יום רביעי 17.3.48
יקירַי!
למעשה אין הרבה מה לחדש וכותב
אני מכתב זה רק בכדי למנוע מכם דאגה.
השבוע שעבר היה שבוע "שמח" אצלנו. נתקבלו
הידיעות על הפצצה בבניני הסוכנות
ועל מספר ההרוגים ביניהם יוסי מרגלית שהיה חבר
גרעין ג' שלנו וחבר קבוצת "הסוללים".
למחרת הגיעה ידיעה על עוד הרוג חבר הכשרתנו
ואחד מחברי יוסף קלימקר מחיפה, גם הוא חבר
קבוצת "הסוללים" ברעננה. עמד להתחתן
בעד חדש. כמובן שכל אלה דכאו אותנו
אולם גם לזה כבר התרגלנו. כל יום מביא
בכנפיו הרוגים חדשים, ואין יום שאחד ההרוגים
אינו מכר או קרוב של אחד מאלה הנמצאים
אתי כאן. על אף הכל אנו ממשיכים בעבודתנו
מתוך הכרה מלאה שזהו הצו וזה מקומנו
בשעה זאת. קבלתי ביום הששי את מכתביכם
מה 3 ומה 7 לחדש. שמחתי למצוא בהם
שני מכתבים מאבא ומכתבים מכולכם. שמחתי לשמוע
שתרצה הבריאה וחזרה למסלול החיים הרגיל,
וגם יוצאת עם חברותיה למקומות ששם מקומה.
רק כדאי תרצה שתתיחסי לענינים אלה ביתר
רצינות ולא תהפכי אותם לצחוק כי אנשים
נהרגים כעת על דברים אלה ולקים מחנות
כאלה גם הוא לא מהדברים הקלים בימים
אלה ואם מקימים אותם הרי דורש הדבר
מאמץ מכולם לרבות הצעירים ביותר שאינם
יכולים להשתתף בכל בפֹעל. מרם אני
שומע שהוא עסוק עד למעלה ראש. ואמא
כרגיל בעבודתה, אנא השתדלי לעבוד קצת
פחות ולנוח יותר. אנו כאן הולכים
ומתקרבים לסוף שיהיה כנראה בעוד כ 3 שבועות.
בינתיים יורדים גשמים באופן בלתי פוסק והבוץ
רב, וזה מקשה על העבודה, אולם אנו מתגברים
על הכל. אכתֹב השבוע גם לאבא. המשיכו
לשלֹח לי את מכתביו ומאמריו במדה שמופיעים.
אסים בשלום וד"ש לכל המשפחה והקרובים.
משלכם אוהבכם
אמנון