אוֹצָרוֹת
1967 25 ביוני

סולה כותבת מניו ג׳רזי להניה שבישראל על תחושותיה ועל ההשפעה של מלחמת ששת הימים על החיים בארה"ב

סולה ידוואב ניו ג'רזי פורסם על ידי אורלי אילני
הניה באומהקר

כתב היד

3 דפי המכתב

סיפור רקע

שני מכתבים שכתבה סולה ידוואב מניו ג'רזי לקרובת משפחתה הניה באומהקר בישראל. את המכתב הראשון, שבו סולה ביטאה את תחושותיה בעקבות מלחמת ששת הימים, היא שכחה לשלוח, ורק כשחזרה מחופשה של שבועיים גילתה זאת. במכתב השני היא מתנצלת על כך. במכתב הראשון סולה כותבת להניה על ההשפעה שהייתה למלחמה על יהודים בארצות הברית ובעולם כולו, ומתארת כיצד בזכותה זקפו יהודים את ראשם. עוד השפעה הייתה על יהודים שלא רצו לשמוע על ישראל ועכשיו מעוניינים, ועל אלו שרוצים לתרום לה מכספם. עכשיו נותר רק לבקש שקט, ולשמוע שכל המשפחה בסדר. הניה לבית גראייק נולדה בוורשה בשנת 1923 להוריה ישראל וציפורה. גצל באומהקר, לימים בעלה, נולד גם הוא בוורשה, שנת 1921, להוריו יוסף חיים וזלטה זהבה. שתי המשפחות גרו בשני הרחובות היהודיים הראשיים בוורשה. משפחת גראייק התפרנסה בעיקר ממוצרי עור, כמו כפפות וכובעים, ואילו משפחת

שני מכתבים שכתבה סולה ידוואב מניו ג'רזי לקרובת משפחתה הניה באומהקר בישראל. את המכתב הראשון, שבו סולה ביטאה את תחושותיה בעקבות מלחמת ששת הימים, היא שכחה לשלוח, ורק כשחזרה מחופשה של שבועיים גילתה זאת. במכתב השני היא מתנצלת על כך. במכתב הראשון סולה כותבת להניה על ההשפעה שהייתה למלחמה על יהודים בארצות הברית ובעולם כולו, ומתארת כיצד בזכותה זקפו יהודים את ראשם. עוד השפעה הייתה על יהודים שלא רצו לשמוע על ישראל ועכשיו מעוניינים, ועל אלו שרוצים לתרום לה מכספם. עכשיו נותר רק לבקש שקט, ולשמוע שכל המשפחה בסדר. הניה לבית גראייק נולדה בוורשה בשנת 1923 להוריה ישראל וציפורה. גצל באומהקר, לימים בעלה, נולד גם הוא בוורשה, שנת 1921, להוריו יוסף חיים וזלטה זהבה. שתי המשפחות גרו בשני הרחובות היהודיים הראשיים בוורשה. משפחת גראייק התפרנסה בעיקר ממוצרי עור, כמו כפפות וכובעים, ואילו משפחת באומהקר עסקה בחינוך והוראה. הניה וגצל הכירו זו את זו בזכות קרבת המגורים. הניה נהגה לספר לילדיה כיצד היה גצל עולה ברגל לדירתה בקומה החמישית ולעיתים מביא עימו פרחים, ואיך כל הבנות התעלו מיופיו. מלחמת העולם השנייה פרצה כאשר השניים היו צעירים בני 16 ו־18. כל שבעת אחיו ואחיותיו של גצל באומהקר נספו בשואה. ממשפחתה של הניה ניצל האח סטפן שלחם בגטו ורשה, ולימים עלה ארצה והיה ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות ומוסד יד ושם. הניה וגצל נפגשו באושוויץ וגם בסוף המלחמה, עברו יחד לפריז לקרובי משפחתה של הניה ושם נישאו. כיוון שהיו שניהם ציוניים הם עלו לארץ בשנת 1949. בתחילה גרו גצל והניה במעברות, אחר כך בשכונת ביצרון בתל אביב, בבני ברק ולבסוף השתקעו ברמת גן. גצל עבד בתחילה בבניין ובהמשך בחברת החשמל. הניה השלימה את הכנסת המשפחה כתופרת. הם מיעטו לשתף בזיכרונותיהם מימי השואה. הניה אף נהגה להסתיר את המספר המקועקע על ידה בפלסטר, עד אשר פעם אחת, כשביקרה את גצל בבית חולים, אמרה לה מישהי "שהם יתביישו, לא את". יוסי באומהקר, בנם של השניים, מספר כי ההורים בכל זאת סיפור על מה שעבר עליהם בשואה יותר מאשר על החיים שלפני המלחמה. כשגדל חשב כי המשפחה שלו מרובת דודים ודודות. לימים התברר לו כי אותן "דודות" הן חברותיה של הניה מהבלוק באושוויץ, שבכוחות משותפים הצליחו לשרוד ברעב, במחלות ובקור. הקשר הזה נעשה חזק יותר מקשר דם. גצל באומהקר, שבריאותו התרופפה מאוד בשל התנאים במחנות, נפטר בגיל 65 בשנת 1986. הוא הספיק לראות שני נכדים צברים ראשונים. הניה נפטרה בשנת 2017, שנה לפני הולדת נינתה הבכורה. המכתב הועלה לאתר במסגרת שיתוף פעולה של פרויקט אוצרות עם המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, לרגל 55 שנים למלחמה.

כתב היד

עמוד 1/3

[תרגום: יוסי באומהקר]
יוני 25, 1967

יקיריי!
קודם כל תכתבו לי אם כולכם בסדר. הלבבות שלנו איתכם. אנחנו כאן חווים כל רגע איתכם.
אנחנו יודעים כל מה שמתרחש אצלכם ואנחנו גאים מאוד, הודות לכם כל יהודי מרים גבוה יותר את ראשו.
קשה לתאר איזו השפעה הייתה למלחמה הזאת על יהדות בכל העולם. יהודים אמריקניים הבינו את גודל השעה. אפילו אלו שמעולם לא רצו לשמוע על ישראל השתנו. כל אחד נותן כסף, יותר ממה שהוא יכול להרשות לעצמו, אפילו ילדים מוסרים את הכסף שלהם בשביל ישראל.
כעת אנחנו רק מבקשים שיהיה שקט. הניה תכתבי לי בבקשה אם אני יכולה לעזור לך במשהו. תכתבי לי בבקשה מייד מה נשמע אצלכם. אני מודאגת מאוד כי אני יודעת שסרז' בצבא.
אנחנו נוסעים שבועיים לחופשה מנדל עייף מאוד, והוא זקוק למנוחה. אני מקווה שכשאחזור אמצא מכתב מכם.
תהיו לי בריאים!
כל טוב
באהבה סולה מקס ואנט
—-

20.7.67

הניה היקרה,
תארי לך את הצער שלי. חזרנו מהחופשה וכל הזמן אמרתי שאמצא מכתב ממך, ובינתיים מצאתי את המכתב שכתבתי לך ושכחתי לשלוח.
אנחנו היינו במשך שבועיים על שפת הים ונחנו יפה. אנט עובדת בקיץ הזה במחנה.
דרישת שלום חמה ונשיקות.
סולה, מקס ואנט

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: סולה ידוואב
מיקום: ניו ג'רזי
תאריך: 25.06.1967

מקבל/ת המכתב

שם: הנייה באומהקר
מיקום: ישראל

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/3

[תרגום: יוסי באומהקר]
יוני 25, 1967

יקיריי!
קודם כל תכתבו לי אם כולכם בסדר. הלבבות שלנו איתכם. אנחנו כאן חווים כל רגע איתכם.
אנחנו יודעים כל מה שמתרחש אצלכם ואנחנו גאים מאוד, הודות לכם כל יהודי מרים גבוה יותר את ראשו.
קשה לתאר איזו השפעה הייתה למלחמה הזאת על יהדות בכל העולם. יהודים אמריקניים הבינו את גודל השעה. אפילו אלו שמעולם לא רצו לשמוע על ישראל השתנו. כל אחד נותן כסף, יותר ממה שהוא יכול להרשות לעצמו, אפילו ילדים מוסרים את הכסף שלהם בשביל ישראל.
כעת אנחנו רק מבקשים שיהיה שקט. הניה תכתבי לי בבקשה אם אני יכולה לעזור לך במשהו. תכתבי לי בבקשה מייד מה נשמע אצלכם. אני מודאגת מאוד כי אני יודעת שסרז' בצבא.
אנחנו נוסעים שבועיים לחופשה מנדל עייף מאוד, והוא זקוק למנוחה. אני מקווה שכשאחזור אמצא מכתב מכם.
תהיו לי בריאים!
כל טוב
באהבה סולה מקס ואנט
—-

20.7.67

הניה היקרה,
תארי לך את הצער שלי. חזרנו מהחופשה וכל הזמן אמרתי שאמצא מכתב ממך, ובינתיים מצאתי את המכתב שכתבתי לך ושכחתי לשלוח.
אנחנו היינו במשך שבועיים על שפת הים ונחנו יפה. אנט עובדת בקיץ הזה במחנה.
דרישת שלום חמה ונשיקות.
סולה, מקס ואנט

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אביב יצחקי
מיקום: סיני
תאריך: 1973-11-07

מקבל/ת המכתב

שם: הנייה באומהקר
מיקום: ישראל

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות