רקפת

לסבא לוזר

סבא רצינו לומר לך כמה מילים

ליום הולדתך השבעים.

רצינו שתדע שאנו, הנכדים,

לא חושבים שמעכשיו אתה שייך לזקנים!

בכלל, בכלל לא!

סבתא מספרת, שגם כשהייתם צעירים,

כבר דאגת מאוד לילדים –

שעזריאל ברח מהישיבה על אופנים,

שלמוטי הי'ה פְלַטְפוּס ברגלים,

שיואל היה עור ועצמות

ושבתי'ה מקבלת מהבנים מכות!

כשהתחתנו הילדים,

ונולדו הנכדים הראשונים

קבלת קמטים חדשים –

אמרת שההורים לא אחראים,

שככה את הקטנים מפקירים

והתחילו טלפונים שבועיים.

כשהיינו מגיעים ביום ששי בדקה התשעים

היית מנפנף בהקלה בידים, והפסקת לצחצח נעלים.

דאגת שאין לענבל אין צבע בפנים

שדותן מתפלח מהלמודים

שאשר ונעם רָבים.

ושנוֹפר חלשלושה כבר כמה ימים.

בקצור, לסבא סיבוֹת רבות לא לישון בלילות –

הוא צריך לשלוח תפוזים ממשואות.

להכין לשבת קוקטיל ממשקאות

לא לשכוח לרשום תאריכי לידות

בסדור של בל'ז

של כל הנכדים והנכדות.

ולנו סבא רק נשאר

לומר שאתה סבא נהדר

סבא כזה אוהב ודאגן

ושאנו מאחלים לך

בריאות ושמחה

באהבה

מכלנו.