7/1968
יום ה'

[עמ' 1]
שלום חמוד שלי,
עד היום התלבטתי לאיזה כתובת
לכתב לך, מכיוון שאתה לא אמרת לי,
והיום החלטתי שנמאס לי – לא לקבל מכתב
ממך. ולא לכתוב אליך והחלטתי – שזהו!
אני כותבת ויהי מה. ולכל היותר המכתב
ישאר תקוע איפשהוא בגדוד שלך.
יש לי כל-כך הרבה מה לכתוב
שאיני יודעת במה להתחיל:
ענבלי מחלימה מאנגינה קשה היא
סבלה מחֹם גבוה עד יום רביעי
למרות שקבלה אנטיביוטיקה ורק היום
סוף סוף ירד לה החֹם אבל המראה
שלה זה כמו אחרי שחפת…
חוורת ורזה (איזה נוגעת באֹכל) ואין לה
טיפת-כח לעמוד על הרגלים. למרות הכל
היא מצליחה כל יום לסחוט ממני
את כל המיץ… ונדמה לי שמגיע
לי מסדור-העבודה שבת בגלל כל
[עמוד 2]
הבילוים אתה אחרי-הצהרים. היא לא
ידעה מה היא רוצה מעצמה והריצה
אותי בכל הקיבוץ עם העגלה. היום
נדבקה לאופנים שלך ולא היתה לי ברירה
אלא להרכיב אותה. היא מיללת על
כל שטות וקשה מאד להסתדר אתה
כעת אבל אני מיחסת זאת למחלה
ומקווה שעכשו אחרי שירד לה החֹם
יהיה לנו יותר קל – לשתינו.
בכל אופן אותך איננה שוכחת.
כל יום כשאנחנו באות לחדר היא
שואלת איפה אתה, לפעמים אפילו
בבכי. הראיתי לה תמונות שלך באלבום
והיא שמחה מאד ובקשה לראות
עוד ועוד. למרות כל הצרות שהיא
עושה היא מתרפקת עלי בלי סוף
וקשה מאד לכעוס עליה – כי אין
כמוה מתוקה. אתה הרי יודע.
בקיבוץ הרבה לא קרה. ראינו
3 סרטים השבוע, ממש פסטיבאל!
[עמוד 3]
בגן אני ויעל ת. עושות חיים. הילדים
די – ממושמעים ובאמת לא בעיה להסתדר.
באמצע השבוע היינו בכנרת אתם,
וגם מחר כנראה שנסע שוב. ואני
שוב שחורה (כמעט כמוך).
מבחינה בטחונית היה שמח פה
ואני לא מאמינה שזה סוף פסוק.
ביום ג' עלה החבר שלך – שאול
ממסדה על מוקש-נעל שהיה ליד שיבּר-
מים בפרדס של מסדה. הוא נפצע קשה
הוריד רגל (מעל לברך) נפגע בעין וביד.
ובעצם כל זה היה לחינם מכיוון
שבבוקר אדם כהן מצא עקבות
והודיע לגוש ולמשמר-הגבול והם לא
התיחסו. ב-10 הוא שוב הודיע להם
ובקש שיבואו לבדוק. הם בדקו
(עשו טובה) והחליטו שזה זוג
שהלך לטייל. תאר לך איזה זוג
ילך לטייל בלילה באיזור הבריכות
ועל דרך – הפטרולים?
[עמוד 4]
שעה אחרי-כן – קרה האסון לשאול
ולא די בכך הרי שוב חזר המקרה
הרגיל עם החכמים שרצים לראות
והפעם היה זה קומנדקר שטס
בלי לבדוק את הדרך שעה וחצי
אחרי שהתפוצץ מוקש-הנעל הם
עלו על מוקש-רכב ליד המקום.
בהתחלה היינו בטוחים שהצבא
פוצץ עוד מוקש כי האזור
שרץ צבא אבל פתאום באו לקרוא
לרחל ג. לעזרה וכשהיא באה
לשם מצאו רק 3 חיילים, הרביעי
חסר. אחרי חיפושים מצאו אותו
ב"תפזרת" בפרדס. בעיתון כתבו
שמת מפצעיו למחרת. אולי בשביל שהמשפחה
שלו לא תדע באיזו צורה איומה
זה קרה. ראיתי את הקומנדקר. זה
מזעזע, כל החלק האחורי עף.
בכל-אפן כל הערב היינו בכוננות
ולא קרה כלום. למחרת ב-3:00
[עמוד 5]
אחה"צ "דַבּל-ג'ק" בא לערֹך
סיור בדרך הפטרולים שלנו וירו
עליו מה"שלחן". הכי מצחיק שהוא
הודיע להוריד את כלם למקלטים
אצלנו מכיוון שהיה בטוח שהמוצב
שלנו ישיב להם. אבל כרגיל החילים
במוצב ישנו ואפילו לא שמעו
והוא נורא כעס. בכל אופן ישבנו
ליד המקלטים עד 5:00 ואז
התפזרנו. מאז שורר שקט מתוח.
היום לא ירדו גם כן לעבוד בצוויר.
נורית הלוי חזרה מגבעת חביבה והיא
מטרטרת לי במֹח כל יום. טוב שביום
שבת היא נוסעת לחפש-מבושל.
עירית צריכה כל יום ללדת ואם
לא תלד עד יום שני הרי היא
מוזמנת ל"פוריה" ויעזרו לה קצת.
פאול כבר נורא עצבני ומתוח
וגם היא נראית לי די מתוחה במיוחד
בכלל העובדה שהיא יודעת שהתינוק
[עמוד 6]
יהיה אצלה בחדר כי אין איפה לשכן
אותו. (ניבה וגדי עוד לא עברו!)
יעל לובל ואיציק נסעו היום למעברות.
והיה היה די עצוב לראות אותם
אורזים.
דרורי, אין לך מושג כמה אני
מחכה לסימן-חיים ממך – טלפון, מכתב, גלויה,
לא חשוב מה. בינתיים לא קבלתי כלום.
במיוחד שפיצ'וטו ספר לי שאפשר
לטלפן הנה אפילו מהמוצב. האם זה
נכון?
אני לא מאמינה שאתה לא
כתבת. ואני מקווה ומחכה למחר –
שיגיע כבר משהו.
בשבוע הבא אשלח לך חבילה (של
וועדת קשר)
בהמון געגועים ואהבה
נשיקות מלמעלה עד למטה.
נורית