אוֹצָרוֹת
1969 07 בינואר

מלאכי נמצא זמן רב בדרכים במסגרת שליחות לארה"ב, לכן מתאר למשפחתו את הכבישים והמחלפים

מלאכי אלמוגי פילדלפיה פורסם על ידי נוי לאופר ישראלי

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

מלאכי אלמוגי שוהה בארצות הברית לצורכי עבודה. עם שני חברים הוא עובד שעות ארוכות במפעל בפורט וושינגטון שעות ומסיים את עבודתו לעיתים אחרי חצות. באחת מן הפעמים כשרצו לחזור לפילדלפיה נאלצו לנסוע בדרך חלופית. הוא מספר בפרוטרוט על המחלפים, הגשרים והכבישים.. מלאכי מוסיף במכתב זה מעט על עבודת המכונות שלשמה הגיע לארצות הברית. הוא משווה בין הפועל האמריקאי לפועל הישראלי. בסוף המכתב הוא מצרף ציור של מחלפי הכבישים, וכותב לבנותיו על השלג שנערם בחוץ ועל הצורך לגרד אותו משמשות המכוניות. מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל 'קולסו' בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו; להוריו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת 'כור תעשיות', בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש

מלאכי אלמוגי שוהה בארצות הברית לצורכי עבודה. עם שני חברים הוא עובד שעות ארוכות במפעל בפורט וושינגטון שעות ומסיים את עבודתו לעיתים אחרי חצות. באחת מן הפעמים כשרצו לחזור לפילדלפיה נאלצו לנסוע בדרך חלופית. הוא מספר בפרוטרוט על המחלפים, הגשרים והכבישים.. מלאכי מוסיף במכתב זה מעט על עבודת המכונות שלשמה הגיע לארצות הברית. הוא משווה בין הפועל האמריקאי לפועל הישראלי. בסוף המכתב הוא מצרף ציור של מחלפי הכבישים, וכותב לבנותיו על השלג שנערם בחוץ ועל הצורך לגרד אותו משמשות המכוניות. מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל 'קולסו' בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו; להוריו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת 'כור תעשיות', בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים.

כתב היד

עמוד 1/4

[עמוד 1]
לרותי יקירתי הורים ולכולם הרבה שלומות (חוץ מתמי ודינה) פילדלפיה, יום ג' 7.1.69
זה היום השני שאני עובד במפעל בפורט וושינגטון (כלומר הייתי כאן הרבה פעמים,
אבל עתה אני עובד כאן ברציפות), ומכיוון ששני הבחורים שלי, אריה ויוסף עובדים
גם הם כאן עכשיו ובמשמרת שניה כלומר מ4:30 עד 2:00 אחר חצות (4 ימים
בשבוע), אני נמצא כאן בשעות אלו אחרת אין להם תחבורה ולי זה ממילא לא משנה.
אתמול יצאתי מהמפעל בערב, ובחוץ היה די נעים, לא היתה רוח ולא היה קר.
כשיצאנו אחר כך שוב ב 2:00 אחר חצות היה לילה בהיר ולבן ומכוסה כולו
שלג בשכבה עבה, למרות שכבר לא ירד שלג באותה שעה הכל היה מכוסה
בשכבה של 15 ס"מ שלג, העצים הגגות והכבישים והאדמה, בקושי נתן [ניתן] היה
להבחין היכן עובר הכביש. יצאנו בנסיעה איטית וכשעלינו על דרך האכספרס
ראינו הובהובי אורות של משטרה. הם חסמו את הדרך ואמרו שמשאית גדולה
הפוכה על הכביש ואין מעבר. אם ברצוננו להגיע לפילדלפיה נחזור אחורנית
נרד לדרך ימנית, נסע עד לרמזור הראשון ונפנה שמאלה…
ירדנו מהדרך, אחרי כחצי שעה של נסיעה איטית בשלג הגענו לרמזורים,
לפי הכוון [הכיוון] זה לא נראה לנו הגיוני לפנות שמאלה, היינו בתוך עירה שקטה
וישנה, ולא יכולנו אפילו לאתר את שמה ולכן גם לא לדעת את מקומנו המדויק במפה.
פנינו ימינה ועלינו על ערוץ 152 עתה היה ברור לנו שאם נמשיך דרומה נגיע לערוץ
309 המוביל לפילדלפיה צפון.
הגענו לצומת, כל צומת יש לה 8 יציאות ו 8 כניסות (ראו ציור בסוף)
וכל השלטים מכוסים שלג ולא ניתן לקרוא מאומה, בקושי אפשר היה להבחין
בכניסות וביציאות בכביש עצמו, בקיצור אחרי שעלינו וירדנו מכביש
לכביש בסיבובים רחבים במשך כ 10 דקות והחלטנו שלא ברור לנו אפילו
מאיזה צד הגענו לא היתה בררה אלא לעצור (אסור) ולנגב את השלטים
אחרי שנסענו וניגבנו מספר שלטים מצאנו את היציאה ל 309 דרום
והתחלנו לסוע [לנסוע]. להפתעתנו הגדולה לאחר 5 דקות נסיעה נכנסנו לפרוורי העיר
אמנם כל השטח זרוע עירות [עיירות] אחת דבוקה לשניה, וקשה להבחין היכן מתחילה או
נגמרת העיר, אבל משראינו את קבוצת בניני המגורים העגולים של 24
קומות, הבנו שאנו נסענו בכבישים מקבילים ובכוון הנכון, בערך ב 3:30 היינו
בבית והלכנו לישון. מענין שלמרות ההסתבכות, הלילה היה כל כך יפה
והיה כל כך נעים בחוץ שלכולנו היה מצב רוח טוב וממש נהננו מהנסיעה.
הבקר קמתי ב-11 התלבשתי וקראתי לאריה שיצא אתי החוצה לצלם אותי
בסרט איך אני מגרד במכשיר מיוחד את השלג שהצטבר על שמשות
המכונית (בהמשך הלילה ירד שוב שלג) אך מכיוון שעל המכונית שלנו לא היה הרבה
שלג גרדתי את המכונית שלפניה (זה יראה יותר טוב בסרט). אחר כך
נסעתי קצת אל מחוץ לעיר לבתי המסחר הגדולים לקנות מעטפות לפתוח
וכל מיני שמונצס. ועתה אני שוב כאן במפעל.
יש כאן כמה דברים שפשוט משגעים אותי, לדוגמא לסדר כאן אינסטלציה
[עמוד 2]
חשמלית במפעל זה ענין של כמה דקות. יש כאן צינורות מוכנים שצד אחד
קצת פתוח [במקור: ציור של צינור] אורך כל צינור כ 3 מטר, בפנים יש לו 2 פסי נחושת פתוחים
ומבודדים בקרמיקה ובקצה אחד יש לו שקע ובשני תקע, מחברים צינור לצינור
לפי האורך ותולים אותו על הקיר או בשרשראות לקונסטרוקציה של הגג. אחר כך
לוקחים שקעים מכניסים אותם בחריץ ומסובבים חצי סיבוב והם מתישבים בתוך
הצינור כשהמגעים נוגעים בפסי הנחושת אפשר להכניס כמה שקעים שרוצים
ובכל מרחק שרוצים. עתה לא נשאר אלא להתחבר עם תקע וחוט למכונה והענין
גמור. הבחורים שלי לומדים להפעיל מכונה הנקראת N.C Machin Center.
כלומר מרכז מכונות בפיקוח מִסְפָּרִים, זו מכונה שמכרסמת, קודחת חורטת
ועושה הכל בעצמה. היא מופעלת ע"י תכנית מובנה מראש המנוקבת על גבי סרט
ניר או על טֵיְפּ מגנטי. היא קודחת חור מתרוממת זזה ושוב קודחת. מכרסמת
חלק לצורה מסוימת בעצמה, המפעיל רק צריך לצפון את החלק במקום הנכון
על בסיס המכונה. להכניס את הסרט המתאים לראש הקורא, להכניס את המקדחים
הנכונים או הכרסומים הנכונים במקום וללחוץ על כפתור, כל היתר נעשה לבד.
בצמוד למכונות ישנה מכונת כתיבה שמדפיסים בה את תכנית העבודה במילים
ובמספרים ומלבד ההדפסה המכונה כבר מנקבת את הסרט בהתאם.
למעשה להפעלת המכונה מספיק פועל פרימיטיבי למדי, אך כל מספר מכונות
דורשות מתכנת לתכנון הסרטים, הוא כותב על ניר רגיל ובחורה מתקתקת
את התכנית במכונת הכתיבה.
כשאני משווה את הפועל האמריקאי לישראלי אני מגיע למסקנה שהישראלי יותר
בעל מקצוע, עובד הרבה יותר קשה (נכון הוא עושה יותר הפסקות למנוחה, אבל
הוא זקוק להן), הפועל כאן ליד מכונה כזו יושב רב הזמן, מביא לו קפה ושותה
ויכל לדבר עם פועלים אחרים תוך כדי שהמכונה עובדת. פשוט יש לו תנאים
אחרים לגמרי. בת[נ]אים כאלה ברור גם שאין כל טעם לשכר עידוד, אין כל צורך
לעודד את המכונה. גם לא פלא שכאן נקי במפעלים. ליד כל מכונה צינור
לשאיבת השבבים, אחת ליום עובר פועל עם שואב אבק ענקי ושואב כל גרגיר
מהריצפה אחריו עובר פועל שני עם מכונה שרוחצת את הרצפה במברשות
מסתובבות ושואבת את המים. בכל מחלקה נמצאים אוטומטים לסיגריות, קפה
משקאות קרים, עוגיות, וסנביצים [סנדוויצים] כך שאם פועל רוצה משהו הוא לא טורח
ללכת רחוק, והוא עושה זאת תוך כדי עבודת המכונה. כשעובדים בציוד
כזה לא פלא שהחלקים יוצאים זהים ומדויקים, והמכונות שמורכבות מהם הן
טובות.
אני מבין שאני מתחיל לשעמם אותכם עם סיפורים על התעשייה האמריקאית
ולכן מספיק להפעם.
שלום ונשיקות
שלכם מלאכי.
נ.ב. יום רביעי בבקר: רותי קבלתי מכבתך מיום
4/1/69 אחרי ביקורו של הררי. אני אהיה בבית בזמן, יכל להיות שלא יצא כלום מהתבנית
כך שאל תיבני מגדלים באוויר עדין. שלך מלאכי.
[עמוד 3]
[התייחסות לשרטוט הצומת]
כך נראית צומת של שני עורקי תנועה
אמריקאים כשבמרכז כביש עובר
מעל כביש הגשר. מכיוון ששני המסלולים
בכל כביש נפרדים גם כשרוצים
לפנות שמאלה פונים ימינה במעגל
שאחרי הצומת.
אני מקווה שזה פחות או יותר ברור.

-שרטוט הצומת-
[עמוד 4]
[כמה משפטים באותיות דפוס מנוקדות המיועדים לבנות]
לסיגל ולורד החמודות שלום ונשיקות
הלילה שוב ירד כאן הרבה שלג
ובבקר הכל היה לבן. ילדים החליקו
במגררות במורד הרחוב.
גם האוטו שלי היה מכוסה בשלג
ובבקר היתי [הייתי] צריך לגרד ממנו את
השלג כדי שאוכל לסוע בו לעבודה.
סיגל, אמא כתבה לי שאת מכינה
יפה שעורים ושמחתי מאד. אמא גם
כתבה לי שורד אוהבת ללכת לגן,
ואני מאד שמח שאתן ילדות
חמודות. יש לי איתי תמונות שלכן
ואני מראה לכל האנשים שאני מכיר
כאן, איזה בנות נחמדות יש לי.
שלכן אבא

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: פילדלפיה
תאריך: 07.01.1969

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

[עמוד 1]
לרותי יקירתי הורים ולכולם הרבה שלומות (חוץ מתמי ודינה) פילדלפיה, יום ג' 7.1.69
זה היום השני שאני עובד במפעל בפורט וושינגטון (כלומר הייתי כאן הרבה פעמים,
אבל עתה אני עובד כאן ברציפות), ומכיוון ששני הבחורים שלי, אריה ויוסף עובדים
גם הם כאן עכשיו ובמשמרת שניה כלומר מ4:30 עד 2:00 אחר חצות (4 ימים
בשבוע), אני נמצא כאן בשעות אלו אחרת אין להם תחבורה ולי זה ממילא לא משנה.
אתמול יצאתי מהמפעל בערב, ובחוץ היה די נעים, לא היתה רוח ולא היה קר.
כשיצאנו אחר כך שוב ב 2:00 אחר חצות היה לילה בהיר ולבן ומכוסה כולו
שלג בשכבה עבה, למרות שכבר לא ירד שלג באותה שעה הכל היה מכוסה
בשכבה של 15 ס"מ שלג, העצים הגגות והכבישים והאדמה, בקושי נתן [ניתן] היה
להבחין היכן עובר הכביש. יצאנו בנסיעה איטית וכשעלינו על דרך האכספרס
ראינו הובהובי אורות של משטרה. הם חסמו את הדרך ואמרו שמשאית גדולה
הפוכה על הכביש ואין מעבר. אם ברצוננו להגיע לפילדלפיה נחזור אחורנית
נרד לדרך ימנית, נסע עד לרמזור הראשון ונפנה שמאלה…
ירדנו מהדרך, אחרי כחצי שעה של נסיעה איטית בשלג הגענו לרמזורים,
לפי הכוון [הכיוון] זה לא נראה לנו הגיוני לפנות שמאלה, היינו בתוך עירה שקטה
וישנה, ולא יכולנו אפילו לאתר את שמה ולכן גם לא לדעת את מקומנו המדויק במפה.
פנינו ימינה ועלינו על ערוץ 152 עתה היה ברור לנו שאם נמשיך דרומה נגיע לערוץ
309 המוביל לפילדלפיה צפון.
הגענו לצומת, כל צומת יש לה 8 יציאות ו 8 כניסות (ראו ציור בסוף)
וכל השלטים מכוסים שלג ולא ניתן לקרוא מאומה, בקושי אפשר היה להבחין
בכניסות וביציאות בכביש עצמו, בקיצור אחרי שעלינו וירדנו מכביש
לכביש בסיבובים רחבים במשך כ 10 דקות והחלטנו שלא ברור לנו אפילו
מאיזה צד הגענו לא היתה בררה אלא לעצור (אסור) ולנגב את השלטים
אחרי שנסענו וניגבנו מספר שלטים מצאנו את היציאה ל 309 דרום
והתחלנו לסוע [לנסוע]. להפתעתנו הגדולה לאחר 5 דקות נסיעה נכנסנו לפרוורי העיר
אמנם כל השטח זרוע עירות [עיירות] אחת דבוקה לשניה, וקשה להבחין היכן מתחילה או
נגמרת העיר, אבל משראינו את קבוצת בניני המגורים העגולים של 24
קומות, הבנו שאנו נסענו בכבישים מקבילים ובכוון הנכון, בערך ב 3:30 היינו
בבית והלכנו לישון. מענין שלמרות ההסתבכות, הלילה היה כל כך יפה
והיה כל כך נעים בחוץ שלכולנו היה מצב רוח טוב וממש נהננו מהנסיעה.
הבקר קמתי ב-11 התלבשתי וקראתי לאריה שיצא אתי החוצה לצלם אותי
בסרט איך אני מגרד במכשיר מיוחד את השלג שהצטבר על שמשות
המכונית (בהמשך הלילה ירד שוב שלג) אך מכיוון שעל המכונית שלנו לא היה הרבה
שלג גרדתי את המכונית שלפניה (זה יראה יותר טוב בסרט). אחר כך
נסעתי קצת אל מחוץ לעיר לבתי המסחר הגדולים לקנות מעטפות לפתוח
וכל מיני שמונצס. ועתה אני שוב כאן במפעל.
יש כאן כמה דברים שפשוט משגעים אותי, לדוגמא לסדר כאן אינסטלציה
[עמוד 2]
חשמלית במפעל זה ענין של כמה דקות. יש כאן צינורות מוכנים שצד אחד
קצת פתוח [במקור: ציור של צינור] אורך כל צינור כ 3 מטר, בפנים יש לו 2 פסי נחושת פתוחים
ומבודדים בקרמיקה ובקצה אחד יש לו שקע ובשני תקע, מחברים צינור לצינור
לפי האורך ותולים אותו על הקיר או בשרשראות לקונסטרוקציה של הגג. אחר כך
לוקחים שקעים מכניסים אותם בחריץ ומסובבים חצי סיבוב והם מתישבים בתוך
הצינור כשהמגעים נוגעים בפסי הנחושת אפשר להכניס כמה שקעים שרוצים
ובכל מרחק שרוצים. עתה לא נשאר אלא להתחבר עם תקע וחוט למכונה והענין
גמור. הבחורים שלי לומדים להפעיל מכונה הנקראת N.C Machin Center.
כלומר מרכז מכונות בפיקוח מִסְפָּרִים, זו מכונה שמכרסמת, קודחת חורטת
ועושה הכל בעצמה. היא מופעלת ע"י תכנית מובנה מראש המנוקבת על גבי סרט
ניר או על טֵיְפּ מגנטי. היא קודחת חור מתרוממת זזה ושוב קודחת. מכרסמת
חלק לצורה מסוימת בעצמה, המפעיל רק צריך לצפון את החלק במקום הנכון
על בסיס המכונה. להכניס את הסרט המתאים לראש הקורא, להכניס את המקדחים
הנכונים או הכרסומים הנכונים במקום וללחוץ על כפתור, כל היתר נעשה לבד.
בצמוד למכונות ישנה מכונת כתיבה שמדפיסים בה את תכנית העבודה במילים
ובמספרים ומלבד ההדפסה המכונה כבר מנקבת את הסרט בהתאם.
למעשה להפעלת המכונה מספיק פועל פרימיטיבי למדי, אך כל מספר מכונות
דורשות מתכנת לתכנון הסרטים, הוא כותב על ניר רגיל ובחורה מתקתקת
את התכנית במכונת הכתיבה.
כשאני משווה את הפועל האמריקאי לישראלי אני מגיע למסקנה שהישראלי יותר
בעל מקצוע, עובד הרבה יותר קשה (נכון הוא עושה יותר הפסקות למנוחה, אבל
הוא זקוק להן), הפועל כאן ליד מכונה כזו יושב רב הזמן, מביא לו קפה ושותה
ויכל לדבר עם פועלים אחרים תוך כדי שהמכונה עובדת. פשוט יש לו תנאים
אחרים לגמרי. בת[נ]אים כאלה ברור גם שאין כל טעם לשכר עידוד, אין כל צורך
לעודד את המכונה. גם לא פלא שכאן נקי במפעלים. ליד כל מכונה צינור
לשאיבת השבבים, אחת ליום עובר פועל עם שואב אבק ענקי ושואב כל גרגיר
מהריצפה אחריו עובר פועל שני עם מכונה שרוחצת את הרצפה במברשות
מסתובבות ושואבת את המים. בכל מחלקה נמצאים אוטומטים לסיגריות, קפה
משקאות קרים, עוגיות, וסנביצים [סנדוויצים] כך שאם פועל רוצה משהו הוא לא טורח
ללכת רחוק, והוא עושה זאת תוך כדי עבודת המכונה. כשעובדים בציוד
כזה לא פלא שהחלקים יוצאים זהים ומדויקים, והמכונות שמורכבות מהם הן
טובות.
אני מבין שאני מתחיל לשעמם אותכם עם סיפורים על התעשייה האמריקאית
ולכן מספיק להפעם.
שלום ונשיקות
שלכם מלאכי.
נ.ב. יום רביעי בבקר: רותי קבלתי מכבתך מיום
4/1/69 אחרי ביקורו של הררי. אני אהיה בבית בזמן, יכל להיות שלא יצא כלום מהתבנית
כך שאל תיבני מגדלים באוויר עדין. שלך מלאכי.
[עמוד 3]
[התייחסות לשרטוט הצומת]
כך נראית צומת של שני עורקי תנועה
אמריקאים כשבמרכז כביש עובר
מעל כביש הגשר. מכיוון ששני המסלולים
בכל כביש נפרדים גם כשרוצים
לפנות שמאלה פונים ימינה במעגל
שאחרי הצומת.
אני מקווה שזה פחות או יותר ברור.

-שרטוט הצומת-
[עמוד 4]
[כמה משפטים באותיות דפוס מנוקדות המיועדים לבנות]
לסיגל ולורד החמודות שלום ונשיקות
הלילה שוב ירד כאן הרבה שלג
ובבקר הכל היה לבן. ילדים החליקו
במגררות במורד הרחוב.
גם האוטו שלי היה מכוסה בשלג
ובבקר היתי [הייתי] צריך לגרד ממנו את
השלג כדי שאוכל לסוע בו לעבודה.
סיגל, אמא כתבה לי שאת מכינה
יפה שעורים ושמחתי מאד. אמא גם
כתבה לי שורד אוהבת ללכת לגן,
ואני מאד שמח שאתן ילדות
חמודות. יש לי איתי תמונות שלכן
ואני מראה לכל האנשים שאני מכיר
כאן, איזה בנות נחמדות יש לי.
שלכן אבא

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: אי שם
תאריך: 1967-06-18

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות