פילדלפיה 29/11/68

[עמוד 1]
יקרים, הרבה שלומות ונשיקות.
אמנם אתמול כתבתי אליכם, ויתכן שמכתב זה לא ישלח
היום, בכל אפן כדי לא לעשות אי סדר בענינים החלטתי
לכתוב, (ואולי קצת מתגעגע).
אם כן, קודם כל שכחתי לכתוב לכם שאנו מקבלים כאן
בכל יום שני את העתונים של יום שישי מהארץ, כך שפחות
או יותר אנו מעודכנים.
אתמול בערב, כפי שכתבתי שאני מתעתד לעשות, ביליתי
עם הררי אצל משפ' גולדברג, היה שם גם גיסו מניו יורק,
רב רפורמי, שהיה מספר פעמים בארץ, אדם חביב מאד
ומדבר עברית במבטא די ישראלי, גם שני בנים שלו מדברים
קצת עברית, ואחד מהם מתכונן ללמוד בשנה הבאה
באוניברסיטה בארץ.
בלילה חזרנו שוב בכבישים שטופי האורות וכתובות
הניאון לדירה. עברנו בשכונות העשירות של העיר,
כבישים רחבים, עצים גבוהים כמעט לגמרי בשלכת,
וילות דו ותלת קומתיות עם כניסה למכוניות,
חלונות זכוכית גדולים ללא תריסים, ומתוכם משתקפים
סלונים גדולים בעלי רהוט כבד והמון מנורות עומדות
בעלות אהילים גדולים. שטיחים מקיר אל קיר, וילונות
בסגנון של לפני כמאה שנה. הבתים מבחוץ ומבפנים
על כל הפאר שבהם מזכירים את סרטי הוליווד, וכנראה
שזה לא רק בסרטים.
הבקר [הבוקר] הגיע דן וילנסקי ובילינו יחד כמעט
[עמוד 2]
כל היום, אם כי מעט מאד זמן נתאפשר לנו לשוחח לבדנו.
בקרנו בשני המפעלים שבפילדלפיה ובילינו ארוחת צהרים
שנמשכה כ-4 שעות עם שני הבעלים של החברה
שבהם אנו קשורים. לא הספקתי לדבר עם דן על ההתרשמות
שלי מהעבודה המוצעת לו אך הוא עשה רושם מצוין על
האמריקאים וגילה התענינות רבה מאד ויש לי רושם
שהוא יעבור אתנו.
זה עתה חזרתי לדירה ודן נסע עם מר רופא לשדה
התעופה כדי לחזור לפיטסבורג (טיסה של כ-45 דקות)
שעולה 41$ הלוך ושוב.
אצלם כולם חולים ולמזלו נמצאים עתה אצלם גם רחל
ורן, כך שרחל מטפלת בכלם. רן ביקש למסור לכולכם
ד"ש חמה.
רותי את זוכרת את הספר "כמעין המתגבר", על ארכיטקט
בשם (?) לא נזכר, אתמול ראיתי כאן בית כנסת
שהוא בנה בפילדלפיה והתחלתי להבין את מלא העצמה [העוצמה]
שבה מתוארות תכניותיו בספר.
לבית הכנסת צורה של – V הפוך או יותר
נכון קונוס המתנשא למרומים, בעל חמש צלעות,
כך שבמבט מלמעלה הוא נראה ככוכב, ובנוי מחומר
חצי שקוף כך שבלילה משתקף האור שבפנים
החוצה. ועם כמה שהבנין יוצא דופן, הוא נדיר
ביופיו. בבנינים הסמוכים יש מרכז קהילתי יהודי
וכן בית ספר של היהדות (פעמים [פעמיים] בשבוע אחה"צ,
והם לומדים ממש ברצינות).
[עמוד 3]
היום בצהרים אכלנו בין בין היתר שניצל ממוח. פעם אמא
היתה עושה בבית, אבל כבר שנים שלא אכלתי זאת
זה היה ממש נפלא, נמס בפה. אגב חלק מהיהודים האמריקאים
שומרים על כשרות בבית וקונים רק אכל כשר, אבל בחוץ
הם אכלים [אוכלים] הכל כך שלרוב הנשים הן המקופחות.
זה הכל להיום מחר נמשיך.

ובכן שוב שלום, עתה כבר יום ראשון בשעות אחה"צ
המאוחרות. אתמול בערב נסענו קצת מחוץ לעיר ונכנסנו
לאחת "המסעדות", קשה להחליט איך לקרא לזה בעברית אולי בר
לסופגניות. הסופגניות של חנוכה הפכו כאן לפולחן שלם
ויש כאן מקומות מיוחדים להכנת ואכילת סופגניות.
ובכן נכנסנו למקום כזה גדול ומפואר, מזנון ענקי,
ובו מאחורי הבר שורה עצומה של מכונות למשקאות קרים
וחמים, בהמשך ויטרינה מזכוכית ובה ספרתי 18 סוגים
שונים של סופגניות בעלות צורות שונות או מילויים
שונים, כמה מהסוגים הם בצורת כעכים אשר חצים
העליון טבול בשוקולד ועליו מפוזרים או קוקוס או אגוזים
ממנים [ממינים] שונים מחירי הסופגניות נעים בין 7 עד 10
סנט, היחידה, בערך כמו 7-10 אגורות בארץ. מזמינים
כמה + כוס קפה, או משקה אחר, והטעם – גן עדן. בחלק
האחורי מאחורי קיר זכוכית ישנה ברכה גדולה של שמן
ואליה וממנה נוסעות הסופגניות על גבי מסלולים נוסעים
ועוברות את כל תהליכי ההכנה, כשאין [איש] אינו נוגע בסופגניה.
באות לכאן המון עקרות בית וקונות סופגניות
[עמוד 4]
בתריסרים, 76 סנט לתריסר. אחר כך נסענו למגרש
מכירת מכוניות מחוץ לפילדלפיה, משם שלחתי את הגלויה
לצפריר, כמה עשרות אלפי מכוניות במגרשים רצופים, כאשר
יש מסלולי בדיקה מסלולי מכירה מסלולי קניה ומכווני תנועה
ומוסכים. זוהי חנות המכוניות הגדולה בעולם, משהו מרשים
מאד, מרב מבחר לא יכלנו להחליט שום דבר וחזרנו הביתה.
מאחר והיום יום ראשון נמצאות לרשותנו שתי מכוניות של המפעל,
והיום יצאתי לבדי לטיל בעיר במכונית, נסעתי לדרך
המרכזי, ומיד כשיצאתי מהאוטו התאספו סביבי כחמישה
שישה סנאים חמודים קטנים והתקרבו אלי שהואיל לתת
להם בוטנים, צילמתי אותם ואת העיצים בשלכת, ונסעתי
למוזיאום [למוזיאון] לאומנות, הוא קצת יותר גדול מאשר הלובר
אך מלבד הקומות של הציורים יותר קל להתרשם ממנו כי
כל קומה מהוה תקופה אחרת בערך 500 שנים, ובכל
קומה חדרים ומבנים אתנטיים שלמים שהובאו מכל העולם
החל יפן סין אסיה ארופה אפריקה ומאמריקה עצמה
כך שכל מבנה מראה את סגנון הבניה הרעפים הרצפות
הרהוט הקישוטים ודברי האומנות בצורה מרוכזת מאד,
כמו כן הרשימה אותי מאד האומנות המודרנית האמריקאית,
קצת קשה לתאר בכתב, והיה חשוך מדי מכדי לצלם וחבל,
אולי אתאר לכם בבית כשאחזור, אחר כך הסתובבתי קצת
בעיר יש כאן הרבה פסלים ומזרקות נהדרות, הצרה היא
שהכל נבלע ונראה כל כך קטן ליד מגרדי השחקים העצומים
אשר תופסים את כל מלא שדה הראיה. ירדתי ל"סקולקיל"
ריבר (שם אינדיני [אינדיאני]) אחד משני הנהרות ביניהם יושבת
[עמוד 5]
העיר, להסתכל קצת על הגשרים המצטלבים ותנועת
המכוניות העצומה. לאחר הבקר הבהיר התענן לקראת
הצהרים אך לא יורד גשם, אכלתי צהרים, ונסעתי לאיטי
דרך כמה משכונות העיר לדירה.
אגב כמה סיפורים בשבילך אליהו [אביה של אשתו רותי, שהיה נהג באגד] על התחבורה
הציבורית: מלבד התחתית והטרם [עוד סוג רכבת] שעדין נוסע בכמה
מרחובות העיר, יש כאן גם רכבת עילית שנוסעת
בקומה שניה מעל הכבישף וחברות חברות של אוטובוסים.
האוטובוסים נוסעים גם בתוך עיר וגם אל האזורים המרוחקים
יותר. בתוך העיר המחיר הוא אחיד, אפשר להכניס מטבע
לאוטומט ולקבל כרטיס, אפשר לשלם לנהג בעיה ולקבל
כרטיס, בשני המקרים יש להחזיר את הכרטיס לנהג
כשיורדים. אפשר להכנס ולהתישב ולשלם לנהג רק
כשיורדים, ואז אין צורך בכרטיס. באוטובוסים לרב
יותר ממחצית המקומות פנויים, אין לאוטובוס תחנות
מלבד ביציאה ממקום מסוים, ולפעמים גם בסוף הקו
האוטובוס אוסף בדרך כל מי שמרים יד, ועוצר להוריד
כל אחד בדיוק היכן שהוא צריך, אפילו עם [אם] הוא כבר עצר
30 מטר מקודם. כל האוטובוסים הם עם מזוג
אויר (זה יש גם בכל מכונית פרטית או משאית).
האוטובוס עוצר ומוריד אנשים לפני רמזור ועוצר את התנועה
במסלול שמאחוריו (לרב יש לפחות עוד שני מסלולים באותו הכוון.)
הוא לא נגש לשפת הכביש, כלומר למדרכה, אלא במסלול השני
מימין, המסלול הראשון מימין הוא לחניה. כל המקומות שאין
[עמוד 6]
בהם חניה ואפילו עצירה באמצע השבוע, מותר לעצור ולחנות
ביום א'. בכלל הנהיגה פה היא מאד פשוטה
לאמריקאים, לכל המכוניות כמעט מלבד ישנות מאד (דבר נדיר)
יש תיבת הילוכים אוטומטית. כל הכבישים ממוספרים בשיטה
מצוינת והשילוט הוא יוצא מהכלל, כמעט שאין תמרורים,
מלבד מליוני הרמזורים, ורב האיסורים הם בשלטים כתובים.
ללא אמריקאי שרגיל לתמרורים זה די קשה מכמה סיבות
א, אנחנו לא רגילים שהאיסור הוא בכתובת וחוסר התמרורים
קצת מסבך, ב. גם מי ששולט טוב באנגלית קשה לו
למצא בין כל מליוני הכתובות והפרסומות את השילוט
ששיך לתנועה, ג. אם צריך להגיע צפונה יש כל הסיכויים
שעליך לפנות דרומה או מזרחה כדי לעלות על הכביש
הנכון, לכן צריך לדעת את מספר הכביש, לשים לב
לשלט האומר באיזה מסלול להכנס, לשים לב מתי לפנות
מאותו מסלול לכביש צדדי המסתובב ועולה על גשר
או יורד מתחת לכבישים האחרים, עושה תפנית
עגולה גדולה ונכנס לכביש הנכון. הנהגים כאן מאד
אדיבים ותמיד מאפשרים להשתלב בתוך התנועה.
זהו בערך להיום, ועתה מה נשמע בבית, האם כולם
בריאים? איך הבנות? מה נשמע בלול? ובגינה?
איך את מסתדרת רותי? אגב סיגל בקשה ממני משהו
בנוסף למטריה ואיני מצליח להזכר, אנא כתבי לי.
ד"ש לכולם ונשיקות לך רותי, לורד סיגל להורים שלי ושלך
ולכל בני משפחת און. בתקוה שהזמן יחלוף מהר ונתראה
שוב בארץ,
שלכם באהבה מלאכי.