אחי היקר.
בדיוק לפני חדש ישבתי לכתוב לך אחרי זמן שלא כתבתי
לך, והנה הופיעה משה וחוה מירושלים והחלטתי להמשיך
למחרת, למחרתו כבר לא יכולתי להמשיך כי הודיעו לנו
על מותו של אמנון החביב. קשה לי לתאר לך על הכאב
והסבל שעבר עלינו ובפרט על דאגתינו לך איך שלא
תגיע אליך הידיעה המרה. כל הזמן החלטנו שלא
יודיע לך דבר כי הרגשנו ששם בנכר יקשה עליך לשאת
את הסבל הזה ודרשתי מיוסף ושרה שישתדלו להודיע
לאורי שהוא ישגיח שלא יודע לך מן החוץ אבל לדאבוננו
כבר נודע לך, איך ובאיזה אפן אין אנו יודעים, כי עדין
לא הגיע מכתב מפרט ממך ושולמית דואגת לשלומך בפרט
אחרי הנתוח. קשה לתאר לי איך עברת על האסון
הכבד הזה לאבד בן כל כך נחמד כמו אמנון. אין די
מלים בפי כדי לנחמך ולהרגיעך. הכאב גדול מאד
לכלנו. רק דבר אחד אני דורשת ממך שתתגבר על הכאב
ותהיה גבור כמו שולמית וכל יתר האבות השכולים. יש
לנו רבים כאלה שאבדו להם בני יחידם ומתנחמים בזה
שהקרבנות היקרים נפלו בעד גאולת המולדת. אנו מצפים
למכתב ממך בערב לדעת משלומך ומצב עיניך. שולמית
סובלת בשקט והנה אשה יוצאת מן הכלל, עכשיו כל
דאגותיה לך ובאמת רצוי היה שתהיה ע"י ותרגיעו אחד את
השני. אל תדאג לה היא לא בודדה אנו מבקרים אותה כל
יום ובני משפחתה תמיד ע"י. רם כל ערב בא הביתה ונמצא
בבית וכן גם תרצה נעשתה בחורה גדולה ורצינית והיא
עושה הכל בבית. כאן המצב עדין מערפל, ההפוגה נמשכת
וכן גם אינצנדטים קלים קורים בגבולות. מצב הרוח יותר
טוב מאשר בזמן המלחמה ובפרט הבחורים הגבורים שלנו
נהנים מחפש. קשה מאד המצב החמרי, היוקר גדול מאד
ואין הרבה לאכול אבל לא סובלים מרעב משלמים ביוקר
אבל משיגים ותיאבון יש. רק בלילות לא ישנים כי חושבים
תמיד על אלה היקרים שהלכו מאתנו על לא עת.
קבלתי מכתבים מהילדים אחרי שנודע להם על האסון שלנו
והם נזדעזעו וכל רצונם לחזור הביתה דוקה בזמן הזה.
בפרט יוסף. מאד הייתי רוצה וגם הכרחי היה כי תעבור
דרך ניו-יורק כדי שתהיה בקרבתם ובעקר שתבקר אצל
מומחים לעינים. רציתי גם שתשפיע על יוסף שלא ישויץ
כל כך כדי לחזור להלחם אמנם גאה אני על שהוא מרגיש
שצריך למלאות את חובתו למולדת אבל יותר שמחה אהיה
אם ימשיך בלמודיו ויגמור ואחר-כך יחזור. לעת עתה הוא
לא חסר כאן ואם יש לו איזה תפקיד שם שימלא אותו שם.
ולכן אם תבקר שם ותהיה לך איזה השפעה שהיא בסוכנות
שם שיוכל להכנס בעבודה אחראית ויוכל למלאות את
תפקודו שם וכן גם שרלה. אין דבר הקרבן היקר במשפחתינו
יותר מדי יקר ומספיק. החם גדול אצלינו וכלנו עיפים וחלשים.
עובדים קשה בפרט סמי כי הוא נחשב עוד מהנהגים הצעירים.
בכל זאת כשהוא שוכב לישון הוא ישן וזה מציל אותו.
הוא מוסר לך שלום רב וקשה לו הכתיבה איך לנחמך.
חמתי בחיפה ואני מפסוטה.. אבא נחלש מאד כי האסון השפיע עליו
יותר מכלם אבל ממלא את תפקידו לנשיו שמעבידות
אותו בשליחות. אמא כמו תמיד מדברת תמיד על עצמה
ונאנחת ולא זוכרת ומחכה לבואך. מיכל האמללה עיפה
ושבורה כי היא עובדת בלי הפסק ביום ובלילה. כלם מן
המשפחה ועד הידידים וכל בני המושבה דורשים בשלומך
ולוקחים חלק אבלך הכבד. חזק ואמץ כי עוד העבודה
רבה לפניך. להתראות בקרוב בארצינו החפשית.
נשיקות חמות מאחותך נעמי.