אי-שם 8.8.63

[עמוד 1]
לרותי וסיגל הרבה נשיקות,
משאית אחר משאית פולטת צרור גברים צעירים
וחסונים, רובם שחומים מעבודת השדה, ליד פתח אהל [אוהל]
מצטבר תור, כל אחד מקבל את ציודו האישי ונבלע
עם הצרור על הגבעה החשופה. אחד אחד קמים
אהלי [אוהלי] סירים [סיירים] קטנים והופכים למחנה מאוכלס, אחד אחד
פושטים את בגדיהם ולובשים את מדי הצבא. וכל השמות
הופכים לחילים [לחיילים], חילים וחברים וותיקים. לוחצים ידיים
והשיחה קולחת. מה עשו במשך השנה למן שרות
המלואים הקודם, מה שלומו של פלוני ומעשיו של אלמוני.
אנו שרועים בצילו של האהל [האוהל] הקטן הלוהט בשמש
וממתינים ליציאה לאימונים.
משונה – אולם יש משהו מיוחד באהל זה, מן הרגשה
שחזרנו הביתה לאחר תקופה ארוכה של העדרות.
ואכן מידי שנה חוזר אוהל זה להיות ביתנו לתקופה
מסוימת, וכאשר אנו מטפסים במעלה השבילים בהר
ואנו עייפים מאד, כל רצוננו אינו אלא לחזור הביתה-
לאהל [לאוהל].
שמש לוהט [לוהטת], חגור מעיק וכובעי פלדה, הידים [הידיים] אוחזות
במד הקידוח, הסלע קשה אך אינו מעז להתמרד לפעימותיו
של האיזמל והחור הולך ומעמיק. עוד כמה דקות
ולתוכו יושחל פתיל וחומר נפץ. ידים [ידיים] אמונות יפעילו
את המטען ולקול רעם אדיר ותמרות עשן תיקרה
בסלע עמדה חצובה. ואחריה עוד אחת ועוד אחת.
נמתחים גדרות תיל ומוטמנים המוקשים שורות שורות,
העבודה שקטה ומתוחה הנפצים דרוכים ויש להזהר [להיזהר]
]עמוד 2]
איך אומרים אצלנו – חבלן יכול לטעות רק פעם אחת…
מהגבעה המרוחקת כבר נשמע טרטור מכונות
היריה [הירייה], צרורות העוזים ורעם פגזי המרגמות
בקול רעש גדול מתקדמים הטנקים לעבר היעד.
עם ערב באותה הפסקה שבין אימוני היום
לאמוני הלילה, מהבהבת המדורה ועליה פינג'ן הקפה
כששירי פלמ"ח בוקעים בקולות נמוכים ורגועים, אי משם
הגיע אבטיח ונפרש לפרוסות, השירה דועכת והשיחה
חוזרת לנושא הצבאי הוותיק ביותר – המין היפה.
בקר [בוקר], מסטינג מלא מים, שבר ראי, יושבים על
הקרקע ומתגלחים, מנקים את הנשק ועומדים בתור לאכל [לאוכל]
שקשוק המסטינגים הופך לתרועת רעב למראה הסירים
המהבילים, מפוזרים בשטח בסביבות המטבח בישיבה
מזרחית אוכלים החברה את ארוחתם, הברזים
מכזיבים ויבשים וכלים ינוקו, אולי לפני הארוחה הבאה.
שורות שורות וטורים טורים יורדים שוב במורד
הגבעה ליציאה לאמונים של יום חדש.
וכך, באותן השעות המעטות בהן אין פקודות
ואין תרגילים, אותן השעות השקטות של הלילה בהן
מותר למוח לשוטט בעצמו בין מחשבותיו הוא מורד בסביבה
ומזכיר בית חם וטוב. אשה [אשה] אוהבת ויצור זערורי ועדין
שברירי וקטן ומתוק עד לשגעון. והדמיות [והדמויות] צפות ועולות
ועיתן [ואיתן] הגעגועים. לו רק יכולתי לראותכן עתה ולו רק
לרגע אחד, לאמץ אל ליבי ולשוב אל אהלי הקטן לנוח
לקראת יום המחר.
שלכן אבא.