כמה ימים לאחר סיום מלחמת ששת הימים דניאל אילני חוזר מקהיר לאזור תעלת סואץ. בדרך הוא קורא את המכתבים הרבים שקיבל. עכשיו, מששב למחנה, נח ואכל, הוא מחכה למכתבים נוספים מהעורף. דני מעדכן כי חברים שלחו לו מכתבים ותוהה בנוגע לענייני תשלום וכסף שלא עודכן עליהם. הוא מציע לציפי לכתוב מכתב לוילאם בן הדוד מארה"ב ומעודד את ציפי ומירי שנשארו בעורף.
דניאל (דני) אוליבנבאום נולד בינואר 1917 בראשון לציון. בדצמבר 1948 ביקש דוד בן־גוריון, שר הביטחון, מקציני צה"ל שיעברתו את שמות המשפחה. דניאל נענה לבקשה ועברת את שמו לאילני.
דניאל הצטרף לצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה ושירת בחיל הציוד R.A.O.C במצרים עד לשחרורו בשנת 1945. בשירותו במצרים הכיר את ציפורה, אשר שירתה גם היא בצבא הבריטי, והשניים נישאו עוד בזמן שירותם הצבאי. לדני ולציפי נולדו שלושה ילדים: מרדכי (מוטי), אמנון ומירי.
לקראת מלחמת השחרור גויס דניאל לצה"ל כקצין בחיל השריון. בשירות המילואים הוא צורף לחטיבה 27 שהשתתפה במלחמת סיני ובמלחמת ששת הימים. במלחמת ששת הימים שירת בדרגת רב סרן כמפקד פלוגת האספקה של החטיבה. דניאל הפסיק לשירת במילואים לאחר מלחמת ששת הימים.
דניאל אילני נפטר בשנת 1997.
את המכתבים תרם לפרויקט אוצרות אמנון אילני, בנו של דניאל, במסגרת שיתוף פעולה של פרויקט אוצרות עם המרכז למורשת מלחמת ששת הימים לרגל 55 שנים למלחמה.