[עמ' 1]

חיפה, יום שלישי בבוקר, 27.11.56
בני יקירי, מכתב לא קיבלנו ממך מזה כמה ימים, אבל ד"שים ממך מגיעים אלינו
לעתים קרובות ואף הם מניחים את דעתנו. לאמא לא נתמזל הפעם, אתמול פירסמה
הממשלה צו, האוסר את ביקורם של אזרחים ברצועת עזה ובמדבר סיני. כי כן לא יצא
טיול הסתדרות הרופאים אל הפועל. אמא כבר הכינה את מלאי המזונות לנסיעה, השיגה
גם בקבוק תרמוס להחזקת משקאות חמים – והכל לשוא. היא מאוכזבת מאד
וצריך יהיה לפצותה בצורה זו או אחרת. אהרן ורוזה חזרו מירושלים, מלאי חויות
מנכדתם. מספרים, שאורי עובד קשה וחוזר הביתה באיחור רב. שרה לבדה אינה
מסתדרת בעבודות הבית וטליה – ולכן מוכרחה רוזה לבוא מדי פעם ירושלימה
ולעזור לה. קולי כותב, שהעונה היתה טובה וגם מצב בריאותם תקין. בבית
הספר הענינים כשורה ביום חמשי, כלומר מחרתיים, מתחיל החופש ונמשך עד יום שני,
אחרי חנוכה. כיתות ז' יוצאות למחנה גדנע. ביום ההורים נאמר לאמא, כי מורי
בסדר בכל המקצועות, פרט לצרפתית. מורי החליטה להתאושש גם במקצוע זה ואנו
בטוחים שתצליח – הרי אחותך היא…! פגשתי אתמול את מימי ואת שאר ה"סטודנטים"
[בח]יפה. כלם מוסרים לך ד"ש. בעלה של העוזרת מפזר לך תשבחות והיא עצמה
תמ[הה]: מדוע נמצא בחור "יפה" כל כך בקיבוץ? איך נסביר לה זאת?
שמחתי אתמול ואמש לגשם שירד, בגלל המצב בפלאר. וגם מתוך תקוה אגואיסטית
שעונת הגשמים תאפשר לך לבוא סוף סוף לביקור קצת בבית. גם הגינה זקוקה
ליורה, די שיבצבצו הנרקיסים והכלניות. החסכון בחשמל מכביד במקצת, ביחוד
מאחר שאמא ומורי ואני נדחקים ליד מנורת שולחן אחת. אך את הבעיה העיקרית
[…]. עדיין לא ברור, אם נוכל להמשיך להפעילו. הימים הבאים יגידו, כיון
[…] ענין כולו עדיין אינו ברור כל צרכו. הקורס שלי בעכו נמשך וגם אהרן
[ממשיך] באולפן, אך שעות מעטות בלבד – 4 שעות בשבוע. כתבתי לך, שמשה מחל
[עי]קר אצלנו. הוא כבר מחליף את מכוניתו במכונית גדולה יותר. איך הוא
[…] זאת במשכורתו איני יודע. לילי שט רימר יצאה לשויץ לבקר את בנה, שהיה
[…] שנה בבית החולים שם, לאחר תאונה באופניים. מורילי רוצה לרקוד
בחנוכה על שתי חתונות: לנסוע עם דניאלה ימים מספר לתל אביב ואח"כ לצאת
למחנה עבודה. אלא שעליה להשיג את החומר בצרפתית כדי שלא תקבל ציון שלילי
ראשון בחייה! מובן, שתיאלץ לוותר על זה או על זה. התנאים כעת מאלצים
אותנו לדחות לפי שעה על תכניות על שיפוץ הבית. עדין עלינו לשלם
לבעל הבית 1200 ל"י וההלואה מת"א (מסד) טרם אושרה. אך אין בכך כלום,
העיקר שתצא המדינה בשלום מתוך תסבוכת ארורה זו. גדל והולך מספר
המשפחות הותיקות שיוצאות את הארץ. משתומם אני עליהן – נוסף על שאר
הגורמים, מנין להן הכוח להתחיל מחדש, במקום שיאלצו לעבור בו את
כל תהליכי ההתסגלות? אני סבור כי לאמא ולי כבר אין כוח לכך. בדעתנו
[…] את הקשר הנוח עמך, באמצעות בעלה של העוזרת, ונוסיף לשלוח לך מפעם לפעם
משהו לפי טעמך. היה שלום יקירי, שלך באהבה אבא

[עמוד 2]
לכבוד
רימון לובראני
קיבוץ גונן
דאר נע הגליל העליון
השולח ד"ר א. לובראני חיפה, דישראלי 31, חיפה

סוף סוף ירד גשם, דבר שמשמח אותך בתור פלח ואותנו שאולי נזכה לראות אותך
בבית. כולנו נורא מתגעגעים. מתכתיב אני מקבלת סוף סוף חופש חנוכה
אבל רק לשבוע. אני [מוכרחה] לסיים משום שאני צריכה ללכת לביה"ס לצערי
הרב. הייתי מוכנה למרוח גליון שלם אליך ובלבד לא ללכת לביה"ס.
שלך באהבה מורי. ובהזדמנות הראשונה
לצאת את המשק רוצים לראותך מון.