אוֹצָרוֹת
1947 01 באוקטובר

עדית כותבת לאחותה ממחנה עקורים, היא מספרת על חזרתם הכפויה באוקסודוס ועל כך שהיא עדיין מלאת תקווה

עדית וייס מחנה לובק, גרמניה פורסם על ידי מערכת אוצרות
עדית ובן זוגה מונצו

כתב היד

1 דפי המכתב

סיפור רקע

עדית כותבת ממחנה העקורים לובק לאחותה תרודה שבצרפת. למחנה העקורים הגיעו עדית ובעלה מונצו לאחר שהאונייה שבה הפליגו לארץ - "אקסודוס" - נאלצה לחזור לאחור. תחילה הגיעו עם האונייה לצרפת ומשם העבירו אותם למחנה העקורים לובק שבגרמניה. במכתב מספרת עדית על חוסר הוודאות לצד התקווה והאופטימיות לעתיד אחר. המכתב והתרגום באדיבות המשפחה.

עדית כותבת ממחנה העקורים לובק לאחותה תרודה שבצרפת. למחנה העקורים הגיעו עדית ובעלה מונצו לאחר שהאונייה שבה הפליגו לארץ - "אקסודוס" - נאלצה לחזור לאחור. תחילה הגיעו עם האונייה לצרפת ומשם העבירו אותם למחנה העקורים לובק שבגרמניה. במכתב מספרת עדית על חוסר הוודאות לצד התקווה והאופטימיות לעתיד אחר. המכתב והתרגום באדיבות המשפחה.

כתב היד

עמוד 1/1

תרודה יקרה
אני לא יודעת איך המכתב יגיע אליך, בכל מקרה אכתוב. מקווה מבין המכתבים שכתבתי תקבלי לפחות אחד, כבר שלושה שבועות אנחנו ליד לובק. אמנם אנחנו לא במחנה מגודר כמו שהיינו.
השמועות אומרות שיהיו שינויים בקרוב, מתי נגיע לארץ ישראל אנחנו לא יודעים, זה רק נס שהאקסודוס לא טבעה, כי אנחנו היינו על האניה וגם זה יכול היה להיות. כך נראה המזל שלנו.
שלושה חודשים של טלטלות, אין מה לחדש, העיתונים מציפים את העולם לפעמים אפילו קצת יותר מידי.
התרמילים שלנו הלכו לאיבוד, למונצו היקר נמצא התרמיל אבל בפנים נשארו רק רק שלוש תחתונים ושתי מגבות ושמיכה אחת, כרגע אנחנו די ערומים, נשארה רק התקווה שלא נבלה פה את החורף, ואם בכל זאת, אז סופית נצטרך לחתוך כמה שמיכות וייתנו לנו כמה סמרטוטים, השבוע רצו לתת לנו מעיל חיילים אבל לא רציתי להיראות דחליל ולכן לא הסכמתי לקחת.
לא צריך שתעשי עניין מהדבר – אל תדאגי לנו, אנחנו לא מיואשים מקווים שאיכשהוא יהיה משהו. את קצת הרכוש שלנו השארנו במרסי, מקווה שלקחת אלייך ותשמרי עליו עד שנגיע למקום כלשהו.
אשמח לשמוע ממכם משהו, פיני היקרה כתבה לך כמה פעמים ואולי גם את היית אצלה, זה נורא שאני לא יכולה לשמוע ממכם.
תנסי לכתוב לכתובת הישנה לפוקס קלי ופרידה, הם נשארו בחדר שלנו מאיפה שבאנו, אולי אוכל לקבל יותר מהר מידע והם ישלחו לנו בוודאי את המכתב, אם תשמעי שאפשר לכתוב לנו תכתבי מייד לכתובת שיש לך.
שרי היקרה אולי כתבה לך, אז תשלחי לי את המכתב שלה, כתבנו גם לה אבל ליתר ביטחון תכתבי לשרי ופיני שאנחנו בחיים. את מספיק מוכרת בג'וינט ובסוכנות, והם מתכתבים לעיתים יותר קרובות לכאן, אולי תוכלי לדבר איתם או לכתוב להם כמה מילים, לכתובת המדויקת שלנו.
מאחר וכעת מגיעים מכתבים מכל מקום בעולם, אני מבקשת שמיד כשאת מקבלת את המכתב תכתבי לכתובת הזו, אם ייקחו אותנו מכאן במקרה לברגן – כך השמועות אומרות – ישלחו אלינו את המכתבים. כל כך מפורסמים נהיינו כך שאת נוסעי האקסודוס ימצאו גם ללא כתובת, רק צריך לכתוב אקסודוס.
מחכה מאוד למכתבים שלך – עדית

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: עדית וייס
מיקום: מחנה לובק, גרמניה
תאריך: 01.10.1947

מקבל/ת המכתב

שם: תרודה אלט (אחותה)
מיקום: צרפת

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/1

תרודה יקרה
אני לא יודעת איך המכתב יגיע אליך, בכל מקרה אכתוב. מקווה מבין המכתבים שכתבתי תקבלי לפחות אחד, כבר שלושה שבועות אנחנו ליד לובק. אמנם אנחנו לא במחנה מגודר כמו שהיינו.
השמועות אומרות שיהיו שינויים בקרוב, מתי נגיע לארץ ישראל אנחנו לא יודעים, זה רק נס שהאקסודוס לא טבעה, כי אנחנו היינו על האניה וגם זה יכול היה להיות. כך נראה המזל שלנו.
שלושה חודשים של טלטלות, אין מה לחדש, העיתונים מציפים את העולם לפעמים אפילו קצת יותר מידי.
התרמילים שלנו הלכו לאיבוד, למונצו היקר נמצא התרמיל אבל בפנים נשארו רק רק שלוש תחתונים ושתי מגבות ושמיכה אחת, כרגע אנחנו די ערומים, נשארה רק התקווה שלא נבלה פה את החורף, ואם בכל זאת, אז סופית נצטרך לחתוך כמה שמיכות וייתנו לנו כמה סמרטוטים, השבוע רצו לתת לנו מעיל חיילים אבל לא רציתי להיראות דחליל ולכן לא הסכמתי לקחת.
לא צריך שתעשי עניין מהדבר – אל תדאגי לנו, אנחנו לא מיואשים מקווים שאיכשהוא יהיה משהו. את קצת הרכוש שלנו השארנו במרסי, מקווה שלקחת אלייך ותשמרי עליו עד שנגיע למקום כלשהו.
אשמח לשמוע ממכם משהו, פיני היקרה כתבה לך כמה פעמים ואולי גם את היית אצלה, זה נורא שאני לא יכולה לשמוע ממכם.
תנסי לכתוב לכתובת הישנה לפוקס קלי ופרידה, הם נשארו בחדר שלנו מאיפה שבאנו, אולי אוכל לקבל יותר מהר מידע והם ישלחו לנו בוודאי את המכתב, אם תשמעי שאפשר לכתוב לנו תכתבי מייד לכתובת שיש לך.
שרי היקרה אולי כתבה לך, אז תשלחי לי את המכתב שלה, כתבנו גם לה אבל ליתר ביטחון תכתבי לשרי ופיני שאנחנו בחיים. את מספיק מוכרת בג'וינט ובסוכנות, והם מתכתבים לעיתים יותר קרובות לכאן, אולי תוכלי לדבר איתם או לכתוב להם כמה מילים, לכתובת המדויקת שלנו.
מאחר וכעת מגיעים מכתבים מכל מקום בעולם, אני מבקשת שמיד כשאת מקבלת את המכתב תכתבי לכתובת הזו, אם ייקחו אותנו מכאן במקרה לברגן – כך השמועות אומרות – ישלחו אלינו את המכתבים. כל כך מפורסמים נהיינו כך שאת נוסעי האקסודוס ימצאו גם ללא כתובת, רק צריך לכתוב אקסודוס.
מחכה מאוד למכתבים שלך – עדית

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אביב יצחקי
מיקום: שארם א שייח

מקבל/ת המכתב

שם: תרודה אלט (אחותה)
מיקום: צרפת

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות