אוֹצָרוֹת
1948 09 בספטמבר

מלכה כותבת לברץ מאיטליה על החזרה הצפויה לארץ ישראל, על הציפיות ועל החששות

מלכה סלבינו, איטליה

כתב היד

2 עמודי מכתב

סיפור רקע

מכתב שנשלח ליוסף ברץ מבית עליית הנוער בסלבינו שבאיטליה. יוסף ברץ היה ממקימי קיבוץ דגניה וממייסדי ההסתדרות.

מכתב שנשלח ליוסף ברץ מבית עליית הנוער בסלבינו שבאיטליה. יוסף ברץ היה ממקימי קיבוץ דגניה וממייסדי ההסתדרות.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

בית עלית הנוער סלבינו (איטליה)
Beit – ALLIAT – HANOAR
SELVINO (Italia)

Selvino, li

סלבינו יום 9.9.1948
יוסף חביבי!
בשמחה ממש, וּבהתרגשוּת קראתי את מכתבך. יש מי שנזכר בי פעמים ויש לוֹ הרצוֹן גם לכתוֹב מכתב, הרי זה סימן טוֹב. בדרך כלל אינני מרגישה את עצמי נשכחת. משפחתי הגדולה ממטירה עלי מכתבים בלי סוף. גם אינני מרגישה בדידוּת. יש כאן חוּג אנשים, מישה ז יהוּדית ועֹד, ואפשר להסתדר איך שהוּא. אין כך זמן ליחסים חברתיים. העבודה רבה וּבולעת את כֹל הזן. בפרט עבודתי שהיא "שחורה", טכנית יוֹתר. כתבתי פעם לשמוּאל ב. שאני חושבת שהנני במקומי הנכוֹן כאן. לפעמים קשה, וכאשר לפעמים קל קצת יותר, הרי מיד יש מוּסר כליוֹת על הקל יותר. הקשה מרוּבה על הקל. אך בדרך כלל לא נוֹרע. הקושי הגדול הוּא בדאגה התמידית לכם שם. את אשר קרה בדגניה ב' ובדגניה א עֹד לא איכלתי לגמרי. אני עוֹד מעלה גירה ביום וּבלילה, ואינני נרגעת. בטוּחני כי מבין אתה לרוּחי.....
לא אילֵל אם כן. אנו כאן כנראה מסימים את עבודתנוּ. כֹל הבית עולה בקרוֹב ארצה, על ילדיו ועל עובדיו. כמוּבן שגם אני חושבת לשוּב הביתה. אמנם זה רק החוֹדש העשירי שאני כאן, אך לדעתי מספיק. בפרט שאין כאן כרגע עבודה רבה. הכֹל הולך וּמתרוֹקן. אנוּ חרדים לקבלת הילדים בארץ וּלקליטתם. היינוּ רוצים שהפעם יהיה יותר טוֹב מאשר בפעמים הקודמוֹת ביחס לסידוּר הילדים במשקים שלנוּ. שלא יצטרכוּ לנדוֹד או לחכוֹת זמן רב בבתי עולים. כֹל העולם "שלכם", עולם המדינה שלנוּ, מוּזר לנוּ ובילתי מוּסג בדמיוֹן אפילוּ. אנוּ נוסעים כאילו לפְלנֶטה חדשה. מוּזר. במשך זמן כֹה קצר, וכֹה הרבה התרחש. הקשרים עם הארץ והאינפורמציה מהתנוּעה וּמהמפלגה הם בסדר. הדבר הזה חשוּב עד מאֹד. רק כעת מרגישה אני בזה. החדשים בהם נפסק הקשר איתכם, היוּ איוּמים.
לי לעצמי אין נחת ממשפחתי בארץ. גיסי, בעלה של נטע, נפצע עוֹד בהפצצת כח אליעזר בן יהוּדה. אחי העובד בתנוּבה בירוּשלים, נפצע קשה ברגל ושוֹכב עדיים ולא ידוּע מה יהיה עם רגלוֹ. אחוֹתי בחדרה חלתה בטיפוּס בזמן האחרוֹן, סיכוּם די יפה. בקיצוּר יוסף, תמיד מלוה אותי מוּסר כליוֹת, על כי אני בארץ שקטה, על כי אני בארץ יפה, על כי אתם שם סובלים ממש ועֹד ועֹד. בקרוֹב תחלוף הרגשה זוּ, אשוּב הביתה. אחיה חיים נורמליים. כי אלה כאן, אינם חיים נורמלים. זה דבר מה זמני, עראי.
מקוה להתראוֹת בקרוֹב. לפעמים אני מאמינה בזה. תמיד נדמה לי שדבר מה לא טוֹב צריך לקרוֹת. שלום רב לך. שנה טוֹבה
בידידוּת
מלכה 

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלכה
מיקום: סלבינו, איטליה
תאריך: 09.09.1948

מקבל/ת המכתב

שם: יוסף ברץ
מיקום: דגניה

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

בית עלית הנוער סלבינו (איטליה)
Beit – ALLIAT – HANOAR
SELVINO (Italia)

Selvino, li

סלבינו יום 9.9.1948
יוסף חביבי!
בשמחה ממש, וּבהתרגשוּת קראתי את מכתבך. יש מי שנזכר בי פעמים ויש לוֹ הרצוֹן גם לכתוֹב מכתב, הרי זה סימן טוֹב. בדרך כלל אינני מרגישה את עצמי נשכחת. משפחתי הגדולה ממטירה עלי מכתבים בלי סוף. גם אינני מרגישה בדידוּת. יש כאן חוּג אנשים, מישה ז יהוּדית ועֹד, ואפשר להסתדר איך שהוּא. אין כך זמן ליחסים חברתיים. העבודה רבה וּבולעת את כֹל הזן. בפרט עבודתי שהיא "שחורה", טכנית יוֹתר. כתבתי פעם לשמוּאל ב. שאני חושבת שהנני במקומי הנכוֹן כאן. לפעמים קשה, וכאשר לפעמים קל קצת יותר, הרי מיד יש מוּסר כליוֹת על הקל יותר. הקשה מרוּבה על הקל. אך בדרך כלל לא נוֹרע. הקושי הגדול הוּא בדאגה התמידית לכם שם. את אשר קרה בדגניה ב' ובדגניה א עֹד לא איכלתי לגמרי. אני עוֹד מעלה גירה ביום וּבלילה, ואינני נרגעת. בטוּחני כי מבין אתה לרוּחי.....
לא אילֵל אם כן. אנו כאן כנראה מסימים את עבודתנוּ. כֹל הבית עולה בקרוֹב ארצה, על ילדיו ועל עובדיו. כמוּבן שגם אני חושבת לשוּב הביתה. אמנם זה רק החוֹדש העשירי שאני כאן, אך לדעתי מספיק. בפרט שאין כאן כרגע עבודה רבה. הכֹל הולך וּמתרוֹקן. אנוּ חרדים לקבלת הילדים בארץ וּלקליטתם. היינוּ רוצים שהפעם יהיה יותר טוֹב מאשר בפעמים הקודמוֹת ביחס לסידוּר הילדים במשקים שלנוּ. שלא יצטרכוּ לנדוֹד או לחכוֹת זמן רב בבתי עולים. כֹל העולם "שלכם", עולם המדינה שלנוּ, מוּזר לנוּ ובילתי מוּסג בדמיוֹן אפילוּ. אנוּ נוסעים כאילו לפְלנֶטה חדשה. מוּזר. במשך זמן כֹה קצר, וכֹה הרבה התרחש. הקשרים עם הארץ והאינפורמציה מהתנוּעה וּמהמפלגה הם בסדר. הדבר הזה חשוּב עד מאֹד. רק כעת מרגישה אני בזה. החדשים בהם נפסק הקשר איתכם, היוּ איוּמים.
לי לעצמי אין נחת ממשפחתי בארץ. גיסי, בעלה של נטע, נפצע עוֹד בהפצצת כח אליעזר בן יהוּדה. אחי העובד בתנוּבה בירוּשלים, נפצע קשה ברגל ושוֹכב עדיים ולא ידוּע מה יהיה עם רגלוֹ. אחוֹתי בחדרה חלתה בטיפוּס בזמן האחרוֹן, סיכוּם די יפה. בקיצוּר יוסף, תמיד מלוה אותי מוּסר כליוֹת, על כי אני בארץ שקטה, על כי אני בארץ יפה, על כי אתם שם סובלים ממש ועֹד ועֹד. בקרוֹב תחלוף הרגשה זוּ, אשוּב הביתה. אחיה חיים נורמליים. כי אלה כאן, אינם חיים נורמלים. זה דבר מה זמני, עראי.
מקוה להתראוֹת בקרוֹב. לפעמים אני מאמינה בזה. תמיד נדמה לי שדבר מה לא טוֹב צריך לקרוֹת. שלום רב לך. שנה טוֹבה
בידידוּת
מלכה 

עמוד 1/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: יוסף ברץ
מיקום: דגניה

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות