יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם סוניה מעדכנת את ברץ במתרחש בקרב המעפילים בקפריסין ובתקוותה לחזור לארץ בקרוב
סיפור רקע
סוניה בריימן עלתה לארץ בדרך בלתי חוקית, ולאחר טלטולי דרך קשים הגיעה למחוז חפצה. כחלוצה בעלייה השלישית חייתה לאור העיקרון של הגשמה עצמית כפי שהבינוה היא וחבריה. היא הצטרפה לגדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור, עבדה בפלוגה שסללה את כביש טבריה-מגדל; במטבחי פועלים ברחבי הארץ, ובהם מטבח הפועלים בנהריים; בניהול משק הבית בארזה שבמוצא ועוד.
בשנת 1929 הגיעה לדגניה. בעבודה ראתה את תכלית החיים ואת טעמם.
פעילי הציבור, שהכירו והעריכו את תבונתה של סוניה, את אחריותה ואת מסירותה לכל תפקיד שעסקה בו, קראו לה למלא שליחויות שונות. היא נשלחה לקפריסין לטפל במעפילים ששהו שם במחנות ארעיים.
את גולת הכותרת של שליחותה ושל פעילותה הציבורית ראתה בעבודתה עם פליטי השואה בקפריסין, והכינוי "האישה הקטנה עם המטפחת האדומה" שהודבק לה, היה יקר לה מכול.
בשנת 1929 הגיעה לדגניה. בעבודה ראתה את תכלית החיים ואת טעמם.
פעילי הציבור, שהכירו והעריכו את תבונתה של סוניה, את אחריותה ואת מסירותה לכל תפקיד שעסקה בו, קראו לה למלא שליחויות שונות. היא נשלחה לקפריסין לטפל במעפילים ששהו שם במחנות ארעיים.
את גולת הכותרת של שליחותה ושל פעילותה הציבורית ראתה בעבודתה עם פליטי השואה בקפריסין, והכינוי "האישה הקטנה עם המטפחת האדומה" שהודבק לה, היה יקר לה מכול.
ארועי התקופה
כתב היד
קפריסין 14.4.48
שלום לך, יוסף יקירי.
קשה לי מאד לתאר לעצמי איך חיים כיום בדגניה. בכל זאת, במצב כזה אף פעם לא נמצאה עוד הארץ.
איך חיים, איך עובדים? איך. איך?!
התחילה כבר לנקר במוחי המחשבה על חזרה ארצה
שוחחתי היום עם הנהלת הז'וינט על זאת, והם לא כל כך נוטים לכך ונמוקם אתם, אך להכריח אותי אין ביכלתם, כי את הזמן שהתחיבתי לעבד עבדתי.
אנשים חדשים לא קל להביא מהארץ ורצו, שאפילו בזמן החסול ישאר חלק אנשים במקומו.
אשתדל לעשות מאמץ אולי עד החמשה־עשר במאי. אני כשלעצמי איני מחשיבה ביותר את עבודתי, כי כל הזמן אני מודדת מה עדיף על מה כיום, קפריסין או ארץ־ישראל.
אני מתארת לי –אף כי קשה לתאר לעצמי מרחוק – באיזה מתח חיים ועובדים עכשיו בדגניה.
זה כבר זמן רב מאד שלא קבלתי שום מכתב מדגניה. המכתבים האחרונים היו אלה שאתה כתבת לי.
יוסף, אני מאד משתוממת עליך – סוף סוף לא לי ללמד אותך דרכי־נמוס – שבמשך כל הזמן לא כתבת אף מלה לקבוצת "חרות". משמר־השרון מחזיקה כל הזמן קשר מכתבים עם קבוצתה כאן וגם כסף שולחת לה מדי פעם בפעם וחבילות.
מה עם האנשים שלנו? כבר למעלה משבוע ימים שנסעו, נדברנו שיטלגרפו, אך עד היום אין שום ידיעה: צריכים לצאת היום שני חברים – נחמיה פֶדֶר ויוסף שטוסברג, אך נסיעתם נדחתה לימים מספר.
מהנעשה כאן בתנועה כבר ספר לך בודאי ביטמן. חוץ מסדור עניני־העליה השליחים כמעט שאינם עוסקים בכלום, ולאור המציאות בארץ נראים בעיני כאן כל הענינים שעומדים ברומו של עולם קפריסים כה פעוטים ולא חשובים!
יוסף, מה נשמע בבית?!
איך הילדים והנער מתאקלמים בדגניה לקול רעש היריות? הנכון שפנו את הבתים הקרובים לכבוש?
איך זה במשך חדש ימים ויותר אף אחד לא נמצא שיכתב לי מלים מספר?
מיהו זה יצחק חמו, שנהרג בדגניה בתנובה ומי הם הפצועים
ברכותי העמוקות לכולכם: חזקו ואמצו!
שלך
סוניה
לברנשטיין הרבה שלומות
חנ.ב. החברים כאן מחכים במתיחות בלתי רגילה למציאות. מה שאני יותר מכירה אותם הם יותר מוצאים חן בעיני, ואני כולי תפלה שימצאו את דרכה בדגניה. מחונכים, אוסגעאלטענע באופן יוצא מהכלל.
אנשי "מעפילים" יותר פשוטים. השבוע התפלגה קבוצתם – אלה שהולכים לקבוצה לחוד והאחרים לחוד. וזה אמר לי משהו שלא כל כך לטוב לטובתם.
מדבר אחד רוח לי קצת בנשמה: היה ביניהם איש אחד שפעם כתבתי כבר עליו, – קשיש יותר ושתקן, אך שתיקתו לא נעימה – אינו הולך לדגניה. תודה לאל! כל היתר בחורים עובדים וחרוצים.
אולי אתה, יוסף, יכל לתת ערובה שיהיה לי הכוח לחזר לקפריסין, אחרי בקור קצר בארץ והיה ה???נט מאפשר לי לעשות זאת?
אין לך כל מושג כמה קשה להמצא עכשיו כאן.
ד"ש מיוחד למרים ולבני ביתך.
הנל'
נא למסור לשלומית קוינט שלעת־עתה לא מצאתי את קרובה, אני ממשיכה לחפשׂו
לברכה אני אינדיג – שקרובה מצפה למכתב
ליתר האנשים שיש להם כאן קרובים ד"ש
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
