אוֹצָרוֹת
1973 14 בנובמבר

מלכה מספרת לאחיה, אשר בחזית, על מצבה של העיר רמלה בזמן המלחמה

מלכה חכמון רמלה פורסם על ידי מערכת אוצרות
אשר חכמון ליד שלט זיכרון לנופלים

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

מלכה חכמון כותבת לאחיה החייל אשר, המשרת בסיני. היא מתארת את העיר רמלה ריקה ואת השעמום ומספרת על ביקורים של חברים. היא מתארת את געגועי המשפחה ובייחוד את הדאגה של האם הבוכה מאכזבה על שאשר לא הגיע לשבת כמו מגויסים אחרים בעיר. בסוף המכתב מלכה שואלת את אשר אם הוא מפחד או חושש מן העתיד וכיצד הוא מרגיש להיות במלחמה בגיל צעיר כל כך. מלכה גם מבקשת לדעת איך המתח משפיע על מצב הרוח. הוריו של אשר חכמון עלו לישראל מלוב בשנת 1949 והתיישבו ברמלה. לאשר, שנולד ב-3.8.1954, היו שמונה אחים ואחיות, והוא היה החייל הראשון במשפחה. כמה מאחיו היו ילדים בזמן המלחמה. אשר בן ה־19 התגייס לגדוד 202 בחטיבת הצנחנים ושירת בפלוגה ד'. בעיצומה של תפילת יום הכיפורים בשנת 1973, נקרא אשר למלחמה הישר מבית הכנסת ונשלח אל החזית המצרית, שם לחם מול חיילי

מלכה חכמון כותבת לאחיה החייל אשר, המשרת בסיני. היא מתארת את העיר רמלה ריקה ואת השעמום ומספרת על ביקורים של חברים. היא מתארת את געגועי המשפחה ובייחוד את הדאגה של האם הבוכה מאכזבה על שאשר לא הגיע לשבת כמו מגויסים אחרים בעיר. בסוף המכתב מלכה שואלת את אשר אם הוא מפחד או חושש מן העתיד וכיצד הוא מרגיש להיות במלחמה בגיל צעיר כל כך. מלכה גם מבקשת לדעת איך המתח משפיע על מצב הרוח. הוריו של אשר חכמון עלו לישראל מלוב בשנת 1949 והתיישבו ברמלה. לאשר, שנולד ב-3.8.1954, היו שמונה אחים ואחיות, והוא היה החייל הראשון במשפחה. כמה מאחיו היו ילדים בזמן המלחמה. אשר בן ה־19 התגייס לגדוד 202 בחטיבת הצנחנים ושירת בפלוגה ד'. בעיצומה של תפילת יום הכיפורים בשנת 1973, נקרא אשר למלחמה הישר מבית הכנסת ונשלח אל החזית המצרית, שם לחם מול חיילי קומנדו סודנים. לאחר מכן חצה הגדוד את התעלה והתמקם ליד העיר סואץ. בני משפחתו האוהבים: מלכה, יוסי, פנינה, שרה, דובי, איציק וכמובן האב משה, הרבו לשלוח לו מכתבים.

כתב היד

עמוד 1/2

14.11.73

[עמ' 1]
לאשר החייל
אחי היקר
רב שלומות והרבה געגועים!!!
את מכתבי זה אני כותבת בשעות הערב, שהקור מקפיא את
כפות רגלי המכוסות בסמיכה כדי לחממם ובאותה תנוחה אני
כותבת את המכתב במיטה, יחסית השעה מוקדמת 8:00 בערב
אבל מרוב שעמום וחוסר מעש והרבה געגועים עדיף לשכב לישון
מאשר להרהר במחשבות שגוררים אותך לזוועה וזה לא רצוי.
אפילו בשבת אין מה לעשות ברמלה העיר ריקה מבחורים
ובכלל ממטי[י]לים בשעה 21:00 כבר לו [לא] היה איש בעיר. שושנה
מנתניה היתה אצלנו חיכתה לך שמא תבוא בשבת אך אכזבת
את כל המשפחה שחיכתה בצפיה ובכליון עיניים וכל זה היה
לשוא.
אילן בא הביתה רק בשבת בבקר היה אצלי, אך הפעם
הוא לא ראה אותך כך שלא יכל להבא לנו בשורות ופריסות
שלום ממך כמו בעבר. יתכן שהשבוע ישאר בבסיס בסנור כדי
לארגן את הטירונים אבל כל זה בספק.
מורנו היה אצלי ולפני כחצי שעה הלך, רצה ללכת
לסרט "קזבלן" של יורם גאון המשחק בקולנוע מגדל לצערי הייתי
בו פעמיים ולא יכולתי להצטרף אליו ואז הוא ויתר ללכת לראות
את הסרט.
ביום שישי בערב היה גרסרי סוף סוף ראינו אותו
מגודל זקן ויתיפה יפיופ קטן. יש לציין. למחרת בבוקר חזר
לבסיס. הוא אמר שאתם מתכתבים וזה עודד אותנו.
דרך אגב, אורלי היתה ביום שישי בשעות אחה"צ
לשאול בשלומך ולברר איך המצב של אמא. היא באה רק
לשעתים וחזרה לבסיס, באותו זמן אמא היתה בוכה
[עמוד 2]
כי השעה היתה 17:00 ועדין לא הופעת וכל השכונה שהתגיסו
חזרו ובאו לביקור ורק אתה היחיד מכל השכונה שלא באת.
היא הצטערה והיתחילה לבכות כדי להירגע, ואז אורלי סיפרה
שאתה כותב לכולם וזה ודא[י] מאן [מין] בדיחה שצחקנו אחרי כן
איך אתה מספיק לכתוב לכל כך הרבה אנשים, ומרוב שאתה
כותב כל כך הרבה התיאשת מלכתוב כי מיום רביעי לא ראינו
אף מכתב ממך. אנא כתוב ובלי יאוש.
ואורלי אפילו ציינה שעדיף שתכתב לאמך מאשר לכל החבר'ה.
כמעט ועשינו רשימת אנשים שהנך מתכתב וכתבת להם בזמן הזה.

אשר איך אתה מרגיש? ואיך ההרגשה לעבור מלחמה
שהנך אחד הלוחמים בגיל כל כך צעיר? האם יש רגעים
של פחד ו/או של רתיעה מפני העתיד ובכלל מה יכול
לקרות כל רגע זה מתח שלא הרגשת על עצמך כל כך קרוב.
האם זה משפיע על החיילים או בכלל על מצב רוחם,
זה מאוד מעניין.
כי אנחנו באופן פסיכולוגי יותר מתגעג[ע]ים כי קרה
ועברו תקופות שלא ראינו אותך גם קודם ימים ללא מכתב, אך
כעת בכלל המצב המתוח והשורר בארץ הגעגועים מתגברים ולא
יכולים להשלים אם [עם] העובדה שהזמן קצר שלא ראינו אותך וכל יום
עובר כאילו שנה עברה.
אנחנו מקוום שהכל יעבור על הצד הטוב ביותר ושכל חיילנו
יחזרו במהרה הביתה.
אשר, חזור מהר הביתה מתגעג[ע]ים אליך.
אסיים את מכתבי בפריסות שלום ובנשיקות
חמות מההורים ומכל בני משפחתך וממני הכותבת
לך ממרחקים, אחותך, מלכה.
מלכה

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מלכה חכמון
מיקום: רמלה
תאריך: 14.11.1973

מקבל/ת המכתב

שם: אשר חכמון
מיקום: סיני, מצרים

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

14.11.73

[עמ' 1]
לאשר החייל
אחי היקר
רב שלומות והרבה געגועים!!!
את מכתבי זה אני כותבת בשעות הערב, שהקור מקפיא את
כפות רגלי המכוסות בסמיכה כדי לחממם ובאותה תנוחה אני
כותבת את המכתב במיטה, יחסית השעה מוקדמת 8:00 בערב
אבל מרוב שעמום וחוסר מעש והרבה געגועים עדיף לשכב לישון
מאשר להרהר במחשבות שגוררים אותך לזוועה וזה לא רצוי.
אפילו בשבת אין מה לעשות ברמלה העיר ריקה מבחורים
ובכלל ממטי[י]לים בשעה 21:00 כבר לו [לא] היה איש בעיר. שושנה
מנתניה היתה אצלנו חיכתה לך שמא תבוא בשבת אך אכזבת
את כל המשפחה שחיכתה בצפיה ובכליון עיניים וכל זה היה
לשוא.
אילן בא הביתה רק בשבת בבקר היה אצלי, אך הפעם
הוא לא ראה אותך כך שלא יכל להבא לנו בשורות ופריסות
שלום ממך כמו בעבר. יתכן שהשבוע ישאר בבסיס בסנור כדי
לארגן את הטירונים אבל כל זה בספק.
מורנו היה אצלי ולפני כחצי שעה הלך, רצה ללכת
לסרט "קזבלן" של יורם גאון המשחק בקולנוע מגדל לצערי הייתי
בו פעמיים ולא יכולתי להצטרף אליו ואז הוא ויתר ללכת לראות
את הסרט.
ביום שישי בערב היה גרסרי סוף סוף ראינו אותו
מגודל זקן ויתיפה יפיופ קטן. יש לציין. למחרת בבוקר חזר
לבסיס. הוא אמר שאתם מתכתבים וזה עודד אותנו.
דרך אגב, אורלי היתה ביום שישי בשעות אחה"צ
לשאול בשלומך ולברר איך המצב של אמא. היא באה רק
לשעתים וחזרה לבסיס, באותו זמן אמא היתה בוכה
[עמוד 2]
כי השעה היתה 17:00 ועדין לא הופעת וכל השכונה שהתגיסו
חזרו ובאו לביקור ורק אתה היחיד מכל השכונה שלא באת.
היא הצטערה והיתחילה לבכות כדי להירגע, ואז אורלי סיפרה
שאתה כותב לכולם וזה ודא[י] מאן [מין] בדיחה שצחקנו אחרי כן
איך אתה מספיק לכתוב לכל כך הרבה אנשים, ומרוב שאתה
כותב כל כך הרבה התיאשת מלכתוב כי מיום רביעי לא ראינו
אף מכתב ממך. אנא כתוב ובלי יאוש.
ואורלי אפילו ציינה שעדיף שתכתב לאמך מאשר לכל החבר'ה.
כמעט ועשינו רשימת אנשים שהנך מתכתב וכתבת להם בזמן הזה.

אשר איך אתה מרגיש? ואיך ההרגשה לעבור מלחמה
שהנך אחד הלוחמים בגיל כל כך צעיר? האם יש רגעים
של פחד ו/או של רתיעה מפני העתיד ובכלל מה יכול
לקרות כל רגע זה מתח שלא הרגשת על עצמך כל כך קרוב.
האם זה משפיע על החיילים או בכלל על מצב רוחם,
זה מאוד מעניין.
כי אנחנו באופן פסיכולוגי יותר מתגעג[ע]ים כי קרה
ועברו תקופות שלא ראינו אותך גם קודם ימים ללא מכתב, אך
כעת בכלל המצב המתוח והשורר בארץ הגעגועים מתגברים ולא
יכולים להשלים אם [עם] העובדה שהזמן קצר שלא ראינו אותך וכל יום
עובר כאילו שנה עברה.
אנחנו מקוום שהכל יעבור על הצד הטוב ביותר ושכל חיילנו
יחזרו במהרה הביתה.
אשר, חזור מהר הביתה מתגעג[ע]ים אליך.
אסיים את מכתבי בפריסות שלום ובנשיקות
חמות מההורים ומכל בני משפחתך וממני הכותבת
לך ממרחקים, אחותך, מלכה.
מלכה

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: פנינה חכמון
מיקום: רמלה
תאריך: 1973-10-01

מקבל/ת המכתב

שם: אשר חכמון
מיקום: סיני, מצרים

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות