יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם משבר התגלע בין עודד לקיבוץ נען, ובשל כך עודד שוקל לעזוב
סיפור רקע
משבר התגלע בין עודד לבין קיבוץ נען, ונראה שהוא שוקל לעזוב. מאירה מנסה לתמוך בו ולהבין את הצד שלו אך גם להרגיע אותו. בכל מקרה היא מצהירה שהדבר לא ישפיע על היחסים ביניהם, שכן היא בחרה בו ולא בקיבוץ. היא מספרת לו על התוכניות לחג הסוכות ועל הלימודים ומתארת כמה קשה לה בלעדיו.
מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים
מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד החוץ, ומאירה הייתה רל"שית השגריר.
מאירה הייתה אשת חינוך שהובילה וחינכה דורות של תלמידים. היא הייתה גננת בקיבוצים נען, נחל עוז ומפלסים, מורה בבית הספר הישראלי בפריז ומורה לעברית באולפן של הסוכנות היהודית. לימים עברה הסבה לחינוך מיוחד ולתפקידי ניהול ופיקוח. היא הייתה המנהלת המיתולוגית של "כיתות תצפית" בירושלים וזכתה בפרס החינוך על מפעל חיים זה. מאירה הייתה אישה מלאת חיים, סבתא מסורה ואשת תרבות. היא נפטרה בגיל 76 בעקבות צנתור שהסתבך.
ארועי התקופה
כתב היד
12.9.56 טבעון
[עמוד 1]
לך רוב שלומות!
לאחר צפייה כה ממושכת קבלתי את שני מכתביך, והבנתי מתוכם שאת מכתבי עדין
לא קבלת. (אקוה לקבל תשובה גם עליו אם יגיע או הגיע).
את כל דבריך שכתבת קראתי בעיון רב, ואת האמת אומר לך שהופתעתי מעט.
עודד מה אומר לך קשה, קשים מאוד החיים וקורה שמגיעים למצב כזה כמו שאתה הגעת,
עומדים ותוהים, מלאי רוגז ואכזבה על סדרי העולם.
עודד שלי אין עמי שמץ של ספק שאינך צודק, אתה ודאי ודאי שצודק. (לא משום שזה אתה,
אלא משום שהצדק הוא צדק). אך לסדרן ולמשק יש נימוקים משלהם, ואולי גם הם צודקים. כך
שבמצב גרוע כזה איזו כף תכריע קשה לקבוע. אולי יותר מדי מהיר היה צעדך האחרון?
אך אין מה לדבר על כך שאתה הלכת לפי מצפונך וזה במאה אחוז נכון. מנגד עמדו ההורים
ומנגד עמדה העבודה, ההורים גברו כאן על הכל וזה מובן מאליו, והרי בנם אתה ומה יקר לך
יותר מהם?
כן יקר מבינה אני אותך, אלולא יכולתי לתקן את המצב, לבוא ולעזור לך שאני, עודד, לא
הייתי נותנת להם לעשות לך עוול כזה.
נשאר לי יקר אך לקוות שבינכם יגמר בכי טוב, ומצדך אתה תמשיך להרגיש בנען
את ביתך.
עודד אני בטוחה שרק משום מפח הנפש כתבת לי שתעזוב, עודד השתדל להסתדר, כך
שלא תעזוב, ראה יקר אל תעשה נגד שם, ושמא תתחרט! אני רוצה להאמין שרק
השפעת מצב-הרוח והרוגז העצור בך כעת על המשק הביאך לכתוב זאת, ואני מקוה
שתגיע לידי העמק-השוה עם המשק והכל יסתדר בכי-טוב. אכזבתי תהיה גדולה אם
יתברר שאין הדברים כך.
עודד שלי אך בל לך לחשוב שענין זה ישפיע עלינו, לא ולא!!!! וכי מה אתה חושב
במי בחרתי בך, או בקיבוץ?
עודד אין לך מה לחשוש, הכל נשאר במאה אחוז במקומו. אתה נשמר בשבילי אותו עודד
[עמוד 2]
אך מה הייתי רוצה שדברים אלה לא יקרו. ואתה יקר תישאר במשק, ואני אבוא לבקרך. והכל
ימשיך להיות טוב ויפה… החלום… אוי לאותו חלום אם לא יתגשם.
יקר שלי יודע אתה ומכיר את שאיפותי, ומה שהיה ושנינו ביום בהיר אחד נתנגש בדיעות,
אך יש עוד זמן כה רב והשד יודע מה יהיה בינתיים, כך שלהסתמך על יסודות אלו עדין
לא כדאי, נחיה ונראה מה יביא יום באמתחתו.
יקר שלי אינך מתאר לך עד כמה חסר אתה לי כאן, מה וכמה רחוק אתה לי… ובכלל עכשיו
מי יודע כבר מתי אראה אותך, כי ודאי בזמן הקרוב לא תוכל לבוא. ואני כה מתגעגעת
ומצפה לך ילדי, ומתי מתי נתראה שוב… ושוב נשב יחדיו ונשוב ונחלום יחדיו…
יודעת אני, מיותר לדבר כך כי הרי זה לא יהיה בקרוב (אולי כן?)
קשה, קשה להתגבר על כך, יום יום אני מהרהרת בך, והנה שוב חולף לו יום ועובר, אך
נדמה לי שזה הולך כל כך לאט, ואני נתקפת במצבי רוח, ואין מי שיהיה לידי, ישב לידי
ויעביר עמי את הזמן שלא אהרהר בך יקר. לו רק היית כאן עוד שעה, הייתי אוחזת
ידך חזק חזק ונפרדת ממך שוב…
כן כך הם החיים, קשה צריך לשאת ולסבול, נו ואין ברירה צריך גם להמשיך…
זה כבר השבוע השני שלומדים, ואת האמת אומר לך שאני חוזרת ביום לימודים ממש
מטושטשת. שעורים מעל לראש, ואין זמן לזוז.
נוסף לכל רוצים לחגוג כאן ביום רביעי כלומר ביום הראשון של חופש סוכות את
"שמחת בית השואבה" כך שיש בלגנים נוספים על הכל. (לו היית בא הייתי
ברקיע השביעי).
יומיים לפני החופש יש לנו "גיחה" עם הגדנע כאן בסביבה. כך שלמעשה נותר לי
ללמוד עוד מחר כלומר יום חמישי, ואז חופש עד יום ראשון, ויום ראשון וממנו והלאה כמעט
שבועיים נהיה חופשיים.
תוכנית סופית ל[?] עדין לא ידועה אך מהמרכז נודע שיש כנס מסגרת וכו….
הייתי [מאד רוצה] שתבוא, אך זה בודאי לא יתאפשר לך מבחינת המשק עם הסידור.
בכל אופן כתוב, אולי תוכל לבוא. מבחינה כספית כמו שכתבת לי עודד אני ביקשתי
[עמוד 3 חסר]
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
גלריה
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
