אוֹצָרוֹת
1968 21 בספטמבר

ניצה מעדכנת את משפחתה בשלומה לאחר שנפגעה בתאונת עבודה

ניצה ששון קיבוץ עין זיוון פורסם על ידי אורלי אילני
ניצה וחברתה, וברקע קיבוץ עין זיוון בימיו הראשונים

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

מכתב שכתבה ניצה גוטמן להוריה בעת ששהתה בקיבוץ עין זיוון בשנת התנדבות לפני הצבא. ניצה עבדה בקיבוץ הצעיר בסיקול אבנים, במטבח ובמפעל הבת של נעלי "דפנה" והשתתפה בהקמת השביל לנחל הזוויתן. באחת מן העבודות התרחשה תאונה עם טרקטור ורגלה נפגעה. המכתב נכתב בזמן שניצה הייתה מרותקת למיטה, והיא מתארת בו כיצד חבריה דואגים לה ואף אינם מוותרים על נוכחותה במסיבה. ניצה ששון (גוטמן), נולדה בכפר ורבורג בשנת 1950 להוריה אריה ומרים גוטמן, והייתה הצעירה מאחיה: אברהם, יובל ועפרה. כשניצה הייתה בת ארבע, עברה המשפחה לקיבוץ נען, שם הצטרפה ניצה ללינה המשותפת עם בני כיתת "שלהבת". ניצה הייתה פעילה מאוד בקיבוץ, הדריכה בתנועת הנוער העובד ואף התנדבה לשנת שירות לפני הצבא בקיבוץ עין זיוון שבגולן. לאחר השחרור מן הצבא פגשה את ניצה את שאול ששון ונישאה לו, ויחד הם הקימו את משפחתם במיתר.

מכתב שכתבה ניצה גוטמן להוריה בעת ששהתה בקיבוץ עין זיוון בשנת התנדבות לפני הצבא. ניצה עבדה בקיבוץ הצעיר בסיקול אבנים, במטבח ובמפעל הבת של נעלי "דפנה" והשתתפה בהקמת השביל לנחל הזוויתן. באחת מן העבודות התרחשה תאונה עם טרקטור ורגלה נפגעה. המכתב נכתב בזמן שניצה הייתה מרותקת למיטה, והיא מתארת בו כיצד חבריה דואגים לה ואף אינם מוותרים על נוכחותה במסיבה. ניצה ששון (גוטמן), נולדה בכפר ורבורג בשנת 1950 להוריה אריה ומרים גוטמן, והייתה הצעירה מאחיה: אברהם, יובל ועפרה. כשניצה הייתה בת ארבע, עברה המשפחה לקיבוץ נען, שם הצטרפה ניצה ללינה המשותפת עם בני כיתת "שלהבת". ניצה הייתה פעילה מאוד בקיבוץ, הדריכה בתנועת הנוער העובד ואף התנדבה לשנת שירות לפני הצבא בקיבוץ עין זיוון שבגולן. לאחר השחרור מן הצבא פגשה את ניצה את שאול ששון ונישאה לו, ויחד הם הקימו את משפחתם במיתר.

כתב היד

עמוד 1/2

שבת 21/9

[עמוד 1]
למשפחה היקרה שלומות,
שוב נותרתי בודדה כן [כאן]. שעת ארוחת ערב עתה
ועלי מוטל לצפות עד, אשר הבנות הדואגות
תופיענה שוב עם האוכל.
מה מצב הרגל? מתקדם לכוון הרצוי, עדין
מוטל עלי לשכב על אותו מקום מאוס עלי,
למרות יכולתי ללכת. כאבים – כמעט ואין,
הסימן הטוב הוא, הגירוד.
ביום שישי שוב הייתי בק"ח – מצפה מצפה
לבוא הדוקטור ולבסוף מודיעים, שהיום הוא לא יופיע,
כמובן אכזבה כי אני כבר תיכננתי לשאלו באם
מותר לי להתחיל ללכת. פשוט נמאס כבר לשכב –
באודי [בעודי] מתגעגעת הביתה מאד מאד. אולם אין
זה נורא כי יש לי כאן את המִשְחַה
והאחות מחליפה לי. ביום רביעי אחרי החג עלי לסוע
לק"ח ואני מתחילה לתכנן תכניות כבר בהקשר
לנסיעה הביתה, הגיע הזמן, מה אתם אומרים?
בינתיים אני מבלה כאן מצוין המבקרים
עדיין רבים, קיבוץ צעיר – כולם יודעים על מחלתי
ומשתדלים לבקריני, כל יומיים באים ברצון
בג'יפ לקחתיני למקלחת. ואתמול ערב שישי, ממש
לא יאומן, כולם הלכו כבר למסיבה ואילו אני, שנהייתי
אדישה לכל – מסרט ועד מסיבה הכי, שלא ביקשתי
[עמוד 2]
מאיש שיבוא לקחתיני. אולם, לפתע מופיע בחושה יפתח
עם הג'יפ (אחראי על הרכב) והחל לנסות לשכנעני
לבוא למסיבה באמרו, שהמסיבה לא תתחיל
בלעדי וכולם רוצים, שאבוא כן, כמובן, שזו אגזמה [הגזמה],
ואני בעודי מתביישת להופיע פתאום באמצע בח"א [בחדר אוכל]
ביקשתי מספר דקות למחשבה ולבסוף החלטתי "שמחובתי"
להחלף מעט את האוירה ונעשה את הצעד "הנועז",
מובן, שמרוב בושה ישבתי בחוץ (בתנאים נוחים)
דאגו לי כראוי ובכך עדין לא הסתיים הערב,
הללו הזמינו אותי למעלה לבטונדות להמשיך
את בילוי הערב מובן, שהייתי מבסוטה ומרוצה
ובסוף בג'יפ ישר למטה.
ביום שני שלישי מתקיים כאן פיקניק + טיול
רחצה בכנרת ומשחקים ב"כרי-דשא" אני,
שאיני מעונינת אף זאת להפסיד החלטתי לסוע
באוטו ביום שני בערב למקום הפיקניק שם ישנים
ולמחרת חוזרים. אני מבטיחה לשמור על עצמי
אל דאגה הכל יהיה בסדר. פשוט איני מסוגלת
לשכב יותר במיטה. הענין הוא, שקרוב היום בו לא
"ימצאו" יותר ספרים בשבילי בעין זיוון.
לעת עתה שלום ולהתראות
איני מעונינת לבוא לנען חולה
שלכם "החולה"

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: ניצה ששון
מיקום: קיבוץ עין זיוון
תאריך: 21.09.1968

מקבל/ת המכתב

שם: מרים ואריה גוטמן
מיקום: קיבוץ נען

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

שבת 21/9

[עמוד 1]
למשפחה היקרה שלומות,
שוב נותרתי בודדה כן [כאן]. שעת ארוחת ערב עתה
ועלי מוטל לצפות עד, אשר הבנות הדואגות
תופיענה שוב עם האוכל.
מה מצב הרגל? מתקדם לכוון הרצוי, עדין
מוטל עלי לשכב על אותו מקום מאוס עלי,
למרות יכולתי ללכת. כאבים – כמעט ואין,
הסימן הטוב הוא, הגירוד.
ביום שישי שוב הייתי בק"ח – מצפה מצפה
לבוא הדוקטור ולבסוף מודיעים, שהיום הוא לא יופיע,
כמובן אכזבה כי אני כבר תיכננתי לשאלו באם
מותר לי להתחיל ללכת. פשוט נמאס כבר לשכב –
באודי [בעודי] מתגעגעת הביתה מאד מאד. אולם אין
זה נורא כי יש לי כאן את המִשְחַה
והאחות מחליפה לי. ביום רביעי אחרי החג עלי לסוע
לק"ח ואני מתחילה לתכנן תכניות כבר בהקשר
לנסיעה הביתה, הגיע הזמן, מה אתם אומרים?
בינתיים אני מבלה כאן מצוין המבקרים
עדיין רבים, קיבוץ צעיר – כולם יודעים על מחלתי
ומשתדלים לבקריני, כל יומיים באים ברצון
בג'יפ לקחתיני למקלחת. ואתמול ערב שישי, ממש
לא יאומן, כולם הלכו כבר למסיבה ואילו אני, שנהייתי
אדישה לכל – מסרט ועד מסיבה הכי, שלא ביקשתי
[עמוד 2]
מאיש שיבוא לקחתיני. אולם, לפתע מופיע בחושה יפתח
עם הג'יפ (אחראי על הרכב) והחל לנסות לשכנעני
לבוא למסיבה באמרו, שהמסיבה לא תתחיל
בלעדי וכולם רוצים, שאבוא כן, כמובן, שזו אגזמה [הגזמה],
ואני בעודי מתביישת להופיע פתאום באמצע בח"א [בחדר אוכל]
ביקשתי מספר דקות למחשבה ולבסוף החלטתי "שמחובתי"
להחלף מעט את האוירה ונעשה את הצעד "הנועז",
מובן, שמרוב בושה ישבתי בחוץ (בתנאים נוחים)
דאגו לי כראוי ובכך עדין לא הסתיים הערב,
הללו הזמינו אותי למעלה לבטונדות להמשיך
את בילוי הערב מובן, שהייתי מבסוטה ומרוצה
ובסוף בג'יפ ישר למטה.
ביום שני שלישי מתקיים כאן פיקניק + טיול
רחצה בכנרת ומשחקים ב"כרי-דשא" אני,
שאיני מעונינת אף זאת להפסיד החלטתי לסוע
באוטו ביום שני בערב למקום הפיקניק שם ישנים
ולמחרת חוזרים. אני מבטיחה לשמור על עצמי
אל דאגה הכל יהיה בסדר. פשוט איני מסוגלת
לשכב יותר במיטה. הענין הוא, שקרוב היום בו לא
"ימצאו" יותר ספרים בשבילי בעין זיוון.
לעת עתה שלום ולהתראות
איני מעונינת לבוא לנען חולה
שלכם "החולה"

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אביב יצחקי
מיקום: סיני
תאריך: 1973-11-07

מקבל/ת המכתב

שם: מרים ואריה גוטמן
מיקום: קיבוץ נען

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות