם זאת לא לטובה, וכך יצא שלאחר
שנת השביעית שוב לא רציתי לחזור לבית-ספר זה ועם
התחשבותי במצבכם הקשה בחרתי לצאת לעבודה, וכנראה שלעולם
לא אתחרט על כך. שנה זו עודדה אותי מאד והצלחתי בעבודה
נתנה לי סיפוק מלא, גם חזרתי שוב לתנועת נוער, שוב לא הפרעתם
אותי מכך אם כי זוכר אני אותה שבת אחה"צ שבה אמא שכבה
לנוח אבא ישב לידה ואני נגשתי ניסיתי לומר שאני מצטרף לתנועה
המאוחדת, זוכר אני את תגובתה של אמא שלא הביע [הביעה] שביעות
רצון רבה. בתנועה שוב לא הייתי אותו זה שהיה בשומר הצעיר.
[עמוד 4]
חסר היה לי הבטחון העצמי והעמדה הבטוחה. לא רקדתי ולא
שמחתי הייתי רציני יותר ואולי הרבה מאד יותר מבני גילי. אך אט אט תפסתי
את מעמדי בתנועה הייתי במזכירות המחנה לאחר חדשים בתנועה
ואחר כן מחוסר מדריך הייתי מעביר פעולות לקבוצתי עצמה. בטחוני
גם כן חזר אלי במעט מעט, ויתכן שאותה שנה היתה נגמרת הרבה
יותר בטוב לולא החוק הקובע את גיל המינימום לניבחנים אכסטרניים [אקסטרניים].
לתשע עשרה, בסוף השנה יצאתי לצבא שלושת חדשי [חודשי] האימונים
היו בשבילי נסיון ראשון מחוץ לבית. ואם וגם בתנאים לא נוחים וקשים
של הצבא בכל זאת עברתי אותם בקלות רבה וגם ביססתי את עמדתי
בהכשרה. ברמת יוחנן הרגשתי עצמי נהדר. עם צאתי להדרכה נחשבתי
בין חברי בהכשרה כאחד המבוססים ביותר בתוכה כך שצאתי להדרכה לא
תערער את מצבי בה ויחסי אליה. וכנראה שצדקו. שנה אחרונה זו בחיי
למדתי הרבה בגרתי הרבה ונעשיתי אדם בפני עצמי. השקפות על
החיים נעשו ברורות יותר למדתי להכיר את הטפל בחיי העיר עם
כל הסואן, הענין [העניין] והשעשועים שבהם לאומת [לעומת] חיים קשים יותר אך
מוקדשים לאדיאל לרעיון מסוים למענו הקושי והמאבק נותנים
את התוכן לחיים. השתדלתי במידת האפשר להכיר אנשים לעמוד
על תכונותיהם ומנהגיהם כדי להכיר את תכונותי עצמי חסרונותי
ומעלותי.
כן, סקירה קצרה. כמה דקות כמה שורות בהן נכללות
[עמוד 5]
תשע עשרה שנים, מלאות ועמוסות שונות בהרבה מאלו של מרבית
בני הנוער הישראלי. והן הטביעו את חותמן עלי. הן שמתחו כאילו
מקף מפריד ביני לבין מרבית חברי אשר לעולם לא יוכלו לחתור
לנבכי חיי. לעומת זאת הרחיקוני כמה שנים קדימה להיות
בוגר מבני גילי להסתכל בהם כאדם מבוגר בידידיו הצעירים.
ועין בוחנת במהירות רבה את טיבם ואופים [ואופיים] של הסובבים אותי
לדעת אלו [אילו] מהם יעלו מעלה, אילו מהם יבחרו בדרך חיים
מסתגרת ביותר בתוך עצמם וכאלו אינם בולטים כלפי חוץ
אך תוכם נפש עשירה ועמוקה. ויש אשר הם שיטחיים
ופרימיטיביים ביותר ולא ירחיקו לכת. ויודע אני להעריך את
קרבת האדם. את ערך הספר, ומה הם הדברים שלעולם אינם
נלמדים מן הספר.
ודבר אחד למדתי יותר מכל והוא להעריך אתכם
הורי, את רצונכם העז לתת לי את כל אשר ביכולתכם
ובהבנתכם. ואם גם לא תמיד ידעתם לקלוע למטרה הרי
רצונכם היה תמיד טוב.
הארכתי מעט הפעם, ואין מטבעי לעשות כן ולא אמשיך
והנני מתנצל על שלא הגעתי השבת הביתה. נתכוונתי לעשות
כן אך לרגל עבודתי לא נתפניתי. אהיה בודאי בשבת
הבאה. אם תוכלו להזמין את ריביק ומשה אשמח.
שלום ונשיקות, שלכם מלאכי