מלאכי מתאר למשפחתו את נשף החנוכה שנחגג בארה"ב, את האווירה הישראלית ואת הדלקת הנרות והשירה
סיפור רקע
מלאכי משתתף בנשף חנוכה ומתאר את האולם, הלבוש והריקודים, ואת הסטודנטים הישראלים השוהים באמריקה. האווירה בנשף ישראלית מאוד: שירה בציבור, הדלקת נרות, שירי חנוכה בליווי אקורדיון וסופגניות. לשמחתו ולהפתעתו פגש מלאכי חברת ילדות, וקבע להיפגש שוב איתה ועם בעלה. הוא משתף את רותי בחוויה של פגישה עם ישראלים בנֵכר.
מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל "קולסו" בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד.
מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות", בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.
מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל "קולסו" בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד.
מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות", בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.
כתב היד
[עמוד 1]
רותי יקרה, בנות, הורים, ולכולם שלום אמיץ וחזק. מוצאי שבת 21.12.68
אגב היום בדיוק חודש מאז שיצאתי מהארץ, מצד אחד אני מתגעגע
מצד שני הזמן כאן עבר במהירות לא רגילה, אם גם החודשיים הבאים יעברו
במהירות כזו, האם יעברו במהירות כזו גם בבית? כך או כך הם יעברו.
היום שלחתי אליכם מכתב אחה"צ. נדמה לי שלא כתבתי תאריך, ועתה
אחר חצות הריני כותב שוב, יתכן שאשלח רק מחר מחרתיים.
ובכן הערב זכיתי לשתי חוויות האחת ביליתי בנשף חנוכה, והשניה פגשתי
כאן זוג ישראלים ולא סתם ישראלים אלה מקרית חיים ולא רק מהקיריה אלא בת כיתתי
בבית הספר. ובכן לא אקדים מאוחר למוקדם והרי הסיפור כולו.
ידענו מזה כמה ימים שיש כאן נשף חנוכה של סטודנטים ישראלים, לא ידענו
אם נלך לשם כי רובם בדרך כלל לא סטודנטים וביניהם הרבה יורדים.
בכל אפן בשמונה בערב התישבנו במכונית והפלגנו בברוד סטריט דרומה מעבר
למרכז העיר לאיזה מרכז קהילתי יהודי.
בכניסה קבלה את פננו כושית חביבה ואמרה לנו לעלות במעלית לקומה ג'.
כשהגענו כבר היה רבע לתשע, מוזיקה של תזמורת ריקודים בקעה מהאולם שהיה
כמעט ריק, קצת מקושט לחנוכה וישבו כבר כעשרים איש, כאשר על הבמה 4 ישראלים
בחולצות אדומות רקומות נושפים מגטרים ומתופפים ליד המיקרופונים.
בשורת הכסאות שגבה מופנה לכניסה הבחנתי במישהי הדומה מאד לאביטל (שילגי)
בראולפין, כשראיתי את צביקה בעלה הייתי משוכנע. רמזתי לו שישתוק נגשתי מאחוריה
כיסיתי ידי מונעות בעדה מלהפנות את הראש אמרתי לה "לעולם לא היית מעלה
בדעתך לפגוש אותי כאן" ומענין שלפי קולי היכירה אותי למרות שלא נתראנו
מזה שנים. כמובן שהיתה פגישה חמה מאד, הם נמצאים כאן כשנה וחצי
ומקודם היו בקנדה, צבי לומד באוניברסיטה, ואחד מהמארגנים של הסטודנטים
הישראלים כאן, ואילו אביטל עובדת כמורה בבית ספר עברי ע"ש "גרץ".
במשך כשעה התאספו כאן כ150 איש, רובם זוגות ישראליים, מיעוט
זוגות מעורבים וכמה נערות אמריקאיות יהודיות אשר היו קצת בארץ ומנסות
לשמור כאן על הקשר לישראל. בין היתר היה גם הקונסול הישראלי בפילדלפיה, ונספח
תרבותי. רב הזוגות צעירים בגיל העשרים- העשרים וחמש ומקצתם בין
השלושים לארבעים. הנערות במיטב האופנה האחרונה, מיני מיני, עם תחתוני
תחרה (כי כשרוקדים טוויסט רואים את כל הטוסיק), שמלות ברקמות זהב
או מבד רשת שקוף לגמרי, שער ארוך ובלונדיני עגילים, שפע של צבע
לאורך ורוחב הפרצוף. ויודעי דבר אומרים שזו אופנת תל-אביב המקדימה
בהרבה את פילדלפיה. למרות הלבוש המרשים המתאים למועדון לילה יקר
התנהל הערב על טהרת ערב קן בישראל בתוספת אמצעים טכניים.
לאחר שהתאספו כולם פסקה התזמורת מלהרעיש, צביקה הקרין את מילות
השירים הישראלים המוכרים והיפים והיתה שירה בציבור, ממש יפה, לאחר
מכן הדליקו וברכו על הנרות, שרו שירי חנוכה, בליווי אקורדיון, חילקו סופגניות
וקפה, לאחר מכן הופיע [הופיעה] הרביעיה הישראלית בכמה שירים משירי מלחמת ששת
[עמוד 2]
הימים, ואחר כך נוגנה מוזיקה לריקודים, בתחילה ריקודים סלוניים ולאחר
מכן סידרה ארוכה של ריקודים שראליים והורה שנמשכה כחצי שעה בהתלהבות
גדולה. בקיצור היה ערב ישראלי חביב מאד. רותי את זוכרת בודאי איך
הרגשנו כשראינו את אכסודוס בלונדון, זה מרגש מאד להתקל בחוויה ישראלית
בנכר. כמובן שנדברתי אם צביקה ואביטל להפגש אתם בדירתם ולהכיר
עוד כמה ישראלים הנימצאים כאן.
אם כן זהו בערך להערב ומחר אמשיך. לילה טוב ונשיקות,
שלכם מלאכי.
לסיגל ולורד החמודות
הרבה נשיקות.
כך נראה עץ אשוח של
חג המולד, העץ מקושט,
ועליו תולים את מתנות
החג לכל המשפחה.
שלום ולהתראות
אבא.
[ציור של העץ]
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
[עמוד 1]
רותי יקרה, בנות, הורים, ולכולם שלום אמיץ וחזק. מוצאי שבת 21.12.68
אגב היום בדיוק חודש מאז שיצאתי מהארץ, מצד אחד אני מתגעגע
מצד שני הזמן כאן עבר במהירות לא רגילה, אם גם החודשיים הבאים יעברו
במהירות כזו, האם יעברו במהירות כזו גם בבית? כך או כך הם יעברו.
היום שלחתי אליכם מכתב אחה"צ. נדמה לי שלא כתבתי תאריך, ועתה
אחר חצות הריני כותב שוב, יתכן שאשלח רק מחר מחרתיים.
ובכן הערב זכיתי לשתי חוויות האחת ביליתי בנשף חנוכה, והשניה פגשתי
כאן זוג ישראלים ולא סתם ישראלים אלה מקרית חיים ולא רק מהקיריה אלא בת כיתתי
בבית הספר. ובכן לא אקדים מאוחר למוקדם והרי הסיפור כולו.
ידענו מזה כמה ימים שיש כאן נשף חנוכה של סטודנטים ישראלים, לא ידענו
אם נלך לשם כי רובם בדרך כלל לא סטודנטים וביניהם הרבה יורדים.
בכל אפן בשמונה בערב התישבנו במכונית והפלגנו בברוד סטריט דרומה מעבר
למרכז העיר לאיזה מרכז קהילתי יהודי.
בכניסה קבלה את פננו כושית חביבה ואמרה לנו לעלות במעלית לקומה ג'.
כשהגענו כבר היה רבע לתשע, מוזיקה של תזמורת ריקודים בקעה מהאולם שהיה
כמעט ריק, קצת מקושט לחנוכה וישבו כבר כעשרים איש, כאשר על הבמה 4 ישראלים
בחולצות אדומות רקומות נושפים מגטרים ומתופפים ליד המיקרופונים.
בשורת הכסאות שגבה מופנה לכניסה הבחנתי במישהי הדומה מאד לאביטל (שילגי)
בראולפין, כשראיתי את צביקה בעלה הייתי משוכנע. רמזתי לו שישתוק נגשתי מאחוריה
כיסיתי ידי מונעות בעדה מלהפנות את הראש אמרתי לה "לעולם לא היית מעלה
בדעתך לפגוש אותי כאן" ומענין שלפי קולי היכירה אותי למרות שלא נתראנו
מזה שנים. כמובן שהיתה פגישה חמה מאד, הם נמצאים כאן כשנה וחצי
ומקודם היו בקנדה, צבי לומד באוניברסיטה, ואחד מהמארגנים של הסטודנטים
הישראלים כאן, ואילו אביטל עובדת כמורה בבית ספר עברי ע"ש "גרץ".
במשך כשעה התאספו כאן כ150 איש, רובם זוגות ישראליים, מיעוט
זוגות מעורבים וכמה נערות אמריקאיות יהודיות אשר היו קצת בארץ ומנסות
לשמור כאן על הקשר לישראל. בין היתר היה גם הקונסול הישראלי בפילדלפיה, ונספח
תרבותי. רב הזוגות צעירים בגיל העשרים- העשרים וחמש ומקצתם בין
השלושים לארבעים. הנערות במיטב האופנה האחרונה, מיני מיני, עם תחתוני
תחרה (כי כשרוקדים טוויסט רואים את כל הטוסיק), שמלות ברקמות זהב
או מבד רשת שקוף לגמרי, שער ארוך ובלונדיני עגילים, שפע של צבע
לאורך ורוחב הפרצוף. ויודעי דבר אומרים שזו אופנת תל-אביב המקדימה
בהרבה את פילדלפיה. למרות הלבוש המרשים המתאים למועדון לילה יקר
התנהל הערב על טהרת ערב קן בישראל בתוספת אמצעים טכניים.
לאחר שהתאספו כולם פסקה התזמורת מלהרעיש, צביקה הקרין את מילות
השירים הישראלים המוכרים והיפים והיתה שירה בציבור, ממש יפה, לאחר
מכן הדליקו וברכו על הנרות, שרו שירי חנוכה, בליווי אקורדיון, חילקו סופגניות
וקפה, לאחר מכן הופיע [הופיעה] הרביעיה הישראלית בכמה שירים משירי מלחמת ששת
[עמוד 2]
הימים, ואחר כך נוגנה מוזיקה לריקודים, בתחילה ריקודים סלוניים ולאחר
מכן סידרה ארוכה של ריקודים שראליים והורה שנמשכה כחצי שעה בהתלהבות
גדולה. בקיצור היה ערב ישראלי חביב מאד. רותי את זוכרת בודאי איך
הרגשנו כשראינו את אכסודוס בלונדון, זה מרגש מאד להתקל בחוויה ישראלית
בנכר. כמובן שנדברתי אם צביקה ואביטל להפגש אתם בדירתם ולהכיר
עוד כמה ישראלים הנימצאים כאן.
אם כן זהו בערך להערב ומחר אמשיך. לילה טוב ונשיקות,
שלכם מלאכי.
לסיגל ולורד החמודות
הרבה נשיקות.
כך נראה עץ אשוח של
חג המולד, העץ מקושט,
ועליו תולים את מתנות
החג לכל המשפחה.
שלום ולהתראות
אבא.
[ציור של העץ]
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?