אוֹצָרוֹת
1941 16 בינואר

משפחת גראוס כותבת לבן יוסף על החיים היהודיים בצ׳כוסלובקיה ועל ההכרח לסגור את חנותם

משפחת גראוס צ'כוסלובקיה פורסם על ידי נוי לאופר ישראלי
יוסף יעקוב גראוס

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

יוסף יעקב גראוס (נקרא בפי כל- יוסי), נולד בי"ז חשוון תרפ"א, 29.10.1920 בצ'כוסלובקיה בעיר קומרנו. גדל בעיר שאלה (SHALA), בכור לשלוש אחיות: אסתי, לאה ומירי-קאליש. אמו גננדעל (גיזלה) ואביו שמעון-קאליש ושתי אחיותיו הצעירות לאה ומירי נספו באושוויץ. אסתי שרדה את אוושויץ ולאחר שהוגלו לקפריסין עלו לארץ ישראל. משפחתו של יוסף יעקב גראוס הייתה משפחה ציונית דתית. סבו יצחק משה היה מראש תנועת המזרחי בצ'כובלוסקיה והונגריה. אמו גננדעל הייתה חברה באגודת עזרא ומרפא, בחברה קדישא, בעזרה לזולת ואביו שמעון קאליש היה אחראי על גמ"ח הכספים לנזקקים. עם תחילת המלחמה, נלקחה מן המשפחה פרנסתה, נאסר על בני המשפחה ללכת לבתי הספר ולמוסדות ציבוריים והכריחו אותם לענוד טלאי צהוב. יוסי גראוס צפה והרגיש באנטישמיות והחליט לברוח ולעלות לארץ ישראל. בסוף שנת 1939, הצליח לעלות על האונייה "רודניצ'ר", ובדרך בלתי ליגאלית הגיע לחוף הים של תל

יוסף יעקב גראוס (נקרא בפי כל- יוסי), נולד בי"ז חשוון תרפ"א, 29.10.1920 בצ'כוסלובקיה בעיר קומרנו. גדל בעיר שאלה (SHALA), בכור לשלוש אחיות: אסתי, לאה ומירי-קאליש. אמו גננדעל (גיזלה) ואביו שמעון-קאליש ושתי אחיותיו הצעירות לאה ומירי נספו באושוויץ. אסתי שרדה את אוושויץ ולאחר שהוגלו לקפריסין עלו לארץ ישראל. משפחתו של יוסף יעקב גראוס הייתה משפחה ציונית דתית. סבו יצחק משה היה מראש תנועת המזרחי בצ'כובלוסקיה והונגריה. אמו גננדעל הייתה חברה באגודת עזרא ומרפא, בחברה קדישא, בעזרה לזולת ואביו שמעון קאליש היה אחראי על גמ"ח הכספים לנזקקים. עם תחילת המלחמה, נלקחה מן המשפחה פרנסתה, נאסר על בני המשפחה ללכת לבתי הספר ולמוסדות ציבוריים והכריחו אותם לענוד טלאי צהוב. יוסי גראוס צפה והרגיש באנטישמיות והחליט לברוח ולעלות לארץ ישראל. בסוף שנת 1939, הצליח לעלות על האונייה "רודניצ'ר", ובדרך בלתי ליגאלית הגיע לחוף הים של תל אביב. מכיון שהגיע ממשפחה דתית, עלה יוסי כבחור ישיבה עם תעודת בגרות. בחודשים הראשונים למד בישיבה ולאחר מכן התפנה גם לעבוד כדי לפרנס את עצמו. הקשר היחיד עם משפחתו היה באמצעות מכתבים. המכתבים המצורפים מרגשים ומראים עד כמה אם דואגת לבנה הנמצא במרחקים. המסר העיקרי - תורה ועבודה. מתוך תשובות ההורים במכתבים אנו מבינים כי יוסי הפציר בהם לעזוב את הבית בסלובקיה ולבוא לפלשתינה, להצטרף אליו בארץ ישראל. ההורים שהרגישו מחויבים לקהילה היהודית בעירם, כתבו שהם לא יכולים לעזוב את אחיהם ומה שיקרה לכל היהודים יקרה גם להם. בשנת 1943 הופסקו לגמרי חילופי המכתבים ונותק הקשר. גם גלויות שנשלחו דרך הצלב האדום חזרו ללא מענה. התברר כי המשפחה נלקחה לאושוויץ בשנת 1944. יוסי שנותר בארץ לא ידע מה עלה בגורל המשפחה. הוא סירב להאמין לשמועות הקשות שהגיעו. מיד עם תום המלחמה, אסתי אחותו כתבה לו שרק היא שרדה את אושוויץ. לאחר שהגיעה לארץ, היא הכירה לו את חוה לבית גולדנר, ניצולת אושוויץ גם היא, והשניים התחתנו. להם נולדו 2 בנות - נורית ועדנה שגדלו בבית מאושר בחינוך ציוני דתי. נורית מספרת כי במשך השנים אביה שמר על המכתבים מכל משמר, זו הייתה המזכרת היחידה מהמשפחה. לילדיו אסור היה לגעת בהם, הם רק ידעו על קיומם. לימים, כשאביה חלה מאד, ביקשו לראות את המכתבים. כיוון שהם כתובים בהונגרית וגרמנית הם ביקשו לקרוא את המכתבים יחד איתו, והדמעות זלגו מעיניו. הבכי קרע את ליבם ולא הייתה אפשרות לקרוא את המכתבים. רק לאחר פטירת האב יכלה המשפחה לגעת במכתבים. אסתי תרגמה את המכתבים. נורית מסכמת: "מודות לקב"ה על החינוך המעולה שזכינו לקבל מהורינו הנפלאים. מודות לקב"ה שהצאצאים ממשיכים בדרך הורינו הוריהם, דרך אבות. בדרכם נלך." בבחירת מכתבים אלו וכתיבת קורות החיים לקחו חלק נורית בן מנחם ועדנה לנדאו לבית גראוס.

כתב היד

עמוד 1/2

תרגום המכתב:
לאחי היקר,
אל תכעס על שמזמן לא כתבתי לך, עכשיו אני מוסיפה יותר פרטים. הולכת בחריצות כמו שאתה רוצה ואני יודעת שזה יביא טוב, אני לומדת עברית. כבר הייתי יכולה לחבר עבורך מכתב מכל המילים שלמדתי. פעמיים בשבוע יש לנו שיעור עברית. אנו שמונה בנות יחד בקבוצה. גם לבי"ס חקלאי אני הולכת פעם בשבוע. זה מתכוננת לעלות לארץ ישראל. עוד לא כתבתי לך.
אנחנו 32 בנות ואני היהודייה היחידה. הרבה דברים חיוניים אני לומדת. לחלוב פרה, לתפור, לבשל, במיוחד איך לעבוד את האדמה לעבוד כדי שיהיה לי לעזר כאשר בעז"ה אהיה לידך בישראל.
איך אתה מרגיש? אצלנו אין שום חדש. אנחנו בסדר, בריאים, שרינני הייתה בסנטוריות [בית החלמה] כ-8 שבועות עם בעיות עיכול. עכשיו מצבה טוב יותר.
מה שלום גזע ואימרה? מה הם עושים?
שרינני בחיפה קיבלנו ממך גלויה מה-12/12 ואתמול 24/12 קיבלנו אותה. שמחנו מאוד.
חג חנוכה עבר יפה, הבי"ס היהודי אירגן לנו הופעה נחמדה והיה יפה. מיריקה [אחות] שיחקה ודיקלמה דקלום על משיח שיבוא. אני מקווה שעם קבלת המכתב שלי היום ועם הדיווח שלי אתה מרוצה, פעם אחרת שוב אכתוב.
הרבה נשיקות במיוחד לגזע ואימרה.
גם את ארנו באצ'י אני מנשקת.
אותך מנשקת הרבה פעמים.
אסתי אחותך.

[המשך המכתב מכאן והלאה האם כותבת]
בני היקר והאהוב,
כמו שאסתי כותבת לך קיבלנו את 2 הגלויות, גם מארנו קיבלנו דואר. מסבא שלך לא שומעים שום דבר כי הדואר גרוע [הסב נמצא בסלובקיה תחת שלטן הסלובקים, בעוד שהמשפחה תחת הכיבוש ההונגרי כך שהם לא יכולים לבקר ואת הדואר גם לא קיבלו]
אמיל בצ'י [אח של אמו] לקח שותף לפירות טרופים בסיטונאות ועם זה ב"ה יש לו פרנסה קטנה. אצלנו הכל ישן. כמו שכבר כתבתי לך לקחו לנו את החנות. הצלחנו רק לקחת קצת סחורה הביתה ואנחנו עובדים באופן פרטי וסומכים על הקב"ה. כל זה שנוכל לספר בעתיד לילדים. אין פה אפשרות לקבל את החנות בחזרה אז היה לו אריזטור [אחראי מטעם השלטון] שהוא אחראי על החנות.
קיבלנו את התעודה בשביל הביטוח כמו שביקשתי ממך ואני מקווה שיהיה הביטוח מסודר.
האם אתה הולך ללמוד? [מתכוונת רק ללימוד קודש] אני שמחה שאתה עובד ומתפרנס בכבוד.
נשיקות חמות
אמא אבא.
נשיקות מלאה ומרים [האחיות הקטנות].
נשיקות לרגינהנני.

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: משפחת גראוס
מיקום: צ'כוסלובקיה
תאריך: 16.01.1941

מקבל/ת המכתב

שם: יוסף יעקוב גראוס
מיקום: ישראל

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

תרגום המכתב:
לאחי היקר,
אל תכעס על שמזמן לא כתבתי לך, עכשיו אני מוסיפה יותר פרטים. הולכת בחריצות כמו שאתה רוצה ואני יודעת שזה יביא טוב, אני לומדת עברית. כבר הייתי יכולה לחבר עבורך מכתב מכל המילים שלמדתי. פעמיים בשבוע יש לנו שיעור עברית. אנו שמונה בנות יחד בקבוצה. גם לבי"ס חקלאי אני הולכת פעם בשבוע. זה מתכוננת לעלות לארץ ישראל. עוד לא כתבתי לך.
אנחנו 32 בנות ואני היהודייה היחידה. הרבה דברים חיוניים אני לומדת. לחלוב פרה, לתפור, לבשל, במיוחד איך לעבוד את האדמה לעבוד כדי שיהיה לי לעזר כאשר בעז"ה אהיה לידך בישראל.
איך אתה מרגיש? אצלנו אין שום חדש. אנחנו בסדר, בריאים, שרינני הייתה בסנטוריות [בית החלמה] כ-8 שבועות עם בעיות עיכול. עכשיו מצבה טוב יותר.
מה שלום גזע ואימרה? מה הם עושים?
שרינני בחיפה קיבלנו ממך גלויה מה-12/12 ואתמול 24/12 קיבלנו אותה. שמחנו מאוד.
חג חנוכה עבר יפה, הבי"ס היהודי אירגן לנו הופעה נחמדה והיה יפה. מיריקה [אחות] שיחקה ודיקלמה דקלום על משיח שיבוא. אני מקווה שעם קבלת המכתב שלי היום ועם הדיווח שלי אתה מרוצה, פעם אחרת שוב אכתוב.
הרבה נשיקות במיוחד לגזע ואימרה.
גם את ארנו באצ'י אני מנשקת.
אותך מנשקת הרבה פעמים.
אסתי אחותך.

[המשך המכתב מכאן והלאה האם כותבת]
בני היקר והאהוב,
כמו שאסתי כותבת לך קיבלנו את 2 הגלויות, גם מארנו קיבלנו דואר. מסבא שלך לא שומעים שום דבר כי הדואר גרוע [הסב נמצא בסלובקיה תחת שלטן הסלובקים, בעוד שהמשפחה תחת הכיבוש ההונגרי כך שהם לא יכולים לבקר ואת הדואר גם לא קיבלו]
אמיל בצ'י [אח של אמו] לקח שותף לפירות טרופים בסיטונאות ועם זה ב"ה יש לו פרנסה קטנה. אצלנו הכל ישן. כמו שכבר כתבתי לך לקחו לנו את החנות. הצלחנו רק לקחת קצת סחורה הביתה ואנחנו עובדים באופן פרטי וסומכים על הקב"ה. כל זה שנוכל לספר בעתיד לילדים. אין פה אפשרות לקבל את החנות בחזרה אז היה לו אריזטור [אחראי מטעם השלטון] שהוא אחראי על החנות.
קיבלנו את התעודה בשביל הביטוח כמו שביקשתי ממך ואני מקווה שיהיה הביטוח מסודר.
האם אתה הולך ללמוד? [מתכוונת רק ללימוד קודש] אני שמחה שאתה עובד ומתפרנס בכבוד.
נשיקות חמות
אמא אבא.
נשיקות מלאה ומרים [האחיות הקטנות].
נשיקות לרגינהנני.

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: גננדעל גראוס
מיקום: צ'כוסלובקיה
תאריך: 1941-07-15

מקבל/ת המכתב

שם: יוסף יעקוב גראוס
מיקום: ישראל

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות