אוֹצָרוֹת
1919 28 בדצמבר

נתן כותב לידידתו רחל מכתב מפורט, העוסק בפוליטיקה ובהשקפת העולם הנובעות מאירועי השעה

נתן גולדברג איילת השחר פורסם על ידי מערכת אוצרות

כתב היד

6 דפי המכתב

סיפור רקע

נתן גולדברג (1888, לבוב -- 1971, הוד השרון), ממייסדי קיבוץ איילת השחר בגליל ועובד אדמה, מנצל את ימי הגשם והפסקת העבודה בשדה כדי לכתוב לידידתו רחל ינאית (1886, מאלין -- 1979, ירושלים) מכתב ארוך. הוא פורס שורה של עניינים פוליטיים ורעיוניים שעל סדר היום כגון מצבה, מעמדה ותפקידיה של ההסתדרות (פועלי ארץ ישראל); היריבות והמתחים בין התנועות הסוציאליסטיות המרכיבות את זרם העובדים ויחסים אישיים ופנים-יישוביים. הוא חותם כלאחר יד בדרישת שלום, בין היתר לבן-צבי ולבן-גוריון, ולשאר החברים (ביפו), ובברכת תחייה סוציאליסטית.
מקור המכתב: ארכיון המדינה, פ-1937/48, עמ' 2--7.

נתן גולדברג (1888, לבוב -- 1971, הוד השרון), ממייסדי קיבוץ איילת השחר בגליל ועובד אדמה, מנצל את ימי הגשם והפסקת העבודה בשדה כדי לכתוב לידידתו רחל ינאית (1886, מאלין -- 1979, ירושלים) מכתב ארוך. הוא פורס שורה של עניינים פוליטיים ורעיוניים שעל סדר היום כגון מצבה, מעמדה ותפקידיה של ההסתדרות (פועלי ארץ ישראל); היריבות והמתחים בין התנועות הסוציאליסטיות המרכיבות את זרם העובדים ויחסים אישיים ופנים-יישוביים. הוא חותם כלאחר יד בדרישת שלום, בין היתר לבן-צבי ולבן-גוריון, ולשאר החברים (ביפו), ובברכת תחייה סוציאליסטית.
מקור המכתב: ארכיון המדינה, פ-1937/48, עמ' 2--7.

כתב היד

עמוד 1/6

28.12.1919 כ"ה טבת תרע"ט
לכ'
הח' רחל! שלום רב לך!
ידידתי נכבדה מאוד!
בחוץ ימי גשם, הנני חפשי, זמן לא חסר לי הפעם, אני מתבטל כבר שבוע ימים, חשבתי, איך
ובמה מבפלים [מבלים?] את זמן החפשי. ואני מנצל כל רגע את הזמן מהבוקר עד מאוחר בערב. לומד עברית, וכותב מכתבים לחברים.
וגם לך אני מקדיש מכתב הנ"ל.
שהיתי ביפו, את הית כל הזמן עסוקה. שמחתי, שרק נודע לי שאת חושבת לבא גלילה, ואז את תהיה
אצלנו בכלל בתור אורחת, ובשעה זו נוכל על בטוח להכיף את כל השאלות הכוללות את חיינו היום יומית.
ומה יצא מכל שמחתי? באת גלילה, התחלת לקדוח. ואנוכי התעסקתי עם החולה בנסיעתי ליפו. ושוב פעם
לא התראנו.
אם חסרים לנו בחברה הנוכחית, שאלות בוערות, שעלינו לפשרן, היום למחרת, הרבה והרבה.
אנוכי רוצה רק לנגוע באותן השאלות שכבר עמדו אצלנו על הפרק, ועוד יעמדו הרבה זמן (אני חושב במשפחתנו
הסוד מלאים בארץ). פחוט פטפוט ונגש לענין. ראשון, ראשון אחרון אחרון.
שאלת היחס של ה-ר. למפלגתנו ולהיפך, נתן לנו הרבה מה לחשוב במשך שנים אחרונות.
קַבַלַת חברים חדשים, הרחַבַת חוג עבודתם, העם אַרציות של יחידים, העקשנות ומעשים של מה בכך,
שוב פעם מעשים של יחידים, הביא את האגודה במצב של עזובה. ולמתִחַת יחוסים בינה ובין המפלגה.
והתוצאה מזה, מעשים בדמשק, החלטת מַחנַים, ובזמן האחרון גלוי היחס, ועמידת אגודה בתור פוליטית
ר. לאום. והלאה והלאה. ממה שהיה במשך כל הזמן כֻלנו אשמים. מפני שאנחנו בעצמנו תמיד דחִינו את
שאלת ה-ר. תכף אספות וועדות של מפלגתנו. המעשה דמשק. זהו לפי דעתי, ענין של ברור דברים
וענין של פרטים ולא על הכלל. והיה יכול להִגַמֵר באָבֶש של פלוני או אלמוני ובזה נגמר הענין.
רק מה כן עוסק את מוחי? עמידה האחרונה!
רחל! אם עכשיו כבר בא זמן המתאים לעמידה זו? מזה לא נדבר עתה. רק על כמה שיש צריך ונחיצות לכבֵד את כֹחֵנו הדלים, בזמן הנוכחי, שכֻלנו מחכִּם למִפעַלים גדולים.
עכשיו בא כבר הזמן למעשים ולא לדִבָרים, ומה אנו רואים במקום כבוד, פרוד!
אם אפשר ככה לעבוד? לא ולא. אם היה מקום לצאת עכשיו, בדרישה שהם ה-ר בתור
אגודה פוליטית. אם היתה במשך כל הזמן הפרעה בעבודתם מצדנו? לא. לפי שאני יודע.
להיפך. לאו היו עובדים חלק גדול מעבודתה בהתאם ובהסכם את המפלגה, היו מצליחים הרבה
יותר. אז חברי ה-ר. גם היו יכולים להיות יותר אקטיביים במפלגה. שני המוסדים היו מרויחים!
וזה[?] מדבר לצדה. חברי ה-ר. יַדעו היטב שישנה החלטה שחבר פ"צ לא יכול להיות חבר
באגודה פוליטית אחרת. ה-ר יכול להיות, וצריך להיות על יד מפלגה פוליטית שיש לה השקפה
עולמית, ובמשך זמן מהזמנים (היה יכול לפי דרך הטבע) לצאת בתור מפלגה שניה בצביון יותר
חזק, מקסמלי. וזה אחרי מלחמות של דעות. כל הצעד שעשו עכשיו הוא לא טקטי, לגמרי.
הם לא עשו את החשבון מקודם, אם יש להם כבר די כוחות חומריים רוחניים לכל הפחות,
וגם כספיים להנחת יסוד הדרוש, על מנת יבא הרגע ולא יהיה את מי לצאת למלחמה.
מה אז יאגיד הצבור? איך את בתור חברה בה-ר בעלת נסיון של סדורים אָרגניזוציוניים.
עַבַרת בשתיקה להופע זו. אם לא ידעת את האסון של התוצאה זו?
במה שזה יגמר, זה הזמן יראה לנו! רחל! היתי מתמַרמֵר עוד יותר. תאמיני לי,
הדבר נוגע גם לי. הנני קרוב למשפחה זו. אם אפשר לעמוד מרחוק?
נגש לשאלה השניה; "ההסתדרות".
לפני שמונה שנים היתה מפלגתנו הראשונה שיצאה בפַרולָה, לפני הצבור הפועלים
החקלאים לאחד את כֻלם במוסד אחד. שיוכלה להופיעה בתור באות-כח חזקה אחת.
כלפי חוץ, לפני מוסדות ישוביים. על זה הסכּמו גם הפה"צ. בשבילנו זה היה חשוב מאוד,
היה לנו יכולת לדבר לצבור מאורגן בשפתנו הסוציאליסטית ולהביע את כל העובדות לפי
רוחנו. רק לדאבוננו הגדול אנחנו לא עשינו מה שיכולנו לעשות, ומי אשם?
גם את זוכרת את סדרי היום שהיו תמיד מעמידים על הועידות של מפלגתנו בתור סעיף
אחרון "ההסתדרות". להסתדרות לא היה כל הזמן ברור את תפקידה ומטרתה. נדמה שזה דבר
קטן? ואם לא די בררו את השאלה, ולא מצאו את הפתרון בועידות ההסתדרות? הינו צריכים
למצוא את הפטרון בועידתנו! ומפעם דפעם דחו את השאלה. עד שבא הזמן שאותו ההסתדרות
שהמוסדות הכּרו כבר בה בתור מוסד שכולל את כל הפועלים החקלאים ועתה שצריך להתכונן להכנת
תכניות של עבודה רחבה ישובית. כגון יסוד קבוצות ומושבים. ולתת להם צורה ישובית.
קמו שתי המפלגות בבת אחת, בכנאה [בקנאה] אחת לשניה. ומקבלות החלטה שההסתדרות היא
פרופסיאָנַלית, שתיהן גִלוּ את אמריקה. לא חשובה לי החלטתן. ההסת. היתה פרופסיאנלית, ונשארת כזו.
הינו צריכים רק לשמור על מעשיה שהיא לא תהיה במשך הזמן הסתדרות לכלל ישראל. וגם
שהיא לא תתעסק בפוליטיקה. אם פוחדת "הפ"הצ", שלא נשארת לה כבר עבודה בין הפועלים,
כשנכון הדבר, שהיא בתור מפלגה האוחזת בתור פרוגרמה מצד אחד השפה עברית, מצד השני העתון.
אין לה הלאה שום קיום בתור מפלגת הפועלים. רק מה השפיע, ואיזה פחד נפל עלינו?
איזה כוחות? ארציות או חוץ-לארציות, אינני מוצא תשובה לשאלה.
אנחנו לא היו צריכים לסגור את ההסתדרות במסגרת צרה, ולהגיד שההסתדרות
היא רק לעניני יום יום. ויצירת מושבים וקבוצות, צריכה המפלגה להתעסק ולא הסתדרות.
בשום אופן לא נכון, חברתי רחל!
מתוך ובתוך ההסתדרות צריכה להיות השפעתנו, וכל יצירה ישובית צריכה להִעַשות ממוסד אחד, ועלינו לעבוד במרץ שהכל יעשה לפי רוחנו. רק לא לתת מקום שכל מפלגה ומפלגה
תיסד לה מושבים וקבוצות, וכל אחת תתן צורה ישובית לפי טעמה. הכל צריך להיות
רק בפנים ההסתדרות ולא בחוץ. תוצאות תהינה נוראות.
כל סוחר יצאה עם הסחורה שלו. זה מוכרח להביא לידי חניפה מצד לצד הצבור
העובד. התחרות ומלשינות של שתי המפלגות כנאה ושנאה של שתיהן, אחת לשניה ברחוב
הפועלים. סוף התוצאה היא דמורַליזציה, ואחר כך לתקן את השגיעות יהיה קשה.
שאלה שלישית: ספרות פופולרית סוציאליסטית.
הרמת ידים נהיה אצלנו לדבר קל. ולקבל החלטות זה דבר זול שאין מחיר.
כמה שנים אנחנו מדברים בדבר הנחיצות של ספרות פופולרית בשאלה סוציאלית
כלכלית וחברותית. שזה היה כל הזמן סבה עקרית שהסניפים במקומותיהם היו חַלַשים,
ומהוא המזון הסוציאליסתי שנתנו לחברנו בפרט, ולצבור הרחב בכלל, מחוץ האחדות.
ומפני זה מפלגתנו לא שרשה שרשים חזקים. ולא יכולה לקחת אותו מעמד ברחוב, שהגיע
למפלגה סוציאליסטית. אני לא אלא אחורנית. מה שכבר עבר לא ישוב.
העולם הולך קדימה, וגם אנו נלך קדימה. היה לנו תירוץ שאנחנו הינו תחת שלטון
תורקיה, ואי אפשר היה לעשות דבר מה. רק עכשיו?…… עתון אי אפשר!
לכל הפחות חוברות אלמנטריות תנו לנו! להצבור הוא צמא, שאלה
היא רק של תרגומים, כמה זמן עוד נִתֵֵן לצבור לחקות ולא נשקיט את צמאנו.
אם לא הזמן עכשיו במקום העתון לכל הפחות קובֵצים, שיש רשות להוציא, יהיה באותן הכוחות שיש
לנו. שרק נתחיל, אפילו דלים כוחותנו, רק תוכנו הוא עשיר!
בעוד 4 חדשים עלינו לחוג "חג הראשון למאי" השנה תהינה חגיגות גדולות, רבות ערך בכל
העולם החוץ לארצי, ואנחנו צריכים כבר לחדול מלהיות אנשי-חוץ. די היה שהתיחסנו לכל הופעה חגיגית
לכל דבר בקרירות (וואָרעדיג) לא אותנו חָשבים. מה המפלגה הכינה לֵחג הנזכר, לצבור הפועלים?
איפה החוברת שתתן לנו את הבאור הנכון, מה הוא חַג הראשון למאי.
אם נשמע כבר השנה שירה סוציאליסטית, שהיא כל כך עשירה ויפה ומוסיפה רוח וחיים בחיינו.
נשמע אותה בשפתנו המדוברת החיה עברית? כל עם ועם שַר מזמן את השירים בשפתו.
ואנחנו? אינני מדבר שלא נוצרו שירים עברים, ברוח סוציאליאי, יבוא גם זמנו. הנני חי בתקוה.
רק מה שאפשר היה לתרגם? לכל ישנם מתרגמים? ולשירה פראָלטַרית?
חברתי! פעם זו התאסף בי רוח של התמרמרות, ואני שופח את זה לפניך. אני חושב
שפעם זו ימַצַא אוזן שישמיע לקולי. עכשיו נעבור לחיינו היום יומים.
הגליל עכשיו קרועה מהחיים פוליטיים. יפו, ירושלים הם המרכזים של חיים. שם האסיפות
שמה גם מקום של יוצרי תכניות ישוביים. שבועות האחרונים התחילו אצלנו במרכז
הפועלים בכנרת שיחות בדבר ההתאחדות הפועלים להסתדרות הכללית, וכבר עברו שתי שיחות. בשיחות משתתפים הפועלים מכל הסביבה.
את הראשונה פתח ח' י. טבנקין. הוא השקיף את המצב ישובי בכלל, ואת עמדתנו בתור הפועלים
בפרט, ברוח סוצילאי, וגמר בזה שכל הפועלים צריכים להתאחד להסתדרות אחת.
הוא הזכיר בדבר הבטחת שתי המפלגות (אומרים שבגדודים בטלו את שתי המפלגות באיזה
רשות יש להם, לקבור אותי חי?) מחברנו השתתפתי רק אנוכי בויכוח.
מהפ"הצ הזביר ח' אפטר כל הזכויות של מפלגתו שהם לא יכולים להתאחד, ושלמפלגה אין פלטפורמה
הם יכולים רק לעבוד עם שאר המוסדים עבודה משותפת פדֶקטיבית.
היא מחפשת לה דרך, הם מוכרחים לתת צביון לישוב ולשמור על השפה עברית. אחריו אני
דברתי, נתתי סקירה קצרה בדבר תפקיד מפלגתנו עולמית, בחוץ לארץ ובארץ, הזכרתי
את היסוּד המשרד ברית העולמית ושאר המוסדות שהמפלגה נוסדה לפני 12 שנים קפא"י.
לשכת עבודה משרד עבודה. וכו. וכו. עברתי למצב הנוכחי, של מהפחה [מהפכה] כללית בארופה,
תפקידנו בתור מפלגת פועלים סוציאל דמוקרטיים לקראת עתיד הקרוב. הראתי על כמה
שהפריעה לנו הפ"הצ. באותן עבודות, שהפ"הצ מיסד בעצמו לחשל קופה ולשכות.
שאחרי מלחמות רבות באה גם היא המפלג. הפ"הצ לידי הכרה שיסוד מוסדים כאלה, זה דבר
הכרחי. על סוף הראתי, שאנחנו בתור מפלגה סוציאליסטית עם פלטפורמה ברורה, יכולים רק
להתאחד להתפשר עם אותם המפלגות שיש להם פרוגרמה (פלטפורמה) ידוע מקסימלית,
או מינימלית, רק לא עם המפלגה שהיא קוראת את עצמה מפלגה מחפֶשֶת.
אני דרשתי שהועדה שנבחרה שנבחרה ביפו ליסוד ההסת. כללית, תמסור לנו דברים ברורים
מה יהיה התפקיד ומטרה של ההסת. הכללית, מפני, לפי שאני קבלתי מוסג שהיא רוצאת
להתעסק בפוליטיקה וכו. וכו. ז"א שהיא תהיה מפלגה שלישית.
דעתי הפרטית שהיא צריכה להיות מוסד פרופסיאֶנַלי, ולהתעסק אך ורק
במקצוע החקלאי וגם יסוד קבוצות ומושבים.
בשעת השיחות נִתַן לי חומר ודי מרץ לעמוד לפני ההמון, ולענות על כל
הדברים, לא נכונים ובעיקר שנגעו בפרינציפים של מפלגתנו. לא להלל את
עצמי, הצלחתי בשלושת השיחות לא האמנתי לעצמי.
השבת היתה שיחה שלישית. פתח ח' בן-ציון בדבר הרבה ענינים, הוא סבֵח כל
השאלות יחד כבר[?] היה מאוחר. מ"הפ"הצ" לא השתתף אף אחד בוכוח.
יצאתי ועניתי [?]. מובן אנו חושבים לפתור את [?] הקרקע. אינני מסכים
שההסת. תתעסק בשאלות קולטוריות לזה צריך להיות מוסד לחוד. וההסת. צריכה
רק להשתתף בעבודה. לא הסכמתי להגבלה שרוצים להגביל על עולים חדשים
ללמד את השפה בשני חדשים ורק אחרי כן יחשב בתור אזרח. דעתי,
צריכים לחשוב את העולים מיום בואם בתור אזרחים ולהקיל להם
בלמוד השפה. לסלוח להם לאלה[?] שלא רכשו מהר את השפה. ולא בכׁח
של לַחַץ נמצא. להיפך אחרי לחיצה באה לחיצה כנגד. אנחנו צריכים
קודם כל לדרוש מעצמנו את השפה העברית בשוק .בבית פרטי. משרדים ומוסדים
מדיניים. להסד. לפַתֵח את פעולתיה בכל ענפי חקלאות.
אני ברכתי את ח' בן-ציון שבא לידי הכרה בדבר הנחיצות של באות-כֹח באנטרנאציאנל הסוצ. כתבי לי ממה שנעשה אצלנו ביהודה.
נתקבלו איזה ידיעות מחוץ לארץ? [?] גם איזה עתונים והוצאות
יתחננו החוץ לארצי. אנחנו צמאים בגליל.
שמעתי שאת חלית ביפו. מה שלומך עתה?
תמסרי ד"ש. להוריך לשרה לוואלי לבן-צבי ובן גוריון, לדוד. לאליעזר
ולשאר החברים.

בכבוד רב
ובברכת התחיה סוצ.
נתן גולדברג

כנרת כ"ה טבת ע"ט.

בכתיבת המכתב [?] בחסד בגמר המכתב בדף V התחלתי לרעוד מקור כהוגן. אני שמח שגמרתי.

שלום לך חברה רחל. אני מוסר לך דרישת שלום והייתי רוצה
שתשובי לגליל. הרבה ליכתוב אין לי אבל לישמוע חדשות אני כן רוצה…
שלום בברכה חברך משה גרומר

עמוד 2/6
עמוד 3/6
עמוד 4/6
עמוד 5/6
עמוד 6/6

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נתן גולדברג
מיקום: איילת השחר
תאריך: 28.12.1919

מקבל/ת המכתב

שם: רחל ינאית בן-צבי
מיקום: יפו

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/6

28.12.1919 כ"ה טבת תרע"ט
לכ'
הח' רחל! שלום רב לך!
ידידתי נכבדה מאוד!
בחוץ ימי גשם, הנני חפשי, זמן לא חסר לי הפעם, אני מתבטל כבר שבוע ימים, חשבתי, איך
ובמה מבפלים [מבלים?] את זמן החפשי. ואני מנצל כל רגע את הזמן מהבוקר עד מאוחר בערב. לומד עברית, וכותב מכתבים לחברים.
וגם לך אני מקדיש מכתב הנ"ל.
שהיתי ביפו, את הית כל הזמן עסוקה. שמחתי, שרק נודע לי שאת חושבת לבא גלילה, ואז את תהיה
אצלנו בכלל בתור אורחת, ובשעה זו נוכל על בטוח להכיף את כל השאלות הכוללות את חיינו היום יומית.
ומה יצא מכל שמחתי? באת גלילה, התחלת לקדוח. ואנוכי התעסקתי עם החולה בנסיעתי ליפו. ושוב פעם
לא התראנו.
אם חסרים לנו בחברה הנוכחית, שאלות בוערות, שעלינו לפשרן, היום למחרת, הרבה והרבה.
אנוכי רוצה רק לנגוע באותן השאלות שכבר עמדו אצלנו על הפרק, ועוד יעמדו הרבה זמן (אני חושב במשפחתנו
הסוד מלאים בארץ). פחוט פטפוט ונגש לענין. ראשון, ראשון אחרון אחרון.
שאלת היחס של ה-ר. למפלגתנו ולהיפך, נתן לנו הרבה מה לחשוב במשך שנים אחרונות.
קַבַלַת חברים חדשים, הרחַבַת חוג עבודתם, העם אַרציות של יחידים, העקשנות ומעשים של מה בכך,
שוב פעם מעשים של יחידים, הביא את האגודה במצב של עזובה. ולמתִחַת יחוסים בינה ובין המפלגה.
והתוצאה מזה, מעשים בדמשק, החלטת מַחנַים, ובזמן האחרון גלוי היחס, ועמידת אגודה בתור פוליטית
ר. לאום. והלאה והלאה. ממה שהיה במשך כל הזמן כֻלנו אשמים. מפני שאנחנו בעצמנו תמיד דחִינו את
שאלת ה-ר. תכף אספות וועדות של מפלגתנו. המעשה דמשק. זהו לפי דעתי, ענין של ברור דברים
וענין של פרטים ולא על הכלל. והיה יכול להִגַמֵר באָבֶש של פלוני או אלמוני ובזה נגמר הענין.
רק מה כן עוסק את מוחי? עמידה האחרונה!
רחל! אם עכשיו כבר בא זמן המתאים לעמידה זו? מזה לא נדבר עתה. רק על כמה שיש צריך ונחיצות לכבֵד את כֹחֵנו הדלים, בזמן הנוכחי, שכֻלנו מחכִּם למִפעַלים גדולים.
עכשיו בא כבר הזמן למעשים ולא לדִבָרים, ומה אנו רואים במקום כבוד, פרוד!
אם אפשר ככה לעבוד? לא ולא. אם היה מקום לצאת עכשיו, בדרישה שהם ה-ר בתור
אגודה פוליטית. אם היתה במשך כל הזמן הפרעה בעבודתם מצדנו? לא. לפי שאני יודע.
להיפך. לאו היו עובדים חלק גדול מעבודתה בהתאם ובהסכם את המפלגה, היו מצליחים הרבה
יותר. אז חברי ה-ר. גם היו יכולים להיות יותר אקטיביים במפלגה. שני המוסדים היו מרויחים!
וזה[?] מדבר לצדה. חברי ה-ר. יַדעו היטב שישנה החלטה שחבר פ"צ לא יכול להיות חבר
באגודה פוליטית אחרת. ה-ר יכול להיות, וצריך להיות על יד מפלגה פוליטית שיש לה השקפה
עולמית, ובמשך זמן מהזמנים (היה יכול לפי דרך הטבע) לצאת בתור מפלגה שניה בצביון יותר
חזק, מקסמלי. וזה אחרי מלחמות של דעות. כל הצעד שעשו עכשיו הוא לא טקטי, לגמרי.
הם לא עשו את החשבון מקודם, אם יש להם כבר די כוחות חומריים רוחניים לכל הפחות,
וגם כספיים להנחת יסוד הדרוש, על מנת יבא הרגע ולא יהיה את מי לצאת למלחמה.
מה אז יאגיד הצבור? איך את בתור חברה בה-ר בעלת נסיון של סדורים אָרגניזוציוניים.
עַבַרת בשתיקה להופע זו. אם לא ידעת את האסון של התוצאה זו?
במה שזה יגמר, זה הזמן יראה לנו! רחל! היתי מתמַרמֵר עוד יותר. תאמיני לי,
הדבר נוגע גם לי. הנני קרוב למשפחה זו. אם אפשר לעמוד מרחוק?
נגש לשאלה השניה; "ההסתדרות".
לפני שמונה שנים היתה מפלגתנו הראשונה שיצאה בפַרולָה, לפני הצבור הפועלים
החקלאים לאחד את כֻלם במוסד אחד. שיוכלה להופיעה בתור באות-כח חזקה אחת.
כלפי חוץ, לפני מוסדות ישוביים. על זה הסכּמו גם הפה"צ. בשבילנו זה היה חשוב מאוד,
היה לנו יכולת לדבר לצבור מאורגן בשפתנו הסוציאליסטית ולהביע את כל העובדות לפי
רוחנו. רק לדאבוננו הגדול אנחנו לא עשינו מה שיכולנו לעשות, ומי אשם?
גם את זוכרת את סדרי היום שהיו תמיד מעמידים על הועידות של מפלגתנו בתור סעיף
אחרון "ההסתדרות". להסתדרות לא היה כל הזמן ברור את תפקידה ומטרתה. נדמה שזה דבר
קטן? ואם לא די בררו את השאלה, ולא מצאו את הפתרון בועידות ההסתדרות? הינו צריכים
למצוא את הפטרון בועידתנו! ומפעם דפעם דחו את השאלה. עד שבא הזמן שאותו ההסתדרות
שהמוסדות הכּרו כבר בה בתור מוסד שכולל את כל הפועלים החקלאים ועתה שצריך להתכונן להכנת
תכניות של עבודה רחבה ישובית. כגון יסוד קבוצות ומושבים. ולתת להם צורה ישובית.
קמו שתי המפלגות בבת אחת, בכנאה [בקנאה] אחת לשניה. ומקבלות החלטה שההסתדרות היא
פרופסיאָנַלית, שתיהן גִלוּ את אמריקה. לא חשובה לי החלטתן. ההסת. היתה פרופסיאנלית, ונשארת כזו.
הינו צריכים רק לשמור על מעשיה שהיא לא תהיה במשך הזמן הסתדרות לכלל ישראל. וגם
שהיא לא תתעסק בפוליטיקה. אם פוחדת "הפ"הצ", שלא נשארת לה כבר עבודה בין הפועלים,
כשנכון הדבר, שהיא בתור מפלגה האוחזת בתור פרוגרמה מצד אחד השפה עברית, מצד השני העתון.
אין לה הלאה שום קיום בתור מפלגת הפועלים. רק מה השפיע, ואיזה פחד נפל עלינו?
איזה כוחות? ארציות או חוץ-לארציות, אינני מוצא תשובה לשאלה.
אנחנו לא היו צריכים לסגור את ההסתדרות במסגרת צרה, ולהגיד שההסתדרות
היא רק לעניני יום יום. ויצירת מושבים וקבוצות, צריכה המפלגה להתעסק ולא הסתדרות.
בשום אופן לא נכון, חברתי רחל!
מתוך ובתוך ההסתדרות צריכה להיות השפעתנו, וכל יצירה ישובית צריכה להִעַשות ממוסד אחד, ועלינו לעבוד במרץ שהכל יעשה לפי רוחנו. רק לא לתת מקום שכל מפלגה ומפלגה
תיסד לה מושבים וקבוצות, וכל אחת תתן צורה ישובית לפי טעמה. הכל צריך להיות
רק בפנים ההסתדרות ולא בחוץ. תוצאות תהינה נוראות.
כל סוחר יצאה עם הסחורה שלו. זה מוכרח להביא לידי חניפה מצד לצד הצבור
העובד. התחרות ומלשינות של שתי המפלגות כנאה ושנאה של שתיהן, אחת לשניה ברחוב
הפועלים. סוף התוצאה היא דמורַליזציה, ואחר כך לתקן את השגיעות יהיה קשה.
שאלה שלישית: ספרות פופולרית סוציאליסטית.
הרמת ידים נהיה אצלנו לדבר קל. ולקבל החלטות זה דבר זול שאין מחיר.
כמה שנים אנחנו מדברים בדבר הנחיצות של ספרות פופולרית בשאלה סוציאלית
כלכלית וחברותית. שזה היה כל הזמן סבה עקרית שהסניפים במקומותיהם היו חַלַשים,
ומהוא המזון הסוציאליסתי שנתנו לחברנו בפרט, ולצבור הרחב בכלל, מחוץ האחדות.
ומפני זה מפלגתנו לא שרשה שרשים חזקים. ולא יכולה לקחת אותו מעמד ברחוב, שהגיע
למפלגה סוציאליסטית. אני לא אלא אחורנית. מה שכבר עבר לא ישוב.
העולם הולך קדימה, וגם אנו נלך קדימה. היה לנו תירוץ שאנחנו הינו תחת שלטון
תורקיה, ואי אפשר היה לעשות דבר מה. רק עכשיו?…… עתון אי אפשר!
לכל הפחות חוברות אלמנטריות תנו לנו! להצבור הוא צמא, שאלה
היא רק של תרגומים, כמה זמן עוד נִתֵֵן לצבור לחקות ולא נשקיט את צמאנו.
אם לא הזמן עכשיו במקום העתון לכל הפחות קובֵצים, שיש רשות להוציא, יהיה באותן הכוחות שיש
לנו. שרק נתחיל, אפילו דלים כוחותנו, רק תוכנו הוא עשיר!
בעוד 4 חדשים עלינו לחוג "חג הראשון למאי" השנה תהינה חגיגות גדולות, רבות ערך בכל
העולם החוץ לארצי, ואנחנו צריכים כבר לחדול מלהיות אנשי-חוץ. די היה שהתיחסנו לכל הופעה חגיגית
לכל דבר בקרירות (וואָרעדיג) לא אותנו חָשבים. מה המפלגה הכינה לֵחג הנזכר, לצבור הפועלים?
איפה החוברת שתתן לנו את הבאור הנכון, מה הוא חַג הראשון למאי.
אם נשמע כבר השנה שירה סוציאליסטית, שהיא כל כך עשירה ויפה ומוסיפה רוח וחיים בחיינו.
נשמע אותה בשפתנו המדוברת החיה עברית? כל עם ועם שַר מזמן את השירים בשפתו.
ואנחנו? אינני מדבר שלא נוצרו שירים עברים, ברוח סוציאליאי, יבוא גם זמנו. הנני חי בתקוה.
רק מה שאפשר היה לתרגם? לכל ישנם מתרגמים? ולשירה פראָלטַרית?
חברתי! פעם זו התאסף בי רוח של התמרמרות, ואני שופח את זה לפניך. אני חושב
שפעם זו ימַצַא אוזן שישמיע לקולי. עכשיו נעבור לחיינו היום יומים.
הגליל עכשיו קרועה מהחיים פוליטיים. יפו, ירושלים הם המרכזים של חיים. שם האסיפות
שמה גם מקום של יוצרי תכניות ישוביים. שבועות האחרונים התחילו אצלנו במרכז
הפועלים בכנרת שיחות בדבר ההתאחדות הפועלים להסתדרות הכללית, וכבר עברו שתי שיחות. בשיחות משתתפים הפועלים מכל הסביבה.
את הראשונה פתח ח' י. טבנקין. הוא השקיף את המצב ישובי בכלל, ואת עמדתנו בתור הפועלים
בפרט, ברוח סוצילאי, וגמר בזה שכל הפועלים צריכים להתאחד להסתדרות אחת.
הוא הזכיר בדבר הבטחת שתי המפלגות (אומרים שבגדודים בטלו את שתי המפלגות באיזה
רשות יש להם, לקבור אותי חי?) מחברנו השתתפתי רק אנוכי בויכוח.
מהפ"הצ הזביר ח' אפטר כל הזכויות של מפלגתו שהם לא יכולים להתאחד, ושלמפלגה אין פלטפורמה
הם יכולים רק לעבוד עם שאר המוסדים עבודה משותפת פדֶקטיבית.
היא מחפשת לה דרך, הם מוכרחים לתת צביון לישוב ולשמור על השפה עברית. אחריו אני
דברתי, נתתי סקירה קצרה בדבר תפקיד מפלגתנו עולמית, בחוץ לארץ ובארץ, הזכרתי
את היסוּד המשרד ברית העולמית ושאר המוסדות שהמפלגה נוסדה לפני 12 שנים קפא"י.
לשכת עבודה משרד עבודה. וכו. וכו. עברתי למצב הנוכחי, של מהפחה [מהפכה] כללית בארופה,
תפקידנו בתור מפלגת פועלים סוציאל דמוקרטיים לקראת עתיד הקרוב. הראתי על כמה
שהפריעה לנו הפ"הצ. באותן עבודות, שהפ"הצ מיסד בעצמו לחשל קופה ולשכות.
שאחרי מלחמות רבות באה גם היא המפלג. הפ"הצ לידי הכרה שיסוד מוסדים כאלה, זה דבר
הכרחי. על סוף הראתי, שאנחנו בתור מפלגה סוציאליסטית עם פלטפורמה ברורה, יכולים רק
להתאחד להתפשר עם אותם המפלגות שיש להם פרוגרמה (פלטפורמה) ידוע מקסימלית,
או מינימלית, רק לא עם המפלגה שהיא קוראת את עצמה מפלגה מחפֶשֶת.
אני דרשתי שהועדה שנבחרה שנבחרה ביפו ליסוד ההסת. כללית, תמסור לנו דברים ברורים
מה יהיה התפקיד ומטרה של ההסת. הכללית, מפני, לפי שאני קבלתי מוסג שהיא רוצאת
להתעסק בפוליטיקה וכו. וכו. ז"א שהיא תהיה מפלגה שלישית.
דעתי הפרטית שהיא צריכה להיות מוסד פרופסיאֶנַלי, ולהתעסק אך ורק
במקצוע החקלאי וגם יסוד קבוצות ומושבים.
בשעת השיחות נִתַן לי חומר ודי מרץ לעמוד לפני ההמון, ולענות על כל
הדברים, לא נכונים ובעיקר שנגעו בפרינציפים של מפלגתנו. לא להלל את
עצמי, הצלחתי בשלושת השיחות לא האמנתי לעצמי.
השבת היתה שיחה שלישית. פתח ח' בן-ציון בדבר הרבה ענינים, הוא סבֵח כל
השאלות יחד כבר[?] היה מאוחר. מ"הפ"הצ" לא השתתף אף אחד בוכוח.
יצאתי ועניתי [?]. מובן אנו חושבים לפתור את [?] הקרקע. אינני מסכים
שההסת. תתעסק בשאלות קולטוריות לזה צריך להיות מוסד לחוד. וההסת. צריכה
רק להשתתף בעבודה. לא הסכמתי להגבלה שרוצים להגביל על עולים חדשים
ללמד את השפה בשני חדשים ורק אחרי כן יחשב בתור אזרח. דעתי,
צריכים לחשוב את העולים מיום בואם בתור אזרחים ולהקיל להם
בלמוד השפה. לסלוח להם לאלה[?] שלא רכשו מהר את השפה. ולא בכׁח
של לַחַץ נמצא. להיפך אחרי לחיצה באה לחיצה כנגד. אנחנו צריכים
קודם כל לדרוש מעצמנו את השפה העברית בשוק .בבית פרטי. משרדים ומוסדים
מדיניים. להסד. לפַתֵח את פעולתיה בכל ענפי חקלאות.
אני ברכתי את ח' בן-ציון שבא לידי הכרה בדבר הנחיצות של באות-כֹח באנטרנאציאנל הסוצ. כתבי לי ממה שנעשה אצלנו ביהודה.
נתקבלו איזה ידיעות מחוץ לארץ? [?] גם איזה עתונים והוצאות
יתחננו החוץ לארצי. אנחנו צמאים בגליל.
שמעתי שאת חלית ביפו. מה שלומך עתה?
תמסרי ד"ש. להוריך לשרה לוואלי לבן-צבי ובן גוריון, לדוד. לאליעזר
ולשאר החברים.

בכבוד רב
ובברכת התחיה סוצ.
נתן גולדברג

כנרת כ"ה טבת ע"ט.

בכתיבת המכתב [?] בחסד בגמר המכתב בדף V התחלתי לרעוד מקור כהוגן. אני שמח שגמרתי.

שלום לך חברה רחל. אני מוסר לך דרישת שלום והייתי רוצה
שתשובי לגליל. הרבה ליכתוב אין לי אבל לישמוע חדשות אני כן רוצה…
שלום בברכה חברך משה גרומר

עמוד 2/6
עמוד 3/6
עמוד 4/6
עמוד 5/6
עמוד 6/6

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: חיים יפה
מיקום: פאיד, מצרים
תאריך: 1973-11-18

מקבל/ת המכתב

שם: רחל ינאית בן-צבי
מיקום: יפו

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות