אוֹצָרוֹת
1948 29 באפריל

נאוה בת ה־23 משמשת חובשת בירושלים הנצורה ומנסה לנהל חיי שגרה – לצאת עם מחזרים ולעזור להוריה לנהל מלון

נאוה נוימרק ירושלים

כתב היד

4 עמודי מכתב

סיפור רקע

נאוה בת ה-23 המשמשת חובשת בירושלים הנצורה, מנסה לנהל גם חיי שגרה ויוצאת עם מחזרים. היא עוזרת להורים לנהל מלון, בו גרים דרך קבע אורחים שגם מצפים לקבל את ארוחותיהם. אך בירושלים יש מחסור גדול במזון. אחותה, דרורה, שחיה עם משפחתה בתל אביב, שולחת אליהם חבילות מזון. מירושלים שולחים לדרורה ולילדיה הקטנים חבילות עם מתנות. בירושלים לא משלמים חובות - כי מי יודע מה ילד יום.

נאוה בת ה-23 המשמשת חובשת בירושלים הנצורה, מנסה לנהל גם חיי שגרה ויוצאת עם מחזרים. היא עוזרת להורים לנהל מלון, בו גרים דרך קבע אורחים שגם מצפים לקבל את ארוחותיהם. אך בירושלים יש מחסור גדול במזון. אחותה, דרורה, שחיה עם משפחתה בתל אביב, שולחת אליהם חבילות מזון. מירושלים שולחים לדרורה ולילדיה הקטנים חבילות עם מתנות. בירושלים לא משלמים חובות - כי מי יודע מה ילד יום.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/4

אני שלחת מכתב זה באחור של 10 ימים ואתכם הסליחה.
הסיבה מובנת. 29.4.48
ירושלים 19.4.48
שלום רב לכם יקירי,
	התישבתי לכתוב לכם מלים מספר כפי שהבטחתי לכם. אף על פי שנדמה לי שבימים האחרונים קבלתם כל-כך הרבה מכתבים עד שימאס עליכם בודאי לקרא את מכתבי זה.
	אך לפני שאתחיל במכתב ברצוני לברך אותכם בחג שמח. מי יתן ובשנה הבאה בחג החרות נחוג את "הסדר" כלנו יחד במדינה עברית חפשית. אני יושבת וחושבת מי יגיד וישאל השנה את הקושיות. מקוה אני שיהיה לנו לאכול עד כדי שבעה. על אף המצב החליטה אמא לערוך סדר כבכל שנה. חושבתני שיהיו די הרבה אנשים, כך שחושבתני כמו בכל שנה נצטרך לעבוד הפעם במשנה מרץ. כוחות מרובים לזה אין לי: משבוע לשבוע אני מפסידה במשקל. במשך הזמן אני הפסדתי כבר למעלה משלושה קילו. בבית פרטי כשמקבלים פרודוקטים אזי בני המשפחה אוכלים זאת, אבל אצלינו זאת הפרנסה שלנו כך שהאורחים קודמים לנו ואת השיריים אנחנו אוכלים. אני ח"ו לא מתאוננת, אך לפעמים דברים קטנוניים כאלה מרגיזים אותי. אני בכלל רציתי להתגייס גיוס מלא וגם דרשו זאת ממני, כי אינני תומכת בבית, אך אמא התנגדה לכך והתחילה בסצינות שלה, כך שויתרתי על הדבר אך חושבתני שלא להרבה זמן, כי אם המצב ימשך בבית כמו שהוא עכשיו, אזי אני בכל אופן אתגייס מלא. כי קשה לי לשבת בבית וכל היום לשמוע רק צעקות וקריטיקות על חוסר אירגון ומזון. לענות תמיד אינני רוצה ועצבי התרופפו לגמרי. אינני מאשימה את אמא או את מישהו אחר. כאן המצב בירושלים לא טוב. מה שיש צריך להסתפק בו, אך אמא איננה מסכימה וכל הזמן מתרגזת על שלא נותנים לה. אך אין לעשות שום דבר, כי אין כאן עם מי לדבר, ולפני מי להתאונן, לכן חושבתני שיש להתאזר בסבלנות ולחכות ולראות מה יהיה הלאה. פרטים יותר מפורטים תוכל למסור לכם הגב' איזמוז'יק. היא תוכל לספר לכם מה נשמע אצלינו. הם גרים אצלינו כבר כמה חדשים כך שתוכלו לשמוע מהם מה נשמע אצלינו בדיוק.
	הערב ראיתי את ד"ר בוימינגר. אינני יודעת אך משהו לא דופק. האדם הזה תמיד עסוק בעובד-הציוני. היום אמרתי לו שהמפלגה שלו נמצאת אצלו הראשונה בתור. באין אסיפה או ישיבה אזי הוא מצלצל אלי לפגישה. אינני יודעת מה אתו. אני בכל אופן לא יכולה להבין אותו. ד"ר קוק טלפן מהדסה לשאול מה קרה ביני ובין ד"ר פיינמסר ומה בדבר שולם. אני כרגיל אינני יודעת אך אני נוטה לכך. קשה לי לכתוב לכם על כל הדברים האלה. פשוט אין לי סבלנות לשבת ולכתוב הרבה על כל הדברים האלה. יותר קל לדבר בע"פ מאשר בכתב, ואני מקוה שכשנפגש אי"ה בקרוב נוכל לדבר על כל הדברים האלה פנים אל פנים.
	כך בירושלים החיים מתנהלים כרגיל. כל הזמן שומעים יריות אך הקהל כבר כל-כך רגיל לזאת שאין הוא שם לב לדברים קטנוניים שכאלה. הם רק עומדים להתווכח מאיזה כוון באים היריות. כך שנכון אומר הפסוק שכל אחד מתרגל לפֶּקֶל צרות שלו וחושב שזה צריך כך להיות. עיקר הרע הוא בעית המזון. קשה להשיג מצרכים. ירקות יש רק לאנשי הפרוטקציה. עגבניות כבר לא אכלתי אינני יודעת כמה זמן. גם שאר הדברים קשה להשיג. תארי לך שבשטראוס אני מחלקת כעת חלב ללמעלה ממאה איש ליום במקום חמשים קודם. אני חוזרת משם עייפה מאוד ומתעצבנת לא מעט. אתם תאמינו לי או לא אבל יכולה אני להבטיח לכם שעד היום לא לקחתי לעצמי אף גרם של חלב יבש. אני ממש אדיוט, לא?
	אצלינו גרים משפחת עו"ד קינג, ד"ר איזמוז'יק, גב' אפשטיין המשוגעת ועוד כמה אורחים, ורובם נמצאים אצלינו בפנסיון מלא כך שגם בעיית התזונה היא קשה מאוד. ואמא אחרי שהיא עמלה כל-כך הרבה שנים כדי לבנות את המלון ולהרוס אותו ביום אחד זה משהו שכואב לה ויכאב לה מאוד, כך שהיא פשוט מתענה וממשיכה להחזיק במטבח. ובתיה משוגעת כתמיד, כי באמת קשה לעשות משהוא מלא כלום. כל זאת משפיעים על אמא רע מאוד וכן גם במצב בכללו והיא הפכה להיות כל-כך עצבנית, עד שלפעמים אני מפחדת מפני תוצאות רעות וזאת היא הסיבה שאני לא עונה לה הרבה פעמים. אני מחפשת ושואלת אולי ישנו איזה משוגע שיסכים לקנות כעת את המלון ואזי הייתי שולחת את אבא ואמא לתל-אביב. בעז נמצא כרגע בחופש מחלה. יש לו עוד כעשרה ימים להישאר בבית. הוא זקוק לכלכלה טוב, אך מאין לקחת זאת כשאין לנו אפשרות להשיג מעט חמאה ולו גם בשוק השחור. אף אחד אינו יכול לתאר לעצמו את המצב בירושלים לאמיתו אם לא היה כאן וראה כל זאת במו עיניו. השמאל השתלט על הכל ומחלק רק לחבריו כך שיוצא מזה ששאר האנשים צריכים ללכת ולמות מרעב, כי הם אינם בני אדם מכיוון שאין הם חברים במפלגה.
	לראובן ופניציה לא שלמתי כי אמא אומרת שכרגע אף אחד אינו משלם כספים, כך שאינני יודעת בעצמי מה לעשות.
	אני מקוה שקבלתם הכל מה ששלחנו לכם: 2 סודרים, 2 סירים, 2 מגבות, 2 בקבוקים יין, 1 בקבוק אודיקולון, 1 מטפחת שויצרית, משחקים וסרטים לילדים.
	אני מאחלת לכם שוב הפעם חג שמח וכל טוב לכלם. ד"ש להורי ישראל והשוכמנים וכן חג-שמח.
	אנא המשיכו במשלוחים. שלחו בעיקר ביצים, בשר וירקות חיים. תפ"א ובצל יש לנו וכן קבלנו מספיק דגים.
	אסיים בזה בתקוה להתראות בקרוב.
	אל תחשבו על נסיעה אלינו.
				הרבה נשיקות לכלם
	מאחותכם אוהבתכם
		נאוה

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נאוה נוימרק
מיקום: ירושלים
תאריך: 29.04.1948

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת דוני
מיקום: תל אביב

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/4

אני שלחת מכתב זה באחור של 10 ימים ואתכם הסליחה.
הסיבה מובנת. 29.4.48
ירושלים 19.4.48
שלום רב לכם יקירי,
	התישבתי לכתוב לכם מלים מספר כפי שהבטחתי לכם. אף על פי שנדמה לי שבימים האחרונים קבלתם כל-כך הרבה מכתבים עד שימאס עליכם בודאי לקרא את מכתבי זה.
	אך לפני שאתחיל במכתב ברצוני לברך אותכם בחג שמח. מי יתן ובשנה הבאה בחג החרות נחוג את "הסדר" כלנו יחד במדינה עברית חפשית. אני יושבת וחושבת מי יגיד וישאל השנה את הקושיות. מקוה אני שיהיה לנו לאכול עד כדי שבעה. על אף המצב החליטה אמא לערוך סדר כבכל שנה. חושבתני שיהיו די הרבה אנשים, כך שחושבתני כמו בכל שנה נצטרך לעבוד הפעם במשנה מרץ. כוחות מרובים לזה אין לי: משבוע לשבוע אני מפסידה במשקל. במשך הזמן אני הפסדתי כבר למעלה משלושה קילו. בבית פרטי כשמקבלים פרודוקטים אזי בני המשפחה אוכלים זאת, אבל אצלינו זאת הפרנסה שלנו כך שהאורחים קודמים לנו ואת השיריים אנחנו אוכלים. אני ח"ו לא מתאוננת, אך לפעמים דברים קטנוניים כאלה מרגיזים אותי. אני בכלל רציתי להתגייס גיוס מלא וגם דרשו זאת ממני, כי אינני תומכת בבית, אך אמא התנגדה לכך והתחילה בסצינות שלה, כך שויתרתי על הדבר אך חושבתני שלא להרבה זמן, כי אם המצב ימשך בבית כמו שהוא עכשיו, אזי אני בכל אופן אתגייס מלא. כי קשה לי לשבת בבית וכל היום לשמוע רק צעקות וקריטיקות על חוסר אירגון ומזון. לענות תמיד אינני רוצה ועצבי התרופפו לגמרי. אינני מאשימה את אמא או את מישהו אחר. כאן המצב בירושלים לא טוב. מה שיש צריך להסתפק בו, אך אמא איננה מסכימה וכל הזמן מתרגזת על שלא נותנים לה. אך אין לעשות שום דבר, כי אין כאן עם מי לדבר, ולפני מי להתאונן, לכן חושבתני שיש להתאזר בסבלנות ולחכות ולראות מה יהיה הלאה. פרטים יותר מפורטים תוכל למסור לכם הגב' איזמוז'יק. היא תוכל לספר לכם מה נשמע אצלינו. הם גרים אצלינו כבר כמה חדשים כך שתוכלו לשמוע מהם מה נשמע אצלינו בדיוק.
	הערב ראיתי את ד"ר בוימינגר. אינני יודעת אך משהו לא דופק. האדם הזה תמיד עסוק בעובד-הציוני. היום אמרתי לו שהמפלגה שלו נמצאת אצלו הראשונה בתור. באין אסיפה או ישיבה אזי הוא מצלצל אלי לפגישה. אינני יודעת מה אתו. אני בכל אופן לא יכולה להבין אותו. ד"ר קוק טלפן מהדסה לשאול מה קרה ביני ובין ד"ר פיינמסר ומה בדבר שולם. אני כרגיל אינני יודעת אך אני נוטה לכך. קשה לי לכתוב לכם על כל הדברים האלה. פשוט אין לי סבלנות לשבת ולכתוב הרבה על כל הדברים האלה. יותר קל לדבר בע"פ מאשר בכתב, ואני מקוה שכשנפגש אי"ה בקרוב נוכל לדבר על כל הדברים האלה פנים אל פנים.
	כך בירושלים החיים מתנהלים כרגיל. כל הזמן שומעים יריות אך הקהל כבר כל-כך רגיל לזאת שאין הוא שם לב לדברים קטנוניים שכאלה. הם רק עומדים להתווכח מאיזה כוון באים היריות. כך שנכון אומר הפסוק שכל אחד מתרגל לפֶּקֶל צרות שלו וחושב שזה צריך כך להיות. עיקר הרע הוא בעית המזון. קשה להשיג מצרכים. ירקות יש רק לאנשי הפרוטקציה. עגבניות כבר לא אכלתי אינני יודעת כמה זמן. גם שאר הדברים קשה להשיג. תארי לך שבשטראוס אני מחלקת כעת חלב ללמעלה ממאה איש ליום במקום חמשים קודם. אני חוזרת משם עייפה מאוד ומתעצבנת לא מעט. אתם תאמינו לי או לא אבל יכולה אני להבטיח לכם שעד היום לא לקחתי לעצמי אף גרם של חלב יבש. אני ממש אדיוט, לא?
	אצלינו גרים משפחת עו"ד קינג, ד"ר איזמוז'יק, גב' אפשטיין המשוגעת ועוד כמה אורחים, ורובם נמצאים אצלינו בפנסיון מלא כך שגם בעיית התזונה היא קשה מאוד. ואמא אחרי שהיא עמלה כל-כך הרבה שנים כדי לבנות את המלון ולהרוס אותו ביום אחד זה משהו שכואב לה ויכאב לה מאוד, כך שהיא פשוט מתענה וממשיכה להחזיק במטבח. ובתיה משוגעת כתמיד, כי באמת קשה לעשות משהוא מלא כלום. כל זאת משפיעים על אמא רע מאוד וכן גם במצב בכללו והיא הפכה להיות כל-כך עצבנית, עד שלפעמים אני מפחדת מפני תוצאות רעות וזאת היא הסיבה שאני לא עונה לה הרבה פעמים. אני מחפשת ושואלת אולי ישנו איזה משוגע שיסכים לקנות כעת את המלון ואזי הייתי שולחת את אבא ואמא לתל-אביב. בעז נמצא כרגע בחופש מחלה. יש לו עוד כעשרה ימים להישאר בבית. הוא זקוק לכלכלה טוב, אך מאין לקחת זאת כשאין לנו אפשרות להשיג מעט חמאה ולו גם בשוק השחור. אף אחד אינו יכול לתאר לעצמו את המצב בירושלים לאמיתו אם לא היה כאן וראה כל זאת במו עיניו. השמאל השתלט על הכל ומחלק רק לחבריו כך שיוצא מזה ששאר האנשים צריכים ללכת ולמות מרעב, כי הם אינם בני אדם מכיוון שאין הם חברים במפלגה.
	לראובן ופניציה לא שלמתי כי אמא אומרת שכרגע אף אחד אינו משלם כספים, כך שאינני יודעת בעצמי מה לעשות.
	אני מקוה שקבלתם הכל מה ששלחנו לכם: 2 סודרים, 2 סירים, 2 מגבות, 2 בקבוקים יין, 1 בקבוק אודיקולון, 1 מטפחת שויצרית, משחקים וסרטים לילדים.
	אני מאחלת לכם שוב הפעם חג שמח וכל טוב לכלם. ד"ש להורי ישראל והשוכמנים וכן חג-שמח.
	אנא המשיכו במשלוחים. שלחו בעיקר ביצים, בשר וירקות חיים. תפ"א ובצל יש לנו וכן קבלנו מספיק דגים.
	אסיים בזה בתקוה להתראות בקרוב.
	אל תחשבו על נסיעה אלינו.
				הרבה נשיקות לכלם
	מאחותכם אוהבתכם
		נאוה

עמוד 1/4
עמוד 1/4
עמוד 1/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: משפחת דוני
מיקום: תל אביב

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות