1003*

סגירה

הנושאים החמים:

אוספים מיוחדים יישוב והקמת המדינה

כל הנושאים:

אוספים מיוחדים

יישוב והקמת המדינה

חינוך ולימודים

מסעות וטיולים

אירועים בהיסטוריה

מלחמות ישראל

משפחה ויחסים

חגים ומועדים

תרבות

מפורסמים

שירות צבאי

ארצות ערב והאסלאם

ראשי אוֹצָרוֹתאירועים בהיסטוריהמלחמת העולם השניהמנחם גונדרסהיימר מבקש מלשכת הגיוס של הבריגדה היהודית פטור מטעמי דת מנחם גונדרסהיימר

1942 21 בינואר

מנחם גונדרסהיימר מבקש מלשכת הגיוס של הבריגדה היהודית פטור מטעמי דת

מנחם גונדרסהיימר ירושלים, ישראל פורסם על ידי יהונתן בנחיון

שיתוף הדפסה

כתב היד

לצפייה במכתב ובתמלול

1 דפי המכתב

סיפור רקע

באוגוסט 1939 הציע חיים ויצמן לראש ממשלת בריטניה דאז, צ'מברלין, כי היהודים יתגייסו לשרת ביחידות עבריות בצבאות הברית. הממשל הבריטי הסתייג מכך בתחילה מנימוקים שונים, אך הצורך נעשה מובהק יותר עם הזמן. בסוף 1939, כשפרצה המלחמה, הכריזו המוסדות הלאומיים העבריים בארץ ישראל על מפקד של צעירים שיהיו מוכנים לשרת בצבא הבריטי, ביוזמתו של מי שהיה ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, משה שרת.

בקיץ 1941, כשגרמניה הייתה בדרכה לכבוש את תעלת סואץ ואיטליה גם היא הצטרפה למערכה, התעוררה מחדש התביעה להתגייס, והמוסדות הלאומיים הכריזו על צו גיוס של רווקים בגילאי 20-30 ואף נקטו אמצעים כנגד המשתמטים. באותה תקופה הייתה בחלקים מהציבור הדתי רתיעה מגיוס, בשל רתיעה מצבאיות בחלקה ובשל אי הסיפוק של צרכים דתיים בסיסיים בצבא לא יהודי, מה שהרתיע גם דתיים שהיו חיילים פוטנציאליים ושמבחינה אידיאולוגית האמינו בצורך בהגנה עצמית.

מנחם גונדרסהיימר נולד בשנת תרע"ח (1918)

מנחם גונדרסהיימר נולד בשנת תרע"ח (1918) בבוואריה שבגרמניה. עלה לארץ לבדו בגיל 17, בשנת תרצ"ה (1935). למד הוראה בסמינר מזרחי ושימש כמורה במושבים שונים (כפר הרא"ה, אלישיב, ועוד).

משפחתו (הוריו ואחותו) הצליחה לצאת מגרמניה לאחר ליל הבדולח, והגיעו לארצות הברית.

במכתב הוא פונה ללשכת הגיוס ומסביר מדוע איננו מוכן להתגייס במצב הנתון.

להמשך קריאה

פחות טקסט

נושאים:

מלחמת העולם השניה

ארועי התקופה
כתב היד
פרטי המכתב
גלריה
מכתבים קשורים

ארועי התקופה

1940

1949

כתב היד

עמוד 1/1

ב " ה.
ירושלים, ג' בשבט תש"ב.

לכבוד לשכת הגיוס של הסוכנות היהודית.
ירושלים.
לפי פקודת מוסדות הישוב חלה עלי חובת הגיוס. לצערי אינני רואה את עצמי רשאי להתגיס בתנאי הגיוס הנוכחים. אבקש שתנתן לי האפשרות להופיע לפני ועדת ערעורים לשם ברור טענותי. ואלה הן:
הנני רוק בן 23. מרגיש אני את עצמי מוכשר מכל הבחינות לשרות צבאי. סבות משפחתיות אינן מונעות אותי מלהתגיס. יודע אני מה ערכה של משמעת ישובית, ובתור מורה מרגיש אני חובה לעצמי להיות מן הראשונים הממלאים אחרי פקודות המוסדות. בתור יהודי יוצא גרמניה ידוע לי מה צפוי לנו אם ח'ו לא יצליחו להכניע את האויב. ומ'מ לא אוכל להתגיס וברצוני להסביר את סיבת מאוני:
רק אתמול נודע לי מפי חבר שהתגיס, שעדין לא הצליחו להכשיר את מטבחי החילים היהודים, ושעדין לא הושגה הרשות לשמירת שבת לחיל היהודי במחנות האמונים.
לכן בקרתי אצל כב' הר' הראשי לא'י הרב הרצוג ושאלתיו, אם מותר לחיל המתגיס לאכול טרפות, ואם מותר לו לחלל את השבת במחנה האמונים. תשובתו לשתי השאלות היתה שלילית. שאלתי ג'כ את פי הרב חרל'פ. לפי דעתו כפיה לגיוס בתנאי הגיוס הנוכחים היא כפיה על דת. לפי התשובות האלה אינני רואה את עצמי רשאי למלא אחרי פקודת המוסדות, שיצאה בלי אשור מטעם הרבנות. הנני דורש מהם את עלבוני על שהוקיעו אותי כמשתמט בשללם ממני את הזכות להמשיך בעבודתי החנוכית.
רגילים לכנות את סבת סרובי להתגיסות בשם "הנמוק הדתי" ומצרפים גם את הנמוק הזה לשורת הנמוקים הרבים שהומצאו לשם השתמטות מחובת הגיוס. אבל לא כך הוא יחסי לנמוק הזה. בשבילי הדת היא אבן הפנה שעליה מבוססת כל השקפת עולמי. אני מאמין שנעשינו לעם, התקימנו כעם, וגם נתקים כעם רק בזכות תורתנו. נותן התורה דורש מאלה שאתם נכנס בברית לרגלי הר סיני משמעת לכל פרטי מצוותיו.
המשתמט מקיום מצוותיו הרי הוא כמפר ברית ובזה הוא חותר תחת קיום עמו. ברוח הזאת הנני מלמד בכתה את הפסוק: "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך." לפי הרוח הזאת הנני גם משתדל לשמש מופת לתלמידי בכל הליכותי.
אינני נמנה על אלה המסתמכים רק על הנס וחושבים את עצמם פטורים מכל פעולה לעזרה עצמית. אבל מאידך אינני מאמין, שבכחנו ובעצם ידנו לבד תבוא התשועה. מתפלל אני אל ה' שהוא יצליח את מעשי ידינו. ואיך אוכל לקוות שתפלתי תתקבל, אם מעשי יהיו מלווים חטאים המטמאים ומתעבים את הארץ? אמנם לא נעלם ממני שבמקרים ידועים מצווים אנו לעבור על מצוות אם רק על ידי כך נוכל להציל נפש מישראל. אבל גם אז אין מתירים את הרצועה לגמרי, אלא כמו שיש חובה לעבור על אותה המצוה שאין כל אפשרות לקימה, כך יש חובה לקים את אותן המצוות שיכולים למצא דרך כדי לקימן
ידועה לי עמדתן של ועדות הגיוס לשאלות דתיות עד כה. אבל בתור מורה אסור לי להשלים עם המצב הקים. מטרת חיי היא לחנך את חניכי ליהודים נאמנים בעלי משמעת ואיך אוכל לסבול שיוקיעו אותי – את המחנך – כמפר משמעת?
הארכתי מאד את הדבור בהסברת טענותי, כי ידעתי שעלי יהיה לטעון אותן לפני אנשים הרחוקים בודי מהשקפותי. בקשתי היא שישתדלו בכנות להתיחס באוביקטיביות גמורה לדברי.
לבי כואב בקרבי בשעת כתיבת בקשה זאת על המציאות המרה, שיהודי בא'י המתחדשת צריך לבקש סבלנות מאת אחיו היהודים, שעה שבעולם מתחוללת מלחמה איומה בין כחות הצדק, הנלחמים בעד חפש המצפון ובין העריצות.