תרודה יקרה
אני לא יודעת איך המכתב יגיע אליך, בכל מקרה אכתוב. מקווה מבין המכתבים שכתבתי תקבלי לפחות אחד, כבר שלושה שבועות אנחנו ליד לובק. אמנם אנחנו לא במחנה מגודר כמו שהיינו.
השמועות אומרות שיהיו שינויים בקרוב, מתי נגיע לארץ ישראל אנחנו לא יודעים, זה רק נס שהאקסודוס לא טבעה, כי אנחנו היינו על האניה וגם זה יכול היה להיות. כך נראה המזל שלנו.
שלושה חודשים של טלטלות, אין מה לחדש, העיתונים מציפים את העולם לפעמים אפילו קצת יותר מידי.
התרמילים שלנו הלכו לאיבוד, למונצו היקר נמצא התרמיל אבל בפנים נשארו רק רק שלוש תחתונים ושתי מגבות ושמיכה אחת, כרגע אנחנו די ערומים, נשארה רק התקווה שלא נבלה פה את החורף, ואם בכל זאת, אז סופית נצטרך לחתוך כמה שמיכות וייתנו לנו כמה סמרטוטים, השבוע רצו לתת לנו מעיל חיילים אבל לא רציתי להיראות דחליל ולכן לא הסכמתי לקחת.
לא צריך שתעשי עניין מהדבר – אל תדאגי לנו, אנחנו לא מיואשים מקווים שאיכשהוא יהיה משהו. את קצת הרכוש שלנו השארנו במרסי, מקווה שלקחת אלייך ותשמרי עליו עד שנגיע למקום כלשהו.
אשמח לשמוע ממכם משהו, פיני היקרה כתבה לך כמה פעמים ואולי גם את היית אצלה, זה נורא שאני לא יכולה לשמוע ממכם.
תנסי לכתוב לכתובת הישנה לפוקס קלי ופרידה, הם נשארו בחדר שלנו מאיפה שבאנו, אולי אוכל לקבל יותר מהר מידע והם ישלחו לנו בוודאי את המכתב, אם תשמעי שאפשר לכתוב לנו תכתבי מייד לכתובת שיש לך.
שרי היקרה אולי כתבה לך, אז תשלחי לי את המכתב שלה, כתבנו גם לה אבל ליתר ביטחון תכתבי לשרי ופיני שאנחנו בחיים. את מספיק מוכרת בג'וינט ובסוכנות, והם מתכתבים לעיתים יותר קרובות לכאן, אולי תוכלי לדבר איתם או לכתוב להם כמה מילים, לכתובת המדויקת שלנו.
מאחר וכעת מגיעים מכתבים מכל מקום בעולם, אני מבקשת שמיד כשאת מקבלת את המכתב תכתבי לכתובת הזו, אם ייקחו אותנו מכאן במקרה לברגן – כך השמועות אומרות – ישלחו אלינו את המכתבים. כל כך מפורסמים נהיינו כך שאת נוסעי האקסודוס ימצאו גם ללא כתובת, רק צריך לכתוב אקסודוס.
מחכה מאוד למכתבים שלך – עדית