4-4-59 רמת יוחנן

שלום לך אהרונה וכל החברה. כמובן גם לחוהלה
אל תתפלאי אני רק מצטער שלא מצאתי את הזמן והעוז (אולי)
לכתוב לך כל הזמן, ובכל אופן אני מתחיל עכשיו ונדמה לי שתהיינה
עוד הזדמנויות לכתוב. אני שולח לך שני דברים מהעיתון כדי
שתקראי אותם אם זה מוצא חן בעיניך תשמרי על זה. כן שכחתי
לכתוב את הדבר החשוב שבזה מתחילים כל מכתב בגילינו וזה
שאנחנו מרגישים טוב ואנו בתוכים [בטוחים] ומקוים שגם את בקו הבריאות.
אז גמרנו עם ה-פורמליות ועכשיו- לתכליתי אם אני אתחיל
לעבוד בשבוע הבא. ועדת התרבות מסכימה לתת לי כחמישים
שעה לעשות משהו לחדר אוכל לפסח, אני לא יודע כמה
אפשר להספיק אבל זה מחיב וצריכים לעשות משהו ופה את
בא[ה] בחשבון. מקוה שאת מבינה את הרמז?
אבל כמובן לא בגלל זה התכונתי בזה שהחלטתי לכתוב לך את
המכתב. נדמה לי שהיה משהוא אחר חשוב כי הלוא צריך להיות
רעיון מרכזי ואיזה שהיא שאלה או איזה שהוא נושא מרכזי כמו
שנהוג במכתבים ארוכים ואני רציתי שזה יהיה מכתב ארוך
כי אם לא הרבה תוכן שיהיה הרבה דבור (קוראים את זה בלשוננו פטפוט).
כן בקשר אם [עם] קישוט חדר אוכל משחררים את אורנה לשבועיים
לעשות את הקישוט אבל אל תדאגי אני בטוח שישאר עוד מה שהוא
לעשות גם בשבילך.
כן נזכרתי שרציתי להגיד לך שמכתבייך מזכירים לי הרבה
מאד את הרגשות כשלמדתי בניו יארק [ניו יורק] והבית שלי היה בבוסטן [בוסטון].
אינני יודע למה קבעתי דוקא את בוסטן הלא היו הרבה יותר
יהודים וחיים יהודיים בניו ארק מאשר בבוסטון גם אפשרויות
תרבותיות וגם בלוי זמן שבבוסטן בכל זאת היו מוגבלות.
אף על פי שאסור לזלזל בבוסטן מפני שמספר תושביה עם הסביבה
יותר גדולה מכל ארץ ישראל, ובכל זאת התגעגעתי, אגב את
הזמן שביליתי או שחייתי בפעם הראשונה באמריקה הייתי כמעט
חצי מהזמן שלי בניו יארק והיו לי שמה דוד והרבה חברים
לכיתה וללימודים וגם מהעי[י]רה שלי עוד מרוסיה. ששם
ברוסיה היינו ידידים והיו [והיה] לנו עבר משותף וגם יכלתי
להסתדר יפה בניו יארק. אגב שמה היה גם מרכז התנועה
וגם הייתי קשור לסניף שמה. ובכל זאת הבית שלי נחשב בוסטון.
לפי דעתי עכשיו הוא ששמה היו ההורים שלי וכל המשפחה.
כמובן שזה לא העיקר למה שהתכוונתי במכתב הזה אבל אני פשוט
מרחם עליך שתצטרכי לקרוא כל כך הרבה.
נהיה כולנו בריאים להתראות שלך אבא גורדון